האם אי פעם הרגשת שהזיכרונות הכואבים מהעבר תוקפים אותך ברגעים הכי פחות צפויים? או אולי יש לך תחושה של חוסר שליטה על תחושות שמציפות אותך? פוסט טראומה (PTSD) מתפתחת בעקבות חוויה של אירוע טראומטי המאיים על השלמות הפיזית והנפשית של האדם, וגורמת לפחד, חוסר אונים ולסבל נפשי רב. אנשים שעברו חוויות כאלה לעיתים מתקשים לשוב לחיים רגילים ונתקלים בקשיים שונים, כגון פלאשבקים, סיוטים או הימנעויות מחוויות שמעוררות את הזיכרונות הקשים. טיפול בפוסט טראומה נועד לעזור לאדם לעבד את החוויות, להבין את הקשר בין תחושותיו לבין הזיכרונות מהאירוע, וליצור מרחב בטוח שבו ניתן להתמודד עם הפחדים והדאגות. באמצעות טיפול רגשי וממוקד, ניתן להפחית את תחושות החרדה ולהחזיר לאדם את תחושת השליטה והיכולת לחיות חיים מלאים ומאוזנים.
שלומי לוי I פורסם: 21/12/2016 I עדכון ועריכה ינואר 2025
.
הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), או פוסט-טראומה, היא הפרעה נפשית הנגרמת בעקבות חוויות של אירועים טראומטיים קשים. אירועים אלה מעוררים תחושות של פחד, חוסר אונים ולעיתים תחושת "הלם" פנימי, אשר מאיימות על שלמותו הפיזית והנפשית של האדם. בדרך כלל, כשמדברים על פוסט-טראומה, מתייחסים לפגיעות שנגרמות בעקבות חוויות קשות בצבא או במלחמה. עם זאת, פוסט-טראומה לא מוגבלת רק לאירועים צבאיים או מלחמתיים, ויכולה להיגרם מכל מצב שבו אדם חווה סכנה לחייו או לחיי אחרים, כמו תאונת דרכים, תקיפה מינית, פיגוע, איום באלימות, אסונות טבע ואפילו צפייה בסרטון שבו חבר או בן משפחה נפגע. למשל, אדם שעבר תאונת דרכים קשה עלול לפתח פלאשבקים לסיטואציה, תחושות חוסר אונים ופחד מפני תאונה נוספת.
הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD – Post-Traumatic Stress Disorder) משתייכת לקבוצת הפרעות החרדה. היא יכולה להתפרץ זמן קצר לאחר האירוע, אך לא תמיד. לעיתים, התסמינים עשויים להופיע חודשים או שנים לאחריו. לא כל אדם שחווה אירוע טראומטי יפתח פוסט-טראומה, ולעיתים התסמינים יכולים להיעלם מעצמם עם הזמן. עם זאת, כאשר התסמינים נמשכים מעבר למספר ימים ומלווים במחשבות טורדניות, סיוטים, פלאשבקים, תחושות שליליות ופגיעה במצב הרוח, ייתכן שמדובר בהפרעה פוסט-טראומטית. כיוון שהחוויה הפנימית של האדם חודרנית וטראומטית היא גורמת לכאב רב, והנפגעים מנסים להימנע מכל דבר שעשוי להחזיר אותם לאירוע הטראומטי. כתוצאה מכך נוצר מעגל של חודרנות מצד אחד והימנעות מצד שני. זהו מעגל המהווה את לב-ליבו של התסמונת הפוסט-טראומטית. חשוב להדגיש כי התסמינים הם תגובה טבעית לאירוע שאינו "נורמלי", שכן טראומה אינה נובעת רק מהאירוע עצמו, אלא גם מהאופן שבו האדם תופס אותו. כל אדם מגיב בצורה שונה לאירועים טראומטיים, ותפיסת החוויה היא אישית וסובייקטיבית.
ההשפעה של פוסט-טראומה על החיים האישיים, החברתיים והמקצועיים של הסובלים ממנה יכולה להיות דרמטית. רבים מתקשים להתמודד עם מערכות יחסים עם בני משפחה, חברים ובעבודה. מחקרים מראים שכאשר פונים לטיפול מיד לאחר האירוע, סיכויי ההחלמה טובים יותר. מידת ההפתעה, הפחד ואובדן השליטה שחווה האדם במהלך האירוע משפיעים על היכולת להתמודד עם הטראומה, ולכן ישנה חשיבות רבה לפנות לייעוץ ולטיפול מקצועי בהקדם.
הטיפול בקליניקה שלי משלב הבנות פסיכואנליטיות מעמיקות, עם טכניקות קוגניטיביות וגישות טיפוליות נוספות, תוך הקשבה אמפתית והתאמת הטיפול באופן אישי לצרכים שלך. במהלך הטיפול, נבנה יחד את המטרות ואת הקצב שמתאימים לך, תוך יצירת תהליך שכולל שחרור רגשי, הקלה ותובנות חדשות, במטרה להוביל לשינוי משמעותי ולתמוך בהתמודדות נכונה ויעילה יותר בחייך.
.
.
לשאלות נוספות או לקביעת פגישת היכרות, ניתן ליצור עימי קשר באמצעות – הקישור הבא!
.
.
תסמינים של פוסט טראומה
ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM) מאבחן ומסווג פוסט טראומה לפי ארבעה מקבצים של תסמינים מרכזיים. כל אחד מהם יכול להתבטא בעוצמות שונות, בשילוב עם סימפטומים שונים. התסמינים כוללים:
א. חודרנות/החייאת הטראומה מחדש
התגובה לאירועים מאיימים מעוכבת בתחילה, והטראומה מתעוררת מחדש כאשר האדם נחשף לתו כלשהו, כלומר למשהו שמזכיר את האירוע הטראומטי, כמו זיכרון עבר או מחשבה מקרית. אנשים שחוו אירוע טראומטי נאלצים להתמודד לעיתים קרובות עם סימפטומים חודרניים, משום שהחוויה נחרתה בזיכרונם ובחושים. הם חווים את הטראומה מחדש: הם מריחים, רואים, שומעים, חושבים ומרגישים את מה שהתרחש. תחושת הסכנה שהציפה אותם אז מציפה אותם שוב, והם עשויים לחוש פאניקה ורצון לברוח. בדרך כלל, הנפגע אינו מבין מה עובר עליו, אינו יכול לשלוט בסימפטומים ולעיתים גם לא מצליח להפסיק אותם – עובדה שמוסיפה לסבלו. ניקח סיטואציה לדוגמה, אדם שהוזמן למפגש משפחתי שחשף אותו לריח עשן מהכנת הבשר על האש. ריח הבשר גרם לו לתחושת חודרנות ולהחייאת הטראומה מחדש, משום שנזכר בגופה החרוכה של חבר שנפל בקרב.
החודרנות נחווית כחוויה מכאיבה ומאיימת. הסובלים ממנה מנסים להימנע מכל דבר שעשוי להזכיר את האירוע, והתוצאה היא מעגל של חודרנות מצד אחד והימנעות או בריחה מצד שני. חווית פוסט-טראומה חודרנית יכולה להתבטא בזיכרונות כואבים של האירוע, מחשבות ודימויים לא רצויים, ופלאשבקים – תחושת החוויה החוזרת כאילו האירוע מתרחש שוב לנגד עיניהם, עם תמונות ודימויים חזותיים בלתי נשלטים. לעיתים קרובות ישנם חלומות וסיוטים על האירוע. כמו כן, קיימים קשיי הירדמות, שינה לא עמוקה ושטחית, מחשש להתמודד עם סיוטים בלילה.
.
ב. הימנעות
הימנעות היא תגובה טבעית לחוויות חודרניות שמזכירות את האירוע הטראומטי. האדם נוטה להימנע מלחשוב, לדבר או להרגיש כל דבר שמזכיר את הטראומה, במטרה להפחית את תחושת הכאב והסבל הנפשי. הוא נמנע ממפגש עם אנשים הקשורים לאירוע, וממקום שבו התרחש. בנוסף, הוא עשוי להימנע מלהרגיש רגשות חזקים ולהרגיש זרות, מוזרות וניתוק. תחושת חוסר הנאה עשויה להיווצר מפעילויות שבעבר היו מהנות, וכתוצאה מכך הוא יימנע מהן. תחילה, ההימנעות עשויה להעניק אשליה של התמודדות עם המצב, אולם לאורך זמן היא גורמת לתקיעות ונסיגה, ומובילה לפגיעה קשה באיכות החיים. השימוש התכוף בהימנעות מעיד על כך שהאספקט החודרני של הטראומה עדיין קיים, ובמוקדם או במאוחר הוא עשוי לפרוץ החוצה מחדש, בצורה של סימפטומים חודרניים.
.
ג. שינויים שליליים בחשיבה ובמצב הרוח
אדם שעבר אירוע טראומטי עשוי לחוות מצוקה רגשית שמשפיעה על מצב רוחו. לעיתים מדובר באובדן פיזי, כמו פגיעה בגפיים, בשמיעה או בראייה, מה שמוביל לתחושת אובדן שליטה על הגוף. לדוגמה, אדם שהיה עד לתקיפה של בן משפחתו באירוע חבלני עלול לחוות רגשות אשמה על כך שלא מנע את הסיטואציה. אדם אחר, שנפגע בתאונת דרכים, עשוי להרגיש פחד עצום בעת כל נסיעה ברכב, או להימנע מלהשאיר את הבית. גם אדם שעבר אובדן טראומטי של קרוב משפחה עשוי להרגיש תחושת בדידות עמוקה, ולא להצליח להחזיר את עצמו לשגרה. מצבים כאלה יכולים להוביל לתחושות שליליות וחשיבה שהאדם "פגום" וחסר ערך. השפעות נוספות עשויות לכלול ירידה במוטיבציה לעשייה יומיומית, חוסר אנרגיה ותחושת ירידה בחשק לפעילות. אדם שעבר טראומה עלול גם להימנע מקשרים חברתיים ולסבול מחרדה או פוסט-טראומה.לפרטים נוספים על סימפטומים של דיכאון במאמר טיפול בדיכאון.
.
ד. דריכות ועוררות מוגברת
האירוע הטראומטי עשוי לשנות באופן משמעותי את תפיסת העולם, לפגוע בתחושת הביטחון ובאמונה שהעולם הוא מקום בטוח. לאחר הטראומה, תחושת האמון באחרים עלולה להתערער, והאדם עשוי להרגיש שהסביבה מלאה בסכנות ושעליו להיות תמיד דרוך ומוכן בכל רגע למתקפה אפשרית. במצב כזה, המערכת הגופנית והנפשית נמצאת במצב של עוררות מתמדת, במרדף אחרי סכנות, וכל גירוי – גם אם אינו מסוכן – עשוי להבהיל ולהוביל לתגובה לא פרופורציונלית.
הדריכות הגבוהה נגרמת מהפעלת יתר של מערכת אזעקה של הגוף, אשר במהלך סכנה מפעילה מנגנוני הישרדות כמו "fight, flight or freeze" (כלומר, להילחם, לברוח, וחלק עשויים להגיב בקיפאון כלומר היתקעות). במצבים כאלו, קצב הלב עולה, לחץ הדם גדל והגוף מתכונן לפעולה. לעיתים, המערכת מגיבה כך גם כאשר אין סכנה אמיתית, מה שמוביל לחרדה מיותרת. פרטים נוספים על חרדה במאמר טיפול בחרדה.
העוררות המתמדת צורכת הרבה משאבים נפשיים, דבר שמוביל להשקעת אנרגיה רבה. האדם עשוי להפוך לרגזן, לכעוס ולהגיב בפרצי זעם. כמו כן, עשויים להופיע תסמינים נוספים כמו קשיים בשינה, נדודי שינה, קושי בריכוז ורגישות לרעש או תאורה חזקה, שעשויים להפתיע ולהבהיל. חשוב להבין כי הסימפטומים של התגובה הפוסט-טראומטית אינם רק ביטוי של בעיה, אלא מבטאים את הצורך של האדם לנסות לארגן ולתקן את החוויות הטראומטיות מחדש – דבר שמוביל לרוב לתסכול ולחוסר הצלחה.
.
.
גורמים לפוסט טראומה
גורמי הסיכון לתגובה פוסט-טראומטית בעקבות אירוע טראומטי תלויים בהיבטים שונים. הראשון שבהם הוא תפיסת החוויה של האירוע: עד כמה האדם הרגיש מופתע, בהול ופוחד, ועד כמה חש שליטה על עצמו. נוסף לכך, יש לשקול את רמת החומרה של הפגיעה הגופנית והנפשית, או שניהם יחד. גם מבנה האישיות של האדם חשוב, כמו גם השאלה אם מדובר באירוע טראומטי חד-פעמי או בטראומה מתמשכת (Complex PTSD).
מחקרים מצביעים על כך שאישיות האדם משפיעה רבות על הדרך בה הוא יתמודד עם האירוע הטראומטי. לכל אדם יש גבול מסוים בו הוא יכול לשאת מצב סכנה מפתיע ומעורר פחד שמאיים על חייו. מאחר שתפיסת החוויה היא סובייקטיבית, ייתכן שדווקא שני אנשים שחוו את אותו אירוע טראומטי יתמודדו איתו באופן שונה: אחד מהם עשוי להתאושש ולהתגבר, בעוד השני עלול לחוות את האירוע כפגיעה קשה שתוביל לתגובה פוסט-טראומטית. מכאן, ניתן להבין כי פוסט-טראומה היא תופעה אישית. הנה מספר מצבים נפוצים שעשויים להוביל לפוסט-טראומה:
תאונות ואסונות טבע – התרסקות מטוס, תאונת דרכים, רעידות אדמה, סערות טורנדו.
תקיפה מינית – אנשים שעברו תקיפה מינית חווים אובדן שליטה על גופם, מה שמעורר פחדים וחרדות שיכולות להוביל לפגיעות נפשיות חמורות. מחקרים מראים כי רבים מהקורבנות מרגישים בושה או אשמה, ולעיתים יש להם צורך להסתיר את המקרה.
לחימה ומלחמה – איום בנשק או אלימות, קרב צבאי, חשיפה לאזורי מלחמה.
מחלה בריאותית – קבלת אבחנה על מחלה מסכנת חיים.
.
חשוב לציין כי פוסט-טראומה יכולה להתפרץ זמן קצר אחרי החוויה הטראומטית, או אחרי חודשים ואף שנים. לעיתים, התסמינים שצצו לאחר האירוע עשויים לחלוף מעצמם. עם זאת, יש מקרים בהם התסמינים לא נעלמים ומובילים להופעה של פוסט-טראומה. למשל, ניתן לראות דוגמה לאישה קרייריסטית בשנות ה-30 לחייה, שעברה תקיפה מינית. היא פנתה לטיפול לאחר מספר התקפי חרדה, תחושות של זוהמה בגוף, סימפטומים של אשמה, קשיי שינה ומחשבות טורדניות על האירוע. טיפול ממוקד התבסס על עיבוד הזיכרונות הטריים, ושם דגש על כל אחד מהסימפטומים הכואבים. התהליך עזר לה לפרוק את תחושותיה הקשות ולהפחית את החרדה, ובסופו של דבר היא חזרה לשגרת חייה.
בנוסף, ישנם מקרים של חשיפה לטראומה מתמשכת, שהיא שונה מחשיפה לאירוע חד-פעמי. מדובר בטראומה הנגרמת כתוצאה מקשר מתמשך עם אדם פוגע, במיוחד בתקופת הילדות. לדוגמה, ילדים שמתמודדים עם התעללות פיזית ונפשית לאורך זמן, או עם אלימות במשפחה, חווים השלכות קשות המשפיעות עליהם גם בבגרותם. מצב זה מכונה לעיתים "הפרעת דחק פוסט-טראומתית מורכבת" (Complex PTSD), אף שעדיין לא קיבלה אבחנה פורמלית בסיווג ה-DSM של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי.
לאלו המעוניינים להעמיק בהבנת גורמי סיכון לטראומה, נעמיק כעת בהבנה של מושגים פסיכואנליטיים לפי ההמשגה הקלאסית של פרויד והגישה הפסיכואנליטית שהוא פיתח.
ההמשגה הקלאסית של פרויד מתמקדת בחקר הנפש הלא מודעת ובתהליכים פסיכולוגיים שמתרחשים מעבר למודעות של האדם. הגישה שהציע פרויד כוללת מספר מושגים חשובים, אשר מסבירים את התהליכים הנפשיים שיכולים להוביל להתפתחות טראומה ולגורמי סיכון למי שעשוי להיות פגיע לכך.
ההדחקה (Repression) היא אחד המושגים המרכזיים בגישה הפסיכואנליטית, ולדבריו של פרויד, מדובר בתהליך שבו תכנים או זיכרונות כואבים נדחקים מהמודעות לנפש הלא מודעת. הדחקה יכולה להתרחש כאשר אדם חווה חוויה טראומטית, ולא מצליח או לא מסוגל להתמודד עמה באופן ישיר. את התכנים המודחקים לא ניתן לשלוף בקלות, אך הם יכולים להתבטא בסימפטומים גופניים או נפשיים מאוחרים יותר, כמו היסטריה או הפרעות חרדה.
מושג נוסף שמסביר את גורמי הסיכון לטראומה הוא העברה (Transference). פרויד טוען שהמטופל במערכת טיפולית עשוי להעביר רגשות, זיכרונות ודינמיקות מהעבר לתוך מערכת היחסים עם המטפל. פעמים רבות העברה זו נובעת מחוויות טראומטיות מוקדמות, ויכולה להוות אינדיקציה לכך שהמטופל לא עיבד כראוי את החוויות הללו. תהליך העברה עשוי להחיות את הזיכרונות והרגשות הקשורים לטראומות ישנות, ולהפוך את הפגיעות לטראומטיות יותר.
בנוסף, מושג ההזדהות עם התוקפן (Identification with the Aggressor) מתאר את התופעה שבה אדם שחווה טראומה מינית או פיזית עשוי לאמץ דפוסים של התנהגות או מחשבות של התוקפן עצמו. הזדהות כזו יכולה להוות מנגנון הגנה, שבו אדם מנסה להבין או להמעיט את האיום על ידי הפיכתו לדמות התוקפן.
באמצעות המושגים הפסיכואנליטיים הללו, פרויד מציע ראייה מורכבת של גורמי הסיכון לטראומה, תוך הבנתם כתהליכים נפשיים לא מודעים שיכולים להשפיע על התנהגותו של האדם ולגרום להתפתחותה של טראומה.
.
א. הטראומה מפגיעה מינית
המחקר על טראומה בפסיכולוגיה, בהיבט הפסיכואנליטי, החל עם פרסום ספרו של זיגמונד פרויד "מחקרים בהיסטריה" בשנת 1895. פרויד, שהחל את דרכו כרופא, פיתח את עקרונות הטיפול הנפשי בהתבסס על עקרונות הרפואה, והציע כי טראומה נפשית, כמו טראומה גופנית, יכולה להיגרם כתוצאה מאירועים ממשיים. הוא הבחין כי מטופלות רבות שלו, שסבלו מהיסטריה, דיווחו על חוויות טראומטיות של פגיעות מיניות בילדות. רבות מהן התלוננו על מיחושים גופניים, חוסר תחושה בגפיים והתעלפויות חוזרות, כל זאת ללא סיבה גופנית נראית לעין.
מהתיאורים של המטופלות, פרויד הסיק כי החיים הלא מודעים של האדם מלאים בקונפליקטים נפשיים וזיכרונות טראומטיים ממשיים. מאחר והזיכרונות הללו לא עברו עיבוד, הם לא זכו לייצוג מלא בנפש, והם הפכו לסימפטומים גופניים שנדחקו הצידה בשל הכאב והסבל שכרוכים בטראומה. לכן, פרויד הניח כי "ביסוד כל מקרה של היסטריה נמצא אירוע אחד או יותר של התנסות מינית טרם זמנה, במיוחד בשנים המוקדמות של הילדות". בהמשך מחקרו, גילה פרויד קשר ישיר בין טראומה מינית בילדות לבין גילוי עריות, במיוחד כאשר הפוגע היה האב.
הבנה זו מציעה כי פרויד טיפל בנשים שעברו טראומה מתמשכת, מה שלימים זכה לאבחנה של "הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת" (Complex PTSD). מתוך תובנות אלו, פיתח פרויד את "תיאוריית הפיתוי", אף שעם הזמן הבין כי לא כל התלונות היו אמת. עם זאת, הרעיון שמניפולציות מיניות על ילדים מצד מבוגר עשויות להתרחש, נותר רלוונטי גם כיום. השלב הראשון ב"תיאוריית הפיתוי" של פרויד נקרא "פיתוי", והוא מתאר את חשיפת הילד לאירוע שבו מבוגר מציע לו פיתוי מיני, מבלי שזה יגרום לגירוי מיני ישיר אצל הילד. דוגמה לכך היא מטופלת של פרויד, אשר בגיל שמונה עברה ליטופים בעלי אופי מיני בחנות מכולת. היא לא עיבדה את החוויה, והיא נותרה מודחקת בנפשה. השלב השני בתיאוריה כולל חשיפה לאירוע דומה, אך אחרי ההתבגרות המינית של הילד. אף כי האירוע השני לא נראה משמעותי בפני עצמו, הוא מהווה טריגר לא מודע שמעורר את זיכרון הטראומה המקורית. כך, לדוגמה, במטופלת של פרויד, כעבור חמש שנים, כאשר היא נכנסה שוב למכולת, היא ברחה מיד למראה שני המוכרים בחנות שחייכו אליה, תחושת פחד שצפה על רקע החוויה הקודמת. המסקנה העולה מהתיאוריה היא, שבאופן כללי, "הזיכרון המודחק הופך לטראומה רק בדיעבד".
.
ב. הרחבה על טראומה ממשית
במאמר "מעבר לעקרון העונג" משנת 1920, פרויד מרחיב את עיסוקו בטראומה, ומצביע על כך שהיא לא נגרמת רק כתוצאה מפגיעה מינית בילדות. הוא מציין גם גורמים נוספים כמו מלחמה ותאונות רכבות/דרכים כגורמים שעשויים להוביל לטראומה. עד אז, פרויד הניח כי תהליכים נפשיים כמו תחושת רעב או תשוקה מינית גורמים למתח פנימי, שמוביל לעונג כאשר הצורך מתפוגג בהצלחה (למשל, רעב שמתפוגג לאחר אכילה), או למתח גובר ואי-עונג כאשר הצורך לא מתפוגג. הנחת היסוד הייתה שכמות האנרגיה (הגירויים) משפיעה על התהליכים הנפשיים הפועלים לפי עקרון העונג, והמטרה הסופית היא להגיע לעונג ולהימנע מאי-עונג.
פרויד מציג שתי דוגמאות להבהרת עקרונותיו. בסיטואציה הראשונה, הוא תיאר את נכדו בן השנה וחצי, שנותר לבדו כאשר אמו יצאה מטווח ראייתו. הילד, שלא התלונן על היעלמותה, שיחק בסליל עץ קשור לחוט, אותו הוא השליך שוב ושוב. פרויד מכנה את ההתנהגות הזו בגרמנית "פור-דה" (Fort/da). ההיעדרות של האם נחוותה כנטישה, אך הפעולה החזרתית ("אמא הולכת, אמא חוזרת") אפשרה לילד לשוב ולשלוט על החוויה הכאובה של היעדרות אימו, מה שסייע להוריד את המתח ולצמצם את אי-העונג.
בסיטואציה השנייה, פרויד תיאר חיילים ששבו ממלחמת העולם הראשונה ודיווחו על אירועים טראומטיים שחוו, כמו חלומות חוזרים על זוועות המלחמה. החיילים חוו עליית מתח פנימי ותחושות של אי-עונג, שלא עברו עיבוד. משתי הדוגמאות ניתן להבין כי בעוד שבמשחק ה"פור-דה" הילד הצליח לעבד את החוויה ולהוריד את המתח, החיילים לא הצליחו לעבד את חוויותיהם, והטראומה לא נרגעת.
פרויד הגיע למסקנה שטראומה מאופיינת בתופעה של חזרתיות שחורגת מגבולות העונג, והקשורה ל"מושג החזרה הכפייתית" (Repetition compulsion). חזרה כפייתית היא פעולה שנעשית באופן לא מודע ומשחזרת אירועים קשים מהעבר בהווה בניסיון לשלוט בהם. במילים אחרות, מדובר בהתנהגות כפייתית במהותה. דוגמת החיילים שחזרו על הזוועות במלחמה בחלומותיהם מבהירה את התופעה של חזרה כפייתית - הם לא הצליחו להפסיק את הדימויים הקשים והחוזרים, והם חוו את הטראומה שוב ושוב באופן בלתי נשלט.
פרויד העמיק בהבנת הטראומה בקשר שבין החזרה הכפייתית לדחף החיים ודחף המוות. הוא הניח כי שני הדחפים הללו הם עקרונות בסיסיים המניעים את האדם. דחף החיים הוא מקור האנרגיה המנוהל על ידי הליבידו, בעוד דחף המוות שואף להחזיר את האדם למצב של רגיעה (הומאוסטזיס). כל דחף פועל באופן מנוגד לשני - דחף החיים שואף לתנועה, יצירה וצמיחה, ודחף המוות שואף לשקט, תקיעות והרס עצמי.
החזרה הכפייתית משפיעה על הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), שכן כאשר נוצר קונפליקט בין שני הדחפים ואנו מתקשים להתמודד איתם, הנטייה הבסיסית היא להדחיק את התוכן המאיים אל הלא מודע. תוצאה זו יוצרת חרדה, שמחזיקה את הטראומה ומחייבת טיפול כדי להשתחרר מהחזרה הכפייתית. יחד עם זאת, ההתנהגות הכפייתית לתקן את מה שקרה באירוע הטראומטי שוב ושוב נועדה מראש לכישלון, מה שמוביל לתופעה של חזרתיות הטראומה.
.
.
טיפול פסיכולוגי בפוסט טראומה
הטיפול בטראומה משלב הבנות פסיכואנליטיות מעמיקות, עם טכניקות קוגניטיביות וגישות טיפוליות נוספות, תוך הקשבה אמפתית והתאמת הטיפול באופן אישי לצרכים שלך. במהלך הטיפול, נבנה יחד את המטרות ואת הקצב שמתאימים לך, תוך יצירת תהליך שכולל שחרור רגשי, הקלה ותובנות חדשות, במטרה להוביל לשינוי משמעותי ולתמוך בהתמודדות נכונה ויעילה יותר בחייך.
הטיפול בפוסט-טראומה בגישה הפסיכואנליטית מציע דרך מעמיקה להתמודד עם השפעות הטראומה על החיים האישיים שלך. הגישה אינה מתמקדת רק בתסמינים החיצוניים של הטראומה, אלא גם בהבנת השורשים העמוקים שלה. דרך עבודה עם אסוציאציות חופשיות, פליטות פה, זיכרונות וחלומות, אני מסייע לך להעלות למודעות את התכנים שהודחקו ונשכחו, תוך עזרה והכוונה במציאת המילים המתארות את חוויית הטראומה מנקודת מבטך האישית. כאמור, תהליך זה מאפשר שחרור והקלה של רגשות כואבים, ומסייע בהגעה להבנה ושליטה רגשית.
הטיפול בגישה הפסיכואנליטית מכוון בנוסף להתמודד עם קונפליקטים פנימיים, הגנות ופחדים לא מודעים שמקורם בטראומה, תוך שמירה על מקום בטוח שמאפשר להרגיש מוגנות בעת העבודה על רגשות כמו פחד, חרדה, אשמה וזעם. העבודה הטיפולית מאפשרת לחשוף את הכאב הרגשי, הכעס והפחדים שלא תמיד היו נגישים, כדי להוביל לא רק לפורקן רגשי והקלה, אלא גם לסייע בהבנת הקשר שלהם לתחושות של חוסר אונים ולהתנהגויות הגנתיות שונות.
העבודה בטיפול מתבטאת גם זיהוי מנגנוני הגנה כמו הדחקה, הכחשה או ניתוק רגשי, שמסייעים להימנע מהתמודדות עם זיכרונות ותחושות כואבות. התמקדות בהתנהגות של הימנעות משמעותית מאוד כדי לסייע לך לצאת מתחושת "תקיעות" לעבר כיוון של עשייה. זו הזדמנות להתחיל להתמודד עם הזיכרונות והרגשות באופן שלא היה אפשרי קודם, ולהחזיר את השליטה לחיים.
הטיפול בפוסט טראומה עוזר לעבד את הטראומה לא רק דרך מחשבות וזיכרונות, אלא גם דרך רגשות והבנה עמוקה של מאבקים פנימיים שמובילים לתחושות של חוסר יציבות. מניסיוני המקצועי, התמדה והשקעה בטיפול מובילה לאורך זמן להפחתת הסימפטומים הפוסט-טראומטיים. ליצירת שינוי פנימי, עמוק וכולל בחיים הנפשיים שלך, תוך חיבור מחדש לאדם שאתה ולהרגיש רווחה נפשית. אני כאן כדי להקשיב, לתמוך ולכוון אותך במציאת הדרך הנכונה ביותר להתמודד ולהרגיש טוב יותר עם עצמך.
מעבר לטיפול פסיכולוגי, ישנה חשיבות רבה לתמיכה של המשפחה והחברים, שתומכים ומקשיבים באמפתיה, ומסייעים למטופל לחזור בהדרגה לשגרה. מחקרים מצביעים על כך שטיפול פסיכולוגי, ובמיוחד בשילוב עם טיפול תרופתי, עשוי להיות יעיל מאוד.
טיפולים משלימים לטראומה כחלק מתפיסה של טיפול מערכתי, יכולים להוות תוספת משמעותית, ומסייעים בהפחתת תסמינים, ובשיפור הרווחה הנפשית. טיפול במגע, כמו רפלקסולוגיה או שיאצו, יכול לעזור בהפחתת המתח הפיזי הנגרם כתוצאה מהטראומה. במקרים מסוימים, מגע טיפולי יכול לשפר את תחושת החיבור לגוף. מדיטציה ויוגה הם גם כלים שעשויים להיות יעילים המסייעים להפחית חרדה, שיפור הנשימה ותחושת האיזון הנפשי. תרגולים אלה יכולים לסייע למטופל להרגיש יותר נוכח ברגע, ומפחיתים את הנטייה להימנע או להימלט ממחשבות כואבות. פעילות גופנית הוכחה כמעלה את רמות הסרוטונין והאנדורפינים, משפרת את מצב הרוח ומפחיתה תחושות של מתח וחרדה. בנוסף, שינויים באורח החיים, כגון שמירה על תזונה מאוזנת והקפדה על שעות שינה מסודרות, יכולים להשפיע באופן חיובי ולתמוך בתהליך ההחלמה.
.
לשאלות נוספות או לקביעת פגישת היכרות, ניתן ליצור עימי קשר באמצעות – הקישור הבא!
.
שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה
.
מאמרים נוספים
