כאבים גופניים ללא ממצא רפואי?

מרגישים כאבים גופניים, ועברתם בדיקות רפואיות ללא ממצא רפואי שיכול להסביר את הבעיה? אם נלווה לכאבים בגוף תחושות של עייפות, דאגה ודיכאון ככל הנראה כי מדובר בבעיה גופנית שהמקור שלה הוא רגשי. הבעיה יכולה לקבל מענה באמצעות טיפול פסיכולוגי הקשוב למכאובי הגוף, ומסייע להפחית תחושות של סבל וכאב.

שלומי לוי I פורסם: 02/07/23

 

אנו מבינים כיום כי הגוף והנפש מקיימים ביניהם קשרי גומלין בדרכים שונות, חלקן מובנות לנו יותר וחלקן עדיין עלומות ומסתוריות עבורנו. המונח פסיכוסומטי מתייחס לתסמינים גופניים שהינם תוצאה של מצוקה רגשית במהותה. הגוף שלנו תמיד מגיב בצורה מסוימת כאשר אנו נמצאים במצוקה נפשית, אך אין זה אומר כי מדובר בבעיה נפשית מאחר ומצוקות רגשיות הינן חלק מהחיים. ניקח תופעה מוכרת לדוגמא, תחושות של לחץ וחרדה לפני מבחן או הרצאה שעשויים לגרום לנו לכאבי בטן וכאבי ראש.

בשונה מתחושה רגשית או גופנית שחולפת בעקבות אירוע מסוים שאינו נחווה כטראומטי, הפרעות פסיכוסומטיות מתאפיינות בתסמינים גופניים חריגים בעוצמתם, הפוגעים בתפקוד הגופני בעוד שהמקור לבעיה הוא נפשי.

שניים מהתסמינים הגופניים הנפוצים ביותר של מחלה פסיכוסומטית הם עייפות וכאבי גוף, אליהם נלווים תחושות רגשיות של דאגה וחרדה לבריאות. כך לדוגמא, מטופלת שמדווחת על כאבי ראש שסבלה מהם תקופה ממושכת, במוקדים שונים בראש ובעוצמות משתנות, ולאחר בירורים ובדיקות רפואיות נשללה בעיה אורגנית או מטופל המתלונן על כאבים עזים בגב התחתון במשך תקופה ארוכה ועבר סדרה של בדיקות והדמיות עם תוצאות תקינות.

מחלה פסיכוסומטית בצורתה הקיצונית יכולה להתבטא בתחושות של שיתוק, פרכוסים או עוויתות. מבחינה היסטורית, תסמינים גופניים אלו ענו בעבר על הפרעה שנקראה היסטריה(hysteria) . כיום היא מוגדרת לפי ספר אבחון בעיות רפואיות בשם הפרעת המרה או הפרעה קונברסיבית. פרויד אבי הפסיכואנליזה היה מהראשונים שטיפל בנשים שסבלו מהיסטריה באמצעות הטכניקה הטיפולית שפיתח, שזכתה לכינוי "טיפול בדיבור" ובהמשך לגישה טיפולית בשם "פסיכואנליזה" (פסיכו = נפש, אנליזה = ניתוח). מדובר בטיפול רגשי שבו המטופל מדבר באופן חופשי על כל הבעיות שלו בחיי הנפש, גם אם הכאב הינו גופני כאמצעי בסיסי לטיפול וריפוי נפשי. לפי הגישה הפסיכואנליטית למילים יש משמעות והדיבור הוא אמצעי שיכול להשפיע על מחשבות ורגשות ולגרום לשינוי בנפש.

אומנם המשותף לכל ההפרעות הפסיכוסומטיות הוא השפעת הנפש על הגוף, אולם הפרעות פסיכוסומטיות בצורתן הקיצונית שכיחות פחות כיום ואופי התלונות על כאבים בגוף, תחושת עייפות וחרדה מתבטאים בצורות ובעוצמות שונים. הם לרוב דרמטיים פחות, ועליהם נרחיב בהמשך.

הסיבות להפרעות פסיכוסומטיות יכולות להיגרם מסיבות שונות, בעקבות קונפליקטים ביחסים בין ילדים להוריהם, עקב אלימות מילולית, פיזית ופגיעה רגשית במשפחה. סגנון הורות נוקשים, שלא נותנים מקום לביטוי רגשות ומרחב לילדיהם בחיי המשפחה, וחוויות טראומתית מהעבר כמו פגיעה מינית.

הפרעה פסיכוסומטית היא הגדרה רפואית ולכן צריך לעבור בדיקות רפואיות באופן מעמיק כדי לשלול מחלה גופנית. נקודת המוצא למחלה פסיכוסומטית היא שבהיעדר ממצא רפואי למכאובי הגוף לרוב מדובר במצוקה נפשית, שיכולה לקבל מענה מקצועי באמצעות טיפול פסיכולוגי. הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, חקירה מעמיקה של הנפש, לצד הקשבה והבנה את הצרכים של המטופל. הטיפול יכול לסייע מאוד ע"י הקשבה למכאובי הגוף ודרכו ניתן להפחית תחושות של כאב גופני ונפשי.

.

.

לשאלות נוספות על טיפול בהפרעות פסיכוסומטיות או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. סימפטומים פסיכוסומטיים נפוצים

אנשים הסובלים מהפרעות פסיכוסומטיות מתלוננים בעיקר על סימפטומים של כאבים גופניים ועייפות בנוסף לתחושות של חרדה. העיסוק הוא תמיד בגוף אולם ישנם סוגי הפרעות פסיכוסומטיות שהתמונה המרכזית שלהן שונה כך לדוגמא, בהיפוכונדריה המוגדרת כחרדת בריאות העיסוק הוא בתלונות בעלי אופי של דאגה לבריאות הגוף, למשל אדם המתלונן כי הוא מרגיש כאבי לב וחושש למות אך המאפיין המרכזי של המצוקה הוא חרדהבפיברומיאלגיה (דאבת השרירים)שמאופיינת בכאבי שרירים מפושטים ותחושה של נוקשות בשרירים ובגידים הכאב ממשי בגוף בעוד, שבקרב תסמונת התשישות הכרונית (CFS) הסימפטום המרכזי הוא תחושת עייפות שאינה חולפת גם לאחר מנוחה.

התופעה של סימפטומים פסיכוסומטיים עשויה לבלבל ולתעתע לא רק את מי שסובל ממנה אלא גם את המעגלים החברתיים הקרובים. חלקם עשויים להתקשות להבין ולקבל בהבנה שבן המשפחה או החבר שמתלונן אכן סובל באופן ממשי. אנו מבינים כיום כי אלו הסובלים מהפרעה פסיכוסומטית אינם מזייפים באופן מכוון ויזום את התסמינים. הם באמת סובלים באופן ממשי בין אם המוקד הוא בכאב בגוף, עייפות או חרדה לבריאות הגוף.

מהממצאים שהתגלו בספרות הרפואית ניתן להעריך כי מרבית מהסובלים מהפרעה פסיכוסומטית מפרשים באופן שגוי תסמינים גופניים וכתוצאה מכך מרבים לפנות לרופאים ולעבור בדיקות רפואיות. הם עוברים בדיקות דם או צילומים/הדמיות פעמים רבות למרות שהתוצאות תקינות ועמדת הרופאים היא שאין לסימפטומים מקור גופני. ניתן להבין שזוהי משימה לא פשוטה להסביר ולשכנע אדם הסובל מכאבים גופניים מבלי שנמצא ממצא רפואי כי הבעיה שלו אינה רפואית. הקושי נובע מהסיבה שתחושת הכאב או עייפות היא ממשית ומורגשת בגוף, וקשה להם לקבל אבחנה כי מדובר בעיה על רקע נפשי. רבים מהסובלים נוהגים לפנות לטיפול אלטרנטיבי שלרוב אינו תורם להפחית את הכאבים הגופניים והם נותרים עם תחושה מתמשכת של חוסר וודאות וחוסר אונים. הרושם הכללי הוא שקיים אצלם צורך עז להחזיר את תחושת השליטה שאבדה להם על גופם, ודווקא בגלל שאינם מצליחים לצאת מהמעגל של הכאב הם ממשיכים להיות עסוקים בגופם וסובלים הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית.

.

.

הפרעות פסיכוסומטיות מתבטאות בעיקר בתלונות על כאבים גופניים, עייפות ותחושות של דאגה

.

.

2. היסטריה לפי הגישה הפסיכואנליטית

היסטריה, הפרעת המרה או הפרעה קונברסיבית (Conversion disorder), היא צורה נוירולוגית של תסמונת פסיכוסומטית שהתסמינים העיקריים הם מעין נוירולוגים ולא תחושת כאבהתמונה המרכזית מתבטאת בתחושות של אובדן כוח בגפיים, פרכוסים או אובדן שליטה. היא קבלה את השם הפרעת המרה ע"י ספר האבחון הרפואי, אולם בשמה המקורי היא נקראה היסטריה (hysteria), ובמשמעותה המודרנית נקראה ע"י פרויד "היסטריה קונברסיבית". היסטריה על שמותיה השונים זוהי ללא ספק אחת התופעות הדרמטיות, המסתוריות והמרתקות ביותר בנפש האדם. חשוב לציין שהיסטרית המרה היא צורה אחת מבין מספר סוגים שונים של הפרעות פסיכוסומטיות שהמכנה המשותף שלהם הוא השפעה נפשית על הגוף. להפרעות הפסיכוסומטיות הנוספות נתייחס בהמשך אך נתחיל עם היסטריה מאחר והיא הייתה תופעה נפוצה בעבר שהעיסוק בה בסופו של דבר הוביל להבנה על השפעת הנפש על גוף האדם.

בחלק הנוכחי נעמיק לגבי ההתפתחות ההיסטורית של היסטריה שמאופיינת כמחלה פסיכוסומטית בצורתה הקיצונית. נתייחס למנגנונים המאפיינים את דרכי התנהלותה, הגורמים להתפתחותה ודרכה גם מעט תובנות מטיפול בגישה הפסיכואנליטית.

.

א. היסטריה – רקע היסטורי

היסטריה (כאמור, הפרעת המרה) קבלה סיווג משל עצמה עוד ברפואה העתיקה ביוון שהגדירה אותה כמחלה נשית שנגרמת בעקבות נדידת הרחם לאזורים שונים בגוף (hysteria = רחם ביוונית). התיאורים שלה היו מעורפלים עם זאת, פרכוסים הייתה תופעה נפוצה מאוד, לצד תסמינים של קוצר נשימה, כאבי ראש, סחרחורות, דפיקות לב מואצות וכאבים בצוואר. באותה תקופה היסטריה הובנה כחולי שבסיסו אורגני, כלומר מחלה של הגוף ולא של הנפש. התפיסה שהרחם נודד כסיבה למחלות בקרב נשים נשארה תיאוריה מרכזית ברפואת הנשים באירופה מאות בשנים.

הגדרת ההיסטריה והסיבות להופעתה השתנו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה, אולם השינוי המשמעותי ביותר בתפיסה התרחש במהלך המאה התשע-עשרה. גם באותה תקופה ההיסטריה הייתה חולי נפוץ מאוד ולרופאים עדיין לא היה מובן האם המקור שלה גופני או על רקע נפשי. רבים מהם עדיין החזיקו בתפיסה שהיסטריה היא ביטוי של אי שפיות ושיגעון, בעיקר בקרב מעוטי יכולת מהמעמדות הנמוכים שאושפזו בבתי חולים לחולי נפש. בהמשך גילה פרויד כי הסימפטומים הגופניים בהיסטריה נגרמים בעקבות אירוע או סדרה של אירועים טראומטיים. ההתייחסות להיסטריה עברה שינוי משמעותי בעיקר ע"י הנוירולוג הצרפתי ז'אן מרטן שארקו שהביא איתו תפיסה חדשה ומודרנית. הוא נטש את התפיסות העתיקות שייחסו להיסטריה התחזות או גירוי שמקורו ברחם והיה מהראשונים שטענו כי היסטריה אינה מחלה רק של נשים וגם גברים יכולים לסבול ממנה. עם זאת, הוא הניח הנחה שגויה בדיעבד כי למרות שבמחקריו לא מצא ראיות שהיסטריה היא מחלה אורגנית הוא המשיך להחזיק באותה עמדה כי חשב שזוהי מחלה שעוברת בתורשה. שארקו שעבד בבית החולים פיטייה סלפטרייר שבפריז במשך שנים רבות, תיעד והדגים באופן שיטתי את הטיפול בנשים שסבלו מהיסטריה. הסימפטומים המרכזיים שדיווח עליהם כללו אובדן תחושה, הגבלת שדה הראייה, כאבי ראש, סחרחורות ופרכוסים והיה מהראשונים שטיפל באמצעות היפנוזה, שיטה חדשנית באותה תקופה. הוא טיפל בהן באמצעות היפנוזה והראה כיצד ע"י הוראות וטפיחות סמליות על גופן כיצד ניתן להוביל להחלמתן. האופן שבו טיפל באותן נשים היסטריות עורר עניין רב, ופעמים רבות ביצע שארקו טיפולים בפני הרופאים וצוות בית החולים.

פרויד שהגיע להשתלמות אצל שארקו בביה"ח פיטייה סלפטרייר לקח את היסטריה צעד משמעותי קדימה הן לגבי הבנה בנוגע לגורמים להתפתחותה והן לגבי צורת הטיפול עבור הסובלים ממנה. בצעירותו למד פרויד רפואה באוניברסיטה של וינה ואת מחקרו הרפואי עשה בנושא מערכת העצבים המרכזית. בהשתלמות שעבר אצל שארקו התרשם פרויד מהאופן שבו הצליח שארקו להשתמש בסוגסטיה היפנוטית ובמיוחד מהרעיון שאירוע שנחווה כטראומטי יכול להוות טריגר להיסטריה. כלומר, טראומה שהיא התרחשות של אירוע שנחווה כמסכן חיים ומאיים על שלמות הגוף והנפש יכול לגרום להתפרצות של היסטריה.

ההשתלמות שעבר פרויד השפיעה עליו באופן כה עמוק שהחליט לעבור מעיסוק בחקר מעבדה לחקר של נפש האדם, ותקופה קצרה לאחר שסיים את ההשתלמות פתח בווינה קליניקה פרטית לטיפול נפשי. במקביל לעבודתו בקליניקה חבר פרויד ליוזף ברויאר שהיה רופא פנימאי, עימו פיתח יחסי עבודה קרובים, ובשנת 1895 הם אף הוציאו את ספרם המשותף "מחקרים בהיסטריה" בו פרסמו תיאורי מקרה על נשים שסבלו מהיסטריה, על הגורמים ודרכי הטיפול בהן.

.

ב. הטיפול באנה אוֹ והכוח המרפא של "טיפול בדיבור"

המטרה בהצגת המקרה של המטופלת אנה אוֹ היא להתייחס בקצרה למעט מעקרונות היסוד ויכולת ההשפעה של טיפול בגישה הפסיכואנליטית על נפש האדם.

אנה אוֹ הוא למעשה כינוי שקבלה ברתה פפנהיים שהייתה מטופלת של ברויאר כדי לשמור על פרטיותהֹ. למרות שאנה אוֹ מזוהה עם פרויד, המטפל שלה היה ברוייאר ששיתף את פרויד במהלך הטיפול בה וקיבל מפרויד רק ייעוץ לגבי הטיפול בה.

ברקע הכללי, אנה אוֹ נולדה בוינה למשפחה יהודית עשירה, דווח על כך שקיבלה חינוך מצוין בילדותה, ונחשבה כבעלת יכולות חשיבה מפותחות. עוד מגיל צעיר שלטה במספר שפות בהן, גרמנית שפת האם, אנגלית, צרפתית וגם עברית.

סיבת הפנייה לטיפול הייתה ההתדרדרות במצבה הנפשי ובתפקוד הגופני שלה בעקבות מותו של אביה. עקב מחלתו הפכה למטפלת העיקרית בו ועשתה זאת במסירות רבה. במקביל ובאופן הדרגתי למחלתו היא החלה לפתח סימפטומים נפשיים. עד פרוץ מחלתה היא נחשבה לאדם בריא בד"כ.

התסמינים ההיסטריים בתחילה היו מתונים, מאחר ומלבד חולשה היא הפסיקה לאכול. ברויאר המטפל שלה, ייחס זאת למחסור בשינה ולשעות רבות שהקדישה לטיפול באביה. זמן קצר אחר כך התפתחו אצלה תסמינים נוספים והיא חשה בחילה כשראתה אוכל. אח"כ היא לא הייתה מסוגלת לשתות מים והתלוננה על תחושת צמא. שיעול פשוט שהפך לכרוני. בחלקי גוף שונים הופיעו אצלה תסמינים גופניים שלא נמצא להם הסבר רפואי כך למשל, זרועה הימנית ורגליה נראו מעוותים, היא סבלה מראייה כפולה ומאובדן ראייה, הפסיקה לדבר עד לכדי אילמות לגמרי. כאשר חזרה לדבר היא שכחה את הגרמנית שפת אימה ודיברה רק אנגלית. רופאים שונים שבדקו אותה שללו בעיה גופנית והתרשמו כי גופה בריא לחלוטין. ברויאר העריך כי התסמינים הגופניים נובעים מלחץ נפשי ואבחן אותה כסובלת מהיסטריה.

מהלך הטיפול באנה אוֹ היה מורכב למדי ובהנחיית ברויאר היא שיתפה בכל מחשבה, זיכרון ורגש שהתחולל בנפשה. הוא שילב בטיפול שיחות וגם היפנוזה. במצב של היפנוזה הם דיברו על התסמינים שלה וניסו לאתר את מקורם תוך שהוא מעודד אותה לדבר על חוויות ואירועים מעברה. באחד מהמפגשים בעודה תחת השפעה של היפנוזה נזכרה אנה אוֹ לפתע, בזיכרון לא נעים מעברה שחשה כי הינו קשור לדחייה שחשה כלפי מים. האירוע עצמו התרחש במהלך תקופת קיץ חמה, הייתה לה משרתת שלא אהבה אותה, ולמשרתת היה כלב. יום אחד בשעה שאנה אוֹ הייתה צמאה, היא ראתה את הכלב שותה מתוך כוס מים והמראה עורר בה תחושת גועל ומאז הפסיקה לשתות מים. לאחר שהיא דברה על האירוע בעקבותיו הפסיקה לשתות מים, התעוררה מההיפנוט לקחה את כוס המים שעמדה על השולחן, ולגמה ממנה באופן מידי. ניתן להבין כי בכך הסימפטום נעלם והיא גם חשה הקלה. הטיפול באנה אוֹ הוביל את פרויד להבנה לגבי היסטריה, דבר שיכול להיות רלוונטי לכל השפעה של מצוקה נפשית כי ישנם מצבים בהם מטופלים מתקשים לשלוף מהזיכרון ולזכור את האירוע או האירועים, וחלק מהעבודה הטיפולית היא לסייע לאתר את המקור שלהם כדי לפתור את הבעיה.

את התהליך שבו היא מדברת והמטפל מקשיב אנה אוֹ כינתה בשם "ניקוי ארובות" וגם "טיפול בדיבור". היאֹ הבינה בעצמה ש"התרופה" שגרמה לה להירפא זהו הדיבור, פשוט לדבר! פרויד מתאר את התהליך הטיפולי המוביל בסופו לפורקן רגשי באופן הבא: "גילינו, להפתעתנו הגמורה בהתחלה, שהסימפטומים ההיסטריים הבודדים נעלמים, מבלי לחזור על עצמם, מיד לאחר שעלה בידינו לעורר את הזיכרון של הגורם המחולל בבהירות מוחלטת, ויחד עם זאת את הרגש המתלווה אליו, וכאשר החולה מתאר את השתלשלות העניינים בפירוט רב ככל שהוא יכול ומוצא מילים מתאימות כדי לבטא את רגשותיו".

.

הדיבור בטיפול היא התרופה שמציעה הפסיכואנליזה שמסייעת להפחית סבל וכאב ובתקווה להירפא!

.

.

ג. על מנגנוני הגנה – הדחקה וניתוק

פרויד התרשם במהלך ההשתלמות אצל שארקו כי טראומה יכולה להוות טריגר כלומר זרז להתפרצות של היסטריה. הטראומה כשלעצמה גורמת להדחקה של רגשות וזיכרונות, מאחר והם מציפים את הרגש בתחושות של חרדה המאיימים על נפש האדם. ההדחקה משמשת תפקיד קריטי מאחר וזהו מנגנון הגנה, שפועל באופן לא מודע כדי להגן מפני תחושות של חרדה. פרטים נוספים על חרדה במאמר טיפול בחרדה. פרויד שלל אפשרות שהבסיס להיווצרות של סימפטומים גופניים יכולים להיות אורגניים כפי שחשב שארקו, והוא הניח שהמחשבה או הזיכרון הלא רצוי הודחקו בכוח באופן לא מודע כך שהמטופל כלל לא ידע על קיומה בתהליך של ניתוק (דיסוציאציה). למעשה, דיסוציאציה היא מעין ניתוק, פיצול בתוך הנפש. במהלך של הפיצול התודעה נפרדת מהכאבים בגוף ויש לה "מעין חיים משל עצמה" באופן כזה שהאירוע ממשיך להתקיים בגוף מחוץ לתודעה הנפשית. בהקשר לזה, פרויד עושה אנלוגיה בין היסטריה לטראומה נפשית מבחינה זאת שטראומה נפשית וזיכרון מהאירוע פועלים באופן דומה כמו "מעין פעולה של גוף זר, הממשיך להשפיע זמן רב אחרי הופעתו כגורם פעיל בהווה". כלומר, הזיכרון של האירוע לא נשמר בזיכרון באופן שהאדם מודע אליו, ואינו משאיר עכבות, עם זאת ממשיך לבעבע בחיי הנפש בצורה של סימפטומים שונים המשפיעים עליו באופן מתמיד.

.

ד. מהו דפוס ההנעה שביסוד פעולת המרה?

הדפוס המניע שביסוד הפרעת ההמרה בשלב הראשון, הוא הרצון להימנע מתחושת דחק שמעוררים רגשות החרדה. מעבר לסף מסוים שהאדם יכול לשאת, שזה יכול להיות שונה מאדם לאם החרדה נקשרת לאיבר גופני, שמפתח סימפטומים של מחלה גופנית. מאחר וההדחקה לא מצליחה למנוע לחלוטין את המצוקה הנפשית נוצרים סימפטומים גופניים המעידים על מצוקה נפשית ועוצמת החרדה פוחחת. כחלק מתהליכים לא מודעים, הטראומה נוטה להשתמר ולהפוך לדפוס התנהלות קבוע משום שניתן להפיק מהסימפטומים רווחים משניים ע"י קבלת אהדה, תמיכה או פיצוי כספי.

.

ה. הקשר בין גורמים סביבתיים להיסטריה

בתחילת דרכו המקצועית בקליניקה, עדיין תחת השפעת ההשתלמות אצל שארקו הגיע פרויד למסקנה כי הגורם לתופעה של היסטריה הינו אירוע או סדרת אירועים טראומתיים ממשיים, בדגש על ממשיים שהתרחשו בתקופת הילדות המוקדמת עוד בטרם הבגרות המינית. כלומר, מדובר בהשפעה של גורמים סביבתיים על הילד או ילדה שנחשפו לפגיעה מינית ע"י אדם מבוגר. אנו מייחסים התעללות או פגיעה מינית ממשית החל ממגע קל בגופם של ילדים וכלה באקטים מיניים מובהקים. זוהי עדיין השערה שרווחת כיום בנוגע להיווצרות של הפרעה קונברסיבית (היסטריה) אך גם להתפרצות של הפרעות פסיכוסומטיות נוספות. באופן כללי אנו מניחים שהפרעות פסיכוסומטיות יכולות להתפרץ על רקע מצבים טראומתיים הכוללים התעללות רגשית, פיזית או מינית.

.

ו. הקשר בין גורמים פסיכולוגיים להיסטריה

השינוי בתפיסה לגבי הגורמים להיסטריה השתנתה לאחר שפרויד גילה את המיניות הילדית. מתוך המחקר שערך בקרב מטופליו בעקבות הטיפולים בקליניקה ומתוך אנליזה שעה לעצמו, כלומר הוא טיפל בעצמו הוא הגיע למסקנה שטבע האדם מיני ודחפי מיסודו. הוא הבין כי לא רק מבוגרים חווים ריגושים, תחושות ומחשבות בעלות תוכן מיני, וכי גם ילדים חווים מיניות מגיל צעיר. יש להם דחפים מיניים וחיי פנטזיה, ויתרה מזאת, לעיתים קרובות הם מתקשים להבחין בין מציאות לפנטזיה. מה הכוונה "מיניות ילדית"? מיניות ילדית זהו מושג המתאר מכלול של תהליכים נפשיים וגופניים המתרחשים עד הגעה להבשלה מינית ולגיל ההתבגרות. מתוך הבנות חדשות אלו הסיק פרויד כי היסטריה יכולה להיגרם לא רק בעקבות אירוע ממשי של ניצול מיני, אלא יכולה להתפתח גם על רקע של פנטזיות הקשורות לכוחות דחפים וקונפליקטים מתקופת הילדות המוקדמת שלא התרחשו בהכרח במציאות וקשורות למשאלות ותשוקות מיניות ההבנה הזאת הייתה משמעותית מאוד. הוא הגיע למסקנה כי אותן פנטזיות עברו תקופה של חביון ונשמרו בנפש, והתפרצו לרוב במהלך גיל ההתבגרות או בבגרות המינית המוקדמת. במילים אחרות, מאחר והאדם ייצור פרשני, שמפרש את העולם הוא זה שנותן באופן סובייקטיבי משמעות להתרחשויות. ניתן להבין בעצם שלא משנה אם האירוע התרחש במציאות או שהינו בגדר פנטזיה, מאחר וכל עוד התחושה הסובייקטיבית שמדובר בפגיעה מינית הדבר עשוי להוביל להתפרצות של היסטריה.

גורמים פנימיים/פסיכולוגיים נוספים שיכולים להוביל להתפרצות של היסטריה ובכלל להפרעות פסיכוסומטיות יכולים להתבטא בקונפליקטים נפשיים על רקע תחושות של לחץ ומתח מתמשך, חרדה, בושה, אשמה, דחפים אסורים או לא מסופקים והיסטוריה של אובדן ממשי או חווית של אובדן.

.

ז. גורמים סביבתיים נוספים המהווים סיכון להיסטריה

פרויד הגיע למסקנה שישנם גורמי סביבה נוספים שיכולים להוות סיכון ולהשפיע על התפתחות של היסטריה כבר בשלבי ההתפתחות המוקדמים. להבנתו היסטריה שמושפעת מהסביבה הקרובה הינם תולדה של קיבעון בשלב האורלי וגם בשלב הפאלי (אדיפלי). מדובר בשלבי התפתחות שהינם חלק מהמודל הפסיכוסקסואלי שפיתח על נפש האדם. נתחיל עם השלב האורלי, בשלב זה התנהגות התינוק מונע מדחפים לפי עיקרון העונג כלומר, מתוך צורך בהנאה מקסימלית. בשלב האורלי התינוק חש את שד אימו, מוצץ, בולע את החלב, נושך אותו ושואב הנאה וסיפוק בעלי אופי מיני. הקונפליקט המרכזי בשלב זה מתקשר לתחושה שתינוק חווה מאימו חסך בסיפוק צרכיו. צרכיו האורליים לא סופקו כפי שרצה או דמיין לעצמו ונותר רעב וחסר סיפוק.

השלב האדיפלי זהו שלב שבראשיתו הילד נהנה מלגלות את איבר מינו ועוד יותר, מעניין הוא הגילוי שלאחרים, בני או בנות המין השני יש איבר אחר משלהם. זהו גילוי משמעותי המוביל להתפתחות של מה שהגדיר כתסביך אדיפוס (בקרב בנים) ותסביך אלקטרה בהתייחס לתהליך ההתפתחות המינית בקרב בנותזהו קונפליקט הקשור ליחסים בינאישיים ותכנים רגשיים הנוגעים לסמכות ולפיתוי, ומהווה חלק מרכזי בגיבוש המיניות והזהות המינית. כיצד נוצר תסביך אדיפוס? בכל הנוגע לבנות, בשלב האדיפלי הבעיה נוצרת כאשר הילדה מתקשה להזדהות עם אם, שהינה מרוחקת מהמיניות שלה וגם משל ילדתה. דבר שבאופן לא מודע גורם לילדה להרגיש שאין לה שיח עם האם כדי לבטא את המיניות שלה. תוצאת הביניים היא, ילדה שחווה חוסר סיפוק בתחילת חייה, לא מצליחה להזדהות עם האם ומפנה את אהבתה לאב שהופך להיות אובייקט אהבה. עם זאת, התחושה של חוסר הסיפוק והקושי לקבל את המיניות שלה משפיעה על קבלת הסמכות והיחסים עם האב, דבר שמעצים ומסבך את הדינמיקה האדיפלית.

הקשר הורה ילד הוא מקור לאהבה התפתחות וצמיחה אך עשוי להוות גם גורם להתפתחות של היסטריה והפרעות פסיכוסומטיות נוספות. בהקשר של יחסים עם ההורים הן יכולות להיות מושפעות מיחסים מתוחים עם ההורים ומסגנון הורות נוקשה, שלא מאפשר מקום לביטוי רגשות ומרחב לילד בחיי המשפחה.

.

.

.

3. היסטריה בעידן הפוסט מודרני

היסטריה שהייתה תופעה נפוצה מאוד עד המאה העשרים ובמהלכה, הלכה ופחתה מאוד בעשרות השנים האחרונות. אומנם היא לא ממש נעלמה אך לבשה צורה מחדש. בתקופתנו אנו, המונח היסטריה הפך למטבע לשון ושגור בשפה היומיומית כאשר הוא בא לתאר התפרצות של רגש בצורה מוגזמת ובאופן בלתי נשלט לרוב מתוך דאגה גדולה.

התופעות שחקר וגילה פרויד לגבי השפעת הנפש על הגוף ובעיקר על היסטריה שהיא מוגדרת בעיקר כהפרעה פסיכוסומטית דרמטית וקיצונית כאמור, מסווגת כיום לפי ספר האבחון הרפואי כהפרעת המרה. מלבדה ישנן הפרעות פסיכוסומטיות נוספות שעליהן נרחיב בחלק זה. על מרכיבים נוספים של היסטריה ניתן ללמוד דרך הפרעות אישיות שהמאפיין המרכזי שלה הוא הדרמטיות, כמו גם על הפרעות אכילה שפרטים נוספים על הפרעות אכילה ניתן לקרוא במאמר הפרעות אכילה, וגם נתייחס בקצרה לפיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית:

.

א. סוגי הפרעות פסיכוסומטיות

למרות הנחת היסוד שכאשר נשללה בעיה גופנית הבעיה נובעת ממצוקה נפשית המונח פסיכוסומטי אינו מופיע בספר אבחון המחלות הרפואי באופן הזה אלא לפי השם: תסמינים סומטיים והפרעות נלוות, כלומר הדגש הוא על הגוף ולא על הנפש. בהתאם לזאת, הפרעות סומטופורמית מוגדרות כנוכחות קבועה של תסמינים סומטיים ("סומא" = גוף ביוונית) הגורמים למצוקה רגשית ופוגעים בתפקוד. הפרעות סומטופורמיות (Somatic Symptom Disorder) נמצאות בטווח שבין בעיות רפואיות לבין בעיות נפשיות, מאחר והן משלבות ביטויים גופניים ונפשיים.

.

הפרעת סימפטומים סומטיים (Somatization disorder)

הפרעת סומטיזציה זוהי הפרעה שנפוצה יותר בגילאים הצעירים בקרב ילדים ומתבגרים. התמונה המרכזית מתייחסת לתלונות חוזרות ונשנות על מחלות וכאבים בגוף. לרוב התלונות מוצגות בצורה דרמטית, באופן מעורפל ולא ברור. עם זאת, סומטיזציה זהו מנגנון בסיסי ונפוץ בחיי היומיום המתייחס לנטייה להגיב ללחץ או להתרגשות באמצעות תסמינים גופניים ולא תמיד מדובר במשבר אישי או בעיה רגשית כמו לדוגמא, תחושה מוכרת של כאב בטן וראש בעקבות לחץ לפני מבחן.

ספר אבחון המחלות הרפואי מסווג תלונות לפי איברים ומערכות גוף שונות באופן הבא:

א. תסמינים של כאב – תלונות על כאבי ראש, כאבי בטן, כאבים בגב, בפרקים, בפי הטבעת, או בתקופת המחזור החודשי, בעת קיום יחסי מין או בהשתנה.

ב. תסמינים של מערכת העיכול – תלונות על תחושות של בחילה, שלשול, רגישות לסוגי מזון שונים, או הקאות שלא במהלך היריון.

ג. תסמין הקשור במין – מאופיין בתלונה על מערכת הרבייה שאן לה קשר לכאב לדוגמא, אדישות או חוסר תפקוד מיני, מחזור חודשי לא סדיר, הקאה במהלך ההיריון.

ד. תסמין כמו נוירולוגי – הכוונה לתסמין שאינו מוגבל בתחושת כאב ויכול להצביע על מצב נוירולוגי לדוגמא, תסמינים שיכולים לחקות פגיעות חושיות או מוטוריות, ותסמינים שקשורים לפגיעה כלשהי במודעות או בזיכרון.

.

חרדת בריאות: היפוכונדריה (Illness anxiety disorder)

היפוכונדריה היא הפרעה נפשית שהתמונה המרכזית שלה מתאפיינת בחרדת בריאות. קיימת דאגה והתעסקות בלתי פוסקת בנושאי בריאות ופחדים לא מציאותיים מפני מחלה קשה וחשוכת מרפא או כזאת שעדיין לא התגלתהוהחרדה מפניה משתלטת על חייהם. לרוב היא מתפרצת מגיל 30 ואילך, והסובלים ממנה מרבים לפנות לרופאים ולבקש עזרה. לרוב התלונות קשורות לדאגה לגבי איבר מסוים בגוף, למערכת גופנית מסוימת או לשלמותם או תפקודם.

הסובלים ממנה עסוקים כל הזמן במחשבות על משהו רע שהולך להיגרם להם כתוצאה מחשד לבעיה גופנית. כל תחושת כאב בגוף הופכת בדמיונם לקטסטרופה שהולכת להתרחש עכשיו. המחשבות הבלתי פוסקות גורמות להצפה רגשית, והחרדה היא זאת שבסופו של דבר מגבילה ומנהלת את חייהם. לכן לעתים קרובות היפוכונדריה מלווה גם בדיכאון. פרטים נוספים על דיכאון במאמר טיפול בדיכאון.

.

הפרעת כאב פסיכוגני (Pain disorder)

כאב פסיכוגני היא הפרעה שהתמונה המרכזית מתאפיינת בתלונות על תחושת כאב חזקה ומתמשכת. הכאב הטורדני מופיע בד"כ באופן ספונטני, בעקבות מחלה גופנית או לאחר חבלה בגוף. הרושם שקיים פער משמעותי בין רמת החומרה של המצב לעומת תחושת הכאב המדווח. התלונות הן בעיקרן על כאב שעשוי להיות ממוקם באזור הלב או בקרבה לאיברים חיוניים אחרים, להתרכז בגב התחתון או בגפיים. להפרעת כאב פסיכוגני לעיתים נלוות תלונות גם על תחושה של עייפות, דכדוך, עצבנות וקשיי שינה.

.

הפרעת גוף דיסמורפית (Body dysmorphic disorder)

הפרעת גוף דיסמורפית  או הפרעה בדימוי הגוף היא הפרעה שהתמונה המרכזית שלה מאופיינת בתפיסה מוגזמת על איבר או חלק מאיבר בגוף – כפגום לדוגמא, אף שנתפס "גדול" או חזה שנתפס "קטן". ישנם ממקרים שהפגם הוא מינורי וקטן שאחרים לא מייחסים לו חשיבות רבה, וישנם מקרים שבהם הפגם לא קיים ורק הסובל ממנה רואה אותו. חלק מהסובלים תופסים את עצמם כמעוותים ונוטים להימנע מקשר עם אחרים על רקע חשש שילעגו או ישפילו אותם. בניגוד לתפיסה העצמית שלהם, לרוב המצב בפועל שהמראה החיצוני נורמלי או וגם אטרקטיבי. בחלק מהמקרים דווקא המראה האטרקטיבי הוא זה שעשוי לגרום להתפרצות של ההפרעה, בעיקר בקרב אוכלוסייה שנוטה לקבל יותר מחמאות על המראה שלהם וחשים שבוחנים אותם בדקדקנות. הדבר מוביל עם השנים למתן תשומת לב גבוהה יותר כלפי המראה החיצוני. התוצאה היא שחלקם עושים טיפולים ועוברים ניתוחים קוסמטיים, אולם מאחר והבעיה אינה במראה – לרוב שביעות הרצון שלהם מהתערבויות אלו נמוכה. הפרעה בדימוי הגוף לרוב מלווה בחרדה שמתאפיינת בטורדנות כפייתיות (OCD). פרטים נוספים על OCD במאמר הפרעה טורדנית כפייתית.

.

הפרעת האדרה (Factitious disorder)

הפרעת האדרה זוהי הפרעה שהמוטיבציה המרכזית שלה היא לזכות לדאגה ותשומת לב רפואית ומשיגה את מטרתה ע" מילוי תפקיד של חולה. הסובלים ממנה מייצרים ומזייפים באופן מכוון תסמינים של מחלה רפואית או מחלה נפשית. במקור היא נקראה בשם תסמונת מינכהאוזן. לעיתים הם יכולים לשנות או להמציא את ההיסטוריה הרפואית שלהם והם נוטים להגזים לגבי מצבם הרפואי.

.

.

.

ב. הפרעות אישיות דרמטיות

באופן כללי ניתן לומר על הפרעת אישיות שהיא מאופיינת בדפוסי אישיות נוקשים מאוד, שאינם גמישים ומסתגלים לסביבה. הם גורמים בעיקר לסביבה הקרובה לסבל רב, ופחות לאדם עצמו שלרוב נוטה לקשור את הבעיה לסביבתו ולא לעצמו. ספר האבחון הרפואי מחלק את הפרעות האישיות לפי מאפיינים אישיותיים לשלוש אשכולות. אנו נתמקד באשכול ב' המתייחס להפרעות אישיות המוגדרות כבעלות אופי דרמטי, אמוציונלי וחסרות יציבות נפשית. באשכול זה, בעוד שהפרעת אישיות היסטריונית וגבולית שכיחות יותר בקרב נשים, הפרעת אישיות נרקיסיסטית שכיחה יותר בקרב גברים.

.

הפרעת אישיות היסטריונית (Histrionic Personality Disorder)

עד העידן המודרני והפוסט מודרני האישה ההיסטרית (Hysterical) התאפיינה בתגובותיה המוחצנות, דרמטיות והתיאטרליות. העוצמות שאפיינו את אותה דרמה פחתו ונראה כי הפרעת אישיות היסטריונית (Histrionic) משקפת יותר את רוח התקופה שאנו חיים בה כיום. התמונה המרכזית האופיינית לאישיות היסטריונית באה לידי ביטוי בנטייה לרגשנות יתר, תגובתיות לסיטואציות שונות באופן דרמטי ומוגזם וצורך מתמיד בקבלת תשומת לב. ההתנהלות מתאפיינת בתנועה מתמדת בין סערת רגשות קיצונית ומוחצנת של הרגשות, להשטחת רגשותמלבד זאת, יש בהתנהגותם מרכיב פתייני מבחינה מינית, מוחצנת ועיסוק רב בהופעה החיצונית בכדי למשוך תשומת לב. קיים צורך לקבל אישור והכרה מהסביבה, ותחושה של אי נוחות ומצוקה כאשר לא נמצאים במוקד תשומת הלב. סימפטום משמעותי נוסף נוגע לצורך להרגיש אהובים, דבר שפעמים רבות גורם למועקה בקרב הסובבים אותם. בכל הנוגע למערכות יחסים, הם נוטים להיגרר וניתנים להשפעה בקלות ע"י אחרים, מתקשים לשמור על מערכת יחסים קבועה ויציבה לאורך זמן, ופעמים רבות יוצרים תחושות של חוסר אמון וכנות בסביבתה הקרובה.

.

הפרעת אישיות גבולית (Borderline personality disorder)

הבחירה בשם "גבולי" מסמן את הגבול שבין נוירוזה שמתבטאת בקונפליקט נפשי או חוסר איזון נפשי עם בוחן מציאות ויכולת שיפוט תקין לפסיכוזה, שמתאפיין בבוחן מציאות לקוי ופגיעה חמורה ביכולת שיפוט ותובנה. נוסף לקושי להבחין בין העולם הפנימי למציאות חיצונית בד"כ על רקע הזיות ומחשבות שווא.

התמונה המרכזית להפרעת אישיות גבולית מאופיינת בחוסר יציבות נפשית ותנודות חדות במצב הרוח. ישנם מעברים מהירים וקיצוניים ממצב של אופוריה לשקיעה אל תוך דיכאון עמוק. תפיסת עולם לפי עקרון של שחור/לבן ללא גוונים ביניהם ומעבר מהיר מקיצוניות אחת לשנייה. חוויה פנימית של ריקנות, חוסר יציבות נפשית, וקושי לשלוט ברגשות ובדחפים פנימיים. הם מגיבים בכעס גדול שלרוב אינו תואם לנסיבות ולסיטואציה. כמו גם, נוטים להגיב באימפולסיביות בתחומים שונים שגורמים להם לנזק רב כמו: בזבזנות יתר, התנהגות מינית חריגה, התמכרות לחומרים ממכרים, נהיגה פרועה ואכילת יתר. מנהלים מערכות יחסים באופן בלתי יציב שיכול לנוע מהערצת יתר של האחר ועד לכדי הפחתת ערך בקצה השני. נוטים לסבול מחרדת נטישה המשפיעה על היכולת שלהם לשמור על קשרים חברתיים, אך בשל תגובות מוגזמות וקיצוניות פעמים רבות מוצאים עצמם לבסוף ננטשים. התנהגותם יכולה להיות אובדנית או כזאת המתבטאת בפגיעה עצמית שאינה אובדנית. לעיתים קיים קושי להבחין בין הפרעת אישיות גבולית לפוסט טראומה, ובמקרים מעין אלו חשוב להיות קשוב לסימפטומים שעולים בטיפול. ניתן לקרוא בהרחבה כאן על טראומה ופוסט טראומה.

.

הפרעת אישיות נרקיסיסטית (Narcissistic Personality Disorder)

זוהי הפרעה שהתמונה המרכזית מתאפיינת בתחושת חשיבות והערכה עצמית מוגזמת של כישורים והישגים, תוך ציפייה להכרה בעליונות כלפי הסביבה. הסובלים ממנה נוטים להשקיע זמן רב בחשיבה ובפנטזיות על הצלחה, והשגת כוח תוך ניצול הסובבים אותם. הם עסוקים מאוד בעצמם ובאידיאלים חברתיים, קיים אצלם צורך עז שיעריצו אותם, ותחושה עזה של קנאה כלפי אחרים וניצול ע"י פגיעה בזכויות אחרים כדי לקדם את מטרותיהם האישיות. הם נוטים להיות חסרי אמפתיה כלפי אחרים ובד"כ התנהגותם יהירה ומתנשאת כלפי הסביבה. בנוסף, הם עסוקים מאוד במראה החיצוני של עצמם, מחזיקים באידיאלים של יופי וניצבים בעמדה שמגיע להם לקבל הטבות מיוחדות בשל תחושה שהם מיוחדים.

.

.

.

ג. פיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית

פיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית הן שני סינדרומים דומים מאוד. נתייחס למאפיינים המרכזיים שכל אחד מהם ונעמוד בקצרה על ההבדלים ביניהם:

.

פיברומיאלגיה (Fibromyalgia Syndrome, FMS)

פיברומיאלגיה, "דאבת השרירים", זהו סינדרום שהתמונה המרכזית מתבטאת בכאב כרוני בגוף הממוקד באזור מסוים, במספר אזורים ולעיתים תחושת הכאב מפושט בכל הגוף. הכאב יכול לעבור מאזור אחד לאזור אחר בגוף והוא כולל כאבי מפרקים, גידים ורצועות. מדובר במחלה של רקמות רכות, כאב וקשיון המורגש בעיקר בשרירים, במפרקים ובאזורים שונים כמו צוואר, חזה, גב תחתון, בידיים וברגליים. עייפות קשה היא מאפיין שכיח ומשמעותי נוסף להפרעות בשינה. הסובלים ממה מתקשים להירדם, מתעוררים פעמים מספר במהלך הלילה ולבסוף קמים בבוקר עייפים כאילו שלא ישנו. תסמינים נוספים כוללים כמו ירידה ביכולת לשמור על ריכוז ובזיכרון ותלונות הקשורות למערכת העיכול כמו כאבי בטן ותופעות של תסמונת המעי הרגיז. פיברומיאלגיה זוהי תופעה ששכיחה יותר באופן משמעותי בקרב נשים מאשר גברים. הכאב המפושט, העייפות והתסמינים הנוספים מקשים מאוד על התפקוד, והדבר משפיע פעמים רבות על מצב הרוח ועשוי להוביל לדיכאון.

.

תסמונת העייפות הכרונית (Chronic Fatigue Syndrome, CFS)

זוהי הפרעה שהתמונה המרכזית מתאפיינת בעייפות ובתשישות קיצונית. תחושת עייפות פוגעת בתפקוד ועשויה להתגבר בעקבות פעילות גופנית ואינה משתפרת בעקבות מנוחה. תסמינים נוספים שמאפיינים אותה כוללים הפרעות שינה, וירידה ביכולת לשמור על ריכוז וזיכרון. יש מהמשותף לתסמונת העייפות הכרונית ופיברומיאלגיה בעיקר בתחושת העייפות לצד קשיי ריכוז וזיכרון אך בשונה מפיברומיאלגיה אין מדובר בסבל על רקע כאב גופני באופן שהינו מהותי.

לסיכום, התייחסנו בסקירה המקצועית להפרעות פסיכוסומטיות שונות שמאפיינות את העידן הפוסט מודרני וניכר כי הקשר בין הנפש לבין הגוף משמעותי ומשפיע באופן שונה על כל אדם בהתאם לגורמים השונים. כעת נתייחס לטיפול פסיכולוגי עבור אנשים שסובלים מתסמינים פסיכוסומטיים:

 

.

4. טיפול פסיכולוגי בהפרעות פסיכוסומטיות

אנו מבינים כי הפרעות פסיכוסומטיות מובילות למצוקה פיזית ונפשית ובמקרים רבים לפגיעה משמעותית בתפקוד בחיי היומיום. כדי לתת את המענה הנכון ביותר לטיפול בבעיה צריך לזהות את הגורם המרכזי להופעתה. טיפול פסיכולוגי הוא אחד מהדרכים המשמעותיות לסייע לאלו הסובלים מהפרעות פסיכוסומטיות.

הניסיון מראה לנו כי טיפול פסיכולוגי המאפשר למטופל לדבר ולהעלות באופן חופשי כל תוכן רגשי מחייו האישיים, עשוי בסופו של דבר להוביל לתהליך לריפוי של הנפש מאחר ולמילים יש משמעות.

הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית לצד הבנה מעמיקה של הנפש, והקשבה והבנה את הצרכים של המטופל. התהליך הטיפולי כולל העלאת תכנים רגשיים שנוגעים לאירועים או זיכרונות כואבים מהעבר, בעוד שהמטפל ניצב בעמדה שהוא מקשיב לסימפטומים הגופניים, מברר את הקשר בינם לבין הנפש בכדי למצוא קשרים או להתיר אותם במידה והם לא משרתים את המטופל. המטפל גם מכוון גם את המטופל להתבונן על קשייו מנקודות מבט חדשות וכחלק מתהליך של יצירת מודעות ועיבוד הכאב המטופל רוכש תובנות חדשות לקשייו. הטיפול מסייע להפחית חרדה כדי להחזיר את השליטה לחייו, ולכוון כדי לשנות או לפחות לעדן מחשבות ואמונות שליליות. להגמיש חשיבה ביקורתית ושיפוטית ולסייע ביצירת שיח פנימי התואם יותר את המציאות הסובייקטיבית. כמו גם, להוביל לתהליכי חשיבה וקבלת החלטות בצורה נכונה יותר..

 

.

.

נשארת עם שאלות? ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

 

מאמרים נוספים

פסיכותרפיה למבוגרים

דימוי עצמי נמוך

שאלות ותשובות.

.

פסיכולוג מומחה לטיפול בכאבים בגוף

חרדה, ואי ודאות מנגיף הקורונה

התפשטות נגיף הקורונה גורמת לבהלה וחרדה עקב תחושת אי ודאות מהלא נודע ומרצף החיים שנקטע. תחושת הסכנה והאיום הממשי על חיינו הובילו לבלבול, אי נחת, וכאוס פנימי וחברתי הפוגעים בתחושת הביטחון העצמי וישנה דאגה לעתידנו ועתיד ילדינו.

שלומי לוי I פורסם: 25/3/2020

.

אנו נמצאים בעיצומו של משבר עולמי בעקבות ההתפרצות של נגיף הקורונה שגורם לחרדות קיומיות ותחושות של אי ודאות. בסיטואציה שנוצרה אנו עסוקים בבריאותנו ובריאות ילדינו וקיים חשש גדול לפרנסתנו, ולפיטורין מהעבודה וכבר רבים מהאנשים פוטרו או יצאו לחל"ת, וכמובן דאגה לבני משפחתנו. אנו נדרשים לצמצם את הפעילויות השגרתיות ולהישאר בבית כך שרצף החיים נקטע ורבים מאיתנו מצמצמים מעצמם מקניות, תחביבים מפגשים חברתיים ועסוקים מאוד במחשבות לגבי העתיד. הדבר קשה במיוחד להורים שעובדים מהבית ונדרשים במקביל לספק את צורכיהם של ילדיהם שלצד סיפוק והנאה מעשייה משותפת, מעוררת מתחים וקונפליקטים בין ההורים לבין עצמם ומול הילדים עקב הבילוי האינטנסיבי בבית שחלקם או רובם הודחקו טרם התפרצות הקורונה.

החשיפה לאמצעי התקשורת השונים לפרקי זמן קצרים חיונית לקבלת הנחיות ועדכונים והבנה כיצד לנהוג ולפעול נכון, חשיפה לפרקי זמן ארוכים עשויה לגרום לדאגה ומחשבות בלתי פוסקות ולהעלאת רמת החרדה. גם להנחיות שמחמירות שלא רק גרמו לשינוי משמעותי בשגרת החיים הן מערערות את הנפש ואנשים מתלוננים על תחושות של בלבול, אי נחת, כאוס חברתי, חרדה ואי ודאות. במאמר הנוכחי ננסה להבין את ההשפעות הישירות והעקיפות של נגיף הקורונה על תהליכים נפשיים וחברתיים ובסוף נתייחס לדרכים שניתן ליצור ודאות בתקופה של חוסר ודאות.

.

לשאלות נוספות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

המלחמה בקורונה היא חברתית

ניתן לומר על נגיף הקורונה שהמאבק בו נתפס כמלחמה מאחר ואנו צריכים לשמור על בריאותנו ולהגן על עצמינו ועל בני משפחתנו מפני אויב שאינו מוכר לנו. המלחמה הזאת בקורונה דורשת מכולנו לשמור על עצמנו ולכן אנשים שמתעלמים מההנחיות מסכנים את שלום הציבור. אילו שמתאספים באירועים משפחתיים בחגים או סופי שבוע, במפגשים חברתיים ומשתתפים באירועים כמו חתונות שמספר המשתתפים בהן גדול מהמותר. שאינם מקפידים על שמירת מרחק של 2 מטר האחד מהשני וחבישת מסיכה במרחבים הציבוריים וכניסה לבידוד בהתאם להנחיות. אי עמידה בהנחיות מסכנת את בריאות הציבור מאחר ונגיף הקורונה עובר מאחד לשני די בקלות באמצעות הדבקה טיפתית (רוק), הכוונה לרסיסים של טיפות שמקורם באדם נגוע שהשתעל, התעטש או אפילו דיבר. כולנו ניצבים בפני אויב משותף, תלויים האחד בשני ונדרשים לקחת אחריות אישית וערבות הדדית להימנע מהתנהגויות שעשויות לגרום להדבקה. קצב ההדבקה הגבוהה בארץ ובעולם הוביל להערכה של מומחים מכל העולם שהמגיפה הזאת אינה תופעה שתחלוף כל כך מהר.

.

.

כולנו ניצבים בפני אויב משותף, תלויים האחד בשני וצריכים לפעול ככל שניתן כדי להצליח במלחמה המשותפת שלנו בנגיף הקורונה

.

.

מחשבות בעלות תוכן של דאגה

בתקופה של משבר המאופיין בחוסר ודאות לגבי העתיד עשויות לגרום לעיסוק רב במחשבות בעלות תוכן של דאגה אבל בעיקר המחשבה הופכת למעין תחליף לעשייה עקב הירידה המשמעותית בעשייה, לעורר פחדים וחרדות ולגרום לסבל רב. בקרב אילו שהבריאות הגופנית והנפשית חשובה להם מוצאים דרכים שונות למלא את "החלל או הבור הגדול שנפער" ולהפחית מחשבות דאגניות וחרדה בעשייה. מדיווחים בתקשורת וגם מניסיוני המקצועי מחשבות שליליות בתקופה הנוכחית לרוב מאופיינת בתכנים קטסטרופליים הקשורים באסונות על דבר נורא שעתיד להתרחש כולל מחשבות על מוות שלנו ושל בני משפחתנו. כך לדוגמה, בחור צעיר ובריא שלא אובחן חולה בקורונה, חושב באופן כפייתי ומדמיין שהוא הולך להדביק את חבריו לעבודה, חש חרדה גדולה מהעשוי להתרחש ומרגיש בושה ואשמה על מעשיו. על מחשבות אובססיביות ניתן לקרוא במאמר הפרעה טורדנית כפייתית (OCD). נחזור לאותו בחור שעסוק בדמיונו במחשבות בעלות תוכן שלילי על פגיעה באחרים, החשש שייפגע בהם עשויה לגרום לו להרגיש אשמה ולהפנות את תוקפנות "על מעשיו" כלפי עצמו, דבר שעשוי להשפיע לרעה על מצב רוחו ולהוביל לדיכאון. ניתן לקרוא על דיכאון, במאמר טיפול בדיכאון. ככל שעסוקים במחשבות רבות בעלות תוכן של דאגה כך ישנה תחושה גדולה יותר של אי ודאות.

.

.

מאי ודאות ליצירת הזדמנויות

אי ודאות זוהי תחושה שמאופיינת באיום וחוסר יכולת לשלוט במצב או במילים אחרות אובדן השליטה העצמית. אנו מתקשים להתמודד עם תחושה של אי ודאות למרות שהיא מהווה חלק משמעותי משגרת חיינו ולרוב באופן לא מודע אנו נמנעים מלדבר עליה כדי להימנע מהצפה רגשית. במצב שנוצר אנו נדרשים לצמצם את כל הפעילויות שלנו בבית ובעבודה אז כיצד ניתן להתמודד עם האי ודאות? בקרב אלו שרוצים ליצור לעצמם ודאות למרות חוסר הודאות עליהם לפעול לפי עקרון המציאות, כלומר לקבל את המצב שנוצר ולא לנסות "לכופף את המציאות". אומנם אנו נדרשים לצמצם את היציאה מהבית, להימנע ממפגשים חברתיים אך אין אנו חייבים לצמצם את עצמנו מבחינה רגשית. ניתן לראות בתקופה הזאת גם כהזדמנות ליצור דברים חדשים שלא יכולנו להתפנות אליהם בשגרת חיינו מסיבות של עומס רגשי בין אם ניסיונות לקדם עסק עצמאי או מחשבות על שינוי כיוון בעבודה, קריאת ספר שלא התאפשר בשגרה וצפייה בסרטים או סדרות טלוויזיה מומלצות. המסקנה היא שישנן אפשרויות שונות ליצור ודאות.

.

.

ניתן לראות במצב שנוצר הזדמנות ליצור דברים חדשים שלא התאפשר לנו להתפנות אליהם בשגרת חיינו מסיבות שונות של עומס רגשי 

.

.

גורמים לחרדה בעקבות נגיף הקורונה

באופן כללי ניתן להגדיר חרדה (Anxiety) כרגש לא נעים המלווה באי נוחות, מתח ולחץ נפשי שגורם לגוף להגיב בחירום ומזהיר מפני סכנה ללא סיבה ממשית הנראית לעין ועיסוק מוגזם במחשבות בעלות תוכן של דאגה לעתיד. המחקרים ולצערנו גם המציאות מראים שהאוכלוסייה המבוגרת בעלת הסיכון הגבוהה ביותר לתמותה נוסף לחולים כרוניים שהמערכת החיסונית שלהם חלשה ופגיעה יותר לנגיף הקורונה, דבר שמעורר בקרבנו חשש ודאגה גדולה לשלומם. החשש שבן משפחה מבוגר ימות כתוצאה מהקורונה מכונה בפסיכואנליזה אובדן של אובייקט ממשי. העיסוק באובדן ממשי מתקשר גם לתחושת אובדן השליטה לנוכח המסתוריות שאופפת את הנגיף הקורונה. בעוד שאנו לא חוששים מנגיף השפעת מכיוון שהוא מוכר לנו וקיים חיסון נגדו, במידה רבה יש לנו תחושת שליטה ביכולת לטפל בו וזאת לעומת אי הודאות לגבי הקורונה. נגיף הקורונה יוצר מדי יום איום מוחשי על חיינו מאחר והוא וירוס חדש, לא מוכר שהוביל למוות של אלפי אנשים ועדיין לא פותח חיסון נגדו או תרופה חדשה. הגורם לחרדה השני לאחר הפחד ממוות של בני משפחה בתקופה שכזאת הוא מפני המצב הכלכלי. רבים מאתנו פוטרו מהעבודה או יצאו לחל"ת וחוסר הוודאות הכלכלית במאות אלפי בתי אב מעוררות פחד וחרדה לגבי העתיד. ניתן לקרוא על השפעות נוספות של חרדה על הנפש במאמר טיפול בחרדה.

.

.

כיצד ליצור ודאות ולהפחית חרדה

קבלה של חוקים וכללים חברתיים ע"י ההורים והסביבה, הזדהות והפנמה הם הבסיס ליצירת אמון, ביטחון וודאות בעולמו הפנימי של האדם. כיצד הדבר מתבטא מבחינה התנהגותית בעולמנו הפנימי? ליצור תנועה זוהי דרך להשתמש באנרגיה הנפשית (נקרא ליבידו) כדי להעסיק את עצמנו בפעילויות שאנו אוהבים כמו: בישול, יצירה ואומנות, פעילות גופנית, קריאה, לשמוע מוזיקה ולשוחח עם חברים. ליצור סדר יום מובנה מאחר וישנה פגיעה משמעותית ברצף ובשגרת חיינו. סדר יום מובנה עושה "סדר בראש", מארגן, מוביל לעשייה, מפחית חרדה במיוחד עבור ילדינו ומספק תחושת ביטחון. לגבי ילדינו, אנו ההורים צריכים לספק רוגע ובטחון עבורם ולהימנע ככל שאפשר להעביר להם חרדות שלנו. כאשר תפגינו כלפי חוץ ורצוי גם כלפי פנים רוגע וביטחון, רמת החרדה תרד ותאפשר התנהלות באווירה נעימה יותר. רצוי להימנע מחשיפה ממושכת לאמצעי התקשורת שעשויה לגרום להעלאת רמת החרדה ובנוסף מומלץ לקבל מידע ממקורות מוסמכים ולא להסתמך על פורומים או ראיונות בהם כל אחד מספק דעות ומחשבות אישיות והודעות וואטספ. עדיף להיכנס לאתר של משרד הבריאות שם ניתן לקבל את המידע הנכון והעדכני ביותר. יישום הפעולות וקבלת החוק עשויה להוביל לעיסוק מופחת במחשבות דאגניות, לירידה ברמת החרדה ומציאת מקורות להנאה וסיפוק. בהצלחה!

.

נשארת עם שאלות? ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווהלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה ופסיכותרפיסט בקליניקה בפתח תקווה

.

אישיות טורדנית כפייתית (OCPD)

ביקורתיות במידה מסוימת כלפי עצמנו וכלפי הסביבה היא חיונית לשמירה על ערכי החברה אולם נוקשות ונטייה לפרפקציוניזם שדורשת מושלמות מגבילה בהנאה, בעשייה ופוגעת ביחסים זוגיים ובינאישיים

שלומי לוי I פורסם: 27/02/2017

.

הפרעת אישיות טורדנית כפייתית נקראת בלועזית -Obsessive-compulsive personality disorder או בקיצור OCPD. אנשים בעלי אישיות טורדנית כפייתית מאופיינים כנוקשים ופרפקציוניסטים, כלומר כאלו שדורשים מעצמם ומהסביבה שכל דבר שקשור אליהם באופן אישי חייב להיות לא פחות ממושלם. האובססיות מתבטאות בדרך כלל במחשבות, הם נוטים לרדת לפרטים הקטנים בכל עניין שהם עוסקים בו בחייהם וקיים אצלם צורך עז לשלוט בסביבה. סגנון החשיבה שלהם נוקשה ולא גמיש, מבחינתם יש רק דרך אחת "נכונה" ו"צודקת" – זוהי חשיבה של "שחור לבן" המלווה אותם באופן יומיומי החל מארגון ולוחות זמנים, סדר וניקיון, עד הקפדה על הפרטים הקטנים ביותר. מאפייני אישיות אלו יכולים להוביל אותם להצליח בחיים האישיים והמקצועיים מאידך, לרוב הם מתקשים להתמודד בכל הקשור ליחסים זוגיים ובינאישיים ובמצבי משבר מעין אלו הם מפתחים הפרעה אובססיבית. לרוב בטיפול הם מתארים יחסים מתוחים בקשר עם ההורים בתקופת ילדותם וחינוך שהתאפיין בגבולות נוקשים מאוד וקבלת עונשים. סימפטומים נוספים שבולטים מתבטאים בעקשנות רבה וקושי גדול להגיע לפשרה. לרוב הם נוטים ליצור תקשורת מילולית באופן רשמי תוך הפגנת "קרירות" רגשית, רצינות וחוסר בחוש הומור. לרוב דווקא מדובר באנשים מסורים מאוד לעבודתם, עובדים שעות רבות גם על חשבון הזמן הפנוי מאחר והם מרגישים דחף לסיים את כל המשימות שלהם. מבחינה זאת הם מהווים "נכס" למקום העבודה ולכן גם קשה לוותר עליהם למרות הידיעה על הקשיים שלהם לשמור על יחסים תקינים עם חבריהם לעבודה. נוקשות ופרפקציוניזם עשויים להוביל למתחים גדולים עם בני המשפחה, ביחסים החברתיים ובעבודה וכדי להימנע מהידרדרות היחסים מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית. הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, חקירה מעמיקה של הנפש, לצד הקשבה והבנה את הצרכים של המטופל והכוונה לשינוי וצמיחה.

.

.

לשאלות נוספות או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. סימפטומים מרכזיים של אישיות טורדנית כפייתית

סימפטום רגשי בגישה הפסיכואנליטית הוא הגורם המרכזי שבגינו נעשית פנייה לטיפול פסיכולוגי. לרוב הסימפטום לא מודע לפונה לטיפול והתלונה בהגיעו לקליניקה מתייחסת לרוב לתיאור חיצוני של הבעיה, למשל גבר שפונה לטיפול בגלל קשיים ביחסים הזוגיים. מטרת הטיפול היא לסייע למטופל להבין מהם הגורמים לבעיות בזוגיות, כלומר מהם החלקים שבו שגורמים לקשיים בזוגיות. נקודת ההנחה היא, שככל שייעשה מודע לקשייו תהיה בידיו האפשרות לעשות שינוי.

א. קבלת החלטות – מדי יום אנו נדרשים לקבלת החלטות בתחומים שונים: בלימודים, בעבודה, בזוגיות ובכל תחומי החיים. אנשים הסובלים מאישיות טורדנית כפייתית מתקשים מאוד לקבל החלטות מאחר והם מתייחסים כמעט לכל פרט או החלטה ברצינות ובחשיבות מוגזמת. ההחלטה צריכה להיות נכונה ומדויקת ולכן פעמים רבות מחשש לבצע טעות או להרגיש כישלון הם דוחים את קבלת ההחלטה. בתחום הלימודי הקושי בקבלת החלטות עשוי להתבטא בקושי להחליט איזה מקצוע לבחור ובאיזה מסגרת לימודית ללמוד. ניקח דוגמה נוספת מהתחום הלימודי – בכל הנוגע להגשת עבודות, הדחף לתחרותיות גורם להם להשקיע מאמץ רב בכתיבה של עבודה שתהיה מיוחדת ושונה משל אחרים, מאחר ולא תמיד הם מצליחים למצוא רעיונות מיוחדים הם מוצאים עצמם לא פעם דוחים את הכתיבה ממש לרגע האחרון. במפגשים חברתיים או משפחתיים הם נוטים לקבל את ההחלטות וכולם צריכים להסכים ולהתיישר לפי הדרך שלהם. לדוגמא, נקבע מפגש עם חברים קרובים והם מחליטים שהם רוצים להיפגש במסעדה מסוימת שהם מכירים. למרות שהחברים רוצים ללכת למסעדה אחרת שנקבעה הם לוחצים על כולם לשנות את ההחלטה מבלי להתחשב בדעתם.

ב. פרפקציוניזם – הם דורשים מעצמם שבכל תחום ועניין הכול יתבצע בצורה מושלמת. בתחום הזוגי הדרישה לפרפקציוניזם מאופיינת בחוסר פשרות ורק לאחר מציאת בן זוג שנתפס מבחינתם ל"מושלם" הם עוצרים. דבר שמלכתחילה מקשה עליהם מאוד על מציאת בן זוג. בתוך הזוגיות הם נוטים להרבות בוויכוחים ולהוביל למתחים על בסיס יומיומי עקב קושי להכיר בצרכים של האחר והצורך הכפייתי לקבל החלטות ולקבוע בכל דבר ועניין. הצורך שהכול יהיה מושלם גורם להם לחפש פגמים מתוך צורך לשמור על סטנדרטים גבוהים שגורמים להם לקונפליקטים ומתחים נפשיים שעשויים להוביל לתחושות של דיכאון. פרטים נוספים במאמר טיפול בדיכאון.

ג. צמצום רגשי – קיים אצלם קושי להביע רגשות של חום ואהבה מאחר וזה מאיים עליהם באובדן שליטה על עצמם. צמצום רגשי פוגע באפשרות להיות ספונטני ולקבל החלטות באופן לא בהכרח מתוכנן מראש.

ד. נוטים להתאכזב מהסביבה – הם נוטים להיות מרוכזים מאוד בעצמם. הם מרגישים שהם עושים הכול למען המשפחה והסביבה, ומצפים שכולם ינהגו כלפיהם באופן דומה. כאשר הסביבה אינה מתנהלת בהתאם לציפיותיהם הם מגיבים באכזבה גדולה.

.

.

2. אבחנה של אישיות טורדנית כפייתית לפי – DSM

ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM), מאבחן ומסווג אנשים הסובלים מאישיות טורדנית כפייתית לפי סימפטומים שונים הכוללים: עיסוק יתר בפרטים, ברשימות, סדר, ארגון, לוחות זמנים. פרפקציוניזם שאינו מאפשר להשלים את ביצוע משימה מאחר ואינם עומדים בדרישות שהציבו לעצמם. מסירות מוגזמת לעבודה גם על חשבון פעילויות בשעות הפנאי ויחסים חברתיים. עמדה של מצפוניות יתר וחוסר גמישות בתחומי מוסר, אתיקה וערכים חברתיים. קשיים להיפטר מחפצים ישנים או כאלו חסרי ערך גם ללא ערך רגשי. סירוב וחוסר רצון לבצע עבודות משותפות עם אחרים כאשר הדברים אינם מתנהלים בדיוק בדרך שלהם. חסכנות והחזקה כתפיסה ולכן ממעטים לבזבז כסף. מפגינים נוקשות ועקשנות.

.

.

בעלי אישיות טורדנית כפייתית מוכנים לבצע עבודות משותפות עם עמיתים לעבודה רק כאשר הדברים מתנהלים בשליטתם

.

.

3. הבדלים בין אישיות טורדנית כפייתית להפרעה טורדנית כפייתית

הספרות המקצועית עושה אבחנה בין אדם עם אישיות אובססיבית כפייתית (OCPD) בו אנו דנים במאמר הנוכחי, לבין אדם המאובחן עם הפרעה טורדנית כפייתית (OCD). נעמוד על הבדלים מרכזיים ביניהם:

א. אגו סינטוני לעומת אגו דיסנטוני – כדי לעמוד על ההבדלים ביניהם נקדים ונעזר בשני המושגים אגו סינטוני ואגו דיסטוני: באגו סינטוני אנשים מזהים את עצמם עם תכונות האישיות כפי שהן ומקבלים אותן כחלק מעצמם. הן גם תואמות את הצרכים והרצונות שלהם. לעומת זאת, באגו דיסטוני, אנשים מזהים בחוויה שלהם שהתנהגותם מושפעת ממרכיב שהוא זר להם, שאינו תואם את מי שהם והם מרגישים צורך עז להשליך או להיפתר ממנו.

ב. הבדלים מרכזיים – בהקשר של ההבדל בין OCPD ל- OCD, ניתן לומר על OCPD שהנו מאפיין אישיותי קבוע ויציב המאופיין בנוקשות קיצונית ונטייה לפרפקציוניזם. הוא עונה להגדרה של אגו סינטוני מאחר ואנשים הסובלים מאישיות טורדנית כפייתית, אינם מזהים בעיה כלשהי בעצמם ותולים אותה תמיד בסביבה: "אצלי הכול בסדר, הבעיה נמצאת אצלך". צורת ההתנהגות שלהם גורמת לסבל רב ולמצוקה גדולה לסביבתם הקרובה. לעומת זאת, ניתן לומר על OCD שהיא עונה על הגדרה של אגו דיסטוני מאחר ואנשים הסובלים מטרדנות כפייתית מאופיינים בחרדה. (פרטים נוספים על טיפול בחרדה במאמר טיפול בחרדה) הם כן מזהים שישנה בעיה אצלם שמפריעה וגורמת להם לסבל רב ורצון להיפטר ממנה: "הטקסים שאני חייב לעשות כל הזמן מעצבנים אותי". נהוג להבחין ביניהם גם באופן שבו אנשים מפרשים את המציאות הסובייקטיבית שלהם, לצורך כך ניעזר בדוגמה של שטיפת ידיים. בעוד שבקרב אלו הסובלים מאישיות טורדנית כפייתית שטיפת ידיים מוגזמת אינה נתפסת כעניין חריג ומוגזם, אלו הסובלים מהפרעה טרדנית כפייתית מזהים שביצוע אותן פעולות הנן עניין חריג ובעייתי עבורם והם נאלצים לבצע אותן כדי להפחית את החרדה שמציפה אותם. אנשים עם אישיות טורדנית כפייתית נותרים עם מציאות סובייקטיבית שבה מתקיים שיח בינם לבין עצמם תוך התעלמות מהסביבה החיצונית, בעוד שאנשים הסובלים מהפרעה טרדנית כפייתית מקיימים שיח בינם לבין עצמם ביחס להתנהגות המצופה מהם בסביבה ומסיקים מסקנות. לפרטים נוספים על הפרעת טרדנות כפייתית במאמר הפרעה טורדנית כפייתית

.

.

אישיות טורדניתת כפייתית זוהי הפרעת אישיות, לעומת הפרעה טרדנית כפייתית השייכת לקבוצת הפרעות חרדה 

.

.

4. גורמים להתפתחות אישיות טורדנית כפייתית

אנו נוהגים להבחין בין גורמים פסיכולוגיים שהינם גורמים פנימיים, וגורמים סביבתיים המשפיעים על הנפש ומהווים גורמי סיכון להתפתחות של אישיות טורדנית כפייתית. גורמים פנימיים מתקשרים לקונפליקטים רגשיים לא מודעים ולא פתורים לעומת גורמים חיצוניים המושפעים מהיחסים עם הסביבה הקרובה, ובעיקר בקשר עם ההורים.

א. צורך בשליטה – לפי התאוריה הפסיכוסקסואלית שפיתח פרויד המבוססת על חמישה שלבי התפתחות, השורשים של אישיות טורדנית כפייתית עשויים להתפתח בשלב השני שנקרא השלב האנאלי. הוא מאפיין גילאים 1-3 שנים. ילדים יכולים לפתח אישיות אובססיבית כאשר מתפתח מאבק על השליטה בסוגרים עם הוריהם.

בשלב זה ילדים מפיקים הנאה מעשיית צרכים אך גם משמירת הצרכים בקיבה כי לראשונה הם חווים יכולת לשלוט בגוף שלהם. הם חוששים להיפרד מהצרכים מאחר והם נתפסים כבעלי ערך עבורם. עם זאת, הם צריכים להתמודד עם גמילה מצרכים וחינוך לניקיון, דבר שמפגיש אותם עם מציאות שההורים רוצים לגמול אותם מטיטולים כדי לעשות את הצרכים בשירותים, וגם לאיפוק כאשר אינם יכולים לספק עבורם מענה לעשיית צרכים באופן מידי. הצורך לשמור את הצרכים בקיבה עלול להתפתח במיוחד כאשר ההורים קפדניים מאוד נוטים לדרוש מהילד לעשות את צרכיו ולפקח עליהם וגם במצבים בהם הילד נחשף למתחים ומאבקי שליטה ביניהם.

ב. נוקשות וביקורתיות עצמית גבוהה – המודל הסטרוקטוראלי שפיתח פרויד מורכב משלושה מנגנוני נפש: "איד", "אגו" ו"סופר אגו" שהינו המנגנון האחרון שמתפתח בנפש. הוא נוצר כחלק מתהליך למידה של ערכים ואידאלים חברתיים. הוא מורכב משני חלקים "אגו אידאלי" ומצפון. ה"אגו האידאלי" מייצג את אידאל השלמות כלומר הרצון שהכול יהיה מושלם. המצפון לעומתו, הוא מרכיב בנפש שמעניש ברגשות אשמה כאשר חש שהאדם אינו פועל באופן מוסרי כפי שהיה מצפה מעצמו. הצורך להיות מושלם עשוי לגרום להתפתחות אישיות טורדנית כפייתית כתוצאה של התפתחות "סופר אגו" נוקשה, תוקפני וביקורתי כלפי עצמו והסביבה.

ג. הזדהות – שני המנגנונים הנפשיים "אגו" ו"סופר אגו" מתפתחים כחלק מתהליכי הזדהות של ילדים עם שני הורים. לאקאן שהינו פסיכואנליטיקאי מתייחס ל"אגו" כאל יצירה חברתית הבנויה מאוסף השתקפויות של האחר. אותם "המבטים" שילדים נחשפים אליהם במהלך חייהם מההורים והסביבה גורמים להם לאמץ התנהגויות, ערכים, רגשות ותחומי עניין דומים. ניתן לומר על הזדהות שהיא מעין "מודל" חיצוני לאדם שמשפיע עליו ובאופן לא מודע הוא מפנים לעצמו קווי אישיות והתנהגויות של ההורים כחלק מהזהות האישית המתפתחת והפיכתו לחלק ממנו ומרפרטואר ההתנהגויות שלו. בתהליך ההזדהות עם ההורים ילדים מפנימים עשויים להפנים מהם לא רק דברים חיוביים אלא גם סימפטומים שליליים כמו נטייה לנוקשות וביקורתיות. 

ד. קשיים לתת אמון באחר – בכל הנוגע לקושי בקבלת החלטות, פרויד נתן לאובססיה (נוירוזה כפייתית בהמשגה שלו) כינוי נוסף בשם "מחלת הספק". הקושי בקבלת החלטות הוא בבסיס ההפרעה שגורמת לסובלים ממנה לפקפק, לחשוד ולהתקשות לסמוך על אחרים. מהניסיון שלי בקליניקה לעיתים אנשים עם אישיות אובססיבית נוהגים לפנות להתייעצות עם בקשה שהמטפל יחליט עבורם מה לעשות עקב הקושי שלהם לקבל החלטה, להפחית את תחושת הספק ולהגביר את תחושת הביטחון העצמי שלהם.

ה. פחד, וצורך לשלוט ביחסים – המושג נרקיסיזם לקוח מהמיתולוגיה היוונית ומציין את האהבה שהאדם חש כלפי עצמו. לפי פרויד אנו נולדים עם מטען של אנרגיה נפשית שלה קרא ליבידו. בתקופת חיינו הראשונה מתפתח הנרקיסיזם הראשוני וילדים משקיעים את האנרגיה הליבידינלית שחיונית להתפתחות הנפשית בעצמם. בשלב מתקדם יותר מצופה מילדים לעבור לשלב הנקרא נרקיסיזם שניוני, שמאופיין בהפניית האנרגיה כלפי אובייקטים חיצוניים. לדוגמה, כאשר בגיל ההתבגרות מתבגרים מתחילים לגלות עניין בבני המין השני. התפתחות של אישיות טורדנית כפייתית מושפעת מקונפליקטים לא פתורים בנושאי שליטה שמעוררים בילדים תחושות פחד וחרדה להיות במגע עם הסביבה. התוצאה היא שבאופן לא מודע הילדים נותרים ו/או מחזירים את האנרגיה כלפי עצמם ועסוקים בצרכים שלהם ומתקשים לראות את הצרכים של אחרים. דבר שמתבטא ביחסים בינאישיים בבגרותם שהם צריכים להיות השולטים הבלעדיים כדי להחזיר את תחושת השליטה שאבדה.

סיפור מקרה מהקליניקה  – גבר בסוף שנות השלושים לחייו פנה לטיפול בקליניקה לאחר שאשתו הציבה תנאי להגיע לטיפול או שהם נפרדים. במהלך במפגשים התלונן על אשתו וחברים לעבודה שאינם יודעים איך צריך להתנהל בחיים. הוא טען שאשתו אינה מבינה מהי הדרך הנכונה לגידול הילדים והאשים אותה שהרסה את הזוגיות שלהם. בתקופת הילדות דיווח על יחסים מתוחים מאוד ביחסים עם אביו, מהנדס במקצועו, שהרבה להכות את האם ולהתלונן בפניה שהבית לא נקי והאוכל לא טעים. האב דרש ממנו להכין שיעורי בית עם מורה פרטית. במהלך המפגשים המטופל הבין שהצורך שכולם יפעלו בדרכו מושפעת מההתנהלות של האב. הטיפול סייע לו להיפתח לנקודות מבט חדשות שלא הכיר ולא נחשף אליהן בעבר, להגמיש מעט את המחשבה ולהשתדל להקשיב לצרכים ורצונות של אשתו.

.

.

התפתחות של אישיות טורדנית כפייתית מושפעת מאוד ממאבקי שליטה עם ההורים שהובילו לתחושת אובדן שליטה על החיים

.

.

5. טיפול פסיכולוגי

הטיפול באנשים שאובחנו עם אישיות טורדנית כפייתית בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, חקירה מעמיקה של הנפש, לצד הקשבה והבנה את הצרכים של המטופל והכוונה לשינוי וצמיחה.

כפי שעלה בהתייחסות לגורמים השונים קונפליקט נפשי מתפתח בהווה כתוצאה משחזור פגיעה או עקב סתירה מהעבר בין כללים חברתיים לבין צרכים ורצונות שנותרו בלתי פתורים. אחת המטרות בטיפול היא לסייע למטופל לאתר ולהבין קונפליקטים נפשיים שנוצרו ביחסים עם ההורים בעיקר בנושאים הקשורים למאבקי שליטה. להפחית תחושות של פחד וכאב ולהחזיר את תחושת השליטה לחיים. לשנות או לפחות לעדן מחשבות ואמונות שליליות ולהגמיש את החשיבה הביקורתית והשיפוטית. לסייע ביצירת שיח פנימי חדש שתואם יותר את המציאות הסובייקטיבית ולהוביל לתהליכי חשיבה וקבלת החלטות שקולה ונכונה בחיים האישיים, בזוגיות, וביחסים הבינאישיים.

.

.

נשארת עם שאלות? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

מאמרים נוספים

שאלות ותשובות

פסיכותרפיה למבוגרים

.

חרדת בחינות

חרדת בחינות היא חרדה מצבית שהאדם מפרש אותה כאיום וחשש מפני כישלון או ביצוע במשימה הגורמת לתגובת דחק. כתוצאה ממנה חלה פגיעה בתפקוד, אנו חווים מצוקה, ישנה עליה ברמת החרדה ובדאגה מפני כישלון. המטרה המרכזית בטיפול באילו הסובלים מחרדת בחינות היא לאתר את הבעיה שנוצרה ולסייע להשתחרר מהמצוקה הרגשית.

שלומי לוי I פורסם: 23/02/2017

.

אנו חיים בעידן שבו הישגיות והצלחה במבחנים הפכו לעניין משמעותי בחיינו, ואנו נדרשים להיבחן במסגרות לימודיות פעמים רבות. חרדת בחינות (Exam anxiety) מתבטאת בחשש מפני כישלון שעשוי להיגרם מהציפיות של הורים מילדיהם להגיע להישגים גבוהים, אך גם הילדים מעצמם. תפיסת הכישלון הינה סובייקטיבית, מאחר והיא נוגעת לתפיסה אישית מהי הצלחה ומהי כישלון. חרדת בחינות היא חרדה מצבית, המופיעה לרוב לפרקי זמן קצרים כתגובה לאירוע או מצב מסוים שהאדם מפרש אותו כמצב סכנה מפני כישלון בביצוע משימה. במהלך החיים אנו נדרשים להפגין את בקיאותנו במסגרות לימודיות, וגם כאשר אנו רוצים לעבור טסט לנהיגה, מבחני קבלה בצבא, ראיונות עבודה, פרזנטציה וסיטואציות שונות.

באופן כללי ניתן לומר כי מבחנים גורמים לנו לתחושה של לחץ. חרדת בחינות יכולה להיגרם כתוצאה מהתגברות של מצבי לחץ בחיים, דחף לציונים גבוהים, דימוי עצמי נמוך, דרישות אקדמיות גבוהות, אווירת לימודים שלילית, תחרות גבוהה עם תלמידים או סטודנטים ויחסים פחות טובים עם המורים או המרצים. מאחר וחרדת בחינות נובעת מפרשנויות של הנבחנים את הבחינה כמצב המאיים, היא עשויה להוביל למחשבות ואמונות שליליות מכשילות כמו: "אני לא מצליח וכולם מצליחים", להקטין את "העצמי" כמו: "בטוח שאני נכשל", הפחתה עצמית כמו: "אני לא יכול להצליח" ולעיתים גם מחשבות לא פרופורציונליות: "זהו, הרסתי לעצמי את החיים".

חרדת בחינות יכולה להופיע גם בעוצמות שונות ולגרום לקשיים קלים או חמורים. בעוד שהניסיון מראה כי חרדה ברמה נמוכה לפני בחינה עשויה להוות גורם חיובי המסייע בגיוס כוחות וההשקעת מאמץ כדי להצליח לעומת זאת, לעומת זאת חרדה בעוצמה גבוהה עשויה למנוע מהאדם לגשת לבחינה או לפגוע ברמת הביצוע שלו.

חרדת בחינות בתחום הלימודי לרוב מופיעה החל מגיל חטיבה ותיכון מאחר והתלמידים נדרשים להתמודד עם כמות חומר גדולה יותר ורמת הקושי עולה. חרדת בחינות יכולה להיות בכל מקצועות הלימוד, לפני מבחן או מבחן שמוגדר כמשמעותי כמו מבחן מעבר (מגמת לימוד) או מבחן סופי (מבחן בגרות). לעיתים החרדה קשורה לקושי גדול במקצוע מסוים לדוגמה במתמטיקה, אך יכולה להיות מושפעת גם מיחסים מתוחים בין התלמיד למורה.

לרוב חרדת בחינות שלא קבלה מענה טיפולי מתאים יכולה להוביל למעין מעגל "קסמים" שעשוי להתבטא בתחושת כישלון מצטברת שמוביל לתחושת אשמה עצמית ("אני טיפש ולא מסוגל להצליח"), לפגיעה בהערכה העצמית ("אני אפס") ולהימנעויות (הימנעות מהגעה למבחן או הפסקת המבחן במהלכו) ולכן כאשר מופיעים סימפטומים שמצביעים על חרדת בחינות מומלץ לפנות לעזרה מקצועית כדי לטפל בבעיה ולמנוע החמרה גדולה יותר בעתיד. הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, חקירה מעמיקה של הנפש, לצד הקשבה והבנה את הצרכים של המטופל.

.

.

לשאלות נוספות על טיפול בחרדת בחינות או לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. סימפטומים של חרדת בחינות

הסימפטומים של חרדת בחינות רבים ומגוונים ועשויים להשפיע עלינו מבחינה רגשית, גופנית, קוגניטיבית והתנהגותית. נתייחס בקצרה לסימפטומים מרכזיים:

א. סימפטומים רגשיים – מבחינה רגשית הכוונה לרגשות של דאגה מוגברת, לחץ, תחושת חוסר שקט, מתח, פחד, מועקה, ותסכול לפני המבחן ובמהלכו.

ב. סימפטומים גופניים – מושפעים מהקשר שבין המתרחש בגוף למצב החרדה. תחושת חרדה  גורמת לגוף להיכנס למצב של דריכות מיידית ומפעילה את מערכת העצבים הסימפתטית. זוהי מערכת עצבים שפועלת באופן אוטונומי לצורך מאבק או נסיגה בהתמודדות עם מצבי סכנה מיידית. היא זו שמכינה את הגוף לתגובה בהתאם למנגנון הישרדותי של “fight, flight or freeze”, כלומר, להתמודד עם מצב הסכנה ע"י בריחה, מלחמה או קיפאון. כתוצאה מכך הגוף יכול לפתח כאבי בטן, כאב ראש, שלשולים, בחילות, סחרחורות, דפיקות לב, דופק מואץ, הזעה, לחץ בחזה וקוצר נשימה. סימפטומים אלו עשויים להופיע במהלך הלמידה, לקראת המבחן ובמהלך המבחן.

ג. סימפטומים קוגניטיביים – התופעה המוכרת לנו ביותר בחרדת בחינות היא שכחה פתאומית, מעין תחושה של "בלק אאוט" (Blackout). זוהי תופעה שגורמת לנבחן לפגיעה בזכירת חומר הבחינה ומבטאת את הקושי בזכירה, ארגון ושליפת החומר מהזיכרון, קושי בהבנת שאלות הבחינה וקושי לבטא את הידע בצורה מובנת. עיסוק מוגבר בחשיבה על שאלות הקשורות בהצלחה ובכישלון. חשיבה ואמונות לא רציונליות המתבטאות בחשיבה קטסטרופלית בנוגע לכישלון ותחושת נחיתות בעקבותיה, והשוואה מול אחרים שמעצימה את תחושת החרדה.

ד. סימפטומים התנהגותיים – אלו סימפטומים המתייחסים להשפעת החרדה על הרגלי הלמידה ועל ההתנהגות תוך כדי ומהלך המבחן: לימוד מוגזם ובלתי פוסק, הזנחת הלמידה השוטפת, הימנעות מלמידה, דחיית עבודות ושעורי בית וויתור על מבחנים.

.

.

חרדת בחינות היא חרדה מצבית המאופיינת בהופעת חרדה לפרק זמן קצר כתגובה לאירוע או מצב מסוים שהאדם מפרש אותו כמצב של איום וסכנה

.

.

2. מי עשוי לסבול מחרדת בחינות בלימודים?

באופן כללי ניתן לחלק שלוש קבוצות של תלמידים שעשויים לסבול מחרדת בחינות: קבוצה ראשונה מאופיינת בתלמידים שרמת הידע שלהם טובה והם נכשלים עקב רמת חרדה גבוהה, מאחר והעיסוק בצורך להגיע להישגים גבוהים פוגע בתחושת הביטחון העצמי שלהם. הקבוצה השנייה נמצאת בקצה השני של הסקלה ומאופיינת בתלמידים שרמת הידע והיכולות הלימודיות שלהם נמוכים. חוסר ההבנה שלהם מהם יכולותיהם הלימודיות גורמת לכך שיש להם ציפיות גבוהות מעצמם. הקבוצה השלישית מאופיינת בתלמידים בעלי יכולות לימוד ממוצעות עם רמת ידע נמוכה. הבעיה המרכזית בקרב תלמידים אלו שרמת המוטיבציה שלהם אינה גבוהה והם מרגישים חרדה מאחר והציונים שלהם אינם גבוהים והחשש מכישלון נוסף פוגע בהערכה העצמית שלהם בלימודים.

.

.

3. גורמים לחרדת בחינות

חרדת מבחנים מהווה ביטוי כללי לתחושה של פגיעות עצמית המתעוררת כתוצאה מפרשנויות של הנבחנים את הבחינה כמצב המאיים על עולמם הפנימי, הגורם לחרדה.

א. עומס רגשי – אחת מהתופעות הבולטות בתקופת גיל ההתבגרות היא התגברות של מצבי לחץ שגורמים לעומס רגשי. גורמי לחץ עשויים להיות מושפעים מקשיים ביחסים עם ההורים, קשיים לימודיים, חברתיים וחששות מפני העתיד. גורמי הלחץ שמאפיינים את תקופת גיל ההתבגרות עשויים לעורר חרדה באופן עקיף ומהווים סיכון להתפתחות של חרדת בחינות.

ב. דחף לציונים גבוהים – זהו דחף שלרוב מבטא את הצורך שלנו לתוצאה מושלמת, הנקראת בשם פרפקציוניזם. מנקודת מבט פסיכואנליטית פרפקציוניזם הוא מנגנון של "אגו אידאלי", כלומר הוא נוצר כחלק מתהליכי למידה של ערכי מוסר ואידאלים חברתיים שנחשפנו אליהם ומייצגים שאיפה למושלמות. מרבית התלמידים והסטודנטים שמאופיינים בשאיפה למצוינות ובחתירה להישגים גבוהים נוטים לפרפקציוניזם. בשל החתירה למושלמות ומבנה נפשי של "אגו אידאלי" נוקשה, ביקורתי ושיפוטי שתמיד חסר שביעות רצון מהתוצאה, הם עשויים לפתח חרדת בחינות. פרטים על מחשבות אובססיביות ניתן לקרוא במאמר הפרעה טורדנית כפייתית OCD.

ג. דימוי עצמי נמוך – חרדת בחינות בתחום הלימודי נפוצה גם בקרב תלמידים וסטודנטים הסובלים מלקויות למידה והפרעת קשב (ADHD).  השילוב של קשיים שונים בתחום השפה יחד עם הפרעת קשב וקשיים בהתארגנות גורמים לקשיים אובייקטיביים בלמידה. קשיים אלו מלווים בתחושות של כישלון ופגיעה משמעותית בדימוי העצמי, ותסכול בעיקר כאשר נוצר פער לימודי משמעותי בלימודים ביחס לאחרים. פרטים נוספים על פגיעה בדימוי העצמי ניתן לקרוא במאמר דימוי עצמי. היבט קוגניטיבי נוסף קשור במחשבות ואמונות שליליות ולא רציונליות שבאים לידי ביטוי בתחושה של חוסר אמונה ביכולת להצליח ("אני אפס") וחשיבה שלילית ופסימית ("בטוח אני ייכשל") והם אלו היוצרים מעגלי חשיבה שליליים שגורמים לירידה בביצועי הבחינה.

ד. דרישות אקדמיות – בקרב מתבגרים, העיסוק בציונים בולט מאחר ולראשונה הם נדרשים לקבל החלטות רבות שעשויות להשפיע על עתידם כמו: קבלה או מעבר למסגרות לימודיות, קבלה או מעבר בין מגמות לימוד והחלטה לגבי מספר יחידות לימוד לבגרויות במקצועות השונים. כל אלו מחייבים עמידה בבחינות ודרישות אקדמיות גוברות עשויות לעורר חרדה בפרט בקרב תלמידים שמתכננים להמשיך ללימודים אקדמאים אחרי הצבא. חרדה עשויה לפרוץ גם בקרב סטודנטים לתואר ראשון המתכננים לימודי תואר שני במסלול לימודים שבו התחרות גדולה על מספר מקומות מצומצם.

ה. גורמים חברתיים – למסגרות הלימוד גם כן ישנה השפעה על חרדת בחינות. אווירת לימודים שלילית ובמוסד לימודי תחרותי ומנוכר עשויים להוביל ללחץ ולחרדה. ליחסים הבינאישיים עם המורה ישנה השפעה על הצלחה במבחנים כאשר יחסים של כבוד ביניהם עשויים להוות מקור לחיזוק ותמיכה עבור המתבגר.

ו. מעורבות ההורים – למעורבות ההורים ישנה גם השפעה גדולה על היווצרות חרדת בחינות וכאשר אווירה ביתית רגועה, תומכת ומבינה יכולה לסייע להפחית חרדה בסיסית שממילא קיימת וחיונית. לעומת זאת, הורים בעלי דחף להישגיות ופרפקציוניזם, ורמת ציפיות גבוהה עם עמדות נוקשות ולא גמישות, שיפוטיים וביקורתיים לגבי ההישגים הלימודיים עשויה לגרום לחרדת בחינות עקב חשש שהילד לא יצליח לעמוד בציפיות שלהם ומתוך חשש לאכזב אותם.

סיפור מקרה מהקליניקה – מתבגרת שהגיעה לטיפול בעקבות חרדה מכישלון במבחן. מדובר בנערה צעירה ובת יחידה לאם חד הורית. במהלך המפגשים הנערה ספרה שבתקופת היסודי והחטיבה קבלה ציונים גבוהים מבלי שחשה חרדה באופן מיוחד. עם זאת, כל העת האם הנוקשה והתובענית עקבה אחרי כל היבט לימודי אצלה ודחפה אותה מאוד להישגים גבוהים בלימודים. יום אחד במהלך תרגול למבחן מסכם במתמטיקה היא החלה להרגיש הזעה בכפות הידיים, דופק מהיר, סחרחורות ותחושה של "בלק אאוט". היא עברה בדיקות רפואיות שנמצאו תקינות. בטיפול עלה כי שהקשר שלה עם האם מתאפיינים ביחסים סימביוטיים, כלומר קרבה גדולה מדי בינה לבין האם וקושי בנפרדות. היא פחדה שלא תעמוד בציפיות של האם ותאכזב אותה. הטיפול סייע להעלות את המודעות העצמית שלה, להשים את הצרכים שלה לפני הצרכים של האם, והיא גם הבינה שאינה מחפשת להיות מושלמת אלא היא שואפת לציונים גבוהים. כל אותן תובנות שרכשה סייעו לה להפחית חרדה וגם לפתח דרכים נכונות עבורה ללמוד בצורה יעילה.

.

.

תלמידים וסטודנטים שנוטים לפרפקציוניזם עשויים לפתח חרדת בחינות על רקע נוקשות, ביקורתיות ושיפוטיות עקב חוסר שביעות רצון תמידית מההישגים שלהם.

.

.

4. טיפול פסיכולוגי בחרדת בחינות

הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית לצד גישות טיפוליות אינטגרטיביות הכוללות היבטים הממוקדים בחוויה הרגשית, במחשבות והרגשות, בהתאם לצורכי המטופל.

חרדת בחינות נוצרת כתוצאה מקונפליקטים פנימיים וגורמים חיצוניים המשפיעים על האדם. הטכניקה הפסיכואנליטית בטיפול שמה דגש על הקשבה למילים, אסוציאציות חופשיות, זיכרונות וחלומות כדי לסייע בהעלאה למודע את כל אותם התכנים שהודחקו ונשכחו מהזיכרון כדי לפתח מודעות עצמית ולמצוא דרכים להפחית חרדה ולהירגע. לנסות להבין את המקור של הבעיה ולהשתחרר ממנה או לכל הפחות לגרום להקלה. להגמיש את החשיבה הביקורתית והשיפוטית כדי להפחית תחושות של כישלון ולחזק את הדימוי העצמי. לכוון להתנהלות נכונה מבחינת עומסים רגשיים, תחושות לחץ, ודרישות אקדמיות. לסייע להשתחרר, לשנות או לפחות לעדן את המחשבות והאמונות השליליות. כמו כן, לעורר שיח פנימי כדי ליצור תהליכי חשיבה פנימיים מרגיעים יותר. ישנה חשיבות לתמיכה של המשפחה בתהליך הטיפולי להגיב באמפתיה לכאב האישי ולסייע בהתאם לצורך.

.

.

מטרות הטיפול בסובלים מחרדת בחינות להפחית לחץ והצטברות של אנרגיה נפשית, להגמיש את יכולת החשיבה, לעדן או להפחית את המחשבות השליליות וליצור שיח פנימי חיובי 

.

.  

נשארת עדיין עם שאלות על חרדת בחינות? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

מאמרים נוספים

טיפול בחרדה

שאלות ותשובות

שאלות 

שאלות ותשובות

מתי כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי? כמה זמן נמשך טיפול פסיכולוגי? שאלות אלו ואחרות מעסיקות כל אחד ואחת לפני שהם פונים לטיפול. כאן ניתן לקרוא על שאלות ותשובות נפוצות כדי לסייע לכם לקבל החלטה שתהיה משמעותית עבורכם. לפרטים נוספים ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן.

.

שלומי לוי I פורסם: 21/02/2017

.

.

1. האם טיפול פסיכולוגי עוזר?

מחקרים מצביעים על כך שטיפול פסיכולוגי מסייע מאוד לבריאות הנפשית והגופנית כאחד. הטיפול בגישה פסיכואנליטית מאפשר לכל למטופל להבין טוב יותר מהם הצרכים והרצונות שלו לרכוש תובנות חדשות בחיים, להיעשות מודע יותר לצרכים והרצונות ולקבל החלטות בצורה נכונה יותר. פרטים נוספים, ניתן לקרוא בקישור הבא

 

2. מהן הגישות לטיפול פסיכולוגי?

ישנן מגוון רחב של גישות לטיפול פסיכולוגי: פסיכותרפיה פסיכואנליטית, פסיכואנליזה, טיפול פסיכודינמי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), טיפול נרטיבי, ביופידבק ועוד. 

 

3. מהם הכללים במפגש הטיפולי?

המפגש הטיפולי מתחיל בדרך כלל כאשר המטופל מדבר על הסיבות שבגללן הגיע לטיפול בתקופה הזאת. במידה והוא מתקשה להסביר מהי הבעיה או מה גרם לו להגיע לטיפול, המפגשים בקליניקה מסייעים להבין אותה וניתן להגדיר יחד את מטרות הטיפול. מניסיוני המקצועי הגדרה ברורה של מטרות הטיפול מגדילה באופן משמעותי את הסיכוי להצלחתו. ישנה גם חשיבות גדולה להגדרת "חוזה טיפולי" המתייחס לגישתי הטיפולית, משך הפגישות, תדירותן ותנאי התשלום.

 

4. האם חלה חובת שמירת סודיות רפואית?

חלה חובת שמירת סודיות רפואית על פסיכולוג באותו אופן שחלה חובת שמירת סודיות על רופא המבטיחה שכל מה שנאמר במפגשים בקליניקה נשמר בסודיות בין המטפל והמטופל בלבד.

 

5. כמה זמן נמשך טיפול בגישה פסיכואנליטית?

בטיפול בפסיכותרפיה פסיכואנליטית כמו רוב הגישות השונות לטיפול פסיכולוגי כאשר הפונה מתלונן על בעיה פשוטה לרוב הטיפול מסתיים כעבור מספר פגישות. עם זאת, ישנם מקרים בהם ישנה מורכבות גדולה יותר כמו דיכאון מתמשך או דימוי עצמי נמוך ואז טיפול יכול להימשך על פני תקופה ארוכה יותר. מידת השינוי בטיפול מושפעת ממספר פרמטרים כמו חומרת הסימפטומים והמצוקה הרגשית שבגינה הגיע הפונה לטיפול, הרצון ותעצומות הנפש להתנהל מול קונפליקטים שעולים במפגשים, מהקשר הטיפולי ומידת האמון והביטחון שנוצר עם המטפל. פונה שאינו מסתפק בהבנת הבעיה ולדרכים שבהן הוא יכול ליצור שינוי ומגלה סקרנות ורצון להעמיק ולגלות יותר על חיי הנפש עצמו בוחר להגיע לטיפול לפרק זמן ממושך יותר. הבחירה אם ומתי לעצור בטיפול אפשרית בכל שלב ונתונה להחלטתו הבלעדית של המטופל! פרטים נוספים, ניתן לקרוא בקישור הבא

.

6. האם טיפול תרופתי פותר בעיות רגשיות ונפשיות?

טיפול תרופתי אינו פותר בעיות נפשיות אולם עשוי להקל על סימפטומים כמו במצבים של דיכאון וחרדה. מחקרים מראים ששילוב של נטילת טיפול תרופתי במקביל לטיפול פסיכולוגי עשויים לגרום לשינוי משמעותי.

 

7. האם פסיכולוג רשאי לתת טיפול תרופתי?

פסיכולוג אינו רשאי לתת טיפול תרופתי. רק פסיכיאטרים שהם רופאים המומחים לטיפול בהפרעות נפשיות רשאים לספק מרשמים לתרופות ע"פ חוק. כיום בחלק מהמקרים גם רופאי משפחה מספקים טיפול תרופתי כמו במצבים של דיכאון וחרדה.

 

8. פסיכותרפיה למבוגרים – מתי לפנות לטיפול פסיכולוגי?

הסיבות מתי לפנות לטיפול פסיכולוגי מגוונות וסובייקטיביות, לרוב אנשים פונים לטיפול כאשר הם נמצאים במשבר אקוטי ועוצמת המצוקה שלהם גבוהה. רבים מהפונים לטיפול מדווחים על סמפטומים או תחושות של דיכאון, חרדה, דימוי עצמי נמוך, פוסט טראומה והפרעות אכילה. המצוקה יכולה להופיע גם על רקע קשיים בינאישיים –  קושי במציאת בן/בת זוג, קשיים בתוך מערכת זוגית וקשיים בקשר עם בני-המשפחה. פניות בעקבות משברים ואירועי חיים כמו אבל, אובדן, מחלות בריאותיות מגבילות, פיטורין מעבודה וגירושין. מניסיוני המקצועי תמיד ישנם מספר גורמים שמשתלבים יחדיו וגורמים למצוקה רגשית. מהו טיפול פסיכולוגי? ושאלות נוספות, ניתן לקרוא בקישור הבא

 

9. מתי כדאי לפנות לטיפול בדיכאון?

דיכאון הוא תמיד תגובה לתחושה של אובדן. אובדן של אובייקט אהבה, חוסר תשוקה או תשוקה שאבדה. הסימפטומים של הדיכאון מתבטאים במצב רוח תנודתי ואובדן החשק לצד מחשבות השליליות, ביקורת עצמית ותחושות אשמה. הפניה לטיפול עשויה להיות משמעותית בעקבות אובדן ממשי כמו: קושי להתגבר על אובדן אדם יקר שנפטר, פיטורין כואבים מהעבודה וחוסר מעש בעקבותיו וגם בעקבות פגיעה גופנית או מחלה שהמשמעות שלהם מתבטאת בפגיעה או בחוסר היכולת לשלוט בגוף שפוגע במצב הרוח. אנשים פונים לטיפול גם עקב אובדן של דבר בעל משמעות סמלית כמו תחושת אובדן על רעיון שאינו בר מימוש למשל, רצון עז לעשות מעבר דירה מבניין ביישוב עירוני למושב עם בית פרטי. מהם הגורמים לדיכאון? סוגי דיכאון? אלו, ושאלות נוספות על טיפול בדיכאון בקישור הבא

 

10. מתי כדאי לפנות לטיפול בחרדה?

חרדה היא תחושה של חוסר שקט פנימי שנגרם כתוצאה ממתח ודאגה מסכנות ואיומים, ממשיים או מתוך הדמיון מפני העתיד לקרות. חרדה יכולה להיגרם מקונפליקט פנימי או גורם חיצוני לדוגמה, כתגובה לאירוע חיצוני כמו טראומה בעקבות פגיעה מינית או פיגוע חבלני או בעקבות קונפליקט נפשי לדוגמה, תחושת אשמה וחרדה עקב קשיים חברתיים של הבן שלה או דאגנות מפני סכנה עתידית. "מה יהיה אם…" המבטא למשל דאגה בלתי פוסקת לבני המשפחה בהינתן שאין בעיה מיוחדת. המשותף למצבי החרדה השונים הוא היעדר הסבר הגיוני לחרדה, לדריכות הקיצונית, לתחושת הפחד או לתסמינים הגופניים. המטרה המרכזית בטיפול הפסיכואנליטי בחרדה היא לאתר את "מצבי הסכנה", כלומר לקשר בין המחשבות או הזיכרונות מהאירוע המאיים לרגשות הנלווים כדי לפרוק את ההרגשות ולהשתחרר מהחרדה. מהם הגורמים לחרדה? מהם הסוגים השונים של הפרעות חרדה? אלו, ועל טיפול בחרדה ניתן לקרוא בקישור הבא

 

11. מהי הפרעת אכילה?

מה שלא ניתן לבטא באמצעות מילים "מדובר" דרך הגוף. הפרעת אכילה היא ביטוי של קונפליקט נפשי בלתי פתור המערב אכילה עם הגוף וחיי הנפש ומתבטא בסימפטומים רגשיים של בדידות, ריקנות, צורך "להתמלא", "מלאות", אשמה, בושה וגועל עצמי. קיים עיסוק משמעותי במראה החיצוני ומשקל הגוף וישנה פגיעה משמעותית בדימוי העצמי והגופני. לרוב היא מלווה בדחפים חזקים ותחושות של הרס עצמי, פחד ואשמה. מהם הגורמים להפרעות אכילה? טיפול בהפרעות אכילה ועוד, ניתן לקרוא בקישור הבא

 

12. מתי כדאי לפנות להדרכת הורים?

כל הורה שונה במידת הרגישות והדאגה לצרכים של הילד וליכולת לזהות סימני מצוקה. לעיתים ההורים מזהים בעיה ומטפלים בה בהתאם לצורך של הילד וישנם מקרים בהם ההורים לא מבחינים בסימני אזהרה ומקבלים דיווח על שינויים בהתנהגות דרך הגן או בית הספר. הדרכת הורים היא צורת התערבות חינוכית בעיקרה המוכרת ביותר להורים והיא מתמקדת בהדרכה מעשית וממוקדת ותפקידה להבטיח תמיכה רגשית ומעשית רציפה לטיפול בילד ומכוונת להורות יעילה ומשמעותית. לפרטים נוספים מתי כדאי לפנות להדרכת הורים ניתן לקרוא בקישור הבא

 

13. מתי כדאי לפנות לטיפול במתבגרים?

הסערה הרגשית והשינויים הרבים האופייניים לגיל ההתבגרות גורמים למתחים, לחצים ומערערים את האיזון הרגשי. אלו עשויים לעורר או להגביר פחדים וחרדות קיימים או להוביל למצוקות רגשיות חדשות שעשויה להוביל למצבי דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה ועוד. מהם המאפיינים של גיל ההתבגרות? ושאלות על טיפול במתבגרים בקישור הבא

 

14. מתי כדאי לפנות לטיפול רגשי לילדים?

כאשר נוצרים מתחים וחוסר נחת של הילד הנטייה הטבעית שלו היא לפרוק את הכאב באמצעות ביטוי בפעולה (נקרא acting out) ולעתים להפנות אותה פנימה (לגרום לדיכאון). סימפטומים מוכרים מתבטאים בבעיות התנהגות, הימנעות מקשרים חברתיים, תלונות על כאבים גופניים ושינויים בהרגלי האכילה והשינה ועוד. כאשר המצוקה הרגשית מתגברת מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית. להמשך קריאה על טיפול רגשי בילדים, טיפול במשחק (Play Therapy) ועוד, ניתן לקרוא בקישור הבא

 

15. מתי כדאי לפנות לטיפול זוגי?

טיפול זוגי מיועד לזוגות עם קונפליקטים לא פתורים ביניהם שלא הצליחו לפתור את הבעיות בזוגיות בכוחות עצמם וזקוקים להתערבות של צד שלישי כדי לסייע להם לשקם, לבנות ולהצמיח את הזוגיות מחדש. לרוב פנייה לטיפול זוגי באה בעקבות שני נושאים מרכזיים שיוצרים מחלוקות בזוגיות ומשפיעים האחד על השני באופן הדדי והם: מאבקי כוחות ושליטה (מי קובע? מי מחליט?) ובעיות בתקשורת (חוסר הקשבה, וויכוחים ופגיעה רגשית באחר). לגורמים אלו עשויים להתווסף סימפטומים נוספים כמו: מחלוקות ואי הסכמות על גידול הילדים, חשק מיני שלא מסופק, גילוי רומן מחוץ לקשר הזוגי ומעברים ושינויים במבנה המשפחתי כמו למשל לידת תינוק. פעמים רבות טיפול זוגי הוא מוצא אחרון לפני פרידה לפרטים. נוספים על טיפול זוגי בקישור הבא

 

16. מתי פונים לטיפול משפחתי?

טיפול משפחתי מתייחס למשפחה כיחידה אחת. תפקיד ההורים לספק לילדיהם מענה לכל צורכיהם הרגשיים והבריאותיים, אולם התא המשפחתי עשוי להוות גם מקור לקשיים, קונפליקטים, כעסים ואכזבות. הורים פונים לטיפול משפחתי כאשר ישנם ליקויים בדפוסי התקשורת וקונפליקטים ביחסים בין בני המשפחה. מטרת הטיפול המשפחתי לסייע לבני המשפחה ליצור תקשורת משמעותית שתאפשר לשפר את התפקוד של כל אחד מבני המשפחה. פרטים נוספים בקישור הבא 

 

17. דימוי עצמי – מתי כדאי לפנות לטיפול?

דימוי עצמי נוצר במהלך השנים בהשפעת תהליכי הזדהות והפנמה בעיקר עם ההורים ומגורמי סמכות. דימוי עצמי נמוך מתאפיין במחשבות שליליות, עיסוק עצמי בהצלחה וכישלון וביקורת עצמית שהינם תוצאה של השוואות בין העצמי לבין האחר וסגידה לאידאלים חברתיים. השוואה ביחס לאחר מובילה לפגיעה בתחושת הערך העצמי ע"י רגש נחיתות ובהיווצרות של סימפטומים כמו הימנעות, בושה ותחושת כישלון. פגיעה בדימוי העצמי עשויה לגרום למצוקות רגשיות כמו חרדות, דיכאון והפרעות אכילה וכאשר מזהים סימני מצוקה מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית. לקריאה על הגורמים לפגיעה בדימוי העצמי, וטיפול בדימוי עצמי בקישור הבא

 

18. PTSD – מתי פונים לטיפול?

השאלה "למה זה קרה לי?" או "למה הוא עשה לי את זה?" נשארת תמיד ללא מענה ומפגישה את כל מי שעבר טראומה עם תחושות של חוסר אונים. טראומה נחווה כמצב המסכן את שלמות הגוף והנפש, והמציאות של האדם נחתכת או נקטעת באופן פתאומי מבלי שיוכל לתאר אותה באופן מלא באמצעות מילים. התגובה לאירוע הטראומטי בזמן התרחשותו לרוב מאופיינת בחוסר אונים, ופחדים עזים. פוסט טראומה עשויה לפגוע לאדם בכל תחומי החיים ביחסים עם בני המשפחה, חברים, עבודה ובכל תחומי החיים. מאחר ותחושת האימה והפחד העצום שנקשר לאירוע הטראומתי הוא הגורם העיקרי ליצירת פוסט טראומה מומלץ לפנות בהקדם האפשרי להתייעצות מקצועית. מהם הסימפטומים המאפיינים PTSD? כיצד מטפלים ב – PTSD ופרטים נוספים בקישור הבא

 

19. דיכאון אחרי לידה – מתי כדאי לפנות לטיפול?

דיכאון לאחר לידה מתייחס לטווח רחב של מצוקות רגשיות שמתבטא בעיקר בתחושה של אובדן, פגיעה בחשק וירידה משמעותית במצב הרוח. הדיכאון עשוי לפרוץ עקב סיבות הקשורות בתחושות של אובדן באופן ישיר או עקיף ללידה או השילוב ביניהם. כך למשל אישה שנוטה לפרפקציוניזם מתוסכלת מאוד שהטיפול בילד מונע ממנה לסדר ולנקות את הבית כפי שנהגה בעבר. פרטים נוספים על דיכאון אחרי לידה בקישור הבא

 

20. מהי OCD – הפרעה טורדנית כפייתית?

הפרעה טורדנית כפייתית מתאפיינת במחשבות טורדניות וחזרתיות שגורמת לחוסר שקט נפשי ואינן נותנות מנוחה. הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) היא חרדה שמתפתחת כתוצאה מתחושות של בושה, אשמה ומשאלות אסורות בעיקר בתקופת הילדות המוקדמת. אדם שכשל בטיפול במחשבה המאיימת (האובססיבית) נאלץ לבצע פעולה טקסית כפייתית כדי להפחית חרדה. לפרטים נוספים על OCD בקישור הבא

 

21. דיכאון בגיל ההתבגרות – כיצד מטפלים?

תקופת גיל ההתבגרות מוכרת וידועה במשברים אישיים, תחושה של חוסר איזון רגשי, חיפוש עצמי ובדיקת גבולות. דווקא בגיל ההתבגרות קשה לזהות דיכאון בקרב מתבגרים מכיוון שהם נוטים להסתיר ולשתף פחות. בקרב אלו שמוחצנים יותר החברה נוטה לפרש את הדיכאון כהפרעת קשב וריכוז ו/או בעיות התנהגות. השינויים הרבים שעובר המתבגר עשויים לעורר מצוקה רגשית שיכולה לגרום לדיכאון בין אם באופן ישיר או באופן עקיף (הפרעת אכילה). לפרטים נוספים על דיכאון בגיל ההתבגרות בקישור הבא

.

22. פחדים וחרדות של ילדים – מתי כדאי לפנות להתייעץ?

רעשים חזקים, חרדת נטישה ופחד מפני זרים הם דוגמאות מוכרות לפחדים וחרדות שאמורים לחלוף עם הגיל. למרות שפחדים וחרדות הם חלק מההתפתחות התקינה של כל ילד ישנם ילדים שעשויים להגיב בצורה עוצמתית ולא תקינה עבורם לדוגמה, קשיי פרידה בגן או בבי"ס והימנעות מהשתתפות בחוגים. הורים שנוטים לגונן יתר על המידה על ילדם עשויים לגרום לו לחרדה או להגביר אותה. לרוב ההורה המגונן חש חרדה גדולה וצורך להשקיע בחינוך, בגידול ולבריאות הפיזית והרגשית של הילד. נהוג לכנות דפוס הורי זה בכינוי "הורי הליקופטר", הכוונה להורים המרחפים מעל ילדיהם, דואגים להם ללא הפסקה ופועלים באופן נמרץ לעזור ולרצות אותם. חרדה אצל ילדים עשויה להיווצר גם כאשר הילד מפחד מהדחפים של עצמו, דבר שיכול להתבטא בתלונות על מפלצות ורעשים בלילה. לפרטים נוספים על פחדים וחרדות של ילדים בקישור הבא 

 

23. הורות ללא אשמה – האם אפשר לגדל ילדים מבלי להרגיש אשמה?

אנו חיים בעידן שהצרכים של ילדינו הפכו להיות המוקד של כל משפחה. הצורך של מרבית ההורים להיות מושלמים לצד חוסר הבנה שלא ניתן לעולם לספק את כל הצרכים של ילדיהם גורם להם ליפול למלכודת כל פעם מחדש. הם מסתובבים עם תחושות של אשמה שבאה לידי ביטוי בכעס, אכזבה, עצבנות, תסכול ותשישות. באופן פרדוקסלי גם הילדים מפסידים מעמדה זו של הוריהם. המפתח לגידול ילדים טמון בשאלה שכל הורה מציב לעצמו אם הגבולות הם לגיטימיים או לא. ניתן לגדל את הילד ללא רגשות אשם. איך מתנהלים ללא רגשות אשם בהורות? ולהמשך קריאה על הורות ללא אשמה בקישור הבא

.

24. מהי חרדת בחינות?

חרדת בחינות היא תוצאה של עומס רגשי ומחשבות בלתי פוסקות בעלות תוכן של דאגה מחשש להיכשל (חרדת ביצוע) בשילוב סימפטומים גופניים. אחת התלונות הנפוצות היא תחושה של "בלק אאוט". החרדה לרוב נוצרת עקב תחושת לחץ עצמי וציפיות ההורים, חברים וסביבת הלימוד, נוקשות וביקורתיות ונטייה לפרפקציוניזם. לטיפול בחרדת בחינות בקישור הבא

.

25. מהי אישיות אובססיבית כפייתית – OCPD?

אנשים שפיתחו אישיות אובססיבית מצפים מעצמם ומהסביבה שכל דבר שהם רוצם יתבצע בצורה מושלמת. הם נוטים להיות נוקשים ופרפקציוניסטים בכל תחום בחייהם. הם עסוקים ברשימות, סדר, ארגון ולוחות זמנים. מקפידים מאוד על סדר וניקיון, יורדים לפרטים הקטנים לכן מתקשים בקבלת החלטות. פרפקציוניזם ונוקשות הינה חלק דומיננטי באישיות שלעיתים קרובות פוגעת בזוגיות וביחסיהם הבין אישיים. להמשך קריאה על OCPD בקישור הבא

.

.

נשארת עם שאלות ללא תשובות? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה.

.

 

הורות ללא אשמה

בעידן שבו הצרכים של ילדינו הפכו למוקד של כל משפחה האם אפשר לגדל אותם מבלי להרגיש אשמה? כן, בתנאי שנהיה מוכנים להיות קשובים אליהם, לעשות עבורם כמיטב יכולתינו, לקבל את המגבלות שלנו ולהבין שאנחנו לא מושלמים!

שלומי לוי I פורסם: 18/02/2017

.

כיום אנו ההורים מתקשים להתמודד עם גידול ילדינו עקב שינויים חברתיים ותרבותיים רבים שהתרחשו בחברה המודרנית בעשורים האחרונים. שינויים אלו הובילו לכך שתפקיד ההורות נעשה מורכב וקשה יותר והורים רבים חשים כישלון ותחושות אשמה שאינם מצליחים לגדל את ילדיהם כפי שהיו רוצים. בעבר לא היה עוררין על סמכות האב שנעזר באמצעי אלימות פיזית ומילולית כדי לגרום לילדיו לכבד את גבולות ורצונות ההורים. מאז שאלימות כלפי ילדים זכתה להגדרה שהיא אסורה לפי חוק ההורים ובפרט אבות שגדלו על אלימות כאמצעי לחינוך מתקשים למצוא דרכי הרתעה כדי לגרום לילדיהם להיענות לכללים חברתיים ולסמכותם. שינויים כלכליים הובילו לתרבות של שפע, וכיום אנו מרוויחים יותר כסף, נעדרים יותר זמן מהבית אבל מתמקדים הרבה יותר מבעבר בצרכים של ילדינו. יתרה מזאת, חלק מאיתנו מנסים להיות "חברים" או מנסים ליצור סמכותיות ע"י השקעה גדולה בקניית מתנות, ימי הולדת מפוארים וחוגים חברתיים לילדיהם. אנו מבינים כי הורים משקיעים מעצמם יותר בילדיהם אז מדוע הם מוצאים את עצמם עם תחושות של אשמה? בעידן הנוכחי שני ההורים עובדים בד"כ ומרבים להיעדר מהבית נוכח עומסים ולחצים בעבודה, לעיתים קרובות חוזרים עייפים ומתקשים למצוא זמן לשחק ולהיות עם ילדיהם. מלבד העיסוק בילדים, שינויים תרבותיים הובילו לעיסוק רב בעצמנו, ואנו המבוגרים משקיעים בתזונה בריאה, פעילות ספורטיביות, מפגשים חברתיים, טיולים בחו"ל ואחרים. העומס הרגשי הכללי שנוצר פוגע במידת הפניות הרגשית שלנו הן לעצמנו והן ביחסים עם ילדינו ופעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו עם קונפליקטים שנוצרו ללא יכולת להבין ולפתור את הבעיה. התוצאה היא שאנו מרגישים אשמה שאנחנו לא פועלים ועושים מספיק עבור ילדינו לכן ומחפשים פתרונות שונים החל פנייה לייעוץ והדרכה הורית, טיפול עבור הילדים או קוראים מאמרים ותאוריות פסיכולוגיות חדשות המספקות הסברים כיצד להיות הורים "טובים יותר". הסיבה המרכזית לגדל את ילדינו ללא רגשות אשמה בהורות היא לקבל את העובדה שאנחנו לא הורים מושלמים. רצוי שנכיר במגבלות ובחולשות שלנו, שנבין שאיננו יכולים להיענות לכל הדרישות של ילדינו ולהכיר בעובדה שיכולת ההשפעה שלנו עליהם מוגבלת. הטרגדיה היא שדווקא הורים שרוצים להיות מושלמים עשויים למצוא את עצמם מגדלים ילד "מפונק", אולי חסר רצונות משל עצמו, חסר תשוקה, שלמד שלא צריך לפעול ולהתאמץ. עם זאת, תבינו שלא נולדנו עם מטען גנטי כיצד להיות הורים ואם לאחר שיקול דעת הגעתם למסקנה שאתם צריכים הכוונה בהורות או טיפול עבור ילדכם רק אז מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית.

.

.

לשאלות נוספות על הורות ללא אשמה או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. גורמים לתחושת אשמה בתרבות

פרויד, מי שפיתח את הגישה הפסיכאנליטית לטיפול מייחס לאשמה תכונת אישיות שאינה מולדת אלא תוצאה של דחף חברתי שמטופח באדם כדי שנוכל לקיים חברה תקינה. פרויד משתמש במונח דחף כדי לתאר באופן כללי את הצורך של האדם לאכול ולהתרבות. הדחף הוא רעיון מופשט אך אנו נתקלים בו באופן עקיף דרך הפעולה עצמה כלומר באמצעות פעולת אכילה או הפניית אלימות כלפי האחר וגם באמצעות הייצוג של הדחף: לדוגמה, מילים הנאמרות כלפי בן הזוג המבטאות תשוקה כמו "בא לי לאכול איתך". מטרת הדחף היא תמיד להשיג סיפוק אבל חשוב להבין כי הדחף לא נרגע והוא אינסופי.

במאמר המפורסם "טוטם וטאבו" משנת 1913, ניתח פרויד את המרכיבים לתסביך אדיפוס אליו נתייחס בהמשך בקרב חברות פרימיטיביות והוא הגיע למסקנה שאשמה נגרמת כתוצאה משתי סיבות מרכזיות: גילוי עריות ורצח אב. המסקנה שלו הייתה שרצח האב הקדמון גרם לתחושות אשמה שהובילה ליצירת כללים חברתיים ואותם כללים חברתיים עברו תהליך הפנמה במהלך ההיסטוריה האנושית כדי להגן על האדם.

גם ב-"תרבות בלא נחת" משנת 1930 הציג פרויד שתי מקורות להאשמה עצמית: "אנו מכירים אפוא שני מקורות לרגשי האשמה, זה הנובע מתוך היראה מפני הסמכות, וזה המאוחר יותר, הנובע מתוך הפחד מפני ה"סופר אגו". הראשון כופה על האדם לוותר על סיפוק הדחפים, ואילו השני תובע, נוסף על כך, הטלת עונש, שהרי לא ניתן להעלים מעיני ה"סופר אגו" את המשך קיומם של המאוויים האסורים". ה- "הסופר אגו" חיוני והכרחי לקיומה של חברה והוא מייצג למעשה הפנמה של כללים חברתיים, והמרכיב שלו המצפון שמעניש הכרחיים כדי ליצור חברה אנושית מתורבתת.      ה"סופר אגו" מתפתח אצל ילדים צעירים בעיקר בהשפעת האישיות של ההורים ודרך החינוך שלהם כלפי ילדיהם, ובמקרים שבהם "סופר אגו" לא התפתח כראוי הוא עשוי להוביל את האדם להרס עצמי וחברתי. חומרת התגובה יכולה להשתנות מאדם לאדם ותלויה בפתרון התסביך האדיפלי בילדות. כלומר, "ככל שתסביך אדיפוס היה חזק יותר, כן ישלוט אחר כך ה"סופר אגו" במידת חומרה גדולה יותר על ה"אגו" כמצפון, המעניש בתחושות רגשיות של אשמה".

ניתן לסכם בקצרה ארבע גורמים שיכולים להוביל לתחושת אשמה: גילוי עריות במשפחה המתייחס לפגיעה מינית ע"י בן משפחה קרוב, רצח אב ובהכללה רצח, פחד מפני דמות סמכות בעיקר כאשר לא עושים מה שהוא מבקש בין אם באופן גלוי או סמוי והאחרון נוגע לתחושה פנימית שאנו מזהים שלא פעלנו לפי כללים חברתיים כפי שציפו או ציפינו מעצמנו ובשל כך חשים אשמה. הגורמים לאשמה קשורים לדחף מאחר והוא זה שגורם לנו לבצע את הפעולה.

.

.

הפנמה הוא מנגנון שפועל וקולט מידע מבלי לסנן את התכנים וממלא תפקיד משמעותי בלמידה של איסורים, ערכים והתנהגויות מקובלות ולא מקובלות 

.

.

.

2. הרקע לאשמה – תהליך כניסת הילד לתרבות

פרויד מסביר כי לאחר הלידה התינוק מרגיש חסר ישע מאחר ובשונה מבעלי חיים המסוגלים לשלוט בגופם, התינוק אינו שולט בגופו ותלוי לחלוטין באם שתספק את צרכיו הגופניים והרגשיים. ויניקוט פסיכואנליטיקאי ורופא ילדים הגדיר את תפקיד האם: "אם טובה דיה" שיוצרת עם התינוק קשר המבוסס על אמפתיה וסיפוק צרכיו החומריים והרגשיים. החל מסיפוק הרעב, החלפת הצרכים והבגדים, מגע, הרגעה, התפעלות ומתן חום ואהב". התינוק רוצה להיות במצב של עונג שכל הדחפים שלו יסופקו במלואם", פרויד קרא לזה "עקרון העונג". כאשר התינוק חש שבכל מצב שהוא בוכה הוא מקבל מענה לכל הצרכים הוא עשוי לדמיין שהוא יכול לקבל כל דבר. עם זאת, כאשר התינוק נולד הוא מתחיל להיכנס בהדרגה לתרבות ומלבד סיפוק צרכיו ככל שהוא גדל ההורים מצפים ממנו להתנהג בהתאם לכללים שנקבעו בבית. מלבד דברים שהוא דורש ומקבל מענה לצרכיו הוא נאלץ להתמודד עם דרישות המציאות: הוא מתבקש ללמוד את השפה גם אם הוא מתקשה בדיבור או בהגייה, נדרש לשלוט בצרכים למשל להתאפק מעשייתם בזמן נסיעה ברכב, להימנע מאלימות מילולית ופיזית כלפי ילדים, הורים והסביבה, לדבר ולהתנהג בצורה מכובדת מבחינה הזאת שלא לצעוק אלא לדבר ולא לדרוש אלא לבקש, לעשות מה שההורים מבקשים כמו למשל, לסדר את החדר או את המשחקים שהשאיר על הרצפה, לשלוט בדחף ובתגובה כלפי הסביבה גם אם הבקשה נענית בשלילה כמו לדוגמא, שאינו מקבל קרמבו נוסף. ניתן לומר כי תהליך הכניסה לתרבות פעמים רבות עשוי להחוות ע"י הילד בהפניית תוקפנות של ההורה כלפיו לוותר על כל האמצעים להגיע בדמיונו לסיפוק מלא. דבר המעמיד את הילד בקונפליקט מצד אחד הדחף לסיפוק מלא לבין צורך באיפוק ושליטה עצמית.

האם קיים פתרון לקונפליקט? הפתרון הבסיסי דורש מהילד להזדהות עם ההורים. ניתן לגזור מהמילה הזדהות את המילה זהות, והכוונה שיצירת הזדהות משפיעה על הפנמת קווי האישיות של ההורים על הזהות של הילד ובהמשך להפיכתה לחלק מהאישיות שלו. כאשר הילד מתחיל להזדהות עם ההורים הוא מפנים לתוכו את הסמכות החיצונית שלהם ואת הדרישות מהם ונוצר אצלו ה"סופר אגו", זהו החלק שהתייחסנו אליו קודם ומתייחס לחלק בנו שהפנים בחיי הנפש כללים חברתיים באמצעות תודעת האשמה.

כחלק מהתהליך תקין של גדילה וצמיחה אותם ערכים מבוססי אשמה תרבותית שהוטלו ע"י ההורים כלפי ילדם עוברים אצלו תהליך של הפנמה. התהליך של הפנמה מתבטא באופן כזה ו"סופר אגו" שהתפתח אצל הילד הופך להיות הסמכות הפנימית שלו. הוא משמש מעין "שוטר פנימי" שנוקט בפעולות של האשמה עצמית כדי להימנע ממימוש דחף שאינו מוסכם עליו או פועל כ"מצפן" פנימי לאופן שבו אנחנו חושבים שצריך להתנהג בחברה. המשמעות של הזדהות והפנמה חיובית היא שהילד מקבל את עקרון המציאות ועולם הדמיון ממלא חלק של הנאה ולא בריחה מעולם המציאות.

.

.

3. גורמים לתחושת אשמה בהורות

עד כה עסקנו במקורות להאשמה ותהליכים נפשיים ביחס לכללי התרבות. רבים מההורים לילדים מספרים על השקעה גדולה בילדיהם וחוסר יכולת להבין את התנהגות שהם זוכים לה מהם וחשים אשמה וחוסר אונים. השאלה מדוע הורים מרגישים אשמה וכיצד ניתן לגדל ילדים ללא רגשות אשמה הנם שאלות חיוניות ומשמעותיות בכל הנוגע לגידול ילדינו.

א. המקור לרגשות אשמה בהורות – החברה המערבית מטפחת בקרב הורים ציפייה מוגזמת להורות מושלמת באמצעות החשיפה של ההורים למאמרים ותאוריות פסיכולוגיות המספקות הסברים כיצד להיות הורים "טובים יותר", מערערים את תחושת הביטחון שלהם ויוצרים אצלם תחושות חרדה בנוגע לאופן גידול ילדיהם. כתוצאה מכך נוצרה אוירה שתחושות אשמה ושפיטה עצמית של הורים את עצמם היא בלתי נמנעת. הורים יכולים לחוש אשמה כמעט בכל דבר שהם רוצים להאמין בו: שהם קשים/רכים מדי עם הילדים, היעדר/נוקשות בהצבת גבולו, היעדר תמיכה בלימודים, לא מאפשרים להם להחליט בעצמם/מחליטים עליהם. חלק מהאימהות מרגישות אשמה במיוחד כאשר הן מרגישות שהן רוצות להמשיך את חופשת הלידה ומוכרחות לחזור לעבודה כדי להתפרנס.

ב. המחיר שהילדים משלמים על רגשות אשמה של ההורים – הורות מושלמת גורמת לתחושות אשמה ולסבל עבור הורים וילדיהם שעשויים לסבול מזה. הם עלולים ללמוד שהם נחותים או מקופחים וגם להפנים תחושות אשמה של ההורים ולהרגיש גם שהם אחראים או אשמים. במיוחד בולט הדבר בגירושין קשים בין הורים והילד שחש שהוא הגורם לפרידה בין ההורים. הטרגדיה היא שדווקא הורים שרוצים להיות מושלמים עשויים למצוא את עצמם מגדלים ילד "מפונק", אולי חסר רצונות משל עצמו, חסר תשוקה, שלמד שלא צריך לפעול ולהתאמץ.

ג.סגנונות של הורות – בספרות המקצועית מקובל להתייחס למספר סגנונות הורות באופן מובחן האחד מהשני למרות שבמציאות אנו מעריכים כי הם משולבים האחד בשני לרוב עם דומיננטיות מסוימת של אחת מהן. הורות נוקשה זהו סגנון הורות המאפיין הורים שמניחים ומרגישים שהם יודעים בדיוק כיצד צריך לגדל את ילדיהם. לרוב הם ממעטים להקשיב לצרכים ולרצונות של ילדיהם, נוטים להציב גבולות נוקשים, ומרבים להעניש במצבים של חוסר ציות או הקשבה. הורות מאפשרת מתאפיינת בהורים הממעטים לדרוש מילדיהם, נמנעים מהצבת גבולות ומענישים לעיתים רחוקות. בקצה הרצף של הורים הממעטים לדרוש נמצא ההורה המגונן. ניתן לתאר דפוס הורי מגונן באופן ציורי בביטוי "הורי הליקופטר" והכוונה לאותם הורים המרחפים מעל ילדיהם, דואגים להם ללא הפסקה ופועלים באופן נמרץ לעזור ולרצות אותם. הבסיס של "הורי הליקופטר" מאופיינת לרוב בחרדה גדולה בחינוך, גידול ולבריאות הפיזית והרגשית של הילד. הורות סמכותית  זהו סגנון הורות שנמצא באמצע שבין כל אחד מהקטבים של סגנונות ההורות הקודמים. הוא מאופיין במתן הנחיות ברורות לילדים, בהצבת דרישות מובנות ובפיקוח על ההתנהגות שלהם. הצבת הגבולות הנה חלק מהתקשורת ההדדית הכוללת פתיחות למשא ומתן מילולי, גמישות, אמפתיה וגבולות ברורים. הניסיון המקצועי שלי מראה שבכל אחד מסגנוני ההוריות השונים לעולם אנו נאלצים להתמודד עם תחושת אשמה אורבת לנו ההורים בכל פינה לנוכח ההבנה שנפעל בצורה הכי נכונה וטובה עבור ילדינו אנחנו תמיד ניוותר עם מידה מסוימת של חוסר סיפוק שיכולנו לעשות טוב יותר…

.

.

 

4. כיצד לגדל את ילדינו ללא רגשות אשמה?

כמו בכל יחסים בינאישיים, עבודה ולימודים שגיאות וטעויות הן חלק בלתי נמנע מחיינו. הניסיון מראה לנו שטעויות מלמדות אותנו כיצד עלינו לנהוג או לפעול אחרת בפעם הבאה. כל חשיפה שהיא לידע תאורטי כיצד נכון לגדל את הילדים, התייעצות עם חברים ואנשי מקצוע לא יכולים למנוע מאתנו לאכזב את ילדינו משום שאף אחד אינו מושלם. מכאן שהסיבה המרכזית לגדל את ילדינו ללא רגשות אשמה בהורות היא לקבל את העובדה שלא ניתן להיות הורים מושלמיםבמקום להרכיב "מסיכה" של הדמות המושלמת עבור ילדינו מה שאיננו, רצוי שנכיר במגבלות ובחולשות שלנו, שנבין שאיננו יכולים להיענות לכל הדרישות שלהם ולהכיר בעובדה שיכולת ההשפעה שלנו עליהם גם מוגבלת. העיקרון שצריך להנחות אותנו הוא באיזה מידה להיענות לילדינו מאחר והם חסרי סיפוק מטבעם כי לעולם לא ניתן לספק את הדחף באופן מלא ואחרי היענות פעם אחת הילד ירצה תמיד עוד בין אם להישאר עוד קצת באינטרנט, ללכת לישון מאחור יותר או לראות תכנית נוספת מול המסך.

המפתח לגידול ילדים טמון בשאלה שכל הורה צריך להחליט עם עצמו אם הגבולות שהוא מציב לגיטימיים או לא. הורה יכול להיענות ולתת סוכריה שנייה ולא לחוש אשמה בעוד שבמקרה זהה מתן סוכריה נוספת עשויה לעורר אצלו תחושת אשמה שהוא גורם לילד בעיות שיניים. עמדה זו לגבי הלגיטימיות בגבולות יכולה לשרת בכל עניין שקשור לסדר היום: צחצוח שיניים, ארוחות, מפגשים עם חברים ושעת כיבוי אורות. האשמה מתחבאת תמיד מעבר לפינה ומאיימת לפרוץ כל אימת שההורה אמביוולנטי ואינו פועל באופן שמוסכם על עצמו. במידה והוא קיבל החלטה שהתקבלה שלא להיענות לבקשה, עליו להגיב באופן החלטי וברור.

מניסיוני המקצועי, הורים המגדלים ומחנכים את ילדיהם לדחות סיפוקים מאפשרים להם ללמוד לרסן את עצמם לאיפוק, הקשבה, סובלנות, לקבל כללים חברתיים ולקחת אחריות על מעשיהם. הדרך הזאת מאפשרת לכל ילד להתמודד עם מגוון אתגרים בחיים, מלמידה למבחנים, יצירת קשרים חברתיים, זוגיות, צבא ועוד.

.

.

אמפתיה מסייעת להרגיש את לחוש ולהבין את המצוקה של הילד מבלי להרגיש אשמה שהוא לא מקבל מענה לצורך שלו

.

.

5. כיצד להתנהל עם ילדינו ללא רגשות אשמה

זהו מודל שמומלץ ליישם אותו בסדר כרונולוגי כמו תרשים זרימה והוא מכוון כיצד להתנהל מול ילדינו ללא רגשות אשמה.

א. לילד צרכים ורצונות משל עצמו – כאשר הילד רוצה או מתלונן אין צורך לכעוס עליו מאחר והוא מבטא תשוקה למשהו שהוא רוצה עבור עצמו. ילד שלומד להתחבר למה שהוא רוצה בתקופת הילדות ילמד לפעול כך גם בחייו הבוגרים.

ב. מה שמוסכם על ההורה הילד לא יכול לשנות – כאשר הילד מבקש משהו שמוסכם עליכם, העניין בד"כ מסתיים מיד. כך למשל, ביקש וקיבל סוכריה על מקל אחד. אבל… אם אח"כ ביקש ממתק נוסף וזה לא מוסכם עליכם, עליו לקבל תשובה החלטית וברורה עם משמעות של גבול. כך למשל, ניתן לומר לו שיוכל לקבל ממתק שוב מחר או פשוט שאינו מקבל עכשיו ממתק נוסף.

ג. לענות לילד בטון דיבור רגוע וסמכותי – כאשר אתם מדברים עם הילד באופן רגוע ולא צועקים, בד"כ הילד הוא זה שיתעצבן. המסר החשוב הוא שיש גבול ברור שמציבים עבורו.

ד. הילד ממשיך להתלהם? – להמשיך באותו טון רגוע. התוצאה שהוא יתייאש ויפסיק!!!

ה. יש מחיר לכל התנהגות! – ילד צריך ללמוד שלהורה יש גבול שהוא מציב עבורו. הגבול משליט ארגון וסדר בחיי הנפש ומפחית חרדות. לכן, במידה ומבחינתכם הוא עבר את הגבול וההתנהגות שלו מצריכה ענישה, תיידעו אותו שהוא הולך לשלם מחיר על התנהגותו. לעונש תקראו מחיר, כי יש מחיר לכל התנהגות.

ו. לדבר במילים! – זהו כלל לחיים. לעודד את עצמכם לקיים שיח באמצעות דיבור ולא באמצעות התנהגות וכוחניות. ככל שמצליחים לדבר, ולא לצעוק ניתן לקיים דו-שיח, אחרת הילד לומד לפתור את הבעיות בדרכים התנהגותיות כמו טריקת דלתות, שבירת חפצים, אלימות פיזית ומילולית. בהצלחה!

.

.

נשארת עם שאלות על הורות ללא אשמה? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

.

מאמרים נוספים

הדרכת הורים

טיפול רגשי בילדים

פחדים וחרדות של ילדים

שאלות ותשובות

. .

נושאי ההרצאות

טראומה ופוסט טראומה (PTSD)

פוסט טראומה (PTSD) מתפתחת בעקבות חוויה של אירוע טראומטי המאיים על השלמות הפיזית והנפשית של האדם, וגורמת לפחד, חוסר אונים ולסבל נפשי רב. מטרת הטיפול היא להשתמש במילים, צלילים, תחושות, זיכרונות ופלאשבקים מהאירוע, כדי לסייע בעיבוד הטראומה ולחבר בין התחושות לחוויה הרגשית, להתמודד עם הימנעויות, להפחית תחושות חרדה ולהחזיר את השליטה לחיים.

שלומי לוי I פורסם: 21/12/2016

.

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) הידועה גם כפוסט טראומה, זוהי הפרעה נפשית שנגרמת בעקבות אירוע טראומטי קשה, המעורר תחושות של פחד, חוסר אונים ו"הלם" פנימי המאיים על שלמות פיזית ונפשית של האדם. לרוב אנו משתמשים במונח פוסט טראומה כאשר אנו רוצים לתאר פגיעה כתוצאה מהשתתפות באירוע טראומתי שהתרחש במסגרת הצבא או במלחמה. עם זאת, פוסט טראומה אינה קשורה רק לאירועים שהתרחשו בצבא או במלחמה, ויכולה להיגרם כתוצאה מחשיפה לאירועים שונים בהם האדם חווה סכנה לחייו או לחיי אחרים במצבים כמו: תאונת דרכים, תקיפה מינית, איום בנק או באלימות, אירועים הקשורים באסונות טבע וגם מצבים כמו השתתפות או צפייה בסרטון של פיגוע בו נפצע או נהרג חבר או בן משפחה.

פוסט טראומה (PTSD – Post-Traumatic Stress Disorder ) זוהי תופעה נפשית השייכת לקבוצת הפרעות החרדה. היא יכולה להתפרץ כעבור פרק זמן קצר אחרי האירוע הטראומטי, כעבור חודשים ואפילו שנים שלאחריו. לעיתים חלק מהתסמינים מופיעים לאחר האירוע הטראומטי וחולפים לבדם כעבור פרק זמן קצר, מאחר ולא כל אדם שנחשף לאירוע טראומתי מפתח לבסוף פוסט טראומה. עם זאת, כאשר התסמינים נמשכים מעבר למספר ימים וכוללים תלונות כמו מחשבות טורדניות, סיוטי לילה, פלאשבקים, תחושות שליליות, פגיעה במצב הרוח ואחרים, הדבר עשוי להצביע על התפרצות של פוסט טראומה. עדיין חשוב להדגיש כי תסמינים של פוסט טראומה הם תגובה נורמלית למצב שאינו נורמלי. חוויה של טראומה אינה מושפעת מהאירוע עצמו בלבד אלא גם ממבנה האישיות של האדם. לכל אחד יש גבול מסויים בו הוא יכול לשאת מצב סכנה מפתיע ומעורר אימה המהווה איום על חייו, ומאחר ותפיסת החוויה הינה סובייקטיבית ניתן לומר על טראומה שהינה גם תופעה אישית.

פוסט טראומה משפיעה מאוד על הסובלים ממנה, והיא פוגעת בכל תחומי החיים: באופן אישי, ביחסים עם בני המשפחה, חברים ועבודה. ממחקרים עולה שככל שפונים לטיפול בסמיכות לאירוע הטראומטי הצלחת הטיפול עולה. עד כמה האדם הרגיש מופתע, בהלה ופחד מהאירוע, עד כמה חש אובדן שליטה על חייו ומידת המצוקה שאיתה הגיע לטיפול נפשי. לכן במצבים טראומטיים ישנה חשיבות גדולה מלבד התגייסות ותמיכה של המשפחה, לפנות להתייעצות מקצועית ולטפל במצוקה הרגשית בהקדם. הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, חקירה מעמיקה של הנפש, לצד הקשבה והבנה את הצרכים של המטופל.

.

.

לשאלות נוספות על טיפול בפוסט טראומה או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. מהי הרגשה של אדם שחווה פוסט טראומה

מצב של פוסט טראומה אינו מעיד על איזה חולשה של האדם או שהוא לא "חזק" מספיק מבחינה מנטלית, ולמרות זאת, רבים מהאנשים שנחשפו לאירוע קשה ופיתחו פוסט טראומה מתארים משבר אישי גדול בחייהם. הם מעלים זיכרונות כיצד התנהלו לפני האירוע שעברו ולא פעם מרגישים שחל שינוי באישיות שלהם. מדווחים לרוב על נטייה לכעוס ולהתפרץ בקלות יחסית, ומרגישים שנעשו פגיעים מאוד. רמת הרגישות שלהם לרעש או לאור נעשית גבוהה מאוד, וכל דבר עשוי להקפיץ או להבהיל אותם. לעיתים קרובות אנשים שנפגעו מתקשים לחזור למעגל המשפחתי והחברתי, מתלוננים שלא מבינים אותם ונמנעים מקשרים בינאישיים במכוון כדי שלא לדבר על הטראומה ולהיזכר בכאב, ומסתגרים בתוך עצמם. ההימנעות והבדידות עשויים לפגוע במצב הרוח, להגביר תחושות של דכדוך ולגרום לדיכאון. ננסה להבין קצת יותר על התסמינים השונים שעשויים להתפתח כתוצאה מחוויה טראומטית:

.

.

2. תסמינים של פוסט טראומה

ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM) מאבחן ומסווג פוסט טראומה לפי ארבעה מקבצים של תסמינים מרכזיים שכל אחד מהם יכול להתבטא בעוצמות שונות, ובשילוב עם סימפטומים שונים וכוללים:

א. חודרנות/החייאת הטראומה מחדש – התגובה לאירוע או לסדרת אירועים מאיימים מושהית תחילה והטראומה מתעוררת מחדש בהווה רק כאשר האדם נחשף לתו, כלומר למשהו שמזכיר או מסמן עבורו את האירוע הטראומטי כמו זיכרון עבר או מחשבה מקרית. אנשים שחוו אירוע טראומטי נאלצים להתמודד לעתים קרובות עם סימפטומים חודרניים מאחר והחוויה מהאירוע הטראומטי נחקק בזיכרון ודרך החושים. הם מריחים, רואים, שומעים, חושבים ומרגישים את מה שהתחולל באירוע מבחינה פיזית ונפשית ותחושת הסכנה שהציפה אצלם חרדה מציפה אותם שוב. דבר שפעמים רבות עשוי לגרום לתחושת פאניקה וצורך לעזוב את המקום. לדוגמה, אדם שהוזמן למפגש משפחתי אשר חשף אותו לריח עשן מהכנת הבשר על האש. ריח הבשר גרם לתחושת חודרנות והחייאת הטראומה מחדש מאחר ונזכר בגופה חרוכה של חבר שנפל בקרב. החודרנות נחווית כמכאיבה ומאיימת, והסובלים ממנה מנסים להימנע ככל שניתן מכל דבר שעשוי להזכיר להם את האירוע הטראומטי, והתוצאה היא שנוצר מעגל של חודרנות מצד אחד וניסיון להימנעות או בריחה כתוצאה מכך. חווית פוסט טראומה חודרנית יכולה להתבטא בסימפטומים שונים: היא עשויה להתעורר בעקבות זיכרונות כואבים הכוללים מחשבות ודימויים לא רצויים מתוך האירוע, פלאשבקים המתבטאים בתמונות ודימויים חזותיים שעולים למחשבות מתוך האירוע, ובאופן בלתי נשלט. לרוב ישנם קשיי הירדמות והשינה אינה עמוקה מחשש להתמודד עם סיוטים וחלומות במהלך הלילה דבר שגורם פעמים רבות לכך שהשינה אינה מרעננת וקמים בבוקר עייפים.

.

ב. הימנעות – מכיוון שחוויות חודרניות נקשרות באופן ישיר לאירוע הטראומטי, האדם חש בסכנה פעמים רבות ועל מנת להפחית את תחושת הכאב והסבל הנפשי הוא נוטה להימנע מלחשוב, לדבר או להרגיש כל דבר שמזכיר אותה. כדי להקטין את האפשרויות להתקלות בגירויים שמזכירים את האירוע האדם נוטה גם להימנע מהגעה לזירת האירוע וממפגש עם אנשים שקשורים בטראומה. ההימנעות מעניקה בתחילה תחושת אשליה של התמודדות המסייעת בטווח הקצר אך לאורך זמן היא גורמת לתקיעות, נסיגה ולפגיעה קשה באיכות החיים.

.

ג. שינויים שליליים בקוגניציות ובמצב הרוח – לעיתים קרובות אדם שעבר אירוע טראומטי נתון למצוקה רגשית שמשפיעה על מצב הרוח. ישנם מקרים בהם מדובר באובדן ממשי בגוף כתוצאה מפגיעה פיזית בגפיים, ביכולת השמיעה ראייה או בכל איבר אחר. להרגיש לפתע מוגבל ולאבד שליטה בצורה מסוימת על הגוף עשויה להשפיע מבחינה רגשית על מצב הרוח. עם זאת, אין הדבר הכרחי שתהיה פגיעה פיזית כדי לגרום לפגיעה בחשיבה ובמצב הרוח לדוגמא, סיטואציה שאדם היה עד לתקיפה ופציעתו של בן משפחתו באירוע חבלני.

ישנם מצבים בהם האדם מתקשה להיזכר בתכנים חשובים מתוך האירוע הטראומטי. חלה פגיעה בחשיבה ותפיסת העצמי כך שהאדם תופס את עצמו כ"פגום" וחסר ערך ומרגיש שהעולם מסוכן. לתחושת אשמה ישנה גם כן השפעה על מצב הרוח, ישנה נטייה להאשמה עצמית מוגזמת או להאשים את האחרים שגרמו לאירוע הטראומטי או להשלכותיו. סימפטומים נוספים הנוגעים לקיומם של רגשות שליליים עמוקים כמו פחד, זעם ובושה. קיים עניין מופחת בחשק ורצון להיות בפעילות כלשהיא ודלדול רגשי המתבטא בתחושה מופחתת של רגשות. לפרטים נוספים על דיכאון במאמר טיפול בדיכאון

.

ד. דריכות ועוררות מוגברת – האירוע הטראומטי פוגע באופן משמעותי בתפיסה שהעולם הוא מקום בטוח והדבר שנרשם בגוף ובנפש מתבטא בדריכות ועוררות מוגברת. כל גירוי עשוי להבהיל, להקפיץ ולהוביל לתגובה חסרת פרופורציה כלפי הסביבה. העוררות המוגברת נובעת מהפעלת יתר של מערכת האזעקה של הגוף שבזמן סכנה גורמת לנו להשתמש במנגנון ההישרדותי של “fight, flight or freeze”,  כלומר, להתמודד עם מצב הסכנה ע"י בריחה, מלחמה או תחושת קיפאון. במצבים מעין אלו, התסמינים השכיחים מתבטאים בעלייה בקצב הלב ובאספקת הדם לשרירים. לחץ הדם עולה כדי להזרים דם לאזורים חיוניים לצורך הגנה על הגוף. אילו תגובות שמיועדות לסייע במצב סכנה רק שבעקבות טראומה מערכת האזעקה מופעלת לעיתים גם כאזעקת שווא. פרטים נוספים על חרדה במאמר טיפול בחרדה. רמת הדריכות הגבוהה ותחושה של עוררות מוגברת צורכים משאבים נפשיים על בסיס קבוע, דבר שגורם להשקעת אנרגיה גדולה בגוף. כתוצאה מכך האדם עסוק בעצמו קודם, מעבר לזאת הוא עשוי להפוך להיות רגזן יותר או שהתנהגותו נעשית תוקפנית. ייתכנו התנהגויות של הרס עצמי או נטייה לקחת סיכונים. סימפטומים נוספים עשויים להתבטא בקשיים לשמור על ריכוז, קושי להירדם, קשיי שינה ונדודי שינה. כעת נתייחס לגורמי הסיכון שעשויים לחולל פוסט טראומה.

.

.

3. גורמים לפוסט טראומה

גורמי הסיכון לחולל תגובה פוסט טראומטית בעקבות אירוע טראומטי תלויה בהיבטים שונים: היא נוגעת לתפיסת החוויה את האירוע כלומר עד כמה האדם הרגיש מופתע, בהלה ופחד ממנו. עד כמה חש שליטה על עצמו, מה הייתה רמת החומרה של הפגיעה מבחינה גופנית, נפשית ו/או שניהם. מבנה האישיות של האדם כמו גם, האם מדובר באירוע אחד או בטראומה מתמשכת (Complex PTSD). מחקרים מייחסים חשיבות גדולה להשפעת האישיות של האדם לאופן שהוא יצליח להתמודד עם האירוע הטראומטי. וזאת משום שלכל אדם יש גבול מסויים בו הוא יכול לשאת מצב סכנה מפתיע ומעורר אימה המהווה איום על חייו. מאחר ותפיסת החוויה מהאירוע הינה סובייקטיבית ישנם אנשים שעברו אירוע טראומטי ויצליחו להתאושש ולהתגבר עליו, בעוד אחרים, שעברו אירוע זהה עשויים לחוות את האירוע כפגיעה קשה ומשמעותית שתוביל לבסוף לתגובה פוסט טראומטית. ניתן להבין מכך שפוסט טראומה הינה גם תופעה אישית. להלן מצבים נפוצים שעשויים לגרום לפוסט טראומה:

תאונות ואסונות טבע – התרסקות מטוס, תאונת דרכים, אסונות טבע כמו רעידת אדמה וסערת טורנדו.

תקיפה מינית – אנשים שעברו תקיפה מינית נאלצים להתמודד סיטואציה שאיבדו את היכולת לשלוט על הגוף שלהם. תחושת האובדן מעוררת תחושות קשות של פחדים וחרדות שעשויות להיות להן השלכות קשות מבחינה נפשית. מחקרים מצביעים על כך שפעמים רבות אנשים שחוו אירוע טראומטי מרגישים תחושות של בושה או אשמה וקיים אצלם צורך להסתיר את התקיפה.

לחימה ומלחמה – איום בנשק או אלימות, קרב צבאי, חשיפה לאזור מלחמה.

מחלה בריאותית – קבלת אבחנה על מחלה מסכנת חיים.

חשוב לציין כי פוסט טראומה יכולה להתפרץ פרק זמן קצר אחרי החוויה הטראומטית, כעבור תקופה של מספר חודשים וייתכן שגם כעבור שנים רבות. ישנם מצבים שבהם חלק מהתסמינים שהופיעו לאחר האירוע הטראומטי חלפו לבדם כעבור פרק זמן קצר. פוסט טראומה עלולה להתפרץ בעקבות חשיפה לאירוע אחד בודד המאיים על שלמותו הפיזית והנפשית של האדם. לדוגמא, פניה לטיפול של אשת קריירה מצליחה בשנות השלושים לחייה שעברה תקיפה מינית. היא הגיעה לקליניקה לאחר שעברה מספר התקפי חרדה, ודווחה על תחושות תחושת זוהמה בגוף לצד סימפטומים של אשמה, קשיי שינה ומחשבות קשות מהאירוע הטראומטי שעברה. האירוע התרחש בשעה שנענתה להזמנה של חבר וותיק שביקש שתגיע לביתו לאחר שסיפר לה כי נפרד מחברתו והוא רוצה להתייעץ אתה. מפגש שהיה נעים בתחילתו הפך לסיוט לאחר שהחל לגעת בגופה לכאורה בצחוק ובמפתיע והסתיים לבסוף בתקיפה מינית. היא הגיעה לקליניקה מיד לאחר האירוע הטראומטי, ומאחר והיא לא עברה תקיפה מינית בעבר הטיפול התמקד באירוע הטראומטי בלבד. הזיכרונות הטריים מהאירוע אפשרו לה לבטא את החוויות הקשות שעברה באופן מילוי ומובן, ולהתמקד בכל אחד מהסימפטומים המכאיבים. התהליך של עיבוד החוויה אפשר לה גם לפרוק תחושות קשות, להפחית את הכאב והחרדה ולחזור במהרה לשגרת חייה.

מלבד פגיעה חד פעמית שעשויה להוביל לפוסט טראומה ישנם מחקרים המצביעים על מצבים בהם ישנה חשיפה לטראומה מתמשכת. זוהי טראומה שמאופיינת במסגרת קשר מתמשך עם אדם פוגע בתקופת הילדות אשר לה השפעה שונה מאשר חשיפה לאירוע טראומטי חד פעמי. למצבים  בתקופת הילדות המוקדמת בהן הילד הפך קורבן להתעללות גופנית ונפשית בעקבות רצף של אירועים מאיימים או מחרידים באופן קיצוני, ישנן השלכות קשות ופגיעה עמוקה בחיי הנפש בבגרות. כאשר אנו מתייחסים לחשיפה לטראומה מתמשכת אנו מתכוונים לסיטואציות דוגמת אלימות במשפחה, פגיעה מינית וגילוי עריות. למרות שעדיין לא קיבלה אבחנה פורמלית ע"י איגוד הפסיכיאטרים האמריקאים  (DSM) נהוג לקרוא לה בשם הפרעת דחק פוסט טראומתית מורכבת – Complex PTSD. כעת נתייחס לגורמי סיכון ומושגים פסיכואנליטיים בעלי חשיבות גדולה להבנת טראומה לפי ההמשגה הקלאסית של פרויד באמצעות הגישה הפסיכואנליטית שפיתח.

.

א. הטראומה מינית וממשית

מבחינה היסטורית ראשית המחקר על הטראומה בפסיכואנליזה מופיעה בספרו של פרויד אבי הפסיכואנליזה "מחקרים בהיסטריה" משנת 1895. פרויד שהגיע לעסוק בטיפול נפשי מתחום הרפואה התייחס לטראומה נפשית ע"פ העיקרון של טראומה גופנית כלומר, טראומה גופנית וכך נפשית יכולה להיגרם כתוצאה מסיבה ממשית. פרויד שהיה קשוב למטופלותיו שסובלות מהיסטריה הבחין שחלק ניכר מהן שחוו אירועים טראומטיים של פגיעה מינית בילדות התלוננו על מיחושים גופניים, שתוקים בגפיים והתעלפויות חוזרות ללא סיבה פיזית הנראית לעין. מהתיאור של המטופלות הוא הסיק שחיי הנפש הלא מודעים עמוסים בקונפליקטים נפשיים וזיכרונות טראומטיים ממשיים. מאחר והם לא עברו עיבוד הם לא זכו לייצוג הם מומרים לאותם סימפטומים גופניים שעברו הדחקה עקב אופייה המכאיב והבלתי נסבל של החוויה הטראומטית. לכן הוא הניח כי: "ביסוד כל מקרה היסטריה מונח אירוע אחד או כמה אירועים של התנסות מינית טרם זמנה, אירועים השייכים לשנים המוקדמות ביותר של הילדות". בהמשך מחקרו גילה באופן ספציפי עוד יותר קשר בין טראומה כתוצאה מפגיעה מינית בילדות לגילוי עריות הנגרמת כתוצאה פגיעה מינית מצד האב.

כאן ניתן בעצם להבין כי למעשה פרויד טיפל בנשים שלפחות חלקן עברו טראומה מתמשכת, מה שלימים קיבל את אותה אבחנה לא פורמלית של טראומה מתמשכת (Complex PTSD). מתוך הבנות אלו ואחרות פיתח פרויד תיאוריה אותה כינה בשם "תיאוריית הפיתוי", אומנם בהמשך הוא הבין שחלק מהנשים ההיסטריות הציגו תלונות שווא. עם זאת, הרעיון שהילדה הצעירה נתונה למניפולציות מיניות של מבוגר נכונים גם להיום. בחלק הבא נתייחס למרכיבים של "תיאוריית הפיתוי".

המבנה הקליני של "תיאוריית הפיתוי" – השלב הראשון מכונה "פיתוי" והוא מתבטא בחשיפה של הילד לאירוע המאופיין בפיתוי מצד מבוגר (מבלי שהדבר מעורר בה גירוי מיני). פרויד מביא כדוגמה מטופלת שלו שבגיל שמונה עברה ליטופים בעלי אופי מיני בחנות מכולת והדבר נרשם אצלה בלא מודע מבלי שעבר תהליך של עיבוד כלשהו וטיפול. השלב השני מתאפיין בחשיפה לאירוע שדומה לאירוע הראשון ומתרחש לאחר ההתבגרות המינית שלכאורה לא נתפס משמעותי. בפועל החשיפה לסיטואציה השנייה משמשת טריגר (תו אסוציאטיבי) שנקלט במערכת הנפשית באופן לא מודע ומעורר את הזיכרון מהטראומה המקורית בילדות. בדוגמה שמביא פרויד לגבי המטופלת שלו האירוע השני התרחש אצלה כעבור חמש שנים, בהיותה נערה צעירה היא נכנסה למכולת וברחה מיד למראה שני מוכרים בחנות המחייכים אליה. ניתן לסכם שהאירוע השני נקשר בדיעבד באופן סימבולי לאירוע הראשון שנרשם במערכת הנפשית כמשהו טראומטי שהוביל להיזכרות בטראומה שנחוותה בילדות. התובנה היא: ש"אנחנו מגלים תמיד שזיכרון מודחק הופך לטראומה רק בדיעבד".

.

ב. הרחבה על טראומה ממשית – במאמר "מעבר לעקרון העונג" משנת 1920, מרחיב פרויד את העיסוק בטראומה שלא רק כתוצאה מפגיעה מינית בילדות ומצביע על מלחמה ותאונות רכבות/דרכים כגורמים נוספים שעשויים להוביל לטראומה. עד אותו מאמר שעל מעבר לעקרון העונג הניח פרויד כי תהליכים נפשיים כמו תחושת רעב או תשוקה מינית המתעוררים גורמים למתח פנימי שמוביל לעונג לאחר שהצורך התפרק בהצלחה (לדוגמה, רעב שהתפרק לאחר אכילה) או למתח גובר ואי עונג כאשר הצורך אינו מתפרק. הנחת היסוד הייתה שכמות האנרגיה (גירויים) משפיעה על תהליכים נפשיים הפועלים ע"פ עקרון העונג, והמטרה הסופית שלו היא להגיע למצב של עונג ולהימנע מתחושה של אי עונג נתייחס לשתי דוגמאות שהוא הציג. באחת תצפת פרויד על נכדו בן השנה וחצי שנותר לבדו לאחר שהאם יצאה מטווח ראייתו, ומבלי שהתלונן על היעלמותה הוא שיחק בסליל עץ הקשור לחוט שאותו הוא השליך שוב ושוב ללא הפסקה-  ובגרמנית פור-דהFort/da

ההיעדרות של האם נחווית כנטישה אך הפעולה של החזרתיות ("אימא הולכת, אימא חוזרת") מאפשרת לילד הצעיר להחזיר את השליטה על החוויה הכאובה שאימו נעלמה מחייו ולהפחית את מידת האי-עונג. בסיטואציה השנייה מתאר פרויד חיילים שחזרו ממלה"ע הראשונה שדווחו על אירועים קשים שנחשפו אליהם וסיפורים על חלומות עם מראות קשים של זוועות מלחמה שחוזרים על עצמם וגורמים לעליית המתח הפנימי ולתחושה של אי-עונג. ניתן להבין משתי הדוגמאות כי בעוד שבמשחק ה"פור-דה"  המשחק בסליל היא דוגמה שמראה כי חזרתיות הצליחה להסתיים בעיבוד, כי הילד מצא דרך להרגיע את עצמו, הטראומה שעברו החיילים במלחמה לא עברה תהליך של עיבוד כדי להחזיר את תחושת השליטה על חייהם. פרויד הגיעה למסקנה חשובה שטראומה מאופיינת בתופעה של חזרתיות, אשר חורגת מעבר לגבולות העונג, וקשורה למושג "חזרה כפייתית". אם כן, חזרה כפייתית (Repetition compulsion) מהי?, זוהי פעולה שנעשית באופן לא מודע ומשחזרת מהעבר בהווה אירוע או שרשרת אירועים קשים ומכאיבים שגרמו לסבל וכאב רב בניסיון לשלוט בהם. כלומר זוהי התנהגות כפייתית במהותה. בדוגמה של החיילים שחזרו משדה הקרב מדובר באותם אירועים קשים שנחשפו אליהם בקרב שחוזרים על עצמם בחלומות, דימויים וכו' באופן בלתי נשלט.

פרויד העמיק לגבי הבנת טראומה בקשר שבין ה"חזרה הכפייתית" ל-"דחף החיים ודחף המוות". הוא הניח כי שני הדחפים הללו הינם עקרונות בסיסיים שמניעים את בני האדם לסיפוק ואושר. דחף החיים הוא מקור אנרגיה המונע ע"י הליבידו, ולעומתו, דחף המוות פועל להחזיר את האדם למצב של רגיעה (הומאוסטזיס). עם זאת, כל אחד מהדחפים פועל באופן מנוגד לשני. בעוד שדחף החיים פועל לתנועה, יצירה וצמיחה ודחף המוות שואף דווקא להיעדר תנועה, תקיעות והרס עצמי. ניתן להבין כי החזרה הכפייתית משפיעה על הפוסט טראומה באופן שכאשר נוצר הקונפליקט ואנו מתקשים להתמודד עם שני הדחפים, הנטייה הבסיסית שלנו היא להדחיק את התוכן המאיים אל הלא מודע והתוצאה שנוצרת חרדה. אותה חרדה מתחזקת את הטראומה על בסיס קבוע ומצריכה טיפול כדי להצליח להשתחרר מ"החזרה הכפייתית". יחד עם זאת, ההתנהגות הכפייתית לתקן את מה שקרה באירוע הטראומטי שוב ושוב נועד מראש לכישלון וגורם לתופעה של חזרתיות של הטראומה.  .

.

ג. המשמעות של שפה ומילים בטראומה – התמונה הכללית שמצטיירת מחוויה טראומטית כי מדובר במצב סכנה מפתיע המעורר אימה, שהתפרץ באופן פתאומי מבלי יכולת האדם להתכונן לקראתו, להגיב או להתגונן בפניו. לפי הגישה הפסיכואנליטית של פרויד, הטראומה מאופיינת בעודף ריגוש, כלומר עודף גירויים שמעמיס ופוגע באיזון של המערכת הנפשית, וגורם לחרדה בנוסף לתסמינים שונים. האימה הקיצונית שהטראומה יוצרת הינה הרבה מעבר מיכולתו של האדם לשאת ולכן קשה להסביר אותה באופן מלא באמצעות מילים. גם לאקאן, פסיכואנליטיקאי נתן לשפה ולמגבלותיה מקום מרכזי בהוויה האנושית וראה בה כמי שמייצגת את המציאות נפשית. השפה היא הכלי הטוב ביותר לבטא את עצמנו, את מה שאנו חושבים ומרגישים שהרי נולדנו לתוך עולם שפתי שבו ההורים כבר דיברו אלינו ועלינו עוד בטרם נולדנו. לפי התפיסה הפסיכואנליטית אירוע טראומה פורץ את מעטפת הגוף, גורם לזעזוע אלים ולסערת רגשות עזה וממושכת בנפש האדם. במצב סכנה שפורץ בפתאומיות המציאות נחתכת מבלי שהמילים יכולות לבטא את החוויה הרגשית באופן מלא. לפי לאקאן בטראומה נוצר מצב שהממשי פורץ את המערך הסמלי ולא ניתן לסמן את כול האירועים שחווינו עקב כישלון הייצוג. גם כאשר ניתן לתאר את אירוע הטראומה לא ניתן להסביר במילים את מלוא החוויה. וזאת משום שקיים קושי לזכור, להבין, להסביר ולתאר מה שקרה מאחר והמערך הסמלי, כלומר היכולת לבטא במילים את החוויה קרס עקב הזעזוע ועומס הגירויים על המערכת הנפשית. התוצאה שחלק מהחוויה נעדרת בתיאור המילולי כאילו מעולם שלא התרחשה בתודעה ולמעשה עברה תהליך שנקרא הדחקה. מטרת ההדחקה היא להפחית את עוצמת הגירויים ולשמור ככל שניתן על האיזון של המערכת הנפשית. הבעיה הגדולה בהדחקה שאותו דבר שנרשם אבל חמק מכל סימון רודף את האדם באופן כפייתי מבלי שהוא יכול להרפות ממנו. זה הדבר שמסביר את החזרתיות של האירועים הטראומטיים ותחושת חוסר האונים שהאדם נתקל בהם בכל פעם מחדש.

.

.

4. טיפול בפוסט טראומה

הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית לצד גישות טיפוליות אינטגרטיביות הכוללות היבטים הממוקדים בחוויה הרגשית, במחשבות והרגשות, בהתאם לצורכי המטופל. הכוונה להתמקדות בסימפטומים הכואבים בין אם מדובר בתוכן רגשי או בתחושה גופנית. להקשיב למילים, צלילים, אסוציאציות חופשיות, פליטות פה, זיכרונות וחלומות בכדי לסייע בהעלאה למודעות את התכנים שהודחקו ונשכחו מהזיכרון. לקשור את התכנים שזכו להבנה בטיפול מחדש, וכחלק מתהליך של עיבוד התכנים לסייע גם במציאת מילים מהמטופל המתארות את החוויה והסיפור האישי שלו מהאירוע הטראומטי. להתמודד עם הימנעויות שונות שפיתח, לתמוך ולסייע לבנות אמון מחדש לנוכח חשיבה שלילית שעשויה להתפתח כתוצאה משינוי בתפיסת עולמו מהאירוע הטראומטי. מעבר לטיפול בקליניקה ישנה חשיבות לתמיכה ומעורבות המשפחה והחברים להקשיב באמפתיה לכאב, לתמוך ולסייע בהתאם לצורך כדי לאפשר ככל שניתן חזרה לשגרה.

.

נשארת עם שאלות על פוסט טראומה? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

מאמרים נוספים

שאלות ותשובות

..

דימוי עצמי נמוך

דימוי עצמי נוצר במהלך השנים בהשפעת תהליכי הזדהות בעיקר עם ההורים והסביבה הקרובה. דימוי עצמי נמוך מתאפיין בתחושות של אשמה, בושה, מחשבות שליליות, חוויות של כישלון ונטייה לביקורת עצמית גבוהה. מטרת הטיפול היא לסייע למטופל ללמוד להכיר את עצמו ולהשתחרר ממחשבות ורגשות על השפעות של אחרים עליו. להגמיש את הנוקשות וחשיבה ביקורתית, ולהוביל לשינוי וצמיחה. 

שלומי לוי I פורסם: 12/07/2016

.

המילה דימוי (Image) לקוח מהמילה דומה ודמיון (Imagination) והכוונה היא למציאת צדדים דומים ביחס לאנשים אחרים ע"י הבלטת  קווי דמיון משותפים. לדוגמה, בהתייחסות למראה החיצוני, "אתה ממש דומה לאביך" וגם בחשיבה ובהתנהגות לדוגמה, "אני גאה בך על השיפור בהתנהגותך ושאתה מצליח בלימודים כמו אימא שלך". דימוי עצמי (Self Image) נוצר בהשפעת המילים והוא מתפתח מתוך מה שאחרים אומרים לנו עלינו. העיסוק המרכזי בדימוי עצמי בספרות הפסיכואנליטית נעשה בעיקר דרך המושג הזדהות. המילה הזדהות שזה זהה הינה מילה נרדפת לדומה. הזדהות היא אחד התהליכים המרכזיים המכוננים את הנפש מאחר וזוהי צורת הקשר הרגשי המקורית, המוקדמת והמשמעותית ביותר. תהליך של הזדהות מבטא את האופן שבו אנו מושפעים או "לוקחים" את מה שנאמר לנו על עצמנו ע"י אחרים (כאילו להיות דומים להם) ומאמצים לעצמנו. בעיקרו זהו תהליך שאנחנו לא מודעים אליו. חשוב לציין כי הזדהות יכולה להיות חיובית אך אנשים שחווים פגיעה בדימוי עצמי ככל הנראה הפנימו לתוך עצמם גם הזדהויות שליליות מאחרים. ניתן לומר באופן כללי שדימוי עצמי נבנה מאיסוף עצמי של דימויים שמופנמים כלפינו ע"י הזדהות עם ההורים ובהמשך בהשפעת דמויות סמכות, חברים והסביבה.

ערך עצמי זהו מושג שאנו נוטים לבלבל עם דימוי עצמי אבל הוא מתייחס לאופן שבו אנו מעריכים את עצמנו, מהמילה שווי בתהליך של חשיבה עצמית. לדוגמה, אם חווינו את עצמנו כבעלי ערך עצמי גבוהה אנו יכולים להעיד על עצמנו: "אני חושב שאני חכם, יפה ומוצלח" בעוד שאחרים בעלי ערך עצמי נמוך שחשים נחיתות ומגיבים לדוגמה, "תמיד ההורים שלי לא נותנים לי מה שאני מבקש ואני לא מבין למה אין לי חברים".

בעוד שדימוי עצמי חיובי מוביל לתחושה עצמית טובה ודוחף להצלחה והישגיות דימוי עצמי נמוך פוגע, חוסם ומעכב את ההתפתחות והצמיחה הנפשית. דימוי עצמי נמוך מתפתח כתוצאה משרשרת של תהליכים רגשיים שראשיתם כאמור, בהשוואה עצמית ביחס לאחר לדוגמה, "אני רוצה להצליח במבחנים כמו עידו ולהיות מקובל חברתית כמו עידן". הרצון להיות כמו האחר גורם לעיסוק רב ולפגיעה בערך העצמי ע"י רגש נחיתות שמתבטא בתגובה עצמית לדוגמה, "אני מרגיש מכוער ולא חכם כמו החברים שלי" והתוצאה שמופיעים סימפטומים שונים כמו ביטחון עצמי נמוך ותחושת כישלון. ככל שקיים פער גדול יותר בין ה"אגו האידאלי" (שרוצה להיות מושלם) לבין ה"אגו האקטואלי" (מצבנו הנפשי כיום) – ניתן לומר שהדימוי העצמי נמוך יותר. במידה ואין פער ביניהם או שהוא קטן ניתן לומר כי אנו בעלי דימוי עצמי גבוה.

העיסוק בדימוי העצמי מתחיל להתפתח בגיל צעיר, נמשך בילדות ומתגבר במיוחד בתקופת גיל ההתבגרות לנוכח השינויים הרבים שעוברים מתבגרים החל ברצון לפתח זהות עצמית, להשתחרר מהתלות בהורים, מלחצים חברתיים, שינויים גופניים ועיסוק רב בדימוי הגוף. העיסוק בדימוי העצמי ממשיך ללוות אותנו בהשפעה פחותה יותר כאנשים מבוגרים. פגיעה בדימוי העצמי עשויה לגרום למצוקות רגשיות כמו חרדות, דיכאון והפרעות אכילה ולכן כאשר אנו מזהים סימנים לפגיעה בדימוי העצמי מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית. הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, חקירה מעמיקה של הנפש, לצד הקשבה והבנה את הצרכים של המטופל.

.

.

לשאלות נוספות על על טיפול בדימוי עצמי נמוך או לפגישת היכרות אתם מוזמנים לפנות אליי ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו ליצירת קשר לחצו כאן.

.

.

1. סימפטומים של דימוי עצמי

בחשיבה הפסיכואנליטית המצוקה הרגשית נקראת סימפטום (Symptom) שהוא הדבר שמוביל אותנו בסופו של דבר להגיע לטיפול. לרוב הסימפטום הוא לא מודע ומתבטא באופן שונה מאדם לאדם. מטרה מרכזית בטיפול היא לסייע למטופל להבין מהי הבעיה. לדוגמה, מטופל שפנה לטיפול והסימפטום שהעלה היה שאינו מצליח מזה זמן רב למוצא זוגיות. במהלך הטיפול התגלה כי הוא פועל בדרכים שונות כדי למנוע מעצמו ליצור זוגיות על רקע חוויה של דחייה בזוגיות בעבר המעוררת חשש מתמיד להידחות בזוגיות חדשה. כאשר אנו מבינים מהי הבעיה ניתן לפעול כדי לעשות שינוי. להלן דוגמאות למגוון סימפטומים שעשויים לפגוע בדימוי העצמי:

בטחון עצמי נמוך – מתייחס למידת הביטחון ביכולת שלנו לבצע את המשימה שעומדת בפנינו בהצלחה. לדוגמה, "אני חייב לגשת לבחורה על הבר היא יפיפייה". ככל שאנו מרגישים בטוחים יותר בעצמנו הסיכוי לגשת לדבר איתה עולה בהתאם. בתחום הלימודי תלמיד המדווח: "אני יכול לבצע את כל המשימות במתמטיקה ללא כל קושי אבל אני לא מצליח במקצועות השפה". לעתים הביטחון העצמי שלנו מושפע גם מההבדלים ביכולת השליטה בתוך תחום מסוים לדוגמה, ישנם תלמידים ששולטים במתמטיקה אך מתקשים לבצע משימות בגאומטריה או שולטים בכל הנושאים במתמטיקה למעט נושא מסוים.

רגש נחיתות – זוהי תחושה שמלווה אותנו כאשר אנו עושים השוואה ביחס לאחרים. ההשוואה גורמת לתחושת נחיתות או להרגיש פחות מאחרים במובן מסוים. פרויד שפיתח את הגישה הפסיכואנליטית מקשר את רגש הנחיתות לתחושה של אובדן אובייקט האהבה. לדוגמה, מתבגרת שהגיעה לטיפול על רקע יחסים מתוחים עם האם. בטיפול עלה כי היא המרגישה באופן סובייקטיבי (תחושה אישית) שהוריה מעניקים יותר אהבה לאחות הגדולה ולאחיה הקטן. היא גם התלוננה שהאֵם משחקת רק עם אחיה הקטן והייתה משוכנעת שמגיעה לה לקבל מכשיר סלולרי חדש כפי שקיבלה אחותה הגדולה. מהמקרה שלפנינו אנו מבינים כי רגש נחיתות עולה פעמים רבות בהקשר חברתי כאשר אנו עושים השוואה ביחס לאחר במיוחד כאשר מדובר בציונים או ביחסים רומנטיים. הצורך להרגיש אהוב גורם פעמים רבות לְרַצּוֹת את האחר ועשוי לעורר חרדה מנטישה. פרטים נוספים על כך במאמר טיפול בחרדה

תחושת פְּגִיעוּת – לרוב פְּגִיעוּת היא תגובה רגשית שלנו כאשר אנו מרגישים פגועים כתוצאה מביקורת שהופנתה כלפינו. אנו נוהגים לומר במצבים מעין אלו: "הוא או היא רגיש/ה" או "נפגע/ת בקלות. לכל אחד ואחת מאתנו ישנן נקודות תורפה בעולמנו הרגשי שגורמים לנו להיפגע, אולם בעוד שחלק מהאנשים אינם ממהרים להיפגע ישנם אחרים שנוטים להיפגע ביתר קלות. אנו נוטים להיפגע בעיקר מהערות המתייחסות למראה החיצוני שלנו וזוהי תופעה נפוצה בעיקר בתקופת גיל ההתבגרות לנוכח השינויים המואצים בגוף וחוסר איזון בפרופורציית הגוף.

תחושת בושה – בושה היא תחושה לא נעימה שתמיד מתעוררת בהקשר חברתי ומי שחווה אותה מרגיש שביצע מעשה או רוצה להימנע ממעשה שנתפס בעיניו כמבייש ולא מקובל חברתית. לדוגמה, מתבגר שהגיע לקליניקה לאחר שנתפס בשעת גנבה, נעצר ונלקח למשטרה לבירור המעשה. בטיפול הוא סיפר כי חש בושה גדולה בעקבות המעשה והוא התבייש עוד יותר לאחר שנודע להורים. בושה יכולה להחוות גם כתוצאה מפגיעה של האחר למשל, בחורה שספרה בטיפול על פגיעה מינית שעברה וחשה בושה לדבר על זה עם הוריה וחברותיה. במקרים קיצוניים כמו בדוגמה האחרונה, רגש בושה עשוי לגרום לפגיעה בערך העצמי לעתים עד כדי תיעוב וגינוי עצמי וניסיון להסתיר ולהימנע מלחשוף כל מידע שיגרום לאיום וחוסר נוחות. רגש בושה עולה בהקשרים חברתיים פעמים רבות סביב ניסיון או חוסר ניסיון מיני.

כישלון – זוהי תפיסה של חוסר הצלחה בהשגת מטרה שהוגדרה מראש. למרות שאף אחד מאתנו אינו חש שמחה לאחר שחווה כישלון ידוע לנו שכישלונות פעמים רבות גורמים לנו לאסוף את עצמנו להתאמץ ולבסוף להצליח. עולם הספורט הוא לכך מאחר ומדובר בעולם תחרותי שספורטאים רבים גם אלו הנחשבים לטובים ביותר מתמודדים עם הפסדים לצד ניצחונות והחוויה של כישלון היא חלק משמעותי ובלתי נפרד מחייהם. תפיסת הכישלון היא גם סובייקטיבית לדוגמה, אחת מהמטופלות במהלך לימודיה בתיכון ספרה בטיפול שלמרות שהשקיעה מאמץ רב בלימוד למבחן בגרות במתמטיקה והיא קבלה במבחן רק 90. תחושת כישלון עשויה לפגוש אותנו בכל תחומי החיים במבחנים, בספורט, בעבודה וביחסים רומנטיים.

דחייה – אנו יצורים חברתיים וכל אחד מאתנו רוצה להרגיש אהוב ורצוי ע"י ההורים, החברים והסביבה. דחייה נתפסת כחוסר שייכות לכן במידה ואנו מרגישים דחויים ע"י ההורים או הסביבה הקרובה הדבר עשוי לגרום לנו להרגיש רגשות קשים של כעס, עצב, בדידות ופגיעה בערך העצמי. ככל שהדמות שנתפסת כדוחה משמעותית יותר בחיינו כך תחושת האכזבה עשויה להיות גדולה יותר.

קשיים ביכולת הלמידה – קשיים ביכולת הלמידה מתבטאות במגוון סימפטומים כמו: בקריאה, כתיבה, הבנת הנקרא וקושי בזכירת חומר מילולי. כאשר ישנה השפעה של מספר סימפטומים יחדיו הדבר מהווה חשד ללקות ביכולת הלמידה שהינה תוצאה של לקות נוירולוגית מולדת. זוהי לקות שגורמת לפגיעה משמעותית ביכולת הלמידה, קליטה והפנמה של חומר לימוד באופן תקין. ראוי לציין שלקויי למידה יכולים לנוע מאלו שגבוליים ביכולת החשיבה ועד למחוננים אך הפער הגדול בין תחומי החשיבה והרגש השונים גורמים לכל מי שסובל מלקויות למידה לפגיעה בדימוי העצמי. לדוגמה, מטופל שבעל יכולות מתמטיקאיות נהדרות המתקשה במקצועות השפה ובשל כך סובל מפגיעה בדימוי העצמי. מי שסובל מקשיי למידה פעמים רבות יכול להרגיש עצמו ככישלון בתחום הלימודי, לחוש פגיעה קשה בערך העצמי ולהיתפס ע"י הסביבה כחסר מוטיבציה ורצון ללמוד.

קשיים ביכולת לשמור על קשב וריכוז – זוהי הפרעה שנלווית פעמים רבות לסובלים מלקויות ביכולת הלמידה. להפרעה ביכולת לקשב וריכוז ישנם סימפטומים שונים: חולמנות, קשיים ביכולת ההקשבה, ריכוז, אימפולסיביות, היפראקטיביות וקושי להימנע מהיסח דעת. מגוון סימפטומים אלו לרוב הינם תוצאה של לקות נוירולוגית מולדת (ADHD/ADD) שיש לה השפעה על יכולת ההקשבה, הריכוז, הקליטה וההפנמה של חומר הלימוד. אלו הסובלים מהפרעת קשב עשויים למצוא את עצמם עם תחושות של כישלון בתחום הלימודי ולהרגיש פגיעה בדימוי העצמי.

.

.

2. גורמים לדימוי עצמי נמוך

אנו נוהגים להבחין בין גורמים פסיכולוגיים שהינם גורמים פנימיים, וגורמים סביבתיים המשפיעים על הנפש ומהווים גורמי סיכון להתפתחות של דימוי עצמי נמוך. גורמים פנימיים מתקשרים לקונפליקטים רגשיים לא מודעים ולא פתורים. לעומת זאת, גורמים חיצוניים מיוחסים לסביבה ובעיקר להשפעה מהקשר שנוצר ביחסים עם ההורים.

.

א. גורמים פנימיים/פסיכולוגיים

נפש האדם מתפתחת החל מתקופת הילדות המוקדמת, ומושפעת בעיקר מעולמנו הפנימי ומהיחסים בעיקר עם ההורים אך גם מהסביבה הקרובה. קונפליקט נפשי בבסיסו אינו מודע והוא מתפתח בהווה כתוצאה של שחזור פגיעה או עקב סתירה מהעבר בין כללים חברתיים לבין צרכים ורצונות שנותרו בלתי פתורים:

הזדהויות שליליות עם אחרים – התרבות המודרנית משפיעה על הדימוי העצמי כאשר היא מדגישה צרכים שונים כמו תחרותיות, הצלחה, חריצות, מראה חיצוני וספורט. למעשה אנו לומדים להכיר את עצמנו מתוך השוואות שאנו עושים באופן מודע ובעיקר לא מודע ביננו לבין אחרים. לדוגמא, מטופל מבוגר שמביע תסכול מזה שהוא נמוך משמעותית מחבריו וחש נחות ביחס אליהם או מתבגר שהתלונן מספר פעמים שהשקיע יותר מחבריו בלמידה למבחנים ובכל זאת תמיד קיבל ציון נמוך יותר מהם.

המילה "הזדהות" קשורה למילה זהות. המושג "זהות" מתייחס לשתי פרשנויות שונות בתכלית, האחת להפוך להיות זהה כמו האחר או כמוהו. השנייה מתייחסת לצורך להרגיש ייחודי. המילה הזדהות הפכה בספרות הפסיכואנליטית לצורת הקשר הרגשי המקורית המוקדמת והמשמעותית ביותר, ולאחד התהליכים המרכזיים ביותר שמכוננים את הנפש. פרויד הגיע למסקנה שהזדהות היא תהליך לא מודע אך הכרחי עבורנו מאחר ואנו מייצרים קשרים בינאישיים באמצעות תהליך של הזדהות. ה"זהות" שלנו נמצאת בתהליך של שינוי מתמיד בעקבות השפעות חיצוניות באמצעות מילים או התנהגויות שאנו חווים או לוקחים "לתוכנו" ביחסים עם בני משפחתנו, הסביבה הקרובה והגלובלית. הזדהות יכולה להיות חיובית אך גם שלילית.

בניסיון לפתח את רעיון ההזדהות של פרויד, פיתח לאקאן, פסיכואנליטיקאי מודל שקרא לו בשם "שלב המראה". המטרה ביצירת המודל הייתה לשרטט את תהליך ההזדהות שאותו הוא מקשר באופן ישיר לשפה. מתוך המודל הוא הסיק כי ההזדהות הראשונה שאנו עושים עם דמות אחרת – היא דווקא עם עצמנו כאשר אנו פוגשים את עצמנו באופן מקרי מול המראה. למפגש של התינוק או הילד הקטן מול המראה קרא לאקאן "שלב המראה". זהו תהליך שמתרחש בשלב מסוים, בין גיל 6 ל-18 חודשים, כאשר התינוק מביט במראה ואז משתקפת מולו דמות שלמה ואחודה. כל זאת בניגוד מוחלט למצב הביולוגי הממשי שבו הוא חווה את גופו כמפורק וחסר אינטגרציה. הוא מביט במראה ולפתע מגלה דמות ממשית שנשקפת ממנה שיכולה לייצג אותו כשלם ולא כמפורק. ההורה שרואה אותו מביט במראה מאשר שאכן הדמות הזאת היא ממש הילד שלו, דבר שגורם לו לצהול משמחה. בעקבות הזיהוי העצמי התינוק מתחיל לבנות את אחדותו תחילה סביב ההזדהות עם דימוי הגוף הממשי ומתאהב בעצמו. ההזדהות עם דימוי הגוף השלם של הגוף לעומת המצב שגופו מפורק עדיין למעשה יוצרת אצלו מעין אחדות דמיונית של מושלמות שגורמת ליצירת "אגו אידאלי". הפונקציה "אגו אידאלי" משמש למודל ומקור לשלמות שבעתיד האדם חוזר לשם באופן לא מודע כמובן, כל פעם מחדש כאשר עושה השוואות ביחס לאחר שנתפס כמושלם בעיניו. כל תיאור מילולי שנאמר עלינו ע"י הורים, חברים והסביבה הופך להיות חלק מהחוויה הסובייקטיבית שלנו ומה שנאמר הוא מעין אוסף של "מראות" שהחברה "הלבישה" או השליכה עלינו. העניין שאותם המילים אינם משקפים בהכרח את מי שאנחנו. עם זאת, אנו נחשפים להשפעת הסביבה כבר מינקות ומי שאינו מנסה לפתח מודעות עצמית ולשאול מי הוא? עשוי למצוא את עצמו כלוא בתוך בבואה שהחברה "הלבישה" עליו. מתוך זה שתמיד אמרו לו מי הוא מבלי שהוא למד להכיר את עצמו. לדוגמה, אישה צעירה שפנתה לטיפול לאחר שהוריה אמרו לה עוד מילדות שהיא יפה וצריכה לעבוד כדוגמנית. היא פנתה להתקבל לסוכנויות של דוגמנות ולמרות שנדחתה יותר מפעם אחת התקשתה לקבל את המצב כי הזדהתה עם מה שנאמר לה ע"י הוריה או מטופל שבילדותו הוגדר כמלך ע"י הוריו נהג להתנהג "בלי לדפוק חשבון" כלפי אחרים מתוך אמונה שהגיע לו לדרוש ולקבל כל דבר שחפץ בו.

ניתן לסכם כי תהליכי הזדהות מבטאים את האופן שבו אנו מושפעים או "לוקחים" מה שנאמר לנו ע"י אחרים באופן לא מודע ומאמצים לעצמנו. הזדהות יכולה להיות חיובית אך אנשים שחווים פגיעה בדימוי עצמי ככל הנראה "ספגו" לעצמם גם הזדהויות שליליות מאחרים. מטרה חשובה בטיפול היא לסייע למטופל להוריד מעצמו או להשתחרר מאוסף של הזדהויות (ההשפעות) שליליות ש"רכש" לעצמו בעבר. זה עונה על השאלה "מי אני?" רכישת תובנות על עצמנו עוזרת לנו בין השאר לקבל החלטות שאנחנו מרגישים שנעשות מתוך בחירה אישית.

.

הערכה עצמית נמוכה – לתפיסת הערך העצמי ישנה השפעה גדולה על תפיסת הדימוי העצמי. הערכה עצמית הוא האופן שבו אנו חושבים ומעריכים את עצמנו, לדוגמא כאשר אנו מעריכים עצמנו באופן חיובי בתחום מסוים שאנחנו מצטיינים בו לדוגמה בכדורגל או שחמט או באופן שלילי לדוגמה, "אני גרוע בלימודים". ההערכה העצמית מושפעת גם מהאופן שבו אנו חושבים מה אחרים חושבים עלינו לדוגמה, כאשר אנו חושבים שאחרים חושבים עלינו שאנחנו שחקן תיאטרון מצוינים וכתוצאה מכך מרגישים אהובים ומוערכים או ההפך כאשר אנו חושבים כי חושבים עלינו שאנחנו לא שחקנים מספיק טובים וחשים נחותים ביחס לאחרים. לתפיסת האשמה ישנה השפעה שלילית על הערכה העצמית בעיקר על מצב הרוח שבמקרים מסוימים עשויים להוביל לדיכאון. לדוגמה, אֵם המאשימה את עצמה בעקבות סיבוכים בלידה כי התינוק שנולד סבל בגללה ומעריכה את עצמה כאימא גרועה. אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה בד"כ מתייחסים לרוב המשימות שנדרשים לבצע כקשות עבורם, חסרי מוטיבציה ונוטים לדחות או להשקיע מאמץ מועט לפני שנעצרים ומפסיקים את המשימה ונמנעים מלבצע משימות שנתפסות קשות מבחינתם.

פגיעה בתחושת האהבה עצמית – פרויד שטבע את המונח נרקיסיזם = אהבה עצמית, אשר מתייחסת למידה שבה אנו מרגישים שאנו אוהבים את עצמנו. מקור המושג נרקיסיזם במיתולוגיה היוונית המספרת על נרקיסוס נסיך יפה תואר שהתאהב בבבואתו שנשקפה ממי הביצה עד שגווע. לפי פרויד כל אדם נולד עם מטען של אנרגיה נפשית לה קרא ליבידו. בתקופת חייו הראשונה מתפתח נרקיסיזם ראשוני והתינוק משקיע את האנרגיה הליבידינלית בעצמו. זוהי אהבה עצמית שהיא חיונית כדי שהאדם יוכל לטפל בצרכים, ברצונות ובאהבות שלו והיא משמשת בסיס לאהבת האחר. חוסר אהבה עצמית עשויה להתפתח בתקופת הילדות כתוצאה מתחושות של אובדן אהבת האם, תחושת דחייה ושאיננו רצויים ע"י הורינו דבר שפוגע במידת האהבה שאנו מפנים כלפי עצמנו ולפגיעה בתפיסת הדימוי העצמי.

נוקשות – המצפון הנו מרכיב של המנגנון הנפשי "סופר אגו" שמפקח על תחום המוסר ואחראי על האופן שבו אנו תופסים את התנהגותנו ביחס לכללים חברתיים. כאשר ה"סופר אגו" שלנו חש כי אנו אנשים ישרים, אמינים והוגנים כלפי אחרים לרוב מידת הנוקשות שלנו לא תהיה גבוהה לעומת זאת כאשר איננו פועלים לפי אמות מידה של מוסר כפי שציפינו מעצמנו אנו נוהגים להעניש את עצמנו ברגשות אשמה. לדוגמה, בחורה צעירה שספרה בטיפול כי חשה אשמה שבוגדת בבעלה ומנהלת במקביל לזוגיות שלהם יחסים עם גבר אחר. חומרת התגובה של המצפון היא סובייקטיבית ולפי פרויד היא משתנה אצל כל אחד מאיתנו ביחס לעוצמת הדחפים הביולוגיים ולפתרון התסביך האדיפלי. ככל שהתסביך האדיפלי היה קשה ומורכב יותר לרוב מתפתח מצפון נוקשה יותר.

אשמה עצמית – רגש האשמה הוא מונח משמעותי בפסיכואנליזה שקשור ליחסים בינאישיים אך גם לעולמנו הפנימי. אנו יכולים להרגיש אשמה מסיבות שונות: בין אם מדובר במעשים שאנחנו ביצענו כמו מעורבות באלימות ופגיעה רגשית באחר, כאשר מנענו סיפוק צורך מהאחר לדוגמה, כאשר לא שיחקנו עם ילדינו כי היינו צריכים ללכת לעבודה, אך גם בעקבות פגיעה שאנו עברנו לדוגמה, פגיעה מינית. במחקר שערך פרויד על דיכאון מצא כי דיכאון מבטא תחושה של אובדן. הדיכאון יכול להתרחש בין אם מדובר באדם אהוב שנפטר או אובדן שהינו מופשט לדוגמה, פיטורין מתפקיד אהוב בעבודה או השקעה גדולה בעסקה כלכלית שרגע לפני חתימה נדחתה ולא הגיעה לכדי מימוש. בקריאה על נוקשות, גילינו שככל שמתפתח מצפון נוקשה יותר כך האדם נוטה להיות מוסרי יותר ונוטה להאשים את עצמו בדברים שקרו לו וגם לאחרים. המקור לתחושת האשמה הוא הפחד להרוס או לפגוע "באובייקט האבוד" כך שבסופו של תהליך אנו מפנים את התוקפנות כלפי עצמנו. כיצד הדבר נעשה? אנחנו מאשימים את עצמנו ע"י גינוי, זלזול או הענשה עצמית. האשמה עצמית מהווה נטל נפשי כבד וגורמת לפגיעה קשה בערך העצמי במיוחד כאשר אנו נתונים במצב של דיכאון. פרטים נוספים במאמר טיפול בדיכאון

.

הטיות ועיוותים ביכולת החשיבה – הפסיכואנליזה יוצאת מנקודת הנחה שמחשבות משפיעות על רגשות. אדם שפיתח לעצמו עיוותים והטיות בחשיבה עשוי מייצר לעצמו סגנון חשיבה שלילי שעשוי לגרום לתחושות של חוסר תקווה וחוסר אמונה בעצמו ושמצבו יכול להשתנות. כאשר אנו מרבים להעסיק את עצמנו במחשבות וממעטים לעסוק בעשייה הדבר מתיש את אותנו והחשיבה "משתלטת" גם על המקום של עשייה. "השגיאות בחשיבה" עשויות לגרום לפגיעה בדימוי העצמי ובסופו של דבר גם להוביל לדיכאון. נציג מספר סימפטומים מרכזיים המאפיינים הטיות ועיוותים בחשיבה שיכולים להוביל לפגיעה בדימוי העצמי.

1. ייחוס פנימי – ייחוס הוא תהליך שבו אנו מנסים להבין ולהסביר לעצמנו את הסיבות להתנהגותנו ולהתנהגות של אחרים כלפינו. ייחוס פנימי תולה את הסיבה בעצמנו כלומר באופן שבו אנו מרגישים, מגיבים ומתנהגים. לדוגמה מטופלת, אֵם שנה וחצי לפני הגעתה לטיפול ילדה את בנה הבכור חשה מיוסרת ואשמה ומשוכנעת שהילד שלה נפל על המדרכה בגלל שלא השגיחה עליו מספיק מקרוב. מחקרים מראים שהטיה בייחוס פנימי היא הנטייה שלנו לקחת על עצמנו אשמה גם אם מדובר במעשים של אחרים. ייחוס חיצוני היא נטייה להעביר את אחריות שלנו ולהפנות אשמה כלפי גורם חיצוני. לדוגמה, מטופל צעיר שהתלונן שנכשל במבחן בגלל שהשאלות שהמורה נתן היו קשות מדי. הטיה בייחוס לגורמים חיצוניים אמנם מסייע לנו להתגונן מתחושת כישלון אך מעוררת אצלנו בעיות בהתנהלות עם סביבתנו. המחקרים מראים שרובנו נוטים לייחס הצלחות לייחוסים פנימיים וכישלונות לייחוסים חיצוניים.

2. חשיבה קטסטרופלית – זהו דפוס חשיבה שלילי שבו אנו בונים לעצמנו תסריטים בדמיון בצורה מוגזמת וקיצונית על אסון גדול שהולך לקרות לנו. לדוגמה, "בעלי אינו מגיב להודעת טקסט ששלחתי אליו בטח הוא נהרג בתאונת דרכים" או "תרוצו למקלטים בטח יורים עלינו טילים". חשיבה קטסטרופלית כוללת גם דאגה לגבי העתיד ועיסוק בחשיבה "מה יקרה אם?" לדוגמה, "מה אני יעשה אם בעלי נהרג בתאונה?"

3. הכללת יתר – זוהי נטייה שלנו לקחת מקרה בודד ולמהר להסיק ממנו מסקנות כלליות על כל מקרה שצפוי להתרחש בעתיד. סימנים להכללת יתר באים לידי ביטוי במשפטים שמתחילים במילים כמו: "תמיד אתה…" לדוגמה, "תמיד רק אני זורק זבל בבית שלנו" או "מעניין למה תמיד אתה זה שצודק ואני זה שטועה?".

4. נטייה לפסימיות – פסימיות היא ההפך מאופטימיות. זוהי חשיבה שמאופיינת בעיסוק בראיית "שחורות" ובגרוע מכל מנקודת מבט על "חצי הכוס הריקה". לדוגמה, "אין לי טעם להמשיך להתאמץ בעבודה כי ממילא המנהל הולך לפטר אותי בקרוב" או "אין לי חשק ללמוד למבחן כי בטוח שאני ייכשל בבחינה".

5. חשיבה דיכוטומית – זוהי חשיבה שמאופיינת בנטייה לתפוס מצב לרוב באופן שלילי וחד צדדי. חשיבה דיכוטומית זכתה לכינויים כמו: "חשיבה בשחור/לבן", "הכול או כלום" ו- "או או". בחשיבה מהסוג הזה אנו מציגים עמדה בטוחה של צדק לעומת האחר שלבטח טועה מבלי שמאפשרים לעצמנו לנסות ולהבין שישנה מורכבות גדולה יותר מהעמדה שהצגנו. לדוגמה, "אם אני לא זוכה במקום הראשון בתחרות ג'ודו אני כישלון" ו- "או שאני משחק חלוץ או שאני עוזב את הקבוצה".

.

זהות מינית – פרויד מייחס לתסביך אדיפוס המופיע במהלך ההתפתחות של הילד כמי שמשמש מארגן מרכזי של חיי הנפש שסביבו נבנית זהותו המינית של האדם. מבלי להיכנס להסברים מעמיקים בנושא נציין כי תסביך אדיפוס "חיובי" מציין כי המין והמגדר שהושפעו בתהליכי הזדהות עם ההורים נפתר באופן תקין כך שהבן מזדהה עם אביו והבת עם האם. ניתן לומר כי ילדים שמקבלים את הכללים שההורים הגדירו עבורם מאפשרת להם לבנות דימוי עצמי חיובי.

בתחילת השלב הגניטלי (מגיל 12 ועד בגרות) לפי ההמשגה של פרויד מתרחשת דרמה חדשה בדמות "תסביך אדיפוס השני" . התסביך מעורר חרדה גדולה מאחר והדחפים המיניים מתעוררים מחדש והבן או הבת מפנים אותם כלפי הורה בן המין השני שהרי הם אסורים. בפתרון "חיובי" של התהליך המתבגר מתיק את הדחפים האסורים אל אובייקט שנתפס כמותר ומהווה תחליף להורה. בעוד שבתחילה מדובר בדמויות להערצה כמו זמר, כדורגלן, מורה או שחקן קולנוע ובהמשכו מאפשר למתבגר להפנות את האנרגיה והמשיכה המינית כלפי בני המין השני. לפי אריקסון הזהות המינית מתגבשת בעיקר בתקופת גיל ההתבגרות ומהווה בסיס יציב ליצירת קשר אינטימי עם בני זוג. פגיעה בזהות המינית יכולה להתבטא בסימפטומים של חוסר שביעות רצון מהמין הביולוגי ובושה על משיכה מינית כלפי בני מינו כלומר מין זכר לזכר ומין נקבה לנקבה.

דימוי גוף – הגוף לתפיסתו של פרויד הוא המקור לייצוג של נפש האדם על שטח הגוף. לפי התפיסה הזאת ניתן להבין שדימוי הגוף הוא חלק אינטגרלי מהדימוי העצמי שמושפע ומשפיע עליו. לדוגמה, מטופלת צעירה שהמגיעה לטיפול וספרה כי היא חייבת לעשות דיאטה כי נעשתה שמנה ואינה יכולה לראות יותר את עצמה במראה. דימוי הגוף מתחיל להתפתח בתקופת הילדות וילדים נפגעים שמתייחסים למראה החיצוני שלהם בין אם הם נראים שונה (מוזר), מרכיבים משקפיים, סובלים מעודף משקל או כאשר ישנו שוני בגוף כמו אוזניים בולטות. העיסוק בדימוי הגוף גובר בתקופת גיל ההתבגרות בה מתבגרים עסוקים בהשוואות מול בני גילם ומושפעים מהם מבחינת המראה לגבי הגובה, משקל, לבוש ועוד. מתבגרים מפתחים רגשות של אהבה, דחייה ושנאה כלפי גופם, מחקרים מראים שהדימוי הגופני של בנות מושפע מהמשקל יותר מאשר אצל בנים. בנות שתופסות עצמן כשמנות עלולות לפתח דימוי עצמי נמוך יותר מאשר בנות שתופסות עצמן כרזות. בספרות המקצועית מדווחים על קשר בין דימוי גוף נמוך למצבים של דיכאון, חרדה והפרעות אכילה. פרטים נוספים על הפרעת אכילה במאמר הפרעות אכילה

.

.

ב. גורמים סביבתיים

פגיעה בצרכים בסיסיים של התינוק – לאחר הלידה האֵם נחשבת לאובייקט הראשון ולדמות המשמעותית ביותר בחיי התינוק האחראית לספק עבורו מענה לצרכיו הגופניים והרגשיים. פרויד רואה בתינוק לאחר לידתו כייצור חסר ישע ביחס לבעלי חיים אחרים וזקוק לאם שתטפל ותספק את צרכיו. כאשר הקשר של האֵם עם התינוק מבוסס על חום ואהבהמגע, מבט רך ונעים, הרגעה והתפעלות היא מעבירה מסר שהוא אהוב ורצוי לעומת זאת, היענות חלקית או חוסר היענות של האם עשוי לפגוע בהתפתחותו הנפשית והוא עשוי להרגיש דחוי, לא רצוי וחסר הבנה לגבי משמעות קיומו בעולם. לדוגמה, אֵם שמתוסכלת מהפעמים הרבות שביתה צועקת באופן אוטומטי מגיבה בביטויים פוגעניים כלפיה, מאשימה אותה בהתנהגותה ושולחת אותה לחדר לעונש. אמירות מהסוג הזה עשויים לגרום לילדים קונפליקטים נפשיים קשים ולפתח אצלם תחושות של חרדה ודיכאון מלבד תחושת הדחייה.

השפעות של ההורים – למעורבות של ההורים בחיי ילדיהם ישנה השפעה גדולה על הדימוי העצמי. ההורים שמתנהלים בביתם באווירה תומכת ונעימה, ומגלים אמפתיה לצרכיהם מסייעים בבניית דימוי עצמי חיובי. לעומת זאת, ילדים הגדלים באווירה בה הוריהם מיעטו לתמוך, לחזק ולעודד אותם, בעלי עמדות נוקשות ולא גמישות, בעלי דחף להישגיות ופרפקציוניזם, פועלים מתוך אשמה לא מודעת שיפוטיים וביקורתיים מאוד לגבי הישגים לימודיים גורמים לפגיעה בערך העצמי ובדימוי העצמי שלהם. ילדים עשויים להיות טרודים במחשבותיהם כיצד לְרַצּוֹת אותם ולהצליח לעמוד בציפיותיהם מחשש לאכזב אותם. פרטים נוספים על תחושות אשמה בהורות במאמר הורות ללא אשמה

רקע משפחתי ומצב סוציואקונומי – לרקע המשפחתי והמצב הסוציואקונומי של המשפחה ישנה השפעה גדולה על החשיפה של ילדים להשפעות תרבותיות. ילדים שנחשפים באופן קבוע לקריאת ספרים, צפייה בסדרות וסרטים, הליכה להצגות טיולים עשויים לפתח דימוי עצמי חיובי. לעומת זאת, ילדים למשפחות מהגרים כמו יהודים עולי אתיופיה, מטפלים סיעודיים שהגיעו לישראל עם ילדיהם הנמצאים במצב כלכלי נמוך לצד רקע תרבותי נמוך שמגדלים את ילדיהם עם מחסור תרבותי. מצבים מעין אלו עשויים להשפיע ולגרום לילדיהם לתפוס את עצמם כנחותים מאחרים ולפתח לעצמם דימוי עצמי נמוך.

השפעות חברתיות – לסביבת החברים ישנה השפעה גדולה על הדימוי העצמי שלנו. כל אחד מאיתנו רוצה להרגיש אהוב ומקובל מבחינה חברתית, דבר שמחזק את ההערכה העצמית שלנו. כאשר אנו מתקשים להשתלב ולמצוא את מקומנו, בעיקר בתקופת גיל ההתבגרות ומרגישים שאנחנו לא מקבלים יחס אוהד הדבר עשוי להשפיע עלינו ולגרום להערכה עצמית שלילית ולפגיעה בדימוי העצמי. גורמים שונים עשויים להפוך תלמידים לדחויים מבחינה חברתית. ליקויים חברתיים כמו לדוגמה, ילדים עם בעיות בתקשורת (אוטיזם) מתקשים להשתלב עקב קשיים להבין כללים חברתיים ואת צורכי האחר ופעמים רבות הופכים קורבן ללעג, צחוק ודחייה. אנו עשויים לחוות דחייה גם על רקע קושי במציאת מקומנו מבחינה חברתית, בשל המראה החיצוני, כשלון בלימודים ודחייה על רקע רומנטי.

התרבות שלנו מעודדת הצלחה, הישגיות והתחרותיות חשובה לנו. היא חשובה מאחר והיא חלק מחיינו, היא דוחפת אותנו להתאמץ כדי לנצח או לכל הפחות לשאוף לנצח ומהווה גורם בריא וחיובי להתפתחות והצלחה. תחרותיות עשויה גם ליצור מתחים חברתיים במיוחד בגיל ההתבגרות ואין הדבר משנה באיזה סוג של תחרות מדובר ספורט, לימודים יחסים רומנטיים או עבודה. כאשר מתבגרים אינם מקבלים מענה בשעת מצוקה הם עשויים להרגיש ייאוש ונחיתות ביחס להצלחות והישגים של אחרים.

דרישות לימודיות – במהלך תקופת הלימודים החל מהגן ובבי"ס יסודי הילדים עסוקים בעיקר במשחק ולימודים. במעבר לחטיבת ביניים ובעיקר בתיכון מתבגרים נחשפים לעומס לימודי שמתבטא ביותר חומר לימודי, יותר מבחנים ודרישות אקדמיות שעולות. הקשיים הלימודיים בולטים בעיקר בקרב אלו שסובלים מקשיי למידה שמתבטא בעיקר בלקויות למידה ו/או הפרעת קשב, וחרדת בחינות. באופן דומה גם תלמידים מחוננים סובלים מלקויות למידה והם נוטים להיות נוקשים, וחסרי גמישות בחשיבתם למרות יכולות הלמידה הגבוהות שלהם. כאשר יש לנו דחף להישגיות באופן מוגזם (נטייה לפרפקציוניזם), ואנו נוטים לצפות מעצמנו לקבל בכל אחד מהמבחנים ציון מושלם הדבר עשוי לגרום לנו לפגיעות נרקיסיסטית. השוואה שתלמידים עושים בציונים מול חבריהם לספסל הלימודים הוא סימפטום נוסף שמוביל לפגיעה בערך העצמי.

חשיפה למאורעות שליליים – אירועי חיים משמעותיים שעשויים לפגוע באופן ישיר או עקיף על הדימוי העצמי יכולים להתבטא בסימפטומים שונים כמו: מוות של אחד ההורים, גירושין, התעללות רגשית, פגיעה מינית, מעורבות בתאונה קשה, מחלה או מגבלה גופנית ונפשית, מעברי בי"ס, דירה או הגירה.

.

.

.

3. טיפול פסיכולוגי לדימוי עצמי נמוך

הטיפול בקרב מטופלים הפונים בשל פגיעה בדימוי העצמי משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית לצד גישות טיפוליות אינטגרטיביות הכוללות היבטים הממוקדים בחוויה הרגשית, במחשבות והרגשות, בהתאם לצורכי המטופל. הכוונה להתמקדות בסימפטומים כואבים בעלי תוכן רגשי דוגמת, תחושת נחיתות, אשמה או בושה.

התפיסה הטיפולית שלי בקליניקה היא שאיכות הקשר שנוצר בין המטפל והמטופל הינו גורם משמעותי המאפשר תהליכי שינוי בטיפול. קשר אישי, מבוסס על אמון, הקשבה וקרבה רגשית, עמדה תומכת ולא ביקורתית או שיפוטית כדי לאפשר לדבר באופן חופשי על כל מחשבה או מצוקה רגשית.

הטכניקה הפסיכואנליטית בטיפול שמה דגש על הקשבה למילים, אסוציאציות חופשיות, זיכרונות וחלומות כדי לסייע בהעלאה למודע את כל אותם התכנים שהודחקו ונשכחו מהזיכרון כדי להבין מהם הגורמים שהובילו אותנו לפתח דימוי עצמי נמוך, לקדם את התובנה שלהם, ללמוד להכיר טוב יותר את עולמם הפנימי, ולטפל בקונפליקטים פנימיים ומחשבות שליליות שהם מושפעים מהם.

בבסיס הפגיעה בדימוי העצמי ניצבת ההזדהות עם אחרים אליה התייחסנו בהרחבה. הטיפול מסייע להשתחרר ככל שניתן מהזדהויות שליליות שגורמות לפגיעה בדימוי העצמי, להגמיש את הנוקשות, החשיבה הביקורתית ועיסוק בכישלונות, לשנות או לפחות לעדן את המחשבות והאמונות השליליות ולפתח מודעות עצמית ע"י יצירת שיח פנימי באופן שנלמד להקשיב להפנמות שלקנו מהטיפול. לכוון את המטופל לתהליכי חשיבה וקבלת החלטות בצורה שקולה ונכונה יותר עבורו.

.

.

נשארת עם שאלות על דימוי עצמי נמוך? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

מאמרים נוספים

שאלות ותשובות.

.

התמודדות ההורים עם המתבגר בגיל ההתבגרות

פסיכולוג מומחה ופסיכותרפיסט

הורות בעידן המודרני

פסיכולוג חינוכי מומחה ופסיכותרפיסט

פחדים וחרדות של ילדים

הרצאה על פחדים וחרדות של ילדים

טיפול משפחתי

בטיפול משפחתי מסייעים לבני המשפחה לפתור קונפליקטים בינאישיים, ליצור תקשורת חיובית ע"י הקשבה לצרכים של בן המשפחה ולשפר את היחסים ביניהם באמצעות מערכת כללים המבוססים על כבוד ותמיכה הדדית.

שלומי לוי I פורסם: 05/07/2015

.

טיפול פסיכולוגי מתמקד בחיי הנפש של הפרט, ומטרת העל בטיפול היא להקל על סבל וכאב באמצעות דיבור, ובהתאם לצרכיו לכוון את המטופל לשינויים בעולמו הפנימי. לעומת זאת, טיפול משפחתי מתמקד במשפחה כיחידה אחת מתוך הנחה שמרבית הבעיות יכולות להיפתר באמצעות הבנת הבעיה, ושינוי היחסים ביניהם ע"י יצירת תקשורת חדשה.

התא המשפחתי הוא המעגל החברתי הראשון והמשמעותי ביותר לבני המשפחה. תפקיד ההורים לספק לילדיהם מענה לכל צורכיהם הרגשיים והבריאותיים, אולם התא המשפחתי עשוי להוות גם מקור לקשיים, קונפליקטים, כעסים ואכזבות.

ישנם גורמים שונים שיכולים להוביל לערער את היציבות של התא המשפחתי, אנו חיים בתקופה בה ההורים עובדים שעות רבות, מרבים להיעדר מהבית, נתונים ללחצים כלכליים, מתחים במשפחה ורצון לפתח קריירה. לעיתים קרובות, ריבוי המשימות של ההורים עשויים לפגוע באיזון של המערכת המשפחתית ואף להשפיע על חיי הנישואין. רבים מהאנשים שמים דגש על שאיפות למימוש עצמי וישנה פחות נכונות להתפשר על מערכות יחסים שנחוות באופן שאינו מספק דיו. בהתאם לזאת, ניכר כי שיעור הגירושין הולך וגדל, משפחות מתפרקות והיחסים בין הורים וילדים נעשים מורכבים יותר. במיוחד בתקופה שבה נוצר טשטוש גבולות בין מוקדי הסמכות וישנה פגיעה בסמכות האב. לנוכח ההתמודדויות המורכבות של ההורים, הם מתקשים להגדיר כללים וגבולות ברורים ומוסכמים שיכולים להרתיע את ילדיהם ולהיענות לסמכות. פעמים רבות היעדר גבולות גורם לילדים לפתח קשיים רגשיים שונים כמו לדוגמא, חרדות, בעיות התנהגות והפרעות אכילה בקרב מתבגרים. מלבד הצרכים של ההורים לפרנס את המשפחה אנו המבוגרים יכולים לאפשר לעצמנו תחביבים, עיסוק בתזונה, ספורט חברים ואחרים שבסופו של דבר נוגע לעיסוק בחיים אישיים. באותו אופן וכחלק משינוי תרבותי בו ישנם פלאפונים אישיים, טאבלטים, מסכי מחשב וטלוויזיה ילדים צעירים ומתבגרים מרבים לבלות מול מסכים. כלומר גם הם עסוקים יותר בעצמם ופחות פנויים לתקשורת ויחסים בינאישיים שאינם דרך האינטרנט. כל אלו מקשים על היכולת לשמור על תא משפחת יציב ולעיתים קרובות מובילים לפגיעה בתקשורת בקרב בני המשפחה או חלק מחבריה, למאבקי כוחות ויחסים מתוחים הפוגעים בדינמיקה המשפחתית. במצבים מעין אלו שהמערכת המשפחתית יצאה מאיזון מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית.

.

.

טיפול משפחתי מתמקד במשפחה כיחידה אחת מתוך הנחה שמרבית הבעיות יכולות להיפתר ביצירת תקשורת חיובית ושינוי היחסים באמצעות מערכת כללים המבוססים על כבוד ותמיכה הדדית 

.                                

.

לשאלות נוספות על טיפול משפחתי או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. מתי כדאי לפנות לטיפול משפחתי?

נפש האדם מתחילה להתפתח כבר בתקופת הינקות ובעיקר עד שנת החיים הראשונה. היא ממשיכה בילדות המוקדמת ומתעצבת לה בעיקרה אך ממשיכה להתפתח מעט גם בגיל ההתבגרות ובבגרות המוקדמת. פרויד אבי הפסיכואנליזה פיתח מספר מודלים על נפש האדם ויצא מנקודת הנחה שלכל אדם תהליכים נפשיים שחלקם מודעים וחלקם לא מודעים. תכנים אלו עברו בחלקם הדחקה עקב תחושות אשמה, בושה או משאלות אסורות מהעבר. קונפליקט נפשי שהתפתח בהווה נגרם כתוצאה משחזור פגיעה או עקב סתירה מהעבר בין כללים חברתיים לבין צרכים ורצונות שנותרו בלתי פתורים. בואן מוסיף שאותם קונפליקטים שלא נפתרו עוברים באופן לא מודע מדור לדור ומשפיעים על בני המשפחה שצפויים לחזור על אותם דפוסים בזוגיות ובהורות שלהם. נתמקד במספר קונפליקטים מרכזיים שעשויים לגרום לפנייה לטיפול משפחתי:

א. דפוסי תקשורת לקויים במשפחה – כאשר ישנם קונפליקטים ומאבקי כוחות בין בני המשפחה כפי שבאים לידי ביטוי ביחסים בין ההורים לבין עצמם, בקשר הורה-ילד או בין האחים במשפחה.

ב. בעלי צרכים "מיוחדים" – כאשר בני משפחה נוטים לייחס בעיות לאחד מחבריה כפי שמוגדר בספרות הפסיכולוגית כ"פציינט מזוהה". ההתמקדות ב"פציינט המזוהה" כמי שמעורר מחלוקות ומתחים משפיע על הדינמיקה והיחסים בתוך המשפחה ובד"כ גורם להם להגיע לטיפול. בן המשפחה המדובר עשוי לסבול מנכות/מוגבלות פיזית או בשל היותו נתון למשבר נפשי מסיבות הקשורות בתפקוד הלימודי, קשיים חברתיים, פרידה, חרדה, דיכאון, הפרעת אכילה ואחרים.

ג. משברים ואירועי חיים – התפתחותם של משברים ואירועי חיים המערערים את התא המשפחתי כמו לדוגמא, התפרקות המבנה המשפחתי, מבנה משפחתי חדש, אובדן של בן משפחה או משבר כלכלי.

ד. שלבי מעבר או שינויים בחיי משפחה – כאשר ישנם שינויים המשפיעים באופן ישיר או עקיף על בני המשפחה כגון: היריון, לידת תינוק חדש, ילד/ה בגיל ההתבגרות ומעבר דירה/עיר ו/או מסגרות חינוך.

.

.

2. טיפול משפחתי בגישה פסיכואנליטית

טיפול משפחתי מתמקד במשפחה כולה או בחלק מחבריה אך מתחיל פעמים רבות בעקבות אחד מבני המשפחה. הטיפול מתייחס למשפחה כולה כאל מטופל אחד, מנקודת הנחה שהקושי של אחד מחברי המשפחה מהווה סימפטום לבעיה של המשפחה כולה. טיפול משפחתי מתמקד בזיהוי קונפליקטים בינאישיים, משחקי כוח, סודות, קשיים כלכליים ודרכי תקשורת והתנהגויות בעייתיות העשויות לפגוע בתפקוד המשפחתי ושל כל אחד מחבריה. תחילתו של טיפול משפחתי במפגשי היכרות כדי לנסות להבין מכל אחד מחבריה כיצד הוא מבין את הבעיה, ממתי הוא מבין שהבעיה החלה, מול מי מבני המשפחה הוא חווה קושי, והאם נעשה ניסיון במסגרת המשפחתית לטפל בה. בחלק מהמקרים מתקיים מפגש עם ההורים ולאחריו כל אחד מהילדים נפגש עם המטפל בנפרד. המפגש הפרטני משמעותי מאחר והוא מאפשר לכל אחד לדבר על הבעיות במשפחה באופן חופשי יותר וגם מתוך הבנה שכל אחד מבין וחווה את הקשיים בצורה שונה. לאחר ההבנה את הסיבות לקשיים ניתן לקבל החלטה לגבי המבנה הטיפולי (למשל הורה עם ילד) ולהגדיר את מטרות הטיפול המשפחתי. הטיפול המשפחתי מכוון להיות קצר וממוקד בהתאם למטרה טיפולית שנקבעה עם בני המשפחה. מניסיוני המקצועי, כאשר בני המשפחה מגיעים עם מוטיבציה ורצון ניתן להוביל לשינוי משמעותי במישור האישי והמשפחתי כאחד.

.

.

טיפול משפחתי מטפל בבעיות תקשורת ומאבקי כוחות בין בני המשפחה ומכוון למענה קצר וממוקד בהתאם למטרה הטיפולית שנקבעה

.

.

נשארת עדיין עם שאלות על טיפול משפחתי? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

מאמרים נוספים

טיפול זוגי

שפסיכותרפיה למבוגרים

הדרכת הורים

טיפול במתבגרים

שאלות ותשובות

.

טיפול פסיכולוגי בפתח תקווה

דיכאון אחרי לידה

דיכאון אחרי לידה הינו מושג המתייחס לתופעה של דיכאון של נשים המופיע במהלך ההיריון או אחרי לידה. דיכאון מתבטא בתחושה של אובדן של אובייקט בין אם הוא אובייקט ממשי או מופשט. מטרת הטיפול היא לזהות ולהבין את הגורמים לתחושת האובדן, לסייע בתהליך של עיבוד הסבל והכאב ולהוביל להתאוששות והחלמה.

שלומי לוי I פורסם: 12/07/2016

.

היריון ולידה נחשבים לתהליך ואירוע מרגש ומשמח עבור משפחה במיוחד בתרבות הישראלית שתומכת ומעודדת ילודה. המעבר מחיי רווקות להורות נחשב לאחד המעברים הקשים והמורכבים ביותר בחייהם של בני האדם. במיוחד מבחינת האישה, המעבר לאימהות טראומטי במיוחד לאחר לידת הילד הראשון מאחר וחלים שינויים משמעותיים ברוב התחומים בחיים. המבנה הפנימי של גופה משתנה, חל שינוי בהגדרה העצמית שלה ומלבד היותה אישה היא כעת גם אימא. היא נעשתה אחראית לא רק על עצמה אלא גם על תינוק שזה עתה נולד, דבר שמצריך וויתורים על צרכיה האישיים ולתת קדימות לצרכיו של התינוק. האישה גם נדרשת לקחת פסק זמן מהעבודה ו/או לימודים וההתפתחות המקצועית שלה עשויה להיפגע או להיעצר. באופן כללי ניתן לומר על לידה שהיא נחשבת לסוג של משבר אומנם "חיובי" במובן שהשינוי כרוך בצמיחה ומתן משמעות לחיים, מאידך זהו מהלך משנה חיים, משמח, מורכב וגם מעורר מתחים ולחצים אצל ההורים במיוחד כשמדובר בילד ראשון.

מהלך ההיריון ולאחר הלידה, מתאפיינים בשינויים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים שעשויים להשפיע על הוויסות הרגשי ויכולים לגרום למצוקה נפשית. המצבים הנפשיים לאחר הלידה שונים זה מזה בעוצמה ומידת ההשפעה על כל אחת, אך באופן כללי ניתן לחלק שינויים במצב הרוח אחרי לידה לשלוש רמות: רוב הנשים מתמודדות עם דכדוך קל שעובר כעבור מספר ימים, חלקן חוות פגיעה חמורה ועוצמתית במצב הרוח שמוביל לדיכאון לאחר לידה, ובמצבים חמורים במיוחד נשים שעוברות פסיכוזה לאחר לידה. חשוב שבני הזוג והמשפחה הקרובה יהיו ערניים למצבה הנפשי של היולדת ובמידה ועולה חשד לדיכאון לאחר לידה לפנות להתייעצות מקצועית בהקדם. הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, חקירה מעמיקה של הנפש, לצד הקשבה והבנה את הצרכים של המטופל.

.

לשאלות נוספות על טיפול בדיכאון אחרי לידה או לפגישת היכרות ניתן ליצור עמי קשר בקישור הבא, ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו.

.

.

1. רמות של דיכאון אחרי לידה

נהוג להתייחס לשלוש רמות או סוגי דיכאון אחרי לידה לצד סימפטומים נלווים:

א. דכדוך אחרי לידה – (Postpartum blues ,Baby blues), זוהי התופעה השכיחה והקלה ביותר שמופיעה אצל רוב הנשים שחוות דכדוך בימים הראשונים לאחר הלידה ולרוב חולפת תוך שבועיים. היא מאופיינת בשינויים במצב הרוח, התפרצות בכי פתאומי, תחושות עצב וחוסר שקט ועייפות וקשיים בשינה.

ב. דיכאון אחרי לידה – (Postpartum depression), זוהי תופעה חמורה ועוצמתית יותר המופיעה בדרך כלל במהלך החודשיים הראשונים ועשויה להימשך על פני תקופה ארוכה יותר. דיכאון לאחר לידה פוגע בתפקוד השוטף של האם, וחלקן אינן מסוגלות לטפל בתינוק. לעיתים קרובות הן בוחרות להסתגר בבית ולהתנתק מהסביבה הקרובה. דיכאון לאחר לידה מתבטא בחוסר הנאה, וביטוי מועט של רגשות כלפי התינוק. חלקן מדווחות שהן מרגישות שאינן אוהבות אותו, דבר שמעורר אצלן תחושות של בושה ורגשות אשמה. חוסר הנאה מתבטאת גם בחוסר חשק לאכול, לקנות בגדים ועל ירידה בחשק המיני. סימפטומים נוספים כוללים תלונות על עייפות גדולה, רצון עז לישון או קשיי הירדמות. תחושות של עצב והיעדר תקווה, ומחשבות עם תכנים על מוות.

ויניקוט רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי מפורסם, המציא את הביטוי המפורסם "אין תינוק בלי אימא" והגדיר את הדיאדה אם-תינוק כיחידה אחת. מהשלבים האחרונים של ההיריון ועד מספר חודשים לאחר הלידה האם נדרשת לוותר על צרכיה האישיים ולהיות מושקעת בצרכים הפיזיים והרגשיים של התינוק. הוא מדמה תקופה מיוחדת זו למעין מחלה מדומה של האם מהבחינה הזאת שהיא צריכה להיות בריאה כשהיא מגיעה אליה על מנת שתוכל גם להחלים ממנה. הוא כינה את תפקיד האם בגידול התינוק בשם: "אם טובה דיה". לתפיסתו האם אחראית לספק עבור התינוק חום ואהבה ותחושה שהוא רצוי וקיים ולשמש עבורו מעין מראה "Mirror role". מבחינה זאת, המבט שלה מאפשר לתת לתינוק ביטוי שהוא קיים וצריך לראות את עצמו משתקף בעיניה. לאחר הלידה כאשר האם פנויה לצורכי התינוק והקשר שנוצר ביניהם מבוסס על חום, אהבה, מגע, הרגעה והתפעלות הוא צפוי לפתח בבגרותו "עצמי אמיתי" יציב ובטוח בעצמו. לעומת זאת, אם הסובלת מדיכאון אחרי לידה, עשויה להביט בתינוקה במבט קפוא, כועס ומאשים. במצבים שבהם התינוק לא מצליח לראות את עצמו דרך המבט של האם עשוי להרגיש חסר אונים ולא רצוי.

ג. פסיכוזה אחרי לידה – (Postpartum psychosis), מצב של חוסר תפקוד מלא. זוהי תופעה המצריכה טיפול מידי. היא נחשבת לתופעה נדירה יחסית. פסיכוזה לאחר לידה מאופיינת בירידה משמעותית ביכולת החשיבה המתבטאת בחוסר היכולת להבחין בין מציאות לדמיון, ובמקרים של הזיות ומחשבות שווא, והסובלות ממנה עלולות לפגוע בעצמן ו/או בתינוק.

.

.

דיכאון אחרי לידה מתייחס לטווח רחב של הפרעות רגשיות כאשר ברוב המקרים נשים מתמודדות עם דכדוך קל שעובר כעבור מספר ימים

.

.

2. גורמים לדיכאון אחרי לידה

אנו נוהגים להבחין בין גורמים פסיכולוגיים שהינם גורמים פנימיים, וגורמים סביבתיים המשפיעים על הנפש ומהווים גורמי סיכון להתפתחות של דיכאון לאחר לידה. גורמים פנימיים מתקשרים בעיקר לקונפליקטים רגשיים לא מודעים ולא פתורים ברמה האישית, לעומת גורמים חיצוניים המתקשרים ליחסים עם הסביבה ובעיקר לטיב היחסים עם ההורים שמשפיע על נפש האדם בתקופת הילדות ובבגרותו. המאפיין המרכזי של דיכאון הוא תמיד סימפטום המבטא תחושה של אובדן. זוהי תגובה של האדם לאובדן של אובייקט בין אם הוא ממשי או מופשט. נרחיב על תחושת האובדן בהתאם לגורמים השונים המהווים סיכון להתפתחות של דיכאון לאחר לידה:

.

אובדן החירות ועצמאות של היולדת – תחושת אובדן וחופש להתנהל כפי שהיא תמיד עשתה בעבר משתנה לתמיד לאחר שאישה ילדה את הילד הראשון. מצב שכמובן אפשרי שיקרה גם לאחר לידות נוספות. לאחר הלידה היא נדרשת לספק לתינוק את צרכיו האישיים, להזין אותו באוכל, להחליף חיתולים ולספק את צרכיו הרגשיים. במצב הזה היא צריכה להתייחס קודם לצרכים של התינוק לפני שהיא מטפלת בצרכיה האישיים. דבר שלא הייתה רגילה אליו בעבר. בתהליך הדרגתי זה שמתחיל בהיריון ואף לפניו, האישה עשויה לחוות תחושה של אובדן שחלקו עשוי להיות מופשט ו/או ממשי. מעצם המחשבה שהיא בוחרת להביא ילד לעולם הדבר כרוך בוויתורים אישיים שיכולים להחוות רק במחשבה שלה כעל אובדן פנימי שעשוי להפוך לממשי לאחר הלידה. בעקבות הלידה היא נאלצת לעשות פסק זמן מעבודה, לימודים, התפתחות מקצועית, חוגים, תחביבים או כל עניין אחר ולטפל קודם בתינוק.

.

חוויה של התעללות בילדות – במחקרים עלה כי הורה שמתעלל בילדו סבל בילדותו מיחס דומה פחות או יותר. קיים קשר חזק בין התעללות מינית, פיזית ורגשית לבין התפתחות של דיכאון בבגרות. דבר שיכול להוות קרקע להתפתחות של דיכאון לפני ההיריון, במהלכו או לאחר הלידה.

.

אובדן ממשי בגיל הילדות – אובדן של אובייקט ממשי יכול להתבטא באדם יקר שהלך לעולמו והדבר משמעותי עוד יותר כאשר בילדותה האם חווה מוות של אחד ההורים.

.

קונפליקטים בין ההורים – מאבקי כוחות ותקשורת לקויה בין הורים שחושפים את הילדה הצעירה לכעסים, צעקות, איומים והפחדה עשויים להתבטא גם ביחסים עם בן הזוג. לדוגמא, אישה צעירה בסוף שנות העשרים לחייה הגיעה לקליניקה תקופה קצרה לאחר לידת בנה הבכור. במהלך המפגשים ספרה כי החיים המשותפים עם בעלה ידעו תמיד עליות ומורדות על רקע מעורבות יתר של משפחתו בחייהם. טרם לידת הבן הוריו ביקשו שהתינוק ייקרא על שם סבו שנפטר. ההסכמה שלה להיענות לדרישה של הוריו הייתה הסיבה להתפרצות של דיכאון לאחר הלידה. במהלך הפגישות היא הבינה שעוד מגיל צעיר הפנימה לתת קדימות לצרכים של אחרים על פניה מחשש שתאבד את אהבתם של הוריה. בטיפול נזכרה שרצתה לתת לתינוק שם אחר, הבינה את עמדת הקורבן שאימצה עוד מתקופת ילדותה, והרצון לתת קדימות לצרכים שלה על פני אחרים. בתהליך קצר וממוקד הצליחה לשנות את ההתנהלות ביחסים עם בעלה, משפחתו ומשפחתה באופן שלא לחשוש להביע את עמדתה ולעמוד על שלה כאשר הרגישה צורך בכך.

.

חוויית נטישה – ילדים עשויים לחוות נטישה של הורה בכל גיל עם זאת הקושי עשוי להיות משמעותי עוד יותר בתקופת הילדות או ההתבגרות. מצב של גירושין של הורים או הורה שעוזב וחוזר שוב נחווה כמי שנוטש. מצבים מעין אלו עשויים לגרום להרגשת אובדן ממשי של אחד ההורים.

.

יחסי תלות של האם – מיד לאחר הלידה כל ייצור אנושי מפתח תלות באם שתגדל אותו ותספק עבורו את צרכיו. צורכי תלות הם צרכים רגשיים ואנושיים שאנו מפתחים ביחסים בינאישיים עם ההורים וחברים כי כולנו רוצים להרגיש אהובים ורצויים. ישנם נשים שנוטות לפתח יותר תלות לעומת אחרות שגדלו להיות עצמאיות יותר. נשים שגדלו בבית להורים מגוננים שלא אפשרו מספיק עצמאות להתנסות בחיים ולהתמודד בכוחות עצמן עשויות לפתח תחושות של חרדה ודיכאון כאשר הן תצטרכנה לטפל בתינוק בכוחות עצמן.

.

נוקשות וביקורתיות של האם – אישה שבילדותה גדלה בבית להורים נוקשים הנוטים להחמיר בחינוך, מרבים לתת עונשים ותחושה של היעדר ביטויים של חום ואהבה כלפיה, עשויה לפתח אישיות נוקשה וביקורתית, ולשחזר אותה בקשר עם התינוק שלה. להעמיד לעצמה סטנדרטים גבוהים לטיפול, ניקיון והיגיינה עבור התינוק ולהרגיש אשמה שאינה מטפלת בו בצורה מספיק טובה.

.

פגיעה בערך העצמי – סימפטום משמעותי שעשוי לעורר דיכאון הוא פגיעה קשה בערך העצמי. ערך עצמי הוא האופן שבו האדם מעריך ושופט את עצמו. ערך עצמי גבוה יכול לבוא לידי ביטוי בתחושה של גאווה עצמית כמו אני יפה וחכם. לעומת ערך עצמי נמוך מתבטא תחושת נחיתות עצמית שנמדדת תמיד ביחס לאחרים. אישה עם פגיעה בערך העצמי עשויה להתקשות ולקבל החלטה להביא ילד לעולם מחשש שלא תהיה אמא מספיק טובה. לתפיסת האשמה ישנה השפעה שלילית על הערכה העצמית ובעיקר על מצב הרוח.

.

הטיות ועיוותים בחשיבה – אנו יוצאים מנקודת הנחה כי מחשבות משפיעות על רגשות. נשים עם עיוותים והטיות בחשיבה עשויות לייצר לעצמן דפוס חשיבה שלילי. נשים שמרבות לעסוק במחשבות וממעטות לעסוק בעשייה עשויות להתיש את עצמן. ישנם סוגים שונים של הטיות בחשיבה כמו הכללת יתר, נטייה לפסימיות, חשיבה דיכוטומית אך נתייחס בקצרה לחשיבה קטסטרופלית. זוהי צורת חשיבה המתאפיינת ביצירת תסריטים בדמיון בצורה מוגזמת וקיצונית על אסון גדול שהולך לקרות. לדוגמא, אישה שלמרות שמחזיקה בהיריון שני תקין מתקשה להשתחרר מחוויה של הפלה בניסיון הראשון ללדת מחשש לאבד גם אותו.

.

משברים ואירועי חיים שליליים – המחקרים מצביעים על קשר שבין אירועי חיים שליליים להתפתחות של דיכאון כמו: פרידה, תאונה, מחלה פיזית ומעברים (בי"ס, דירה, הגירה). קשיים אישיים הנוגעים לדימוי גוף, היריון לא מתוכנן ולא רצוי, לידה טראומטית קודמת ובעיות רגשיות מהעבר. קשיים בינאישיים הנוגעים לבעיות בזוגיות, קשיים כלכליים וחוסר תמיכה משפחתית. כעת נתייחס לתרומה של טיפול פסיכולוגי עבור אישה הסובלת מדיכאון לאחר לידה.

.

.

.

3. טיפול בדיכאון אחרי לידה

הטיפול באישה הסובלת מדיכאון לאחר לידה בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית לצד גישות טיפוליות אינטגרטיביות הכוללות היבטים הממוקדים בחוויה הרגשית, במחשבות והרגשות, בהתאם לצורכי המטופל.

בטיפול בדיכאון אחת המטרות החשובות היא לזהות את הקונפליקט הנפשי או גורמים חיצוניים שנקשרו והובילו לאותה הרגשה. נקודת המוצא בטיפול היא שדיכאון הוא תמיד סימפטום המבטא תחושה של אובדן כלשהו בין אם הוא ממשי, מופשט או שניהם. על כך הרחבנו קודם. התפיסה הטיפולית שלי בקליניקה היא שאיכות הקשר שנוצר עם המטופלת הינו גורם משמעותי ביותר המאפשר להוביל לתהליכי שינוי. קשר הנבנה על בסיס של אמון, הקשבה וקרבה רגשית, מאפשר לה לדבר באופן חופשי על כל מחשבה או מצוקה רגשית שמטרידה אותה. מטופלת המאפשרת לעצמה לבוא במגע ולעבד את התכנים האובדניים בחייה עשויה להרגיש הקלה מעצם הדיבור על הכאב הנפשי ולהרגיש שמבינים אותה. לתהליך של עיבוד הרגשות ישנה השפעה מכרעת על היכולת להתאושש ולהחלים מן המצוקה הרגשית. ישנה חשיבות גדולה גם לתמיכה של המשפחה והחברים בתהליך הטיפולי, להגיב באמפתיה לכאב, צער ותחושת האובדן, ולסייע לה בהתאם לצרכים שלה.

.

.

.

נשארת עדיין עם שאלות על דיכאון אחרי לידה? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

.

מאמרים נוספים

טיפול בדיכאון

טיפול בחרדה

פסיכותרפיה למבוגרים

הורות ללא אשמה

שאלות ותשובות

..

טיפול זוגי

.

טיפול זוגי מיועד לזוגות המתמודדים עם קונפליקטים כמו מאבקי כוחות ובעיות תקשורת שלא הצליחו לפתור את הבעיות בזוגיות בכוחות עצמם, ורוצים לקחת אחריות אישית ולפתור את הבעיות ביניהם, וזקוקים להתערבות של צד שלישי כדי לסייע להם לשקם, לבנות ולהצמיח את הזוגיות מחדש.

שלומי לוי I פורסם: 19/07/2015

.

טיפול זוגי הוא סוג של שיטת טיפול שמטרתה לסייע לזוגות המתמודדים עם קונפליקטים לפתור בעיות בזוגיות במטרה לשפר את איכות הקשר והיחסים ביניהם. בני זוג יכולים להגיע לטיפול זוגי בכל שלב או גיל בחייהם, בין אם הם "רק" חברים או נשואים, בעלי מגדרים שונים או לא. בטיפול זוגי המוקד הטיפולי הוא לרוב בהתייחסות וטיפול במערכת היחסים עצמה, מבלי להעמיק בהתמקדות בכל אחד מבני הזוג בנפרד.

מה מביא זוגות לטיפול זוגי? הגורמים שיכולים להביא זוגות להגיע לטיפול זוגי שונים ומרובים. שניים מהגורמים מרכזיים שמעוררים מחלוקות בזוגיות ומשפיעים האחד על השני באופן הדדי הם מאבקי כוחות ושליטה (מי קובע? מי מחליט?) ובעיות בתקשורת (חוסר הקשבה, וויכוחים ופגיעה רגשית באחר). גורמים נפוצים נוספים שקשורים לבעיות בקרב זוגות קשורים למעבר למגורים משותפים, שינויים במבנה המשפחתי כמו לידת תינוק במיוחד כאשר מדובר בילד הראשון, מחלוקות ואי הסכמות על חינוך וגידול הילדים, משבר אמון וגילוי רומן מחוץ לקשר הזוגי.

לעיתים קרובות גם לגורמים אישיים ישנה השפעה שלילית המערערת את יציבות המערכת הזוגיות. כל אחד מאיתנו נאלץ להתמודד עם משברים ואירועי חיים שאינם קשורים בהכרח למערכת הזוגית אך יכולים להשפיע עליה. דוגמאות לכך, מצוקות פנימיות כמו דיכאון, חרדה, פיטורין כואבים מהעבודה, אובדן של בן משפחה או מחלה גופנית. עם זאת, כאשר אנו מערבים מצוקה אישית בזוגיות, הדבר עשוי להגביר קשיים או מתחים שייתכן וממילא קיימים בזוגיות. במצבים מעין אלו צריך לזהות את הבעיה האישית, לעשות הפרדה בינה לבין בעיות אחרות בזוגיות ולפנות לטיפול פרטני. פרטים נוספים על טיפול פסיכולוגי במאמר פסיכותרפיה למבוגרים.   .

בעשורים האחרונים זוגות רבים שמתמודדים עם קשיים בחיי הזוגיות פונים לטיפול זוגי. בעוד שבעבר זוגות הגיעו לטיפול זוגי כדי למצוא דרכים איך להמשיך בחיי הנישואין, כיום זוגות פונים פעמים רבות בעיקר בשיאו של משבר בזוגיות ועם שאלות או מחשבות על סיום ופרידה. מניסיוני המקצועי טיפול זוגי יכול לתרום לחיזוק והעמקת הקשר ולא רק בשעת משבר. זוגות שמצליחים לתחזק זוגיות מבלי שיזדקקו להגיע לטיפול הם אילו שמשקיעים בבילויים משותפים, מפתיעים האחד את השני, מגוונים ביחסי המין ומטפחים את ההנאה והתשוקה ביניהם למרות קשיים הנובעים מעומסים ולחצים רגשיים שונים.

לקבל החלטה על גירושין ופרידה זוהי החלטה שיכולה לגרום לכל אחד מאיתנו רגשות קשים של דחייה, כעס, אובדן ורגשות אשמה במיוחד לזוגות עם ילדים ורכוש משותף. פעמים רבות טיפול זוגי הוא מוצא אחרון לפני פרידה, וכדי להימנע מקבלת החלטה אימפולסיבית וללא שיקול דעת, מומלץ לפנות לטיפול זוגי.

.

.

לשאלות נוספות על טיפול זוגי או לפגישת היכרות ניתן ליצור עמי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו.

.

.

1. גורמים המשפיעים על בחירת בן/בת זוג

ישנם גורמים שונים משפיעים על בחירת בני זוג והם מושפעים בעיקרם מגורמים פנימיים או פסיכולוגיים וגורמים סביבתיים. גורמים פנימיים מתקשרים לקונפליקטים רגשיים לא מודעים ולא פתורים. לעומת זאת, גורמים חיצוניים מיוחסים לסביבה ובעיקר להשפעה מהקשר שנוצר ביחסים עם ההורים. לרוב בחירת בני זוג מושפעת מגורמים שאינם מודעים לנו, ואליהם נתייחס בחלק זה.

א. העברה בין דורית – זהו מושג שבואן, תיאורטיקן שעסק בחקר המשפחה השתמש בו כדי לתאר קונפליקטים רגשיים שלא נפתרו. ציפיות, מסרים וחוקים שעברו במשפחה באופן לא מודע, שעוברים מדור לדור ומשפיעים על בני משפחה – וצפויים לחזור על אותם דפוסים בזוגיות ובהורות שלהם. מההסבר שלו עולה כי החשיפה של ילדים צעירים לאותם כללים וההתנהגויות של בני משפחתם מהווה עבורם מודל ראשוני ליצירת תקשורת ויחסים חברתיים. לדוגמא, גבר צעיר שהגיע לטיפול מתוכו עלה כי בילדותו אמא שלו הייתה דומיננטית ושתלטנית בזוגיות עם אביו. היא נהגה לקבל את רוב ההחלטות החשובות במשפחה בכוחות עצמה. הטיפול סייע לו להבין כי בבגרותו למעשה בחר לעצמו בת זוג עם מאפיינים אישיותיים דומים לאימו, ובחייו האישיים הוא נתקל בקשיים להתנהל בכוחות עצמו, ולקבל החלטות באופן עצמאי. הגורם הפנימי קשור לעולמנו הפנימי ולתהליך של הזדהות שהוא אחד התהליכים המרכזיים שבונים את נפש שלנו. הזדהות זהו תהליך נפשי לא מודע, וזוהי צורת הקשר הרגשי המקורית, המוקדמת והמשמעותית ביותר. לאקאן, פסיכואנליטיקאי, מסביר שהעצמי שאנו קוראים לו "אני" הוא יצירה חברתית הבנויה מאוסף השתקפויות של האחר. היא מתבטאת באופן שבו אנו מושפעים או "לוקחים" את מה שנאמר לנו על עצמנו ע"י אחרים ומאמצים אותם לעצמנו. הזדהות יכולה להיות חיובית או שלילית והיא משפיעה על ההתנהגות שלנו כלפי עצמנו והסביבה.

.

ב. התופעה של "חזרה כפייתית"  פרויד השתמש במושג "חזרה כפייתית" (Repetition compulsion) כדי לתאר אירוע או חוויה שקרתה בתקופת הילדות כמו חוויה או אירוע שגרם לילד לסבל רב. ואז בבגרותו הוא משחזר את התופעה שחווה באופן לא מודע בהתנהגויות שונות שפוגעות בו. ננסה להסביר את התופעה באמצעות דוגמא על אירוע שקרה. מטופלת פנתה לטיפול בעקבות התעללות מינית שעברה בילדות. ביחסים הזוגיים שלה עלה כי בעקבות ההתעללות שעברה היא הזדהתה עם התוקף (מושג שנקרא – "הזדהות עם התוקפן"), וכל הסימפטומים שעלו הנוגעים לעצבנות, חוסר שקט, ריחק רגשי ואלימות מילולית כלפי בעלה והילדים משוחזרים על בסיס יומיומי בעקבות הטראומה שעברה. עוד עלה בטיפול כי הטריגר לתוקפנות שלה כלפי הסביבה מושפע מהאופן שהיא מפרשת את הסיטואציה. בכל פעם שהיא מרגישה מותקפת מגיבה מתוך מגננה בצורות שונות למשל לטפוח לילד על הטוסיק או לפגוע מילולית בבעלה באמצעות ביטויים רגשיים כמו כעס, לשפוט אותו על מעשיו ולהעליב אותו. יכול מאוד להיות וזאת השערה בלבד, כי המטופלת בחרה בבעל תלותי, כנוע ומתחשב כדי לשחזר את הטראומה בניסיון לא מודע "לתקן" מחדש את מה שעברה רק באופן הפוך כשהפעם היא בעמדה של תוקף והבעל בעמדה של המותקף.

.

ג. מגיב/ה מתוך חשיבה או רגש? – בואן משתמש בהעברה בין דורית גם מתוך התייחסות להשפעת האישיות של האדם על קשרים ויחסים בינאישיים. דרך המושג מובחנות (דיפרנציאציה) הוא עושה הבחנה בין התפתחות סגנון אישיות שפועל מתוך מחשבה לעומת סגנון אישיות שפועל מתוך רגש. לתפיסתו בעלי רמת מובחנות גבוהה פועלים מתוך מחשבה, הם נוטים להיות גמישים במחשבתם, מתכננים את פעולותיהם בשיקול דעת ונוטים לקחת אחריות על מעשיהם. הם יכולים להודות בטעות שעשו בעבודה או במידה והעליבו שלא במתכוון את בני זוגם. לעומתם, אלו הפועלים מתוך רגש נחשבים לבעלי רמת מובחנות נמוכה מאחר והם מתקשים ליצור נפרדות רגשית ממשפחת המוצא וסגנון התגובה שלהם כלפי בני הזוג מאופיין בהאשמות. לדוגמא, בת זוג המפנה האשמה כלפי בן זוגה שאינו שותף בניקיון הבית. בעלי מובחנות נמוכה מרגישים בד"כ שאצלם הכול בסדר ואם ישנה בעיה היא קיימת אצל בן הזוג ואינם לוקחים אחריות על מעשיהם.

.

ד. קשר בין הפכים – מהי התאהבות? זוהי חוויה גופנית ונפשית נפלאה של תשוקה, סקס ושכרון חושים. הנפש מוצפת ברגשות ותחושות של "פרפרי בטן" וההורמונים "משתוללים" בגוף. התאהבות זוהי תקופה שבני זוג נוטים להדחיק את ההבדלים ביניהם ובעיקר עסוקים בבילויים, הנאות ומפגשים ספונטניים. פעמים רבות ההתנהגות שלהם אינה מתחשבת וחסרת אחריות כלפי החברים ובני המשפחה מאחר והם פועלים מתוך הרגש, למשל מפסיקים לעשות את מטלות הבית שבאחריותם. ניתן לומר כי, התאהבות אינה חברות ולא ממש היכרות מאחר וזוהי תקופה שבני זוג מהופנטים האחד מהשני. בפנטזיה כל אחד מהם מרוכז בצרכים הנרקיסיסטיים של עצמו ולפי פרויד כל אחד משליך על האחר את המבנה הנפשי ה"האני האידאלי" של עצמו כך שאנו נתפסים  כ"אובייקט האהבה" וכמי שמשלימים את החלק החסר אצל בן הזוג. זוהי אשליה מאחר ואינה מציאותית ובכל זאת, זוהי תחושה נפלאה שבן הזוג משלים אותנו. המחקרים מראים שיש קשר חזק בין הפכים מאחר והפכים יוצרים סקרנות ומשיכה מינית. לדוגמא, נמצא כי נשים היסטריות נמשכות לגברים אובססיביים (כאלו שמרבים לחשוב), גברים אגרסיביים ותוקפניים לנשים כנועות וחלשות אופי וההפך. גבר סגור ומופנם הממעט לשתף בחיי הרגש נמשך לבחורה מוחצנת מראה ובעלת כושר דיבור משכנע וקולני או בחורה שנוטה להיות פסיבית מוצאת בן זוג אקטיבי שיוביל וינהל את מערכת היחסים ביניהם וההפך. ההתאהבות זוהי תקופה קסומה אך קצובה בזמן. כאשר היא מסתיימת מתי שהוא אך נחשבת לאחת התקופות המיוחדות והעוצמתיות בחיי הרגש של האדם, שפעמים רבות מפנטז לחוות אותה כל פעם מחדש.

.

ה. השפעת הלא מודע על בחירת בן הזוג – פרויד אבי הפסיכואנליזה, שגילה את הלא מודע בנפש האדם, הבחין שלמרות שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים את עצמנו ועושים בחירות מודעות בצורה מושכלת אנו בעצם מושפעים בבחירות השונות בחיי היומיום רבות מחיי הנפש הלא מודעים. לדוגמה, מטופל שבאחד המפגשים רצה להתייחס מדוע בחר לחיות עם בת הזוג שלו סיפק נימוקים שונים שהיא חכמה, אלגנטית עדינה ושקטה ולדבריו הוא זקוק לשקט. עם זאת, לאחר בירור לגבי המילה "שקט" עלה שהיא מסמנת עבורו בחירה לא מודעת בצורך בשקט לנוכח אירוע טראומטי שעבר וצורך בבת זוג שקטה ורגועה.

לבחירות הלא מודעות אם כן ישנה השפעה משמעותית על בחירות שאנו עושים בחיינו. מחקרים מראים שאנו נוטים לבחור בני זוג עם מאפיינים שונים המזכירים לנו את הורינו. כמו לדוגמא,  דמיון במראה החיצוני, תכונות אישיות, סגנון חשיבה, רגש והתנהגות. מדוע אנו בוחרים בבני זוג עם מאפיינים הדומים להורינו? התשובה לכך היא שבתקופת הילדות נוצר קשר משמעותי בין הילד לבין ההורים. החשיפה של הילד הצעיר למכלול ההתנהגויות שלהם עובר תהליך של הזדהות והפנמה. זיכרונות ממצבים ואירועים נצרבים נשמרים ומכלול ההשפעות של ההורים שנאספו, בבגרותנו הופכים לדפוס התנהגותי (לא מודע) המשפיע על עולמנו הפנימי והאופן שבו אנו יוצרים קשרים ויחסים בינאישיים. למעשה הלא מודע שותף פעיל ומשמעותי בבחירת בן זוג ולא פחות מכך ללא מודע חלק משמעותי במציאת בן זוג שצריך להיות לו פוטנציאל לרפא את תחושות הכאב והחסכים שאנו חשים שלא מולאו ע"י ההורים. ניתן להבין שהבחירה בבני זוג מסוים נעשית מתוך ציפייה לא מודעת שיוכלו לתקן עבורנו את תחושות הכאב מתקופת הילדות.

.

ו. פנטזיה על בן זוג עם תכונות זהות לשלנו – ככל שהקשר מתבסס ומעמיק בין בני זוג כך הם מכירים טוב יותר האחד את השני. הם מתחילים להבחין בדברים שבתחילת הקשר לא היו מודעים אליהם מתוך התאהבות וגם מתוך חוסר רצון לגלות או לדעת. ברגע "שחזרנו לעצמנו", כלומר כאשר אנו נעשים מודעים יותר לעצמנו, ישנה תחושה של הקלה כאשר אנו מזהים שלבן הזוג תכונות זהות לשלנו. אנו מצפים מבן הזוג שירצה, שיחשוב וירגיש בדיוק כמונו כי שוני גורם לנו לתחושת חרדה על רקע תחושה של צמצום והשתלטות על המרחב הפרטי שלנו. כאשר אנו חשים השתלטות על המרחב אנו מגלים שתכונות שגרמו לנו למשיכה בתחילת הקשר פתאום נתפסות מאיימות, מטרידות ומציקות ואפילו הפוכות מכפי שציפינו. כאשר תכונה כלשהי שאהבתם בבן זוגכם הופכת פתאום לתכונה שמטרידה אתכם העניין המשמעותי ביותר הוא שאינה מאפשרת לחוות את תחושת התיקון עליה חלמתם כל הזמן שגורמת לכאב באופן דומה לכאב שחוויתם מהוריכם. אנו בוחרים את בני הזוג שלנו באופן לא מודע לפי תכונות אישיות שלהם שעונות על הצרכים האישיים שחסרים לנו.

.

ז. צורך בסיסי להרגיש אהוב – מגילות אין ספור נכתבו על אהבה, רבות נאמר עליה וכנראה שתמיד יהיה לדבר אודותיה. באופן כללי ניתן לומר על אהבה כי היא רגש או תחושה עזה, מלאת תשוקה וסיפוק שמתעוררת בנו ומופנית כלפי מושא האהבה. לאקאן טען כי האהבה היא דמיונית, מעין תרמית, כי מה שחבוי בצורך לאהוב את האחר הוא צורך בסיסי להרגיש נאהב. מעין צורך הישרדותי, להרגיש שאוהבים אותך מאחר וכל אחד רוצה להרגיש נאהב. פרויד גרס כי אהבה מתפתחת בשני מישורים: האחד, במישור הבינאישי כאשר בתקופת חייו הראשונה התינוק חווה אהבת אם, השד שמזין אותו וגורם לסיפוק נחווה כאובייקט אהבה. גם לאופן שבו האם מטפלת ומתייחסת לצרכיו מעוררות בו רגשות אהבה. במישור האישי-התפתחותי האהבה היא אוטו ארוטית ביסודה, לפי המודל הפסיכו-סקסואלי התינוק מגלה כי בשלב האורלי הוא יכול להנות ולהיות מסופק מאיבר מינו, בהמשך בשלב הפאלי, הילד הצעיר צריך לוותר על המשיכה והצורך שהאם תהיה שלו כדי שבבגרותו יוכל לאהוב אישה אחרת, וכך בכל שלב התפתחותי בתיאוריה הפרוידיאנית קיים עיסוק באחר או/או בגוף. העיסוק בצרכי הגוף הוא ביטוי של אהבה נרקיסיסטית שהיא חשובה להתפתחות נפשית בריאה ולפי פרויד, איחוד בין שני זרמים, זרם הרוך האופייני לדחפים הילדיים החלקיים, לבין זרם החושניות, האופייני לבחירת אובייקט בבגרות המינית הוא הבסיס להתפתחות של אהבה תקינה, מאחר והעיסוק בגוף פוחת והאובייקט של התשוקה מופנה כלפי האחר. תחילתו בשלב הגניטלי שמתפתח בגיל ההתבגרות והוא הבסיס ליצירת קשר רומנטי בשל ומספק עם מושא תשוקתו, שהוא האחר.

אהבה זהו תהליך הדרגתי שנבנה לאורך השנים וכרוך במאמץ והשקעה מרובה. ניתן להמשיל את האהבה לצמח שצריך באופן שוטף להשקות, לדשן, לתחזק ולטפח אותו כדי שיהיה בריא וימשיך לגדול ולצמוח. כל אדם רוצה לקבל אהבה אבל הדרך שלו אינה חייבת להיות הדרך שלנו ובכל זאת פעמים רבות באופן הדדי אנו נותרים עם כעסים ואכזבות. מה מספק לנו תחושת אהבה? ישנם אלו המביעים אהבה באמצעות קניית פרחים, תכשיטים ומתנות. אחרים אוהבים לבטא ולקבל אהבה באמצעות מילים שחודרות ישירות ללב – "אני אוהב אותך". באמצעות התעניינות ויחס אישי בנושאים הקשורים בבריאות, בילדים ובעבודה. אילו דברים גורמים לנו לסיפוק כמו תחביבים ותחומי עניין. התחשבות בבן הזוג ועשייה במקום. אחרים מרגישים ומבטאים אהבה באמצעות בילויים משותפים וישנם אלו שהמגע והסקס היא הדרך האולטימטיבית לבטא אהבה.

אחד הדברים החשובים מכל שבאמצעותן ניתן להביע אהבה הוא לנסות להבין מהן הבעיות והדברים שגורמים לנו להיפגע, לדבר על הכאב שלנו ולקבל עזרה בהתאם למה שאנו מבקשים. ההיענות לבן זוג היא ביטוי ממשי לאהבה שדרכו ניתן לחוש שיש משהו בעולם הזה שמקשיב לצרכים שלנו. זוהי חוויה המאפשרת לנו לעשות תיקון ושינוי במיוחד שמדובר בכאב מתקופת הילדות.

.

.

אחת מהבעיות המרכזיות בזוגיות שאנו מתקשים להסביר מהו הצורך שלנו באופן מילולי והופכים כל צורך לתלונה המעוררת אצל בן הזוג תחושת אשמה

.

.

2. גורמים לפניה לטיפול זוגי

ישנם גורמים שונים המשפיעים על הדינמיקה הפנימית וליחסים בקשר הזוגי בין בני זוג. נתמקד במספר גורמים מרכזיים שעשויים להוביל לפניה לטיפול זוגי.

א. מאבקי כוח ושליטה – מאבקי כוחות היא תופעה שכיחה בזוגיות. לרוב היא מתחילה להתפתח לאחר שמסתיים הפרק של ההתאהבות בין בני הזוג. לאחר מעבר למגורים משותפים ישנה ציפייה מכל אחד מבני הזוג למלא עבורו את הצרכים שלנו, הבעיה היא שמדובר בעיקר בצרכים לא מודעים. לדוגמא, במפגש זוגי אחד מבני הזוג סיפר על ערב אחד שחזר מעבודה וביקש מבת הזוג שתכין לו ארוחת ערב. היא סירבה לבקשתו בטענות שחשה עייפות רבה מטיפול בילדים ובנושאי הבית השונים, דבר שגלש לוויכוח ביניהם. במפגש עלה כי הבקשה לארוחת ערב נבעה מצורך אישי לקבל מבת הזוג הערכה על ההצלחה שלו בתפקיד החדש בעבודה. זוהי דוגמא לכך שמאבקי כוחות עם בן הזוג מושפעים במידה רבה ממאבקים פנימיים לא פתורים בעולמנו הפנימי, וביקורת כלפי בני זוג נובעת מצורך שלנו להרגיש אהובים ומרצון להפחית את תחושת החרדה. ככל שאנו חווים פער גדול יותר לרעה בין הציפיות שלנו לבין המציאות האמיתית כך אנו עשויים להרגיש יותר כעס ואכזבה בזוגיות. מאבקי כוחות בזוגיות נוצרים גם בשל צורך של בני זוג לשלוט בקשר ובעיקר לשנות אותם כדי לקבל מהם חום, אהבה, ולתקן דרכם חסכים מהילדות. עם זאת, פעמים רבות, מאבקי כוחות עשויים לחרוג מהנושא הנדון ולגלוש להעלבות אישיות, והאשמות הדדיות על בסיס אירועי עבר.

ב. בעיות בתקשורת – מערכת זוגית טובה ויציבה מבוססת על תקשורת מכבדת. זוגות המתקשרים ביניהם הם כאלו שמרגישים בנוח לפנות האחד לשני בצורה נעימה ומכבדת ולקבל מענה ותשומת לב. אחת מהבעיות המרכזיות בזוגיות שאנו מתקשים לבטא את הצרכים שלנו באופן מילולי ברור ומובן לבין הזוג. הופכים כל צורך לתלונה או האשמה כך שבמצבים מעין אלו זה מרגיש כי האחד תוקף והשני מרגיש צורך להתגונן בפניו. מאבקי כוחות וצורך בשליטה פוגעים בתקשורת בין בני הזוג שעשוי להתבטא בתגובות שונות: שתיקות, "ברוגז", "חפירות", וויכוחים וריבים ללא הפסקה, לחתוך את השיחה כשבן הזוג מדבר וחוסר רצון להבין את הצרכים שלו. וגם לפגוע ברגשותיו באמצעות השלכה של תסכולים אישיים במטרה לפגוע, ללעוג, לזלזל או להכפיש להמעיט בתקשורת וגילויי חיבה.

ג. בעיות ביחסים מיניים – כאשר ישנה אינטימיות ביחסים מרצון ובאופן קבוע, הדבר משליך לטובה על הקשר והוא תורם ליחסים כאשר שני בני הזוג חשים מסופקים. מאידך, כאשר בני זוג חשים חוסר סיפוק מיני לעיתים קרובות הדבר עשוי לגרום למתח ביחסים בעיקר כאשר מדובר בקשיים מיניים שאינם מטופלים: חשק מיני שלא מסופק ע"י בן הזוג, קושי בתפקוד מיני שאינו מטופל, אובדן החשק המיני, וויתור על קיום יחסים בכלל. רומן מחוץ לזוגיות הוא סימפטום נוסף, המבטא תחושה של חוסר סיפוק (מיני) מבין הזוג.

ד. מעברים ושינויים מבניים במשפחה – מעברי עיר ודירה עשויים ליצור מתחים ואי הסכמות וכך גם לידת תינוק במיוחד בבן הראשון עבור בני הזוג. בני זוג שנמצאים בפרק ב' ומגיעים לזוגיות חדשה עם ילדים, דבר שעשוי לגרום למשברים שונים עבורם ועבור ילדיהם.

ה. חלוקת תפקידים במשפחה – כל אחד מבני הזוג בהתאם לשאיפותיו בחיים רוצה להתפתח בקריירה, בגידול הילדים ולעיתים אי הסכמות לגבי חלוקת התפקידים מערערת מאוד את המבנה המשפחתי שזקוק לחשיבה מחודשת לגבי חלוקת התפקידים בין בני הזוג.

.

.

מאבקי כוחות מערערים מאוד את תחושת האמון והביטחון, מחלישים את יציבות הקשר, פוגעים באינטימיות וגורמים לתחושות של בדידות וניכור בזוגיות

.

.

3. טיפול זוגי

טיפול זוגי מיועד לזוגות שלא הצליחו למצוא את הדרכים להתגבר על הקשיים בזוגיות בכוחות עצמם, שרוצים לקחת אחריות אישית ולפתור את הבעיות ביניהם, וזקוקים להתערבות של צד שלישי כדי לסייע להם לשקם, לבנות ולהצמיח את הזוגיות מחדש

הערכה – במפגש הראשון כחלק מתחילתו של קשר, בניית אמון וברית טיפולית אנחנו משוחחים לגבי הסיבה שבגללה הם הגיעו לטיפול. בחלק מהמקרים אנו נפגשים למפגש היכרות עם כל אחד מבני הזוג בנפרד כדי לנסות לקבל את נקודת מבטו האישית ללא הסחות על הסיבות בגללן הוא חושב שהם הגיעו לטיפול זוגי. המפגש האישי גם מאפשר להקשיב ולנסות להבין מהו הסיפור האישי שכל אחד מבני הזוג מביא איתו לזוגיות. מפגש היכרות מסייע לנו להבין האם בני הזוג צריכים מענה של טיפול זוגי או פרטני. ניקח דוגמא מאחת מהפניות לטיפול זוגי בקליניקה. בן זוג שהגיעה לפגישת היכרות סיפר כי הם נשואים מזה 15 שנים, יש להם 2 ילדים ובכל תקופת הנישואין בן הזוג השני ממעט לדבר, נוטה להאשים, לא לוקח אחריות על מעשיו, ולא מוצא סיבה להגיע לטיפול זוגי כי מבחינתו הבעיה היא לא אצלו. זוהי דוגמא לסיטואציה שעלתה במפגש הראשון, וההבנה שעלתה מהפגישה שטיפול זוגי אינו אפשרי ונכון עבורם. נכון יותר עבור בן הזוג שרוצה בשינוי להגיע לטיפול פרטני כדי לסייע לו להתמודד עם המצוקות שחווה בזוגיות.

מחסומים והתנגדויות – הדוגמא שהתייחסנו אליה קודם מאפשרת לנו להתבונן על בני זוג שמעלים מחסומים והתנגדויות לפנות לטיפול זוגי. ישנם גורמים שונים שיכולים להשפיע על החלטה שלא להסכים לטיפול זוגי. ניתן להבין כי חלק מהסיבות קשורות למאפייני אישיות של בני הזוג. בן זוג ביישן, מופנם שממעט לדבר ומעולם לא היה בטיפול פרטני יכול לחוות את הטיפול כמאיים על הדימוי העצמי. גורמים נוספים יכולים להתבטא בקונפליקטים אישיים, חוסר גמישות ביכולת חשיבה, קשיים להתמודד עם רגשות קשים כמו אשמה או בושה. וישנם גם מקרים בהם בני זוג לא מאמינים בטיפול זוגי שיכול להניע את הזוגיות ולהוביל לשינוי, תפיסה שאופיינית בד"כ יותר לגברים מנשים.

תפיסה טיפולית – התפיסה הטיפולית שלי בקליניקה היא שאיכות הקשר שנוצר עם המטופלים הינו גורם משמעותי ביותר המניע את הטיפול ומאפשר להוביל לתהליכי שינוי. קשר הנבנה על בסיס של אמון, הקשבה וקרבה רגשית, מאפשר למטופלים בטיפול לדבר באופן חופשי על כל מחשבה או מצוקה רגשית שמטרידה אותם ללא דעות קדומות, ביקורת או שיפוטיות.

מטרות הטיפול – הטיפול הזוגי מתמקד במספר היבטים שונים הנוגע לתקשורת בזוגיות כך למשל, משפחה, חלוקת תפקידים, שותפות כלכלית, הורות, מיניות ואחרים. עם זאת, מניסיוני המקצועי בטיפול זוגי, המפגשים בקליניקה נוגעים בעיקר בשני נושאים מרכזיים מטרה טיפולית מרכזית קשורה למאבקי כוחות, והשנייה בעיות בתקשורת. הקשיים הללו הינם חלק מהתמודדות יומיומית שלרוב נדחים ע"י בני הזוג עד שנוצר משבר המחייב אותם לטפל בו. לכן, מטרת הטיפול הזוגי לסייע לבני הזוג ליצור שפה משותפת ולשפר את השיח ביניהם. הטיפול בסימפטומים המרכזיים בזוגיות מקבל מענה במפגשים באופן שבני הזוג למדים לנהל תקשורת הדדית ומכבדת, להקשיב האחד לשני מבלי לצעוק ולהטיח ביקורות והאשמות. ההיבט השני המשמעותי בזוגיות קשור לדפוסי תקשורת לקויים המושפעים מתהליכים לא מודעים שנחשפו אליהם כל אחד מבני הזוג בילדות, בתהליכים של הזדהות והפנמה שמשמשים אותם כיום בהתנהלות עם בן הזוג. לדוגמא, באחד המפגשים הזוגיים עלה מצד אחד מבני הזוג שבילדותו הפנים את התגובה של אביו כלפי אימו באופן הבא, כל אימת שהוא חש נפגע בשיחה שניהלו הפסיק לדבר אתה מספר ימים, התעלם ממנה ושמר על שתיקה מוחלטת. זוהי דוגמא לקונפליקט אישי ולא מודע שעלה בטיפול זוגי והוא חלק מאותם דפוסים "בעייתיים" שגורמים לפגיעה בתקשורת בין בני הזוג. כל אחד מבני הזוג רוצה להרגיש בטחון שבן זוגו מנסה להבין את כאבו האישי. מאידך, ללמוד לקבל את בן הזוג עם "השריטה שלו" מבלי לנסות לתקן או לשנות אותו. מטרות טיפוליות נוספות יכולות להתבטא בשאיפה להכיר את בן הזוג בצורה מעמיקה כדי שיהיה החבר הטוב ביותר שלנו. ללמוד להקשיב האחד לשני כי לעיתים עצם ההקשבה משחררת ומשפרת את מצב הרוח. ליצור זוגיות המבוססת על הדדיות מבלי לכפות את הצרכים של האחד על השני.

.

.

.

נשארת עדיין עם שאלות על טיפול זוגי? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

מאמרים נוספים

טיפול משפחתי

פסיכותרפיה למבוגרים

שאלות ותשובות

.

.

ייעוץ זוגי - פסיכולוג מומחה ופסיכותרפיסט

טיפול בדיכאון

דיכאון זוהי הפרעה קשה במצב הרוח המלווה בירידה משמעותית ברמת האנרגיה של האדם לצד סימפטומים בולטים כמו פגיעה בתחושת הערך עצמי, רגזנות, עצב, אובדן חשק, תחושות אשמה, מחשבות שליליות וביקורתיות עצמית מוגזמת. מטרת הטיפול היא לתת מקום לתחושת האובדן, לסייע בעיבוד האבל, להשתחרר מתחושות אשמה ולעורר חזרה את התשוקה לחיים. 

שלומי לוי I פורסם: 13/04/2015

.

דיכאון (Depression) הפכה לתופעה שכיחה מאוד בעשורים האחרונים בארץ ובעולם וקיים חשש שתהפוך בעתיד הקרוב לבעיה המשפיעה ביותר על הבריאות הנפשית שלנו. "אני בדיכאון" או "אני בדיכי" הפכו לביטוי יומיומי השגור בשפה כדי לתאר תחושה של פגיעה במצב רוח ועצבות עקב עניין מטריד ולא פתור. הדיכאון עשוי לפרוץ בתקופות שונות במהלך החיים החל בתקופת הילדות המוקדמת ועד הגיל השלישי. לרוב דיכאון פורץ בעקבות תחושה של אובדן ממשי בעקבות פטירה של בן משפחה יקר או אובדן שנתפס כמופשט ומתייחס למשברים אישיים כמו פיטורין מהעבודה או התפרקות התא המשפחתי.

דיכאון היא מחלה שמשפיעה על האדם מבחינה נפשית אך גם גופנית המתבטאת בתסמינים שונים כמו: ירידה ברמת האנרגיה, חוסר ערך עצמי ותחושות אשמה מוגזמות, אובדן הנאה ועניין, תחושות של עצב, ריקנות, רגזנות, חוסר שקט, הפרעות בשינה ובתיאבון, ירידה בריכוז ואיטיות בחשיבה ובדיבור. לא כל אדם שמתלונן על דיכאון אכן סובל ממנו ולרוב תחושות אלו זמניות שחולפות אחרי פרק זמן מסוים. הדבר המפתיע ביותר לגבי דיכאון הוא שרוב האנשים שסובלים מדיכאון לא מודעים לקיומו ולכן לא מטפלים בעצמם!

הדיכאון יכול להיות כרוני וללוות את האדם במהלך כל חייו, להתנהג כתופעה שבאה וחולפת וגם להופיע באופן חד פעמי. ניתן לסבול מדיכאון קל ולפרק זמן קצר וגם מדיכאון קשה ולפרק זמן ארוך וממושך יותר. עוצמת הדיכאון ומשך התקופה משפיעה על כל אדם בצורה שונה ותלויה במאפייני האישיות, חומרת הדיכאון ומידת הרצון להשקיע כדי להשתחרר ממנה. ככל שעוצמת הדיכאון חזקה יותר המצוקה הרגשית גוברת ועשויה לגרום לסבל וכאב נפשי גדולים, לפגיעה בתפקוד ולירידה דרסטית באיכות החיים.

 לרוב נלווים לדיכאון גם סימפטומים של חרדה כגון מתח, עצבנות וכאבים גופניים כמו כאבי בטן עליהם ואחרים ניתן לקרוא במאמר טיפול בחרדה. גם שימוש בסמים או גמילה מהם עשויה לגרום להתפתחות של דיכאון. כאשר אתם חשים סימנים המחשידים התפרצות של דיכאון שמצריכים פנייה להתייעצות מקצועית. הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, חקירה מעמיקה של הנפש, לצד הקשבה והבנה את הצרכים של המטופל.

.

.

לשאלות נוספות על טיפול בדיכאון או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. תסמינים של דיכאון

דיכאון היא מחלה שמשפיעה עלינו מבחינה רגשית וגופנית ולפי ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM), התסמינים שיכולים להצביע על דיכאון מופיעים ברוב שעות היום, כמעט בכל יום למשך שבועיים לפחות וכוללים תסמינים שונים:

תחושות של חוסר ערך עצמי או האשמה עצמית – מחשבות שליליות גורמות לאילו הסובלים מדיכאון "לצבוע את העולם בשחור". תחושה של חוסר ערך ("אני דפוק", "אני אפס") ואשמה מוגזמת ולא מותאמת. תחושת אשמה מושפעת לרוב מחשש שבני המשפחה ייפגעו על רקע בעיות כלכליות, פיטורין מעבודה וחוסר אמונה שניתן למצוא עבודה חדשה.

חוסר עניין או הנאה ברוב או בכל הפעילויות הרגילות – פעילויות שבעבר גרמו לנו לעניין והנאה פחתו או פסקו לחלוטין כמו ירדה בחשק המיני, פעילות ספורטיבית, תחביבים ומפגשים חברתיים.

תחושות של עצב, ריקנות והיעדר תקווה – תחושות המלוות אותנו במהלך רוב שעות היום לצד תנודות במצב הרוח.

קשיים לחשוב, לשמור על ריכוז, לקבל החלטות ולזכור דברים – אילו מושפעים ממחסור אנרגיה.

חוסר שקט, רגזנות, התפרצויות זעם ועצבנו – אפילו על נושאים קטנים הנתפסים חסרי משמעות

מחשבות תכופות או חוזרות על מוות – תחושה של אובדן עניין בחיים

איטיות בחשיבה, בדיבור ו/או תנועות הגוף – על רקע ירידה באנרגיה ובכוחות הנפש

עייפות וחוסר אנרגיה, כך שגם משימות קטנות דורשות מאמץ – אובדן החשק והרצון לעשות, לפעול וליצור תנועה.

הפרעות שינה, נדודי שינה או שינה מרובה גם במהלך היום – לעיתים קרובות מחשבות הבלתי פוסקות ומתח פנימי גבוהה שגורמים למחשבות מטרידות שגורמות לפגיעה באיכות השינה.

הפרעות באכילה – יכולות להתבטא בירידה בחשק לאכול ולירידה במשקל או תיאבון מוגבר שעשוי לגרום לעלייה במשקל. פרטים על הפרעת אכילה נתן לקרוא במאמר הפרעות אכילה

תסמינים גופניים שהסיבה לאותן תלונות אינה מובנת – כמו תלונות על כאבי גב או כאבי ראש.

.

.

ככל שעוצמת הדיכאון חזקה יותר, המצוקה הרגשית גוברת ועשויה לגרום לסבל וכאב נפשי גדולים, לפגיעה בתפקוד ולירידה משמעותית באיכות החיים

.

.

2. סוגים דיכאון

לפי ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM), מאבחן ומסווג סוגים של דיכאון כשייך לקבוצת הפרעות במצב הרוח. דיכאון מסווג להפרעות במצב הרוח המתחלקות לשני מצבים עיקריים: מאניה המאופיין במצב רוח מרומם מאוד והמצב  המנוגד – דיכאון ובלעז דפרסיה. המשותף לסוגי דיכאון אלו הנו הופעתם של אותם סימפטומים באופן מלא או חלקי, רמות העוצמה, משך הופעתם והאופן שהם משפיעים עלינו.

דיסתימיהזוהי התופעה השכיחה ביותר המכונה בשם דיכאון סמוי או דיכאון שקט. מדובר בסוג של דיכאון פחות חמור מדיכאון קליני/מז'ורי מבחינת העוצמה שלה, אך היא כרונית ומתמשכת. עקב האופי השקט של המחלה לעיתים קרובות אנו וגם סביבתנו לא מזהים אותה, ובכל זאת היא פוגעת בנו מלתפקד בצורה מיטבית. הסימפטומים המרכזיים האופייניים לדיסתימיה כוללים: מצב רוח ירוד, ירידה ביכולת ההנאה, חוסר חשק ותחושת אפרורית שמלווה אותנו שגורמת לנו לסבול.

דיכאון קליני/מג'ורי (Major Depressive Disorder) – זוהי תופעה נפוצה ומוכרת ביותר. עוצמת הסימפטומים הדיכאוניים וחומרתם של המאפיינים דיכאון קליני גבוהים יותר מאשר אילו של דיסתימיה. במצבים מעין אלו התחושה של דכדוך מופיעה כבר בעוצמה ובהיקף שבהם הפגיעה בתפקוד משמעותית יותר וגורמת לסבל רב. בחלק מהמקרים התחושות הקשות עשויות להוביל לפגיעה עצמית, מחשבות על אובדות ובמקרים קשים עוד יותר לאובדנות. 

הפרעה בי פולארית (Bipolar Affective Disorder) – נקראת גם בשמות מאניה דפרסיה והפרעה דו קוטבית. זוהי הפרעה פחות נפוצה מדיכאון קליני אך שכיחה בעוצמתה. זוהי הפרעה נפשית כרונית המתאפיינת בשינויים קיצוניים במצב הרוח ובמשק האנרגיה בגוף. הפרעה בי פולרית מבטאת התנהלות קיצונית שבצד האחד מתחולל אירוע מאניה שכרוך במצב רוח מרומם מלא בהתרגשות ופעילות שכלית וגופנית חסרת מעצורים. לאחריה מגיע "דאון" עמוק, שמתבטא בדיכאון קשה עד כדי קושי לקום מהמיטה.  

דיכאון במהלך היריון ואחרי לידה – נחשב למצב של דיכאון קליני המאופיין בפגיעה חמורה ועוצמתית במצב הרוח, חוסר חשק והנאה. הוא עשוי להימשך על פני תקופה ארוכה ועשוי להתבטא בקושי להתחבר לתינוק ולטפל בו ומחשבות על מוות. זהו מצב המסכן את האם והתינוק ודורש טיפול באופן דחוף. מלבד הפגיעה בתפקוד האם הוא יכול להשפיע על תפקוד המשפחה כולה. פרטים נוספים במאמר דיכאון לאחר לידה.

מחלה גופנית כרונית ישנם מצבים שבהם מחלות גופניות קשות משפיעות באופן ישיר על מצב הרוח וגורמות להתפתחות של דיכאון לדוגמה, פגיעה גופנית מתאונה, מחלות לב, סרטן, אלצהיימר ומחלות פסיכוסומטיות. 

.

.

3. אבל ודיכאון

במאמרו המפורסם "אבל ומלנכוליה" משנת 1917, התייחס זיגמונד פרויד, מי שפיתח את הגישה הפסיכואנליטית לטיפול – לתחושת האובדן, כעל גורם שהינו משותף לאבל וגם למלנכוליה. הכינוי מלנכוליה בעבר התייחס למה שהרפואה מכנה כיום בשם דיכאון קליני/מג'ורי. דיכאון הוא תמיד סימפטום המבטא תחושה של אובדן. תחושת האובדן מתייחסת לאובייקט ממשי או מופשט. כאשר אנו מתייחסים לאובדן ממשי אנו מתכוונים למוות של אדם יקר לנו ואובייקט מופשט, הכוונה למצבים כמו פיטורין מעבודה. כדי להבין לעומק את הרעיון של תחושת האובדן נעסוק תחילה באֵבֶל ועבודת האֵבֶל.

.

א. מהו אֵבֶל? למרות שרוב הספרות המקצועית מתייחסת לאֵבֶל כאל אקט שאנו עושים בעקבות אובדן חיים, אנו מבינים כי אנו עשויים להרגיש אֵבֶל גם נוכח אובדן של אובייקט שהינו מופשט. כאשר אנו מתייחסים לאובייקט מופשט הכוונה לדבר שאינו מן המוחשי אבל משפיע מאוד על הנפש שלנו. להלן מספר דוגמאות כדי להמחיש את תחושת האובדן שהינו מופשט: אדם שנתפס, הועמד לדין והורשע כי עליו לרצות את עונשו בבית כלא. תחושת האובדן נוגעת לאובדן החירות והחופש שלו על חייו. בעיות כלכליות כתוצאה מהתנהלות עסקית לא נכונה שגרמה לפגיעה במעמד החברתי. פיטורין מתפקיד משמעותי ובעל ערך בעבודה שפגע בקידום הקריירה המקצועית. מחלה בריאותית כמו אלצהיימר שפוגעת בעיקר בזיכרון ובאפשרות ליצור קשר באופן תקין עם הסביבה, דבר שמבטא אובדן של הגוף אך גם הקשר עם הסביבה. גירושין שעשוי לגרום לתחושה של אובדן הקשר התקין עם הילדים. ניתן להבין מהדוגמאות האלו כי אנו עשויים לחוות אובדן גם כאשר אינו נוגע לאובייקט ממשי, אבל כאשר הוא נתפס כבעל ערך משמעותי עבורנו הוא עשוי לגרום לנו להרגיש באופן זהה לאובדן ממשי.

כיצד ניתן לאפיין תחושת אֵבֶל? אֵבֶל הוא מצב נפשי של דכדוך שבו המתאָבֵל נסוג מבחינה נפשית לשלב ההתפתחותי שפרויד כינה השלב "האוראלי". שלב זה מאופיין בחוסר היכולת של האדם להבחין בין עצמו לבין הזולת כפי שחש התינוק בתקופת הינקות. מצב של אֵבֶל מתבטא בסימפטומים של צמצום רגשי כדי להתמסר לאֵבֶל, כמו לדוגמה דאבון לב (יגון, צער עמוק), ירידה בליבידו ואובדן העניין בעולם החיצוני.

.

ב. עבודת האֵבֶל – התמודדות עם מוות ואובדן הם חלק משמעותי ובלתי נפרד מחיינו. עבודת האבל מתייחסת לאובדן ממשי בלבד ונמצאת במישור המודע מאחר והאָבֵל מתאָבֵל על אדם אהוב שנפטר. לפי ההלכה היהודית, אֲבֵלוּת היא מצב הלכתי בעקבות פטירה של אדם אהוב במשפחה. לאחר פטירת אחד ההורים נהוג כי האָבֵל יושב "שבעה" ימים לאחר פטירתו ואינו משתתף באירועים משמחים לתקופה של שנים עשר חודשים. תקופת האֲבֵלוּת מאפשרת להיפרד מהאדם האהוב באמצעות תהליכים נפשיים הכוללים זיכרונות, חוויות, רגשות מהעבר ושחזור סיבת המוות אשר צורכים מהאָבֵל אנרגיה רבה עקב האובדן. הנחת היסוד היא כי לתהליך עיבוד האֵבֶל ישנה השפעה גדולה על האדם להתאושש ולהחלים מן המצוקה שמלווה אותו. לפי פרויד כאשר האָבֵל בוחר להמשיך את חייו הוא מתנתק מהאובייקט האהוב באופן שהוא מושך את הליבידו המושקע ממנו אשר ממשיך להתקיים בנפשו כאובייקט מופנם. הכוונה, לכל אותם זיכרונות ואירועים משותפים מהעבר. עם השלמת עבודת האֵבֶל האדם חש משוחרר יותר לחזור לשגרת חייו.

.

ג. מודל שלבי האבל – קובלר-רוס פתחה את מודל שלבי האבל לסייע בהתמודדות עם מצבי אבל ואובדן של אדם יקר. המודל מציע חמישה שלבים, ולמרות שהוא מוצג לפי שלבים, לתפיסתה הם אינם חייבים להתקיים לפי הסדר וגם אין בהכרח מעבר משלב אחד לזה שאחריו. בנוסף, לא כל אדם שמתאבל חייב לעבור את כל השלבים המתוארים מאחר והתגובה לאובדן היא אישית וסובייקטיבית ויכולה להשתנות מאדם לאדם. במהלך השנים המודל של קובלר-רוס התייחס הורחב גם לתחושת אובדן אישי כמו מחלה סופנית וגם לאובדן מופשט כפי שפרויד התייחס אליו קודם כמו מצב של פיטורין מעבודה או מחלה בריאותית שהתפרצה.

הכחשה – זהו שלב שמאופיין בקושי שלנו להאמין ולקבל את המציאות החדשה על הסוף שהולך ומתקרב, ופעמים רבות אנו משוכנעים כי מדובר בטעות. לרוב הכחשה נחווית בהתחלה של תהליך האבל וכחלק ממנגנון הגנה של הנפש המבטא קושי להתמודד עם המציאות הכואבת. הכחשה נחשבת לתגובה טבעית ואנושית לתחושה של אובדן. לעיתים היא נתפסת ע"י הסביבה כתגובה שלילית לאובדן, אך היא מאפשרת לנו לעשות מעין "פסק זמן" מהמציאות הכואבת ע"י ניתוק הרגש מהכאב שמציף אותנו, לאסוף את עצמנו ולגייס כוחות להתמודד עם מציאות חדשה.

כעס – זוהי תגובה שעשויה להיות מופנית כלפי הסביבה החיצונית שלכאורה קשורה למוות של האדם היקר לנו בין אם מדובר בבני משפחה או אנשי מקצוע כמו רופאים. אנחנו יכולים להרגיש כעס גם כלפי אלוהים- כוח עליון שלא מנע את המוות, כלפי האדם שאיבדנו על כך שעזב אותנו, או כלפי עצמנו שלא עשינו מספיק כדי להציל אותו. כאשר הכעס מופנה כלפי הסביבה הקרובה היא נדרשת להתמודד עם תגובותיו הקשות של האדם שחש אובדן. כעס שאנו מפנים כלפי עצמנו עשוי לגרום לנו להרגיש תחושת אשמה.

מיקוח – זהו שלב המתאפיין ברצונו של האדם לדחות את הקץ ע"י התמקחות, באמצעות ניסיון להתחייב על "תשלום" בתמורה לדחיית דבר שבלתי ניתן לעשותו. לדוגמא, "אני מוכן למות במקומו".

דיכאון – בשלב הזה אנו מרגישים בד"כ תחושות של כאב המלווה לעיתים קרובות בדיכאון. המחשבה שהאדם שאהבנו לא יהיה יותר איתנו מכאיבה מאוד ויכולה להיות מייסרת. שלב זה משמעותי בעיבוד הכאב ואנו עשויים להרגיש געגועים, כאב וגם תחושת אובדן שיכולה להוביל להתפתחות של דיכאון אישי ולמחשבות שליליות בנוגע לעתידנו.

קבלה – זהו שלב שהגעה אליו מושפעת מהיכולת שלנו לצלוח את השלבים הקודמים, להכיר באובדן ולקבל את המציאות החדשה שנוצרה בחיינו. רבים מאיתנו מתקשים להגיע לשלב של קבלה גם לאחר שנים רבות, ופעמים רבות נדרשת עבודה אישית או פנייה לעזרה מקצועית כדי להתמודד עם  המצב החדש.

.

 

.

4. גורמים לדיכאון

אנו נוהגים להבחין בין גורמים פסיכולוגיים שהינם גורמים פנימיים, לבין גורמים סביבתיים המשפיעים על הנפש ומהווים גורמי סיכון להתפתחות של דיכאון. גורמים פנימיים מתקשרים לקונפליקטים רגשיים לא מודעים ולא פתורים. לעומת זאת, גורמים חיצוניים מיוחסים לסביבה ובעיקר מושפעים מטיב היחסים עם ההורים. ננסה להבין את אותם הגורמים דרך הבנות מעמיקות מתוך התיאוריה הפסיכואנליטית.

 

ב. גורמים פנימיים/פסיכולוגיים

אובדן אובייקט האהבה – השנה הראשונה לחייו של התינוק נחשבת בעיני פסיכואנליטיקאים רבים כמשפיעה ביותר על הבריאות הנפשית שלו בבגרותו. האם נחשבת לאובייקט הראשון והמשמעותי ביותר שאחראית לספק מענה לצרכים הפיזיים והרגשיים של התינוק. פרויד ראה בתינוק כייצור "חסר ישע" שרוצה להרגיש הנאה ולהימנע ככל שאפשר מתחושת כאב. לאחר שהוא יוצא לאוויר העולם הוא לא יוכל לקבל מענה לצרכיו האישיים כפי שקיבל בתוך הרחם, אולם הידיעה שהאם נוכחת ומספקת את צרכיו מרגיעה ומפחיתה את החרדה שלו. גם בחיים הבוגרים אנו מפתחים תלות באופן יחסי בקשר עם אדם אהוב מאחר ואנו רוצים להרגיש אהובים ורצויים ע"י ההורים, חברים והמשפחה הקרובה. האם שהיא האובייקט הראשון של התינוק בחייו מייצגת את אובדן האובייקט (האהבה), אובדן שגורם לקונפליקט בין חוסר הרצון לוותר עליו לבין אובדנו לדוגמה, בתקופת הילדות ובחיינו הבוגרים כאשר אנו נאלצים להיפרד מחבר או בן זוג אהוב והקושי לוותר על מי שהיה עבורנו אהוב. תחושה של אובדן אובייקט אהבה יכולה להיות גם כתגובה לאובדן שאנו חשים כלפי הגוף שלנו כך לדוגמא אם חלינו במחלה בריאותית כמו סרטן, סוכרת או בעקבות אובדן שליטה על איבר מסוים בגוף כמו ראייה, הליכה וגם כתוצאה מהתפתחות של מחלה נפשית כמו סכיזופרניה. באובדן שהאדם חש כלפי גופו האובייקט האהוב הוא האדם עצמו והמשמעות היא שהוא מוגבל ואיבד באופן יחסי את השליטה על עצמו.

.

תחושת אשמה – במאמר "אבל ומלנכוליה" מציג פרויד את המצפון, זהו מנגנון נפשי הנוצר לאחר שילדים הצליחו לפתור את התסביך האדיפלי בהצלחה (גם באופן חלקי) שמשמעותו הפנמה של ציווי ההורים המחנכים לפי חוקים וערכים חברתיים מקובלים. הפנמה הוא מנגנון נפשי לא מודע בעיקרו שדרכו ילדים קולטים ומפנים התנהגויות חיוביות לדוגמה, כאשר ההורים נותנים כבוד האחד לשני וגם במצבים של התנהגויות שליליות כאשר ההורים אלימים או צועקים האחד על השני. "הכניסה לתרבות" מחייבת את הילדים הצעירים להזדהות עם הוריהם וניתן למצוא בתוך המילה הזדהות את המילה זהות וזהה, כלומר פעולת ההזדהות של ילדים עם הוריהם משפיעה על הפנמת קווי האישיות שלהם והפיכתה לחלק מאישיותם. ההורים מגדירים באמצעות היחסים עם הילדים "מה מותר ומה אסור" בין אם באופן מודע ובין אם באופן לא מודע ויוצרים אצלם תחושת אשמה שתסייע להם במצבים חברתיים בעתיד לדוגמא, מסר שאסור להרביץ! המטרה של ההורים היא לסייע לילדם לפתח מצפון שישמש אותם כסמכות פנימית מעין "שוטר פנימי או מצפן" שנוקט בתחושת אשמה עצמית כדי למנוע ממימוש דחף שאינו מוסכם עליהם. לסיכום, המצפון שמעורר תחושת אשמה הוא מנגנון שמנסה להגן עלינו מפני מעשים שייפגעו בנו.

.

חווית נטישה – אדם שחווה דיכאון לעיתים יודע מי או מה אבד לו, כתגובה למצבו הנפשי, אולם פעמים רבות איננו מודעים למה שאבד לנו ביחס לעצמנו ולכן איננו יכולים להסביר לעצמנו מהי הסיבה שגרמה לנו לשקיעה רגשית הורה שאיבד את ילדו פנה לטיפול כדי לעבד את הכאב הנפשי מתוכו עלה כי מה שלא היה מודע לכך שהוא איבד את תפקידו כהורה. פרויד הציג תגובה קלאסית לחוויה של נטישה כאשר הוא מספר על משחק "פור-דה" (Fort/da) בעקבות תצפית שערך לנכדו. הפעוט בין מספר החודשים נותר לבדו בחדר לאחר שהאם יצאה ממנו, ומבלי שהתלונן על היעדרה המשיך לשחק בסליל עץ הקשור לחוט שאותו השליך ללא הפסקה. מבחינה פסיכולוגית אנו מניחים שההיעדרות של האם נחוותה כנטישה לנוכח הצורך שלו לשלוט במצב. חווית נטישה יכולה להחוות במצבים שונים בחיים בעקבות גירושין של ההורים ומקרים בהם הורה שעוזב את הבית וחוזר ללא התרעה מוקדמת.

.

פגיעה בערך העצמי – הסימפטום המרכזי שמייחד את הדיכאון יותר מכול הסימפטומים האחרים ביחס לאָבֵל הוא פגיעה קשה בערך העצמי. ערך עצמי הוא האופן שבו האדם מעריך ושופט את עצמו כך לדוגמה, ערך עצמי גבוה מתבטא בתחושות של גאווה עצמית אני יפה, חכם ומוצלח לעומת ערך עצמי נמוך המתבטא בתחושת נחיתות עצמית לדוגמה, "אני לא אהוב מספיק" ו- "אני טיפש ודפוק ולעולם לא אצליח". הפגיעה בערך העצמי היא יוצאת דופן מהבחינה הזאת שמי שסובל מדיכאון עשוי להוביל אותו לכעוס ולקלל את עצמו, להרגיש שאינו ראוי מבחינה מוסרית ושמגיע לו לקבל עונש. לעיתים קרובות הדבר יכול להתבטא בהלקאה עצמית והאדם עשוי לתאר את עצמו כקטנוני, אנוכי, צבוע ולא עצמאי שחתר תמיד להסתיר את חולשותיו. התחושה שהאדם מצליף בעצמו ללא רחמים יכולה להיות מובנת בהקשר של פגיעה בערך העצמי אבל מתוך ניסיון קליני מדובר בתיאורים מוגזמים וישנו פער בין מידת ההשפלה העצמית לבין ההצדקה הממשית לכך. כיצד ניתן להבין את הסתירה הזאת של המלנכולי? פרויד משתמש באנלוגיה עם האָבֵל, והמסקנה המתבקשת שאדם הסובל מדיכאון חש אובדן הקשור באובייקט אהוב, אבל חוסר הפרופורציה בהאשמות העצמיות עוזרות לנו לגלות כי מי שסובל מדיכאון חווה למעשה אובדן של המנגנון הנפשי "אגו" שלו". למנגנון הנפשי "סופר אגו" (המצפון) חלק משמעותי בתהליך בו "האגו" נפגע באופן שבו הוא מעביר עליו ביקורת בצורה קיצונית ולגרום לאדם לפגיעה בערך העצמי ולסבל רב.

.

הפנית תוקפנות כלפי העצמי – זהו מצב נפשי שמתרחש לעיתים קרובות בקרב מי שסובל מדיכאון. הפנית תוקפנות כלפי העצמי מתקשר לקונפליקט האמביוולנטיות או קונפליקט "אהבה שנאה" המבוסס במקור על הזדהות. פרויד הניח שצורך תמיד מעורר קונפליקטים המעורבים בו רגשות משני הצדדים שנאה לעומת אהבה. בעוד שהתשוקה מייצגת או מבטאת עשייה והנאה, שנאה מייצגת הרס ותוקפנות. הקונפליקט יכול להיות קונפליקט פנימי ויכול להתבטא גם ביחסים בינאישיים.

סיפור מקרה מהקליניקה

גבר בתחילת שנות העשרים לחייו, דתי ונאה פנה לטיפול לאחר שלאחרונה קיים יחסי מין עם גבר אחר וחש אשמה מאחר והתקשה להצדיק את המשיכה המינית לגברים בפרט שגדל בבית דתי. המשיכה לגברים סתרה אמונות וערכים שגדל לתוכם בביתו. הכאב הנפשי והסימפטומים הדיכאוניים שהתבטאו בפגיעה בערך עצמי, התפרצויות זעם, חוסר חשק, תנודות קיצוניות במצב הרוח וקשיי שינה העיקו עליו מאוד. תחושת הבלבול, והפחד לשתף את הוריו לצד תחושות של בושה ואשמה העלו בו מחשבות להשים קץ לחייו. הטיפול סייע למטופל הצעיר ללמוד להכיר את עצמו, את נטייתו המינית, לתת מקום למי שהוא, לבחירות שלו וסייע לו להתמודד עם הקונפליקטים השונים בחייו. בשלב בו הטיפול הסתיים הוא דיווח כי חש הקלה בחלק ניכר מהסימפטומים, עוצמתם פחתה וכך גם תחושת האובדן העצמי והמועקה שליוותה אותו.

קונפליקט יכול להתבטא גם ביחסים בינאישיים לדוגמא, מטופל שהביע כעס בטיפול כי חש אילו היה מעורב יותר בקבלת ההחלטות עם הרופאים הוא יכול היה למנוע את מותה המפתיע של אימו. המשותף לשתי הדוגמאות שבבסיס הפנית תוקפנות כלפי העצמי היא תחושת אשמה.

.

מאניה שבעקבות דיכאון – המלנכוליה כאמור דיכאון, מיוחדת באפשרות של הסובל מדיכאון לעשות מעבר ממצב של מלנכוליה למאניה ובהתאם הסימפטומים מתהפכים ב – 180 מעלות. לא כל מלנכוליה סופה במאניה. לכאורה ניתן לומר כי מאניה היא הניצחון של המלנכולי שהשתחרר מתחושת האובדן והוא במצב של התרוממות רוח, רק העניין הוא שלא ידוע איזה מאורע הוביל לניצחון כי ה"אגו" לא יודע על מה הצליח להתגבר. למעשה מצב של מאניה מאופיין בתנודות חדות במצב הרוח, מרומם ומוגזם שלא קשורות לאירועים חיצוניים. פרויד נותן דוגמה לתחושת ניצחון של המנגנון הנפשי "אגו" שעשויה להסביר את אי הידיעה דרך הקבלה לאדם שיכור ועליז שנמצא במצב רוח מרומם אולי ללא סיבה ממשית. מצב של מאניה מתבטא באנרגיה נפשית זמינה שטעונה באופן נגדי ותחושת אופוריה שמתבטאת בסימפטומים שונים: תחושת הערכה עצמית מוגזמת, ירידה דרסטית בצורך לישון, פטפטנות ולחץ להמשיך לדבר, מדווח על חוויה סובייקטיבית של "מחשבות רצות", מוסחות ומוכוונות להשגת מטרה כמו פעילות חברתית, מינית או עבודה. ההתנהגות המאנית בולטת בפעילויות בעלת פוטנציאל שלילי וכואב כמו לדוגמה, קניות מרובות חסרות כל רסן, מעורבות בהשקעות עסקיות מופרכות והתנהגויות מיניות חסרות שיקול דעת. סימפטומים אלו מצביעים על הסיבה שלכאורה התקבלה תמונה לפיה המלנכולי הצליח להשתחרר מן האובייקט האחראי לסבלו אך נכון יותר לומר שההתנהגות הזאת מטעה, אינה נכונה ומדובר במצג שווא.

.

תוקפנות עוצמתית במיוחד – מצב של דיכאון קשה עשוי להוביל את האדם לאובדנות. לפי פרויד, רק הסדיזם פותר לנו את חידת הנטייה להתאבדות. כלומר, בתקופת הילדות אנו מזהים את החשיבות הגדולה של האהבה העצמית של ה"אגו" (אהבה נרקיסיסטית), זהו מצב בראשיתי שגורם לנו להניע את חיינו. בנוסף ידוע לנו שבמצבי חרדה כאשר האדם חש איום על חייו משתחררת כמות גדולה של ליבידו נרקיסיסטי שמסייעת ככל שניתן להשיב את האיזון הנפשי. דווקא בגלל עובדה זו, קשה להבין מדוע אותו מנגנון נפשי "אגו" שפועל במטרה להגן על העצמי של האדם מוכן להסכים להרס העצמי שלו. מתוקף העובדות בשטח אנו למדים כי ה"אגו" אכן מסוגל להמית את עצמו. לפי פרויד הסיבה המתקבלת על הדעת להתאבדות היא שהתוקפנות הרצחנית של מי שסובל מדיכאון ומופנית כלפי אחרים חוזרת אליו והוא מפנה את דחף התוקפנות הרצחני כלפי עצמו. באופן מעשי ניתן לומר כי בתהליך המלנכולי עקב הזדהות העזה עם האובייקט האבוד האדם מתייחס לעצמו כאל אובייקט וכאן טמונה הסכנה האובדנית מאחר והסיפוק הנרקיסיסטי המושפע מבחירה בחיים הופך ללא רלוונטי והאדם עלול לבחור להמית את עצמו. בשעה שהמלנכולי משך את הליבידו חזרה והשליך אותו על ה"אגו" מתגלה שעוצמת התוקפנות גדולה יותר מהיכולת של ה"אגו" להכיל. מכאן ניתן להבין כיצד בשני מצבים מנוגדים אהבה קיצונית והתאבדות מוכרע ה"אגו" ע"י האובייקט בדרכים אחרות לגמרי.

.

.

ב. גורמים סביבתיים לדיכאון

אובדן ממשי בגיל הילדותאובדן ממשי בתקופת הילדות המוקדמת של אחד ההורים עשוי להוביל לדיכאון, כעסים והאשמות של ילדים כלפי ההורה שנתפס בעיניהם כאחראי לגירושין בין ההורים והוביל להתפרקות התא המשפחתי.

התעללות בילדות – הורה מתעלל לרוב סבל בילדותו מיחס דומה פחות או יותר. קיים קשר בין התעללות מינית, פיזית ורגשית לבין דיכאון. הסיטואציה שבה ילדים הופכים קורבן להתעללות גורמת לבלבול ותחושת חוסר אונים מאחר וזה בלתי נתפס עבורם מדוע הורה מתעלל בהם. למרות שהם עוברים התעללות שגורמת לשנאה יש להם גם את המרכיב של האהבה להורה המתעלל והפחד לאבד את אהבתו (אובדן אובייקט האהבה) שגורמת להם להדחיק את האירוע או רצף האירועים. אנה פרויד בספרה "האגו ומנגנוני ההגנה" משנת 1936 משתמשת במנגנון הגנה שנקרא "הזדהות עם התוקפן" כדי להסביר באמצעותו שילדים נמנעים מלהרגיש כעס כלפי הדמות התוקפת ע"י הזדהות והפנמה של ההתנהגויות שלה. התעללות בילדות זוהי חוויה מטלטלת שעשויה להוביל לפגיעה עד לכדי טראומה נפשית.

קונפליקטים בין ההוריםמאבקי כוחות וחוסר תקשורת בין הורים שחושפים את הילדים פעם אחר פעם לאי הסכמות ומחלוקות ביניהם ע"י כעסים וצעקות ולעיתים גם מצבים של איומים והפחדות. גם להורות נוקשה ומחמירה שמרבה לתת עונשים לצד היעדר ביטויים של חום, אהבה ומגע כלפי ילדיהם יכולה להוביל לדיכאון.

דיכאון של אחד ההורים – קיים קשר בין הורה שסובל מדיכאון כאחד מגורמי הסיכון המרכזיים להתפתחות דיכאון אצל ילדים. הדיכאון של ההורה פוגע ביכולת ליצור תקשורת פתוחה ומכבדת ביחסים ביניהם והורה שמכונס בתוך עצמו יוצר ריחוק רגשי ע"י כעסים, צעקות וגם תוקפנות שנעדרת מילים. באמצעות תהליך של הזדהות עם ההורה עלולים ילדים לחוש אשמה ולפתח דיכאון בעצמם.

חשיפה למשברים ואירועים שליליים – קיים קשר בין מצבים ואירועי חיים שליליים לבין התפתחות דיכאון. אירועי חיים משמעותיים כמו: פרידה, מוות, תאונה, מחלה פיזית, מעברים (בי"ס, דירה, הגירה) ואהבה נכזבת, בעיות בריאות של אחד ההורים, התדרדרות כלכלית ועוני.

.

.

אובדן ממשי בתקופת הילדות המוקדמת של אחד ההורים, התעללות או פגיעה מינית הינם בעלי סיכון גבוה לגרום להתפתחות של דיכאון

.

.

4. טיפול בדיכאון  

הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית לצד גישות טיפוליות אינטגרטיביות הכוללות היבטים הממוקדים בחוויה הרגשית, במחשבות והרגשות, בהתאם לצורכי המטופל.

בטיפול בדיכאון אחת המטרות המרכזיות היא לזהות את הקונפליקט הנפשי או גורמים חיצוניים שנקשרו והובילו לאותה הרגשה. נקודת המוצא בטיפול היא שדיכאון הוא תמיד סימפטום המבטא תחושה של אובדן כלשהו בין אם הוא ממשי, מופשט או שניהם. הוא גם מבטא תחושה של חוסר תשוקה או תשוקה שהלכה לאיבוד. 

התפיסה הטיפולית שלי בקליניקה היא כי לאיכות הקשר שנוצר עם המטופל הינו גורם משמעותי ביותר המשפיע על הצלחת הטיפול. קשר הנבנה על בסיס של אמון, הקשבה וקרבה רגשית, מאפשר למטופל לדבר באופן חופשי על כל מחשבה או מצוקה רגשית שמטרידה אותו. מטופל המאפשר לעצמו לבוא במגע ולעבד את התכנים האובדניים בחייו עשוי להרגיש הקלה מעצם הדיבור על הכאב הנפשי ולהרגיש שמבינים אותו. לתהליך של עיבוד הרגשות ישנה השפעה מכרעת על היכולת להתמודד עם תחושת האובדן.

הטיפול מסייע למטופל להתמודד עם הכחשה של מציאות, כעסים, אשמה ולמצוא דרכים חדשות לעורר את התשוקה לחיים.  הוא מסייע גם להגמיש חשיבה ביקורתית ושיפוטית ולשנות או לפחות לעדן את המחשבות והאמונות השליליות.

ישנה חשיבות רבה למעורבות ותמיכה של המשפחה בתהליך הטיפולי כדי לסייע בהשלמת תהליך האבללהגיב באמפתיה לכאב, צער ותחושת האובדן. מעורבות ותמיכה של משפחה וחברים עשויה לתרום להתמודדות טובה יותר עם תחושת האובדן.

.

 

.

נשארת עם שאלות על טיפול בדיכאון? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

 

.

מאמרים נוספים

דיכאון בגיל ההתבגרות

שאלות ותשובות.

.

טיפול פסיכולוגי בדיכאון ע"י פסיכולוג מומחה ופסיכותרפיסט

הפרעות אכילה

הפרעת אכילה זוהי מצוקה רגשית שמתבטאת באמצעות עיסוק באכילה בעיקר אצל נשים ומושפעת לרוב מקונפליקט פנימי שקשור ליחסים במשפחה, וגם מהשפעות חברתיות ותרבותיות על דימוי הגוף. אחת ממטרות הטיפול היא לסייע להבין את הגורם לבעיה, כדי להחזיר את תחושת השליטה שאבדה והאיזון הנפשי שהתערערו ולכוון את המטופל מהמיקוד באכילה להתפתחות וצמיחה בחיים.

שלומי לוי I פורסם: 21/05/2015

.

עד לפני מספר עשורים הפרעת אכילה (Eating disorder) הייתה תופעה יחסית לא מוכרת. השינויים המשמעותיים שחלו בעידן המודרני מבחינה תרבותית וחברתית גרמו להפרעות אכילה להפוך למגפה תרבותית של ממש. החשיפה העצומה לעולם הפרסום והמדיה המציגים נשים רזות באופן קיצוני נקלט ע"י צעירים וצעירות כמשפיע מאוד על תפיסת הגוף. העיסוק במראה החיצוני קיבל תאוצה גדולה ככל שהפכנו להיות חברה תחרותית יותר ובעלת רמת חיים גבוהה יותר מבעבר. התרבות החדשה מתייחסת באופן קפדני לבריאות, תזונה ומראה הגוף והתפתחה תעשייה של מכוני כושר, טכניקות לעיצוב וחיטוב הגוף ושיטות רבות להרזיה.

בקרב מתבגרים תקופת גיל ההתבגרות ידועה כתקופה שיכולה להיות סוערת ומיוחדת לנוכח שינויים גופניים והתמודדויות חדשות הגורמות לעומסים רגשיים, ולחצים שפוגעים באיזון הפנימי. מתבגרים ומתבגרות נוטים לפתח הרגלי אכילה לא מסודרים וחלק מהם נוטים לאכול כמויות גדולות של אוכל לעומת אחרים שעוסקים דווקא בצמצום משמעותי. מבחינה חברתית המעבר לחטיבת הביניים ואח"כ לתיכון חושפות אותם לנורמות חברתיות שיכולים לגרום להם לפתח דפוסי חשיבה שליליים בנוגע למראה החיצוני ולמשקל גופם. חשוב להדגיש שלא כל שינוי בדפוסי האכילה מצביע על הפרעת אכילה, ושינויים בכמות האכילה יכולים להיות נורמליים כחלק מהתפתחות תקינה של הגיל. עם זאת, חלק מהמתבגרים מפתחים דפוסי אכילה שליליים עקב אכילה לא מסודרת שהיא אומנם לא התנהגות חמורה או כתוצאה משינויים במצב הרוח המשפיעים על הרגש. לדוגמה, עיסוק באכילה להפיג תחושות של שעמום, ריקנות, בדידות, מתח או עצבות. ראוי לציין כי בנות נמצאות בסיכון גדול יותר לפתח הפרעת אכילה, אך גם בנים סובלים מהפרעת אכילה.

החברה נוטה לשלול השמנה ומחקרים מראים שאנו נוטים להעריך, להקשיב ולכבד יותר דעה של רזים יותר ואף לייחס להם הצלחה ואושר בחייהם בהשוואה לבעלי משקל עודף. המסר שחלחל לבעלי משקל עודף גורם להם להרגיש מוכשרים פחות, ובעלי ערך נמוך יותר בהשוואה לרזים. הם נוטים להרגיש חוסר נוחות לגבי המראה שלהם, דבר שלעיתים קרובות גורם לפגיעה בדימוי הגופני ובדימוי העצמי שלהם. דימוי הגוף הוא חלק מהדימוי העצמי ולמרות שידוע שלא תמיד קיים קשר בין הדימוי הגופני לבין הנתונים הפיזיים, במקרים רבים ניתן להיתקל בבעלי מבנה גוף רזה שתופסים עצמם כשמנים. עיוותים בדימוי הגוף ותפיסה לא תקינה של המציאות הגופנית, עומדים בבסיס הפרעות אכילה. כלפי חוץ אומנם אנו נוהגים לראות בהפרעת אכילה התנהגויות של אכילה ופיצוי ופגיעה בדימוי העצמי ודימוי גופני נמוך, אולם ישנם תסמינים רגשיים נוספים שסמויים מהעין שעברו תהליך הדחקה במהלך השנים כמו טראומה, דיכאון וחרדה (אובססיה) שלעיתים קרובות גם פועלים יחדיו.

הפרעת אכילה גורמת למצוקה וסבל נפשי שפוגע בכל תחומי החיים, לכן כאשר אתם מזהים סימנים של הפרעת אכילה ומצוקה רגשית שנלווית לה, מומלץ שלא לחכות שהסימפטומים יחריפו ולפנות להתייעצות מקצועית. הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, חקירה מעמיקה של הנפש, לצד הקשבה והבנה את הצרכים של המטופל.

.

.

לשאלות נוספות על טיפול בהפרעות אכילה או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. סוגי הפרעות אכילה וסימפטומים נלווים

ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM), מאבחן ומסווג סוגים של הפרעות אכילה מינקות, וילדות מוקדמת ועד נערות ונשים צעירות. כל אחת מהפרעות אכילה יכולה להתבטא בצורות שונות ובשילוב עם סימפטומים שונים. נציג את שלושת סוגי ההפרעות אכילה הנפוצות בולימיה נרבוזה, אכילה כפייתית ואנורקסיה נרבוזה, מתוכם נתמקד בשניים הראשונים.

א. בולימיה נרבוזה – בולימיה נברוזה היא הפרעה שמתבטאת בעיקר בחרדה גדולה מפני השמנה ועיסוק בלתי פוסק באוכל, משקל הגוף ובהופעה חיצונית. היא מאופיינת באירועים חוזרים ונשנים של אכילת יתר בולמוסי זלילה, ולאחריהן הקאה יזומה שגורמות לתחושת אופוריה ולהתמכרות. בולימיה נקשרת גם לסימפטומים הנוגעים לאובדן שליטה על הדחפים כמו מתירנות מינית, הימורים, צריכת סמים ואלכוהול. נערות הסובלות מבולימיה מאופיינות במשקל גוף בטווח הנורמה אולם הבולימית נוטה להציב לעצמה אתגר למשקל נמוך יותר מהמשקל האופטימלי עבורה.

סימפטומים – סימפטומים מרכזיים האופייניים לבולימיה נרבוזה מתבטאים באירועים חוזרים של בולמוסי אכילה, איבוד שליטה על בולמוסי האכילה למרות ההכרה בקיום הבעיה, הקאות יזומות, דיאטות קיצוניות או צום, שימוש בחומרים משלשלים, משתנים ומרזים במטרה לאזן את השפעת בולמוסי האכילה ועיסוק מופרז במראה הגוף ובמשקלו.

.

ב. הפרעת אכילה בולמוסית זוהי הפרעת אכילה שנפוצה יותר מבולימיה נרבוזה. היא שכיחה יותר בקרב הסובלים מעודף משקל. בדומה לבולימיה נרבוזה היא מתבטאת בחששות מפני השמנה ועיסוק רב במזון, משקל הגוף והופעה חיצונית. היא שונה מבולימיה נרבוזה מבחינה זאת שהתקפי אכילה אינם כוללות התנהגויות "מפצות" כמו הקאות או פעילות גופנית מוגזמת.

סימפטומים – סימפטומים מרכזיים האופייניים להפרעת אכילה בולמוסית מתבטאים בתחושה של אובדן שליטה, ואכילת יתר בפרק זמן קצר. המצבים של התקפי האכילה מתקשרים עם אכילה מהירה מהרגיל עד תחושת מלאות לא נעימה. קיים עיסוק באכילת כמות אוכל גדולה ללא תחושת רעב ממשית והיא מלווה בתחושת גועל מהעצמי, דיכאון ואשמה לאחר התקף אכילה. לעיתים קרובות האכילה נעשית לבד בסתר בשל תחושת בושה.

מקרה טיפולי מהקליניקה – בחורה בשנות העשרים המוקדמות לחייה הגיעה לטיפול על רקע תלונות על יחסים מתוחים עם בעלה. דווחה על מצבי רוח משתנים שגרמו לדבריה לאכילה מופרזת וחסרת מעצורים שגרם לה לעלות במשקל. עודף המשקל יצר אצלה תחושה של חוסר נוחות וייאוש. במהלך המפגשים נמצא קשר משמעותי בין דחף אכילה ליחסים לא פתורים ומתוחים עם אם כפייתית ודיכאונית שהרבתה לעסוק בעצמה באכילה, ומנקודת המוצא הזאת גדלה את ילדתה. השינוי בטיפול התחיל כאשר מצד אחד הבינה שהאם מרוחקת, סובלת מדיכאון ולא פנויה לספק לה אהבה ומצד שני הציפייה הלא מודעת שבעלה יספק עבורה את מה שהיא לא מקבלת ממנה.  זיהוי הבעיה אפשר לה להרגיש תחושת הקלה, להשתדל לדרוש ממנו פחות מה שאינו יכול לספק לה ולמצוא דרכים שהיא יכולה לפעול על מנת לקבל ממנו אהבה. ככל שהטיפול התקדם רמת החרדה שלה פחתה, היא התחילה לטפל גם בגופה באמצעות תזונה בריאה ופעילות אירובית שהוביל לירידה במשקל ולאיזון הגוף והיא התחילה לאהוב את עצמה מעט יותר.

.

ג. אנורקסיה נרבוזה – אנורקסיה נרבוזה היא תסמונת פסיכיאטרית של פחד כפייתי וממשי מפני הפיכה מהילדה לנערה. היא מתבטאת בהתנהגותיות כפייתיות שונות במטרה לשלוט במשקל הגוף. אנורקסיה נרבוזה מתבטאת בהימנעות מאכילה ובאה לידי ביטוי בהרזיה קיצונית מאוד והכחשה של תחושות רעב. ישנה חשיבות גדולה לאתר אותה מוקדם ככל שניתן על מנת לספק את הטיפול הרצוי ביותר עבורה. כאשר אינה מאובחנת ומטופלת בצורה נכונה היא עלולה להתפתח לכדי הפרעה כרוניות ולגרום לסיבוכים בריאותיים ולסיכון ממשי לחיות.

סימפטומים – סימפטומים מרכזיים האופייניים להפרעת אכילה אנורקסיה נרבוזה כוללים סירוב לשמור על משקל גוף התואם את הגיל והגובה, פחד עצום מעלייה במשקל ומהשמנה למרות מצב של תת משקל, הפרעה בתפיסת המשקל או המראה והשפעה לא רציונלית של המשקל והמראה החיצוני על ההערכה העצמית או הכחשת חומרת המשקל הירוד.

טיפול – הטיפול באנורקסיה אפשרי רק במסגרת של פיקוח צמוד ולרוב נעשה בבתי חולים ומצריך עבודה מערכתית. הצוות הרב מקצועי כולל בד"כ רופא פנימי, קרדיולוג, פסיכיאטר, פסיכותרפיסט לטיפול פרטני ומשפחתי, דיאטנית ואחות.

.

.

המשותף לבולימיה והפרעת אכילה בולמוסית הוא חרדה מפני השמנה, עיסוק קבוע באוכל, משקל הגוף ובהופעה החיצונית

.

.

2. גורמים להפרעות אכילה

אנו נוהגים להבחין בין גורמים פסיכולוגיים שהינם גורמים פנימיים, וגורמים סביבתיים המשפיעים על הנפש ומהווים גורמי סיכון להתפתחות הפרעת אכילה. גורמים פנימיים מתקשרים לקונפליקטים רגשיים לא מודעים ולא פתורים. הסימפטום הגופני הוא ביטוי ממשי ואותנטי לאותם הקונפליקטים שאינם פתורים מהעבר. הם משוחזרים בהווה ומערבים את הנפש באכילה רגשית שמושפעת גם מתסמינים כמו: אובדן (דיכאון), פגיעה בדימוי העצמי והגופני, תלות ונטישה (חרדה) שלעיתים קרובות פועלים אחד על השני באופן מקביל וצריך לאתר אותם ולהתייחס אליהם כחלק מטיפול בבעיה. לעומת זאת, גורמים חיצוניים מיוחסים לסביבה ובעיקר להשפעה מטיב היחסים עם ההורים.

.

א. גורמים פנימיים/פסיכולוגים

בבסיס הפרעת אכילה ישנן התנהגויות של אכילה, פיצוי, ודימוי עצמי וגופני נמוך אך באופן סמוי ישנה בעיה רגשית שאינה פתורה ומודחקת עקב קונפליקטים נפשיים. הסימפטום הגופני הוא ביטוי ממשי ואותנטי לאותם הקונפליקטים שאינם פתורים מהעבר. הם משוחזרים בהווה ומערבים את הנפש באכילה רגשית שמושפעת גם מתסמינים כמו: אובדן (דיכאון), פגיעה בדימוי העצמי והגופני, תלות ונטישה (חרדה) שלעיתים קרובות פועלים אחד על השני באופן מקביל וצריך לאתר אותם כדי לטפל בהם.

המרת כאב נפשי לגופני – זיגמונד פרויד אבי הפסיכואנליזה, בספרו "מחקרים בהיסטריה" שפרסם בשנת 1895 מדווח לראשונה על קשר שבין מצב נפשי לתסמינים גופניים. הוא הבחין שקיים קשר בין המצוקה הנפשית לבין תסמינים גופניים שנוצרו אצל הנשים ההיסטריות שהתלוננו בפניו על סימפטומים גופניים וכאב נפשי הנלווה אליהם. הוא הבחין כי מעבר לרמת כאב נפשי מסוים של מצוקה נפשית תהליך של הדחקה יכול לעבור המרה (קונברסיה) ומוצא את "פתרונו" בכאב גופני כמו: כאבי ראש, בטן, הקאות, שתוקים בגוף או עיוורון פתאומי. אותם התסמינים הקונברסיבים נעלמים לאחר שנמצא קשר בין האירוע המחולל לבין הפורקן הרגשי שבא בעקבותיו. על זה נקדים ונאמר כי אותה פעולת המרה שאופיינית לנשים ההיסטריות מתרחשת גם בהפרעות אכילה.

צורך לקבל אהבה ותחושת אובדן – נתחיל עם רקע לגבי התאוריה הפסיכוסקסואלית שפיתח פרויד. זהו מודל התפתחותי-נפשי הבנוי לפי חמישה שלבים עוקבים שבכל אחד מהם אנרגיה נפשית שמניעה את האדם (הליבידו). כל שלב מרוכז באזור אחר בגוף שרגיש למגע, ומאופיין בהתנהגויות וקונפליקטים שבמידה ונפתרו מאפשרים התפתחות תקינה, לעומת חוסר פתרון שעשוי לגרור תקיעות מבחינה נפשית.

לפי התיאוריה הזאת ניתן למקם היווצרות של הפרעת אכילה בשלב הראשון שנקרא ה"שלב האוראלי". שלב זה מתחיל מיד לאחר הלידה והאנרגיה הנפשית של התינוק ממוקדת בהפקת סיפוקים באמצעות הפה מאחר והתינוק יונק משד האם או מפטמת בקבוק באמצעות פעולת מציצה. לאחר שהתינוק נולד נוכחות האם מספקת את צרכיו, מרגיעה ומפחיתה את חרדתו. עם זאת, כאשר היא נעדרת או אינה מגיבה הוא חש חוסר סיפוק (אי עונג) ותחושה של "חוסר ישע" מאחר והוא תלוי בה באופן מוחלט שתספק את צרכיו הגופניים והרגשיים. תחושה של התינוק כי האם נעדרת או אינה מגיבה גורמת לו להרגיש תחושת נטישה, מקובל להתייחס להרגשה שכזאת במילים אובדן אובייקט האהבה מאחר והאם היא האובייקט הראשון והמשמעותי ביותר עבור תינוק.

אחד הסימפטומים האופייניים להפרעת אכילה הוא דחף אינסופי לקבל מההורים אהבה שלרוב מסתיים בחוסר סיפוק ואכזבה מהם מאחר ולעולם לא ניתן לספק את הדחף הפנימי שלנו. באותו אופן שבתקופת הינקות העיסוק במציצה ומוצץ מרגיע את התינוק כך בבגרות האוכל מרגיע את הצורך בסיפוק האוראלי "האבוד" כתחליף לתחושת נטישה וחוויה של אובדן אובייקט האהבה (האֵם במקור).

פגיעה בדימוי העצמי ותחושת אשמה – פרויד אינו משתמש באופן ישיר במושג דימוי גוף אך לתפיסתו הגוף הוא התשתית והמקור שעליו נבנה המנגנון הנפשי "אגו" שמשמש מעין ייצוג של הנפש על פני שטח הגוף. דימוי הגוף מהווה חלק אינטגרלי של הדימוי העצמי, ודימוי הגוף יכול להיות מושפע מהדימוי העצמי וגם להפך ולרוב קשה להפריד או להתייחס אליהם באופן נפרד. הדימוי העצמי במיוחד בתקופת גיל ההתבגרות מושפע מאוד מדימוי הגוף בכל הנוגע למראה החיצוני ובלשון נקבה מתייחס לשאלות כמו: האם אני יפה או מכוערת? שמנה או רזה? נשית או גברית? הפרעת אכילה קשורה בעיקר למתבגרים התופסים את גופם באופן מעוות כמלא מדי או שמן. המחקרים מראים שהדימוי הגופני של בנות מושפע מהמשקל יותר מאשר אצל בנים. בנות שתופסות עצמן כשמנות עלולות לפתח דימוי עצמי נמוך יותר מאשר בנות שתופסות עצמן כרזות (פרטים נוספים על דימוי עצמי במאמר דימוי עצמי נמוך).

הבסיס לתחושת האשמה נעוץ בהפרה של כללים המייצגים מוסר חברתי שמתבטא במונחים ערכיים של טוב ורע, או מותר ואסור. מבחינה נפשית אי עמידה בכללים חברתיים מעוררים תחושות של חרדה וגורמים מבחינה רגשית לתחושת אשמה (וגם בושה). המצפון שהוא מרכיב של המבנה הנפשי "סופר אגו" מתפתח כחלק מתהליך חינוך המושפע מאותם כללים חברתיים. מתבגרים עם הפרעת אכילה סובלים לרוב ממצפון נוקשה וביקורתי הניצב מול "אגו" חלש שנוטה להיכנע בקלות. כאשר אכילה רגשית גורמת לעלייה במשקל נוצרת תחושה של אי נוחות עם הגוף ותחושת אשמה על העלייה במשקל. תחושת חוסר הנוחות עם הגוף פעמים רבות, מלקה ומייסרת על האכילה המרובה וגורמת לפגיעה בדימוי העצמי והגופני ובתחושת הערך העצמי. המצפון הפנימי הממשיך להאשים ולהפעיל ביקורת עשוי לגרום לסימפטומים דיכאוניים של אובדן האנרגיה הנפשית, מצבי רוח קיצוניים, בעיות בשינה ובחלק מהמקרים, מלבד אכילה הרגשית "לבריחה" מהמציאות הכואבת ע"י שימוש בחומרים ממכרים כמו סמים, אלכוהול והתנהגויות מיניות לא מרוסנות.

קונפליקט "אהבה שנאה" – מתבגרים ומבוגרים צעירים אוהבים את ההורים שלהם כחלק מהתפתחות רגשית עוד מגיל צעיר. ישנם תקופות בהן ישנם עליות ומורדות ביחסים ביניהם דבר שיכול לגרום להם להרגיש כלפי הוריהם תחושות של תוקפנות, עוינות או זעם. למצב המערב רגשות משני הצדדים קרא פרויד בשם קונפליקט האמביוולנטיות או בשמו המוכר יותר קונפליקט "אהבה שנאה". תהליך של תוקפנות והרס עצמי נוצר מתוך פחד לאבד את האהבה של ההורה ולחוות נטישה או להרגיש לא רצוי ודחוי. חשש "להרוס" את ההורה או לאבד אותו גורמת להם להפוך את הפניית התוקפנות מההורה כלפי עצמם. בדרך הזאת הם נמנעים מלהשליך על ההורה את רגשותיהם התוקפניים וההורה נותר "נקי" מאשמה. רגשות של כעס, שנאה אשמה ותוקפנות המתמשכים לפרקי זמן ארוכים מבלי שקבלו מענה רגשי מתאים עשויים לגרום לריצוי הסביבה, להרס עצמי ולדיכאון. פעמים רבות דיכאון וצורך בהרס עצמי מושפעים מיחסי תלות בעייתיים עם אחד ההורים (פרטים נוספים על דיכאון במאמר טיפול בדיכאון).

.

.

ב. גורמים סביבתיים

קונפליקטים משפחתיים והזדהויות שליליות – להורים ישנה השפעה גדולה על חיי הנפש של הילד לטוב ולרע. ב"אני והסתם" משנת 1923 מציע פרויד מודל חדש לנפש האדם, זהו המודל הסטרוקטוראלי שנחלק לשלושה מבנים נפשיים: ה"איד" שמייצג את הדחף ושני המנגנונים הנפשיים הנוספים ה"אגו" ו-"סופר אגו" שמתפתחים רק לאחר הלידה וכחלק מתהליכי הזדהות עם ההורים. "אגו אידאליהוא מרכיב של ה"סופר אגו" המשמש ייצוג של משהו שאנו רוצים להזדהות ולהידמות אליו. אנו מזדהים בעיקר עם ההורה בן אותו המין אולם בהזדהות עם ההורה ניתן להיחשף גם לחלקים שליליים שבנפשו ובאופן התנהגותו. לדוגמה, הורה עם דחף להישגיות, המחזיק בעמדות נוקשות ולא גמישות, נטייה מוגזמת להגנת יתר ומאידך ריחוק רגשי, פרפקציוניסטי המרבה לעסוק בדיאטה ובדימוי הגוף או אמא המתאמנת ברוב ימות השבוע בפעילות גופנית אירובית, מרבה לדבר על אוכל, דיאטות ובמשקל גופה ומביעה חוסר שביעות רצון ממראה גופה. הפרעת אכילה יכולה להתפתח גם בהשפעת קונפליקטים ביחסים עם ההורים שמביעים חוסר שביעות רצון באמצעות הפניית ביקורת, מתחים וויכוחים בלתי פוסקים. כמו גם, הורים שנכנסים למרחב הפרטי של הילד ללא רשות ויוצרים תחושה של חוסר אינטימיות וחודרנות.

חשיפה לתרבות וחברה – נערות ונשים צעירות נחשפות כיום לתרבות חדשה של ימינו המתייחסת בקפדנות לבריאות, תזונה ומראה הגוף. בעשורים האחרונים הרזון הפך לסמל יופי, לנעורים, הישגיות והצלחה לעומת נשים שמנות או עם עודף משקל שנתפסות כחסרות אטרקטיביות. עולם המדיה והפרסום כמו הטלוויזיה והאינטרנט מציגים נשים רזות באופן קיצוני דבר שמשפיע מאוד על התפיסה שלהן את גופן. מבחינה חברתית המעבר לחטיבת הביניים ואח"כ לתיכון חושפות אותן לנורמות חברתיות שיכולות לפתח אצלן דפוסי חשיבה שליליים על המראה החיצוני ומשקל הגוף.

משברים ואירועי חיים – אירועי חיים משמעותיים כמו: גירושין, תאונה, פגיעה מינית, התעללות רגשית, מחלה כרונית שהתפתחה, רעיון או משאלה שלא התממשו ואהבה נכזבת.

.

.

המקור להפרעת אכילה הוא רגשי ושימוש באוכל המערב את הגוף הינו אמצעי לביטוי המצוקה והסבל הנפשי

.

.

3. טיפול בהפרעת אכילה

הטיפול בהפרעות אכילה בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית לצד גישות טיפוליות אינטגרטיביות הכוללות היבטים הממוקדים בחוויה הרגשית, במחשבות והרגשות, בהתאם לצורכי המטופל. הכוונה להתמקדות בסימפטומים כואבים בעלי תוכן רגשי דוגמת, תחושת בדידות, ריקנות, אשמה, בושה או תחושת גועל.

המשותף להפרעות אכילה מסוג אכילה בולמוסית ובולימיה נרבוזה הוא שהכאב הנפשי לא מנוסח במילים אלא דרך הגוף כפי שפרויד גילה על המטופלות ההיסטריות. הקושי להבין ולהתמודד לבד עם הבעיה כשלעצמה גורמת לתחושה של תסכול ומועקה פנימית.

כפי שעלה בהתייחסות לגורמים פסיכולוגים וגורמים חיצוניים קונפליקט נפשי מתפתח בהווה כתוצאה משחזור פגיעה או עקב סתירה מהעבר בין כללים חברתיים לבין צרכים ורצונות שנותרו בלתי פתורים. הטכניקה הפסיכואנליטית בטיפול שמה דגש על הקשבה למילים, צלילים, אסוציאציות חופשיות, פליטות פה, זיכרונות וחלומות כדי לסייע בהעלאה למודע את כל אותם התכנים שהודחקו ונשכחו מהזיכרון. לכל אחד ואחת יש את הסיפור האישי שגרם להם לערב מצוקה רגשית בעיסוק באכילה, והקשר בין הסיפור האישי, הזיכרון הכואב או האירוע לבין הרגש מסייע להפחית את הסבל והכאב ולהחזיר את השליטה לחיים. מלבד מודעות גדולה יותר, להשתחרר ממעצורים ותחומים שגורמים לתקיעות, לשנות או לפחות לעדן את המחשבות והאמונות השליליות ולהגמיש את החשיבה הביקורתית והשיפוטית. להפחית עיסוק בלתי פוסק בגוף ולהוביל לשיפור הדימוי העצמי והגופני. ליצור שיח פנימי חדש וחיובי יותר, להוביל לתהליכי חשיבה וקבלת החלטות בצורה שקולה יותר ולא באופן אימפולסיבי, ולכוון את הדחף מהמיקוד באכילה להתפתחות וצמיחה בחיים.

.

.

נשארת עם שאלות על טיפול בהפרעות אכילה? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

מאמרים נוספים

פסיכותרפיה למבוגרים

טיפול במתבגרים

שאלות ותשובות

הפרעות אכילה - פסיכולוג ופסיכותרפיסט

פסיכותרפיה למבוגרים

המטרה המרכזית בטיפול הפסיכולוגי בגישה הפסיכואנליטית הוא להבין את שורש הבעיה, לטפל בקונפליקטים אישיים ובינאישיים כדי להקל על הסבל, להשתחרר מהמצוקה הרגשית ולהוביל לשינוי וצמיחה.

שלומי לוי I פורסם: 21/05/2015

.

"פסיכותרפיה" היא מילה ביוונית שמשמעותה: טיפול נפשי ("פסיכו" = נפש/  "תרפיה" = טיפול). היא מוכרת לנו גם בשמות טיפול נוספים כמו: טיפול פסיכולוגי, טיפול פסיכואנליטי, טיפול פסיכודינמי וטיפול נפשי. הגישה הפסיכואנליטית שעל עקרונותיה מושתת הטיפול הפסיכולוגי פותחה ע"י זיגמונד פרויד הפסיכואנליטיקאי שנחשב "לאבי הפסיכולוגיה המודרנית". התאוריה ושיטת הטיפול הפסיכואנליטית נפוצה מאוד בקרב פסיכולוגים בעולם המודרני וממנה התפתחו מגוון שיטות טיפול נוספות. הגישה הפסיכואנליטית היא שם כולל למספר זרמים של טיפול נפשי בפסיכואנליזה שהמשותף לרובם היא תפיסה כי לכל אדם עולם פנימי לא-מודע המושפע מדחפים, קונפליקטים, חלומות, משאלות ופנטזיות המשפיעים על הרגש וההתנהגות המודעת בחיי היומיום.

בחשיבה הפסיכואנליטית המצוקה הרגשית נקראת סימפטום שהוא למעשה הגורם שמוביל את האדם להגיע לטיפול פסיכולוגי. הסימפטום בבסיסו אינו מודע ואדם שמגיע לטיפול לרוב נוהג להתלונן על כאב שהינו חיצוני לעצמו לדוגמא, תלונה על בעיות אכילה. תפקיד המטפל בטיפול לסייע בהבנת הבעיה שעומדת מאחורי אותה תלונה לדוגמא, אותו בחור או בחורה המתלוננים על בעיות אכילה עשויים לגלות שהיא נוצרה בעקבות הפרעת אכילה של האם, ביקורתיות מצידה שהם שמנים שלא מפסיקים לאכול ועקב תחושת דחייה בקשר איתה. ניתן להבין מהדוגמא שהסימפטום או במילים אחרות תלונה, הוא הציר המרכזי שהטיפול נסוב סביבו והפענוח של התלונה מהווה חלק משמעותי באופן שבו ניתן לסייע למטופלים להבין את הבעיה ולעשות שינוי בחייהם..

.

.

לשאלות נוספות על טיפול פסיכולוגי או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. מהו טיפול בגישה הפסיכואנליטית?

הגישה הפסיכואנליטית מתבססת על הנחה שבריאות נפשית תקינה מושפעת בעיקר מהיחסים הבינאישיים המתפתחים בין הילד לבין ההורים והסביבה הקרובה במיוחד במהלך שנת חייו הראשונה. הפנמות והזדהויות עם דמויות הוריות בתקופת הילדות מהעבר משפיעות על יצירת היחסים הבינאישיים בהווה עם המשפחה הקרובה, ביחסינו הזוגיים, בקשרים חברתיים ויחסים בעבודה.

לפי הגישה הפסיכואנליטית המצוקה של האדם שנחווית בהווה משוחזרת בלשונו של פרויד בצורה של "חזרה כפייתית"  מהעבר, כלומר חוסר היכולת של האדם לשלוט במצב ספציפי בהווה מושפע מפגיעה או קושי שחווה בעבר ונותר בלתי פתור. לדוגמה, גבר או אישה שעברו בילדותם פגיעה מינית, גורמת לאובדן שליטה ביחסים הזוגיים בהווה ומרגישים צורך בלתי פוסק וכפייתי לשלוט בקרש הזוגי. אותו עניין בלתי פתור נקרא בהמשגה הפסיכואנליטית קונפליקט נפשי, זהו מצב נפשי שנוצר מסיבות ואירועי חיים שונים שלא נפתרו ועברו תהליך של הדחקה. שימוש בהדחקה מוביל בסופו של תהליך ליצירת סימפטום נפשי. מנגנון ההדחקה מסייע לאדם להמשיך את חייו בהווה ולהפחית תחושות של אי-נחת וחרדה כדי להימנע מהתכנים שמאיימים עליו במודע. פעולת ההדחקה חד פעמית אך מצריכה השקעת אנרגיה נפשית באופן מתמיד כדי למנוע מהתכנים המאיימים להעלות למודע. ניתן להבין בהקשר זה שפעולת ההדחקה מצד אחד מונעת מתכנים לעלות למודע ומפחיתה חרדה אך מצד שני, גורמת לניתוק מהתכנים המודעים בחיי הנפש, דבר שעשוי לקבע או להגביל בעיה נפשית.

הקונפליקט הנפשי גורם להיווצרות של סימפטום המצריך פענוח בטיפול כדי לפתור את הבעיה כפי שהצגנו בדוגמא קודם לכן, שאותה פגיעה מינית הולידה סימפטום שהתבטא בצורך בשליטה. פירוש מוצלח בטיפול הוא הבסיס לשינוי, מאחר ומספק תובנה חדשה שלא הייתה ידועה עד כה למטופל והיא משמעותית בחיי הנפש מאחר והיא מסייעת בקבלת החלטה שקולה, נכונה והמתאימה ביותר.

הפירוש מוביל לתהליך כולל שלרוב מתבטא בהפחתה בסבל, עוזר למטופל להתגבר על המחסומים הפנימיים, למצוא משמעות וליצור שינויים בעולמו הפנימי וביחסיו הבינאישיים.

.

.

סימפטום הוא האופן שבו האדם מציג התנהגות כלפי חוץ שדרכה ניתן ללמוד על מצוקה רגשית לא מודעת שהוא סובל ממנה

.

.

2. מהי הטכניקה הטיפולית בגישה פסיכואנליטית?

עקרון יסודי בגישה הפסיכואנליטית הוא שלכל אדם תהליכים נפשיים שחלקם מודעים וחלקם האחר אינם מודעים. תכנים שהפכו ללא מודעים לנפש עברו תהליך של הדחקה עקב תחושות של אשמה, בושה, גועל או משאלות אסורות מהעבר המשוחזרים בהווה וגורמים לתקיעות ומגבלות שונות בשגרת החיים. כאשר האדם חש שאינו מסוגל לשאת אירוע מסוים לדוגמא טראומה כתוצאה מתאונת דרכים באופן אוטומטי הוא מדחיק את הזיכרונות והתכנים הרגשיים שקשורים לאירוע ומעוררים אצלו חרדה.

טיפול בגישה הפסיכואנליטית מתבסס על טיפול באמצעות דיבור המשמש להעלאת אותם תכנים לא מודעים, לשיים (לתת להם שם) ולהפוך אותם מודעים ונגישים למטופל. לאחר שנים רבות של מחקר מצא פרויד שאסוציאציות חופשיות היא הטכניקה הטיפולית שגורמת לשינוי משמעותי ביותר בחיי הנפש ובאמצעותן כל מטופל יכול ללמוד באופן עמוק ומשמעותי יותר על עצמו, על מחשבותיו ורגשותיו. כדי לעורר אסוציציות חופשיות במהלך הפגישה האנליטית המטופל מתבקש לדבר בצורה חופשית על כל נושא שהוא רוצה או לחלופין להעלות באותו הרגע כל אסוציאציה או מחשבה שחלפה בראשו מבלי לחשוב אם לדבר עליה או לנסות לצנזר אותה.

עקרון שני וחשוב מאוד קשור ליחסי מטפל מטופל: מטופל שמגיע באופן סדיר לקליניקה ומשתף את המטפל בחיי הרגש גורם ליצירת קשר שנקרא בהמשגה הפסיכואנליטית העברה. יחסים אלו משמעותיים להבנת עולמו הפנימי ודרך הקשר האישי שנוצר המטופל נחשף בהדרגה לעולמו הפנימי ולקונפליקטים הנפשיים שמלווים אותו כיום. יחסי העברה מאפשרים למטופל לדבר ו"להשליך" תכנים רגשיים מפחידים ומאיימים כמו רגשות עזים של תשוקה, כאב, חרדה, דיכאון וצער ולשחזר יחסים בעייתיים שנוצרו עם ההורים מול המטפל בכאן ועכשיו. חשוב לדעת שהטיפול הפסיכואנליטי אינו חייב להתמקד בהבנת היחסים מהעבר וניתן לטפל בבעיה גם דרך הבנת היחסים הבינאישיים בהווה.

עקרון שלישי בטיפול הפסיכואנליטי קשור לעבודת הפרשנות והפענוח דרכם ניתן לרכוש תובנות חדשות וליצור משמעות בחיים. יצירת משמעות כוללת את הרצון לזהות מינית מוגדרת ברורה המספקת תשובות לשאלות מי אנחנו, מהן המטרות בחיים שלנו ומהו הדבר שאנחנו חולמים ושואפים להגיע אליו. משמעות יוצרת תחושה פנימית של סיפוק ושליטה בחיינו, מעצמנו ומהישגים האישיים שהגענו אליהם, כמו גם לתחושה כללית שהחיים "מלאים" באירועים וחוויות מהנים.

עקרון משמעותי נוסף בטיפול בגישה הפסיכואנליטית קשור לעמדתו של המטפל והיא להפנות את הקשב למטופל ללא דעות קדומות, ביקורת או שיפוטיות. בעניין זה, לתפיסתי המטפל אינו שופט או סמכות עליונה ששופטת את המטופל על מעשיו. דווקא היעדר שיפוטיות וביקורתיות מעודדת את המטופל ליחסי העברה ולהרגיש ביטחון שיכול לדבר על כל דבר. בסופו של דבר זוהי עמדה שגם מסייע בטיפול לאתר את הרצונות והתשוקות של המטופל ולכוון אותו לפעול על-פיהם.

בחלק זה ברצוני להתייחס לפרסומים שונים, שגויים ומטעים לפיהם ניתן להשיג שינוי בגישה הפסיכואנליטית רק לאחר פרק זמן ממושך. לאחר שנים רבות של ניסיון אישי ומקצועי התרשמתי כי טיפול בגישה פסיכואנליטית יכול לגרום לשינוי כבר מהפגישה הראשונה. מידת השינוי מושפעת מפרמטרים שונים: מחומרת הסימפטומים והמצוקה הרגשית שבגללה הגיע הפונה לטיפול, מידת הפניות, הרצון ותעצומות הנפש להתנהל מול קונפליקטים שעולים במפגשים והקשר הטיפולי ומידת האמון והביטחון שנוצר עם המטפל. כמו בכל גישה טיפולית כך גם בגישה הפסיכואנליטית, בעיה פשוטה יכולה לקבל מענה מהיר מאידך, ישנן פניות שהבעיה מטבעה מורכבת יותר כמו במצבים של טראומה בהם הטיפול עשוי להימשך על פני תקופה ארוכה יותר. בנוסף, חלק מהפונים לטיפול אינם מסתפקים בהבנת הבעיה ולדרכים שבהן ניתן ליצור שינוי ומגלים סקרנות ורצון להעמיק ולגלות יותר על עצמם. בפניות מהסוג הזה מן הסתם הטיפול נמשך לפרק זמן ממושך יותר. לתיפסתי הבחירה אם ומתי לעצור בטיפול אפשרית בכל שלב ונתונה להחלטתו הבלעדית של המטופל!

.

.

3. לכל שאלה תשובה!!

מתי כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי? כמה זמן נמשך טיפול פסיכולוגי? שאלות אלו ואחרות מעסיקות כל אחד ואחת. ניתן לקרוא כאן מספר שאלות ותשובות נפוצות כדי לסייע לקבל החלטה שתהיה משמעותית עבורך. לפרטים נוספים ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

 

א. מתי כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי?

בעבר התפיסה התרבותית הרווחת בקרב חלק לא מועט מהאנשים הייתה שאדם שפונה לטיפול פסיכולוגי הוא מעין "משוגע" שסובל ממחלה נפשית. כיום אנו חיים בעידן שהפתיחות לטיפול פסיכולוגי גדלה משמעותית ורבים פונים לטפל בנפשם מתוך הבנה שחברים ובני משפחה אינם יכולים לספק מענה לצורך שלהם. כיום פונים לטיפול פסיכולוגי לא רק כאשר הבעיות חמורות אלא כפי שפונים לרופא משפחה או רופא מומחה לצורך ייעוץ וטיפול בצרכים בריאותיים שגרתיים, כך גם הפניה לטיפול פסיכולוגי באופן כללי היא תוצאה של צורך למענה ספציפי או מתוך צורך במימוש עצמי ושיפור איכות החיים. ולמרות זאת, עדיין חלק מהאנשים עדיין חוששים לפנות לטיפול פסיכולוגי עקב סטיגמות חברתיות, מתוך בושה או מתוך חוסר אמון שטיפול פסיכולוגי יכול לסייע להם.

הסיבות לפנות לטיפול פסיכולוגי מגוונות: בעקבות משברים ואירועי חיים כמו אבל, אובדן, מחלות בריאותיות מגבילות שמעוררות מצוקה רגשית, פיטורין מעבודה, פרידה מחבר/ה וגירושין. המצוקה הרגשית יכולה להתפתח מסימפטומים של דיכאון, חרדה, פוסט טראומה והפרעות אכילה, על רקע קשיים בינאישיים במציאת בן/בת זוג, קשיים בתוך מערכת זוגית (פרטים נוספים במאמר טיפול זוגי) וקשיים בקשר עם בני-משפחה (פרטים נוספים במאמר טיפול משפחתי). סיבות נוספות לפניה לטיפול קשורות לעולמם הפנימי של המטופלים ועשויות לבוא לידי ביטוי בתחושות של "תקיעות", מבוי סתום, כישלון, בדידות, האשמה עצמית, דחייה, חוסר בטחון עצמי ופגיעה בדימוי העצמי שקשורים לחלקים הלא מודעים של הנפש.

.

ב. כיצד מתנהל המפגש הטיפולי? – המפגש הטיפולי מתחיל בהצגה עצמית או הסיבה שבגללה האדם הגיע לטיפול. בהתאם לסימפטומים המדווחים נבנית איתם יחד "ברית טיפולית" המגדירה את מטרות הטיפול כך שהם יוכלו להגדיר את השינויים שהיו רוצה להשיג במהלך המפגשים. בנוסף, נבנה איתם "חוזה טיפולי" – המסביר את הכללים של המפגש הטיפולי: התייחסות לגישה הטיפולית של הפסיכולוג, משך הפגישות, תדירותן ותנאי התשלום.

 

ג. האם חלה על הפסיכולוג חובת סודיות רפואית? – חלה סודיות רפואית על הפסיכולוג המטפל באופן דומה כפי שחלה על רופא. סודיות רפואית מבטיחה למטופל שהתוכן המילולי הנאמר בקליניקה נשמר בסודיות ע"י הפסיכולוג.

.

ד. האם פסיכולוג רשאי לתת תרופות? – פסיכולוג אינו רשאי לתת טיפול תרופתי. פסיכיאטרים הם רופאים המתמחים בטיפול בהפרעות נפשיות והם היחידים הרשאים לספק מרשמים לתרופות. עם זאת, כיום בחלק מהסימפטומים הנפשיים כמו דיכאון וחרדה רופאים נוספים כמו רופאי משפחה רשאים לספק טיפול תרופתי. טיפול תרופתי פעמים רבות עשוי להקל בחומרת הסימפטומים, אך אינו פותר את הבעיה וכדי לטפל בסיבות ובגורמים למצוקה הרגשית מומלץ לשלב במקביל טיפול פסיכולוגי.

ה. האם טיפול תרופתי פותר בעיה פסיכולוגית?לצערנו לא! אין תרופת קסם שפותרת בעיות נפשיות. יחד עם זאת, טיפול תרופתי מסייע מאוד בהקלה על סימפטומים כמו במצבים של דיכאון וחרדה. מחקרים מראים שנטילת תרופות במקביל לטיפול פסיכולוגי עשויים לספק הקלה משמעותית. לשאלות ותשובות נוספות ניתן למצוא בקישור שאלות ותשובות 

.

.

סיפורי מקרה מהקליניקה

בחורה שחשבה לעצמה שתוכל לקבל אהבה רק אם תרצה את סביבתה הקרובה: בחורה בשנות העשרים לחייה פנתה לטיפול עקב משבר ביחסים עם בעלה ועם ההורים שלה. המטופלת דווחה על קשיים אישיים להתאפק, נטייה להתפרץ, קושי לנהל שיחה עם בעלה מבלי צעקות והאשמות אישיות ונטייה שלה לעשות כל מה שהוריה מבקשים ממנה. נקודת מבט היסטורית בחייה האישיים העלתה כי בתקופת ילדותה הייתה עושה כל מה שההורים היו שמבקשים ממנה. בטיפול הבינה שהתמיד הרגישה צורך לרצות אחרים ולוותר על הצרכים שלה בקשר, דפוס התנהלות שחזר על עצמו גם ביחסים עם בעלה. במהלך המפגשים בקליניקה המטופלת התחילה באופן הדרגתי להעמיד את הצרכים שלה לפני כולם ווחשה פחות צורך לרצות את הסביבה.

אישה המשחזרת עם בעלה האלים והכוחני יחסים מוקדמים עם אביה: אישה הנמצאת לקראת סוף שנות השלושים לחייה פנתה לטיפול עם חששות מרובים להתגרש מבעלה. במהלך הטיפול עלו תכנים רגשיים מתקופת הילדות שהצביעו על חשיפה לקשר עם אב אלים ורודני. במפגשים בקליניקה הבינה כי משחזרת עם בעלה את היחסים עם אביה ע"י בחירה בבן זוג אלים וכוחני שנהג לפעול מולה באופן דומה לאביה. לאחר זיהוי והבנת הבעיה קבלה החלטה דרמטית עבורה להתגרש מבעלה. במפגשים בקליניקה רכשה לעצמה השכלה אקדמית, יצרה קשרים בין אישיים משמעותיים ובהמשך אף מצאה בן זוג חדש שהגדירה אותו כ"גבר של חייה"..

.

.

.

נשארת עדיין עם שאלות על טיפול פסיכולוגי? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

.

מאמרים נוספים

שאלות ותשובות.

.

טיפול פסיכולוגי, פסיכותרפיה למבוגרים

טיפול בחרדה

ת

חרדה היא תגובת חירום טבעית של הגוף לאירועי חיים בלתי צפויים. היא נגרמת כתוצאה מסכנות ואיומים חיצוניים או כתוצאה ממחשבות דמיוניות בעלות אופי קטסטרופלי על משהו רע שהולך לקרות. מצבי חרדה יכולים לגרום לקשת רחבה של תסמינים, גופניים ונפשיים, ובעוצמות שונות. המשותף למצבי החרדה השונים הוא שאין להם הסבר הגיוני, ופעמים רבות היא גורמת להימנעות שונות. המטרה המרכזית בטיפול בחרדה היא לאתר את הסיבה שגרמה להיווצרותה כדי להפחית את עוצמת הסבל והכאב ולהוביל לשחרור וצמיחה. ​

שלומי לוי I פורסם: 12/04/2015

.

אנו מניחים שחרדה היא תופעה טבעית ורגש המלווה כל אחד מאיתנו במהלך החיים. חרדה (Anxiety) היא חוויה רגשית שכולנו מכירים ונחשבת לתופעה שכיחה שיכולה להתפתח החל מתקופת הילדות בעקבות אירוע או מצב מסויים, וגם בקרב מתבגרים ומבוגרים. עם זאת, בד"כ אנו מצליחים להתמודד עם החרדות הרבות והשונות שמלוות אותנו, בצורות שונות בעיקר ע"י הימנעות. ניתן לומר בפשטות על רגש חרדה שהיא מתעוררת כתגובה טבעית של הגוף למצב סכנה. בחלק מהמקרים חרדה יכולה להפוך לתופעה קיצונית שגורמת לפגיעה בתפקוד האישי ובאיכות החיים.

יש לנו נטייה לבלבל בין פחד לחרדה, מאחר ולעיתים החרדה נתפסת כתחושה כללית של פחד ללא סיבה, המשפיעה על מצבנו הגופני והנפשי וגורמת לנו למעין תחושה של שיתוק. ננסה לעשות מספר הבחנות ביניהם: לגבי פחד, הוא נוצר כתוצאה מסכנה מפני איום ממקור חיצוני ידוע, ממשי וגלוי לעין. לדוגמה, כאשר אנו נתקלים באדם עם כלב גדול החושף את שיניו ונובח עלינו מקרוב או רכב המגיח במהירות ומאיים לדרוס אותנו במעבר חצייה. חרדה בשונה מפחד, מתעוררת כתגובה לאיום או תחושת סכנה שאינה מוכרת או ידועה ושאינה נראית לעין, ולכן קשה יותר לזהות ולהתמודד איתה. לדוגמא, אם הסובלת מדאגת יתר מבלי שהסבל קשור למצב או אירוע מסויים שחוותה, מתקשרת מדי יום מספר פעמים לדרוש בשלומם. תחושה של פחד יכולה לגרום לנו גם לחרדה פנימית לדוגמא, כאשר אנו הולכים בשביל בערב ובחשיכה בזמן שאדם הולך אחרינו, ואנחנו מתחילים לדמיין במוחנו שהוא הולך לפגוע בנו. המשותף לפחד וחרדה שבשני המקרים הגוף מגיב בחירום ונלווים אליהם סימפטומים גופניים זהים המכווננים אותנו להתמודד באופן יעיל ומיידי עם מצב הסכנה. התסמינים המרכזיים של חרדה באים לידי ביטוי: בתסמיני גוף כמו תכיפות במתן שתן, קוצר נשימה ומתח שרירים מוגבר לצד ותסמינים רגשיים של דאגה, מתח ועצבנות. חשוב לציין, שחרדה הנמשכת לאורך זמן עשויה להשפיע על יכולות החשיבה, הריכוז והלמידה שלנו.

קיים הבדל משמעותי גם בין חרדה בריאה שהינה מנגנון בריא וטבעי המניע לפעילות ועשייה הפועלת באופן תקין לעומת הפרעת חרדה. הפרעת חרדה מבטאת תגובה מוגזמת וקיצונית למצב או לאירועהעוצמה שלה גבוהה יותר והיא נוכחת באופן מתמשך בחיי היומיום.  במצבים מעין אלו אדם שמרגיש חרדה עשוי להתעסק באופן מוגזם ומתמשך בשאלות כמו: "מה יקרה לי אם". התסמינים המרכזיים שלה באים לידי ביטוי בתחושת דאגה, דריכות יתר וצורך להימנע ממצבי סכנה מאיימים. חרדה בצורתה החריפה יכולה להתבטא גם בהתקפי חרדה (פאניקה). זוהי הפרעת חרדה המתבטאת בהתקפי חרדה חוזרים ונשנים ומתרחשים באופן בלתי צפוי, בפרץ עוצמתי של פחד ואימהובליווי סימפטומים גופניים ודריכות יתר. לדוגמא, אדם החווה התקף חרדה עשוי לייחס את מה שהוא מרגיש בגוף לכך שהוא עובר התקף לב או עומד להשתגע. מלבד המצוקה הרגשית והגופנית היא עשויה לגרום להימנעות מאירועים או סיטואציות חברתיות.

רגש חרדה יכול להופיע בעקבות גורמים חיצוניים כמו: תקיפה מינית, תאונה חמורה, אסון טבע, השתתפות במלחמה או חשיפה לאזורי לחימה או גורמים פנימיים. כלומר, להתעורר כסימפטום הנגרם מקונפליקט פנימי שאפשרות אחת, נוגעת לתחושה של אובדן השליטה על הדחף שלנו. לדוגמה, נערה שחווה חרדת נטישה בילדות ונפרדה לאחרונה מבן זוגה, מיישבת את התחושה על אובדן שליטה בחייה באכילת יתר כדי להפחית חרדה, או סטודנט שנכשל במבחן משליך את כעסו על בת זוגו, ולאחר האירוע חש אשמה מבחינה מוסרית שלא צריך היה לפגוע בה.

לחרדה יש גוונים שונים והיא משפיעה על כל אדם בצורה אחרת. כאשר היא אינה מטופלת יכולות להיות לה השלכות קשות בחיי היומיום. היא יכולה לגרום למצוקה, כאב וסבל נפשי, ומלבד פגיעה בחיים האישיים היא יכולה לפגוע בחיי משפחה, חברים ובעבודה. לכן כאשר אנו מרגישים שהחרדה מעוררת דאגה מוגזמת, בעוצמה גבוהה ולאורך זמן אלו סימנים לפנות להתייעצות מקצועית. הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, חקירה מעמיקה של הנפש, לצד הקשבה והבנה את הצרכים של המטופל.

.

​..

לשאלות נוספות על טיפול בחרדה או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

. .

1. חרדה מהי?

חרדה העסיקה רופאים ואנשי טיפול עוד מראשית ההתפתחות של הפסיכולוגיה המודרנית, ופרויד היה הפסיכואנליטיקאי הראשון שחקר אותה לעומק, במשך שנים רבות ופיתח תיאוריות והסברים להיווצרותה. נתחיל עם התיאוריה הראשונה שפיתח ונתקדם לתיאוריות והסברים נוספים בהמשך.

.

א. מקור החרדה לפי מודל ההתמרה של הליבידו

מודל ההתמרה של הליבידו היא התיאורית הראשונה שפיתח פרויד בניסיון להסביר מהו הגורם לחרדה. נסביר אותו בקצרה ונרחיב עליו בהמשך. לפי אותה הבנה פרויד ראה בחרדה ביטוי של עודף גירויים שלא מצא פורקן הולם וזה מפעיל את המערכת הנפשיתזוהי תפיסה שהינה הבסיס לתיאוריה השנייה שפיתח פרויד בהמשך.

על מנת שניתן יהיה להסביר את המקור לחרדה לפי התיאוריה הראשונה ניעזר במונח דחף בו פרויד עשה שימוש משמעותי. השימוש הראשון המשמעותי שעשה פרויד במונח "דחף" הופיע במאמר "שלוש מסות על התאוריה של המיניות" משנת 1905, המכיל חקירה מקיפה שערך לגבי מקורות הדחף. פרויד גילה כי הדחף האנושי שהוא – מיני ודחפי מיסודו, קיים עוד מתקופת הילדות המוקדמת. לדוגמה, בצורה של אוננות אוטו ארוטית של הילד או הילדה הצעירים המשחקים באיבר מינם. המושג דחף זכה להתייחסויות רבות נוספות עליהן לא נרחיב כאן, אולם בגרסתו האחרונה נחלק לדחף החיים (דחף המין) אל מול דחף המוות: פרויד ראה את שני הדחפים כעקרונות בסיסיים שמניעים את בני האדם לסיפוק ואושר כאשר מדובר בדחף החיים, לעומת תוקפנות הרסנית כלפי העצמי או האחר כאשר מדובר בדחף המוות. כאשר נוצר מצב שאנו מתקשים להתמודד עם שני הדחפים, הנטייה הבסיסית שלנו היא להדחיק את התוכן המאיים אל הלא מודע וכתוצאה מכך נוצרת חרדה.

מושג חשוב נוסף בו פרויד עושה שימוש הוא הליבידו שמוגדר על ידו כדחף המין – זוהי אנרגיית החיים שמעוררת, מניעה ודוחפת את האדם לעשייהבמובנו הרחב פרויד ראה בליבידו לא רק כדחף המאפשר סיפוק והנאה מיחסי מין, אלא גם אנרגיה נפשית שדוחפת אותנו לעשייה ויכולה להתבטא באכילה, ריצה, שירה, ריקוד, ספורט ועוד בהתאם לצרכים והרצונות שלנו.

פרויד ראה בנפש האדם כמערכת סגורה שיש בה כמות אנרגיה קבועה שאינה משתנה. כעת נוכל להבין כיצד המושגים דחף וליבידו משתלבים בתיאוריה. הדחף פועל באופן קבוע מתוך צורך להשיג מטרה מסוימת כמו לדוגמה, להגיע באמצעות אכילה לתחושת שובע. ראשיתו של הצורך במתח פנימי או גירוי חיצוני שנוצר אצלנו המושפע ממה שקורה בחוץ. לדוגמא, עברנו ליד חנות שווארמה והמראה של הבשר שנצלה הינו הגירוי שמגיע באופן חיצוני כלפינו. כאשר הגירוי מקבל מענה, מערכת העצבים פורקת את המתח הראשוני שנוצר ובדוגמה של הצורך להיות שבע השווארמה הוא האמצעי שסיפק את המטרה. לפי הסבר זה, חרדה מתעוררת כאשר חולף הזמן והצורך אינו מסופק ומצטבר יותר ויותר אנרגיה נפשית (ליבידו) בגוף שלא התפרקה. המתח הפנימי גובר, כאשר בדוגמה של הצורך לאכול שווארמה, תחושת הרעב הולכת וגוברת. למעשה, האנרגיה נפשית עודפת שלא קבלה מענה היא עוברת תהליך של התמרה ו"נשפכת" על הגוף ולמעשה מהווה מקור לחרדה.

.

ב. מקור החרדה לפי תיאוריית החרדה השנייה

ניתן לתאר את תיאוריית החרדה השנייה בקצרה, והיא שרגש החרדה נוצר כתגובה למצב טראומטי בו אנו חווים תחושה של חוסר ישע, וזאת עקב הצטברות של רגשות (או גירויים) הפועלים על המערכת הנפשית מבלי שניתן לפרוק אותם.

פרויד פרסם את תיאוריית החרדה השנייה במאמרו המפורסם, "עכבה סימפטום וחרדה" משנת 1926 וכך הוא מתייחס במילותיו: "אין זה פשוט לתפוס את החרדה.. החרדה היא, אם כן, בראש ובראשונה דבר מה שחשים בו. אנו קוראים לה מצב אפקטיבי.. היא נושאת אופי מובהק של אי עונג". לפי התיאוריה החדשה פרויד מסביר כי חרדה נוצרת מעודף של רגשות הגורמת לתחושה של אי נוחות. אבחנה נוספת בתיאוריית החרדה השנייה היא שחרדה אינה מושפעת מדחפים שהם ביולוגיים ביסודם, אלא מושפעת מרגשות שליליים. עם זאת, באופן דומה לתיאורית החרדה הראשונה, חרדה נוצרת כתוצאה מהצטברות של עודף רגשות שלא עברו תהליך של פורקן באופן תקין.

.

.

2. בין פחד לחרדה

פחד חרדה אלו שני מושגים נפוצים ושגורים בחיי היומיום שהשימוש בהם הפך למטבע לשון. רבים מאיתנו נוהגים להשתמש בהם כאשר אנו רוצים לתאר רגשות, אך פעמים רבות מבלבלים ביניהם מאחר ולעיתים החרדה נתפסת כתחושה כללית של פחד ללא סיבה, המשפיעה על מצבנו הגופני והנפשי וגורמת לנו למעין תחושה של שיתוק. הבלבול מתבטא בעיקר כאשר אנו רוצים להסביר רגש של פחד ובפועל מתכוונים לחרדה. לדוגמה, ילדה המספרת לאימה כי היא מפחדת שמפלצת תטרוף אותה והאם מספרת שהילדה מפחדת בעוד שלמעשה מדובר בחרדה. האבחנה המרכזית שעשה פרויד אבי הפסיכואנליזה בין פחד לחרדה הוא שלפחד יש אובייקט ואילו החרדה חסרת אובייקטבאופן הפשוט ביותרלחרדה אין אובייקט שרואים, משהו לאחוז בו מבחינה ממשית ולכן קשה יותר להתמודד עם רגש שאינו גלוי או מוחשי. בהתאם להבנה הזאת ניתן לומר על פחד, שזהו רגש שמתעורר מול מצב סכנה חיצוני, ספציפי וגלוי לעין שנתפס כמאיים באופן ממשי ומיידי. לדוגמא, מחבל שרץ לקראתנו ומנסה לדקור אותנו או פחד מפני נחש שצץ לקראתנו במהלך טיול במדבר. חרדה לעומת זאת, מתעוררת בעקבות מצב סכנה המופיע ללא סיבה ממשית הנראית לעין. במקרה של הילדה הצעירה מדובר בחרדה מאחר והמפלצת אינה נראית לעין ונמצאת בדמיון שלה מתוך צורך להרגיש מוגנת בביתה. ההבדל משמעותי נוסף בין פחד וחרדה הוא שתגובת הפחד חדה, מהירה וחולפת מהר, לעומת חרדה שהיא הרגשה של אי נעימות מתמשכת. הדבר שכן משותף לפחד וחרדה הוא שבשני המצבים הגוף מגיב בחירום ונלווים אליהם סימפטומים גופניים זהים.

.

.

3. תסמינים של חרדה

מבין התסמינים השונים של חרדה התסמינים הרגשיים והגופניים, הם אלו המכווננים בעיקר להתמודד באופן יעיל ומיידי עם גורם הסכנה. נתמקד בהם אך גם בתסמינים קוגניטיביים והיתנהגותיים בחלק זה:

.

א. תסמינים גופניים – ניתן לומר על החרדה שהיא מעין "מערכת אזעקה" פנימית של הגוף שפועל באופן אוטומטי, מתוך מטרה לאותת על סכנה מיידית. פרויד מתאר שני מצבים של אות חרדה (כסיגנל) המאותתים על חרדה אפשרית: מצב אחד, כאשר המנגנון הנפשי "אגו" מזהה סכנה שהולכת וקרבה ומאותת עליה מבפנים, כמו אזעקה שמהדהדת מבחוץ ולכן היא מעין אות חרדה. לדוגמה, כאשר אדם נדרש לדבר בפני חברי הנהלה והמחשבה שמלווה אותו על התגובה השלילית מצדם גורמת לפרץ של חרדה. במצב השני, חרדה נוצרת בעקבות היזכרות (תמונת זיכרון) של אחת החוויות הטראומטיות שהאדם חווה בעברו בהווה. לדוגמה, ביקור בגן ציבורי יחד עם בן הזוג שמזכיר לה לפתע שמספר שנים קודם לכן עברה פגיעה מינית באותו מקום. הניסיון בקליניקה מראה שבחלק מהמקרים אות החרדה פועלת בצורה נכונה ובמקרים אחרים דריכות יתר גורמת להתרעת שווא. לדוגמא, רעש של אמבולנס שמעורר אצלנו באופן שגוי זיכרון של אזעקה עירונית להיכנס לממ"ד.

החרדה כאמור, גורמת לגוף להיכנס למצב של דריכות מיידית ומפעילה את מערכת העצבים הסימפתטית. זוהי מערכת עצבים שפועלת באופן אוטונומי לצורך מאבק או נסיגה בהתמודדות עם מצבי סכנה מיידית. היא זו שמכינה את הגוף לתגובה בהתאם למנגנון הישרדותי של “fight, flight or freeze”, כלומר, להתמודד עם מצב הסכנה ע"י בריחה או מלחמה. עם זאת, ישנם מקרים בהם במצב סכנה הגוף חש קיפאון, זהו מצב אופייני למצבי דחק פוסט טראומטיים בהם האדם נעצר ומתקשה להגיב לסיטואציה. במצבים מעין אלו, התסמינים השכיחים כתגובה של המערכת הסימפתטית מתבטאים בעלייה בקצב הלב ובאספקת הדם לשרירים. לחץ הדם עולה כדי להזרים דם לאזורים חיוניים לצורך הגנה על הגוף.

רגש חרדה בשגרה למי שאינו סובל בהכרח מהפרעת חרדה יכולה לגרור תסמיני גוף המבטאים קושי להתמודד עם המצב הנפשי ולתחושות שונות כמו: מחנק בגרון, קוצר נשימה, צמרמורות, הזעת יתר, סחרחורות, מתח בשרירים, חולשה, תסמינים שונים במערכת העיכול, בחילות ויובש בשפתיים..

ב. תסמינים רגשיים – כאשר אנו מפרשים את הסיטואציה כמצב סכנה הגוף מגיב בדריכות יתר כדי להגן על עצמו, ותסמינים רגשיים נוספים יכולים להתבטא בלחץ נפשי, מתח, בלבול ותחושות של חוסר אונים, חוסר וודאות וחוסר שליטה על המצב..

ג. תסמינים קוגניטיביים – מאחר ומחשבות משפיעות על רגשות, במצבי חרדה אנו נוטים לעסוק באופן מוגבר במחשבות בעלות תוכן של דאגה. המחשבות על דאגה נובעות מהצורך הבסיסי להחזיר את תחושת הוודאות והשליטה שאבדו, ולמצוא פתרון למצב הסכנה. כאשר התחושה שאין פתרון לבעיה, החרדה מציפה את הגוף ופוגעת ביכולת החשיבה. בד"כ המחשבות חוזרות על עצמן מתוך צורך לתקן את הבעיה ולהחזיר את המצב לקדמותו, כפי שאופייני לאלו הסובלים מפוסט טראומה. הצפה של חרדה מעוררת גם חשיבה שלילית וקטסטרופלית, אלו מחשבות בעלות תוכן של דאגה מפני אסון גדול שהולך להתרחש בעתיד שיש אי ודאות לגבי התוצאה שלו..

ד. תסמינים התנהגותיים – ההתנהגות השכיחה ביותר במצבי חרדה היא הימנעות. זהו מנגנון הגנה הפועל כדי להגן עלינו מפני מה שאנו מרגישים ומפרשים כמצב סכנה. חרדה יכולה להוביל להימנעויות שונות כמו: להימנע מלנהוג או לטוס, מחשש לעבור תאונה, להימנע מיציאה מהבית מחשש מפני בושה על רקע מראה חיצוני או מחלה או מתוך חשש לסכן את עצמנו. הימנעות מסייעת לתחושת הקלה באופן מידי, מאידך היא משמרת ואינה פותרת את הבעיה.

התסמינים עליהם דברנו בחלק זה הינם מעין "כלים פנימיים" של הגוף לאותת לנו על מצבי סכנה. חרדה מצריכה התערבות מקצועית כאשר היא הופכת לבעיה ממשית. כלומר, כאשר אנו מגיבים באופן מוגזם ולא מותאם למצב שמעורר חרדה מבחינת העוצמה, ומשך הזמן של המצוקה הרגשית. כעת ננסה להכיר את סוגי החרדה לפי ספר האבחון הרפואי:.

.

.

4. סוגי חרדה לפי ספר האבחון הרפואי

ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM), מאבחן ומסווג סוגים של הפרעות חרדה לפי הסימפטומים השונים שמחוללים כל הפרעת חרדה. נתייחס למספר סוגים שכיחים של הפרעות חרדה:

.

א. הפרעת חרדה מוכללת (Generalized Anxiety Disorder) – זוהי אחת מהפרעות החרדה הנפוצות ביותר. המאפיין המרכזי שלה הוא דאגה מתמשכת ומוגזמת, מפני אירוע או מצב מסויים שקשור לחיי היומיום, בעיקר סביב נושאי בריאות וגם מבחינה כלכלית ומפני אסון עתידי. משפט מרכזי שמאפיין דאגנות הוא: "מה יקרה אם?..". לדאגה המוגזמת נלווית דריכות יתר ומחשבות קטסטרופליות הנוגעות בעיקר לתחושות של אי וודאות. ההתנהלות של מי שסובל ממנה מתבטאת בנטייה להציק ולהטריד חברים ובני משפחה בכל עניין שמטריד אותם לדוגמא, בדיקה שהם בריאים או מתי הם חוזרים הביתה. הסובלים מהפרעת חרדה כללית נוטים להגיב בעוצמה גבוהה על כל שינוי, קושי או קונפליקט בחייהם האישיים וביחסים עם בני משפחתם..

.

ב. הפרעות פוביה (Phobia) – זוהי חרדה שהמקור של המילה פוביה ביוונית הוא – (Phobis) כלומר, פחד ובריחה. החרדה מתבטאת בפחד קיצוני מפני אובייקט מסויים או מצב מסוים, הגורם לפגיעה ממשית בתפקוד שלנו בחיי היומיום. נהוג לחלק פוביות לארבעה סוגים:.

פוביות ספציפיות – היא פחד או חרדה המתעורר בעקבות חשיפה לאובייקט או סיטואציה ספציפית. החשיפה לאותו גירוי לרוב גורמת לתגובת חרדה מיידית, שהולכת ומתעצמת וגורמת למצוקה ולניסיונות להימנע או לברוח מהתמודדות עם אותם הפחדים. לדוגמא, ילדה המתמודדת עם פוביה מדם עשויה לוותר על בדיקת דם חשובה שיכולה לסייע לה מבחינה בריאותית או אדם הסובל מחרדה מפני טיסות נשאר בארץ בזמן שבני משפחתו מטיילים בחו"ל. ההבדל בין פוביה ספציפית להתקף פאניקה היא שמצב של פאניקה היא לא מתעוררת בעקבות אובייקט חיצוני ברור, או במילים אחרות אין לה אובייקט. נהוג לחלק את הפוביות הספציפיות לארבע תתי קבוצות עם זאת, ראוי לציין כי ישנן מאות פוביות ספציפיות קיימות שנפוצות פחות.

.

  • פוביה מבעלי חיים – פחד מבעלי חיים כמו כלבים, נחשים, עקרבים וחרקים. פוביה יכולה להיות ספציפית לנחשים ויכולה להיות מוכללת לכלל הזוחלים.
  • פוביה מסביבה טבעית – פחד גבהים, חושך, מים, ברקים ורעמים, סערות.
  • פוביות מצביות – פחד מטיסות, מקומות סגורים ומעליות.
  • פוביה מדם – פחד מזריקות, פציעות ובדיקות דם.

.

.

חרדה חברתית (פוביה חברתית) – זוהי הפרעת חרדה שכיחה ביותר, היא מתבטאת ברמת חרדה גבוהה מפני ביצוע פעולה בעלת אופי חברתי מסויים בשל תחושות של מבוכה ובושה מתגובה שלילית ע"י אחרים. פעמים רבות החשש הגדול מוביל להימנעויות כמו במצבים של צורך לדבר בפני קהל, להיות חלק ממפגש חברתי בו נדרשת השתתפות ועוד..

אגורפוביה – זוהי פוביה שכיחה מאוד המאופיינת בפחד וחשש להיות במקומות ציבוריים הומים פתוחים או סגורים, שיהיה קשה או מעורר מבוכה להימלט מהם. באגורפוביה קיים עיסוק מוגבר בהרגשה "מה יקרה לי אם…" לדוגמא, "מה יקרה אם אני אצטרך ללכת לשירותים ולא יהיו שירותים באזור?". פחדים אופייניים לאגורפוביה מתבטאים בחשש להיות לבד, להימצא בתוך מסיבה, תיאטרון ואחרים. באגורפוביה ישנה סכנה שהחרדה תוביל להימנעות מוחלטת מיציאה מהבית..

..

ג. הפרעת פאניקה (Panic Disorder) – זוהי הפרעת חרדה המתבטאת בהתקפי חרדה חוזרים ונשנים המתרחשים באופן בלתי צפוי. מדובר בפרץ עוצמתי של פחד ואימה המופיע בצורה פתאומית, ומלווה בסימפטומים גופניים של דפיקות לב חזקות ומהירות, קוצר נשימה וכאבים בחזה. זהו התקף חרדה ממוקד בזמן שמגיע לשיאו תוך מספר דקות וכולל מהלך של התגברות, הקצנה ורגיעה, ועשוי לגרום לתחושות של פחד להשתגע, מאיבוד שליטה או מהתקף לב. התקפי פאניקה גורמים לדאגה גדולה שהם יחזרו על עצמם שוב ולכן אילו הסובלים ממנה לרוב נוטים להימנע ממצבים או אירועים שבהם ההתקפים הקודמים התרחשו..

.

ד. הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) – זוהי הפרעת חרדה מגבילה ביותר שלרוב פוגעת בתפקוד באופן משמעותי. היא מופיעה בד"כ לצד הפרעות נפשיות נוספות ובעיקר דיכאון. המאפיינים המרכזיים של הפרעה טורדנית כפייתית מתבטאים במחשבות טורדניות והתנהגויות כפייתיות. המאפיינים המרכזיים של מחשבות טורדניות מתבטאים בדימויים או בדחפים שחוזרים על עצמם ואשר נחווים כפולשניים וגורמים למצוקה רגשית. ההתנהגויות הכפייתיות באות לידי ביטוי בפעולות קומפולסיביות או במחשבות חוזרות ונשנות שהאדם חווה כדי להפחית חרדה. הפרעה טורדנית כפייתית זוהי הפרעה מגוונת הכוללת מחשבות טורדניות והתנהגויות כפייתיות בעלות תכנים בנושאי לכלוך וזיהום, תוקפנות, מוסר, הטלת ספק ומיניות. רבים מהסובלים ממנה מתלוננים על מחשבות טורדניות עקב חשש לעשות טעויות, קיים צורך בסימטריה ובסדר או שהן מתבטאות בעיסוק מוגזם במראה הגוף. התנהגויות כפייתיות נפוצות באות לידי ביטוי בספירה, בבדיקות חוזרות ונשנות, בצורך לקבל אישור, בשטיפה או רחצה כפייתית. גם אגירת חפצים הינה תופעה שכיחה. פרטים נוספים ניתן לקרוא במאמר הפרעה טורדנית כפייתית (OCD).

 

ה. פוסט-טראומה (PTSD) – הפרעת דחק פוסט טראומטית זוהי הפרעת חרדה המתפתחת בתגובה לאירוע טראומטי הגורמת למצוקה נפשית גדולה ולפגיעה בתפקוד של האדם. לפי ספר האבחון הרפואי אירוע נחשב לטראומטי כאשר האדם חווה מצב סכנה או שהיה עד להתרחשותו, או שהתעמת עם אירוע או אירועים שכרוכים בהם מוות, פציעה חמורה או איום על שלמות הגוף שלו או של אחרים. הדבר השני, שהאדם הגיב לאותם אירועים בפחד עז, חוסר אונים או תחושת זוועה. מלבד הנזק הפסיכולוגי אירוע עונה על הגדרה כטראומטי כאשר בזמן האירוע היה נזק לגוף או איום על הקיום הגופני.

נהוג לחלק את התסמינים האופייניים להפרעת דחק פוסט טראומטית לשלושה סימפטומים מרכזיים: החייאת הטראומה מחדש, הימנעויות ותסמיני עוררות יתר. הקושי המרכזי הנעוץ בחוויה הטראומטית הוא לתאר את האירועים באופן מילולי, ובצורה מפורטת ומלאה. הטיפול בגישה הפסיכואנליטית לטראומה משתמש במילים, צלילים, זיכרונות ופלאשבקים מהאירוע, כדי לקשור ולחבר ביניהם לבין החוויה הרגשית, להפחית תחושת חרדה ולהחזיר את השליטה לחיים. פרטים נוספים ניתן לקרוא במאמר פוסט טראומה(PTSD) .

.

.

5. גורמים לחרדה

במהלך שנות המחקר הרבות בחרדה התמקד פרויד בעיקר בגורמים הפנימיים להיווצרותה, כלומר מה שאנו מרגישים בתוכנו מבפנים. גורמים פנימיים מתקשרים לקונפליקטים רגשיים לא מודעים ולא פתורים ונהוג לקרוא להם גם בשם גורמים פסיכולוגיים. עם זאת, בנוסף ישנם גם גורמים חיצוניים שיכולים להוביל לחרדה. בחלק הראשון נתמקד בגורמים פנימיים לחרדה ובחלק השני נתמקד בגורמים חיצוניים שיכולים ליצור חרדה:

.

א. גורמים פנימיים/פסיכולוגיים

טראומת הלידה – הלידה הוא האירוע הראשון בחיי התינוק שבו הוא חווה רגש של חרדה. לפי פרויד "היציאה מהרחם של האם טומנת בחובה אפשרות של סכנה ממשית להמשך חייו של העובר שאינו מודע כלל לאפשרות שהלידה עלולה להסתיים במותו". החרדה היא מפני סכנה ממשית, הוא מוסיף במילותיו: "התשובה אם כן לשאלתנו בנוגע למשותף לחוויית הלידה ולתחושת חוסר האונים של התינוק הוא ההפרעה האקונומית באמצעות גידולן של עוצמות הגירוי המתחננות לטיפול, וגורם זה הוא, אם כן, הגרעין הממשי של הסכנה". כלומר, עודף גירויים שיכולים לעורר תחושת חרדה. פרויד רואה בטראומת הלידה כייצוג לחרדה מפני מציאות שאינה צפויה ומאפיינת רגשות של חוסר אונים וחוסר ישע..

אובדן האם כאובייקט – בהמשגה של פרויד ופסיכואנליטיקאים רבים אחרים, האֵם נתפסת כאובייקט הראשון והמשמעותי ביותר עבור התינוק. הפרידה של העובר מהאֵם מתרחשת לאחר הלידה והיא משמשת עבורו כאובייקט אך במקביל כמי שאחראית לספק מענה לצרכיו. הידיעה שהאֵם נוכחת ומספקת את צרכיו מרגיעה ומפחיתה אצל התינוק חרדה. אולם, מה קורה כאשר האם נעדרת או אינה מגיבה כלפיו? תינוק שאינו מקבל מענה לצרכיו חש חוסר סיפוק (אי עונג) ובמילותיו של פרויד חש "חסר ישע" עקב התלות באם.  פרויד מצביע על מצב סכנה פנימי מסוג זה כמושפע מחוויית סבל פאסיבית הגורמת לתחושות של חוסר אונים וריקנות. תחושת ריקנות עולה פעמים רבות בהקשר של אובדן ממשי כמו הורה שנפטר והמתאבל אינו יודע כיצד למלא את החלל שנפער. זהו רגש שנפוץ בקרב אלו הסובלים מהפרעות אכילה, שלאחר התרוקנות מדווחים על תחושת ריקנות. ריקנות זהו רגש שיכול להתעורר גם בתגובה לאובדן מופשט. כמו לדוגמה, פרידה מבין זוג הגורמת לתחושה של חרדה בעקבות הקושי למלא את החלל שנוצר לאחר הפרידה..

חרדה מפני אובדן אובייקט האהבה – בתקופת הילדות המוקדמת תחושה של אובדן נחווית כמסעירה ומעוררת חרדה. פרויד מתייחס לכך באופן הבא: "מאחר ורק מקרים מעטים של ביטויי חרדה בילדות מובנים לנו – לאלו עלינו להיצמד אך יש עוד חוויות כאלו ואילו הם: כאשר הוא נמצא לבדו, כאשר הוא שרוי בחשכה או לנוכח אדם זר במקום האדם המוכר (האם) – וניתן לצמצם את שלושת המקרים לתנאי אחד והוא חסרונו של אדם אהוב (מושאה של התשוקה)". האם מייצגת את אובדן אובייקט האהבה הראשון..

חרדת נטישה/פרידה – היא דוגמה קלאסית לקונפליקט בין הצורך להרגיש אהוב לבין אובדן אובייקט אהבה. פרויד מביא דוגמה לחוויה של נטישה כאשר הוא מספר על משחק "פור-דה "(Fort/da)  ששיחק נכדו. הילד הקטן נותר לבדו בחדר לאחר שהאם יצאה, והוא המשיך באופן חזרתי להשליך סליל עץ הקשור לחוט שקשור. אנו מנחים כי היעדרות האם נחוותה כנטישה או אובדן ממשי עבורו. לעתים קרובות ילדים חשים אשמה כאשר הוריהם מתגרשים מאחר ומשוכנעים שהיה להם חלק בפרידה של ההורים. תחושת האובדן של דמות אוהבת עשויה לגרום מלבד לתחושת אשמה גם לצורך לרצות אחרים בבגרותם. חרדת נטישה יכולה להתבטא גם בפרידה בעקבות אהבה נכזבת ובכל הנוגע ליחסים בינאישיים..

חרדת סירוס – זוהי חרדה שפרויד מייחס לה חשיבות גדולה בתיאוריה הפסיכואנליטית שפיתח. ננסה להבין את המשמעות של חרדת הסירוס דרך ההמשגה על תסביך אדיפוס שהיא תגלית פרוידיאנית קלאסית. לפי פרויד תסביך אדיפוס מופיע במהלך ההתפתחות של הילד, והוא משמש כמארגן מרכזי של חיי הנפש שסביבו נבנית זהותו המינית של האדם.  מי היה אדיפוס? במיתולוגיה היוונית מסופר סיפורו של המלך אדיפוס: "המלך אדיפוס, שהרג את אביו לאיוס ונשא את אמו יוקסטה לאישה, אינו אלא מי שמגשים את משאלת ילדותנו". השימוש בסיפור על המלך אדיפוס מתאר את השינוי שעובר הילד במהלך ההתפתחות הפסיכו-מינית. כלומר, בתסביך אדיפוס "בצורתו החיובית" הילד נמשך וחושק באמו המשמשת עבורו אובייקט האהבה הראשון. מקור החרדה הוא ממשי כי הילד חושש באופן לא מודע כמובן, שאביו יסרס ויגזול ממנו את הפין, בשל משאלת העריות כלפי האם. "בתוכנה של חרדת הסירוס מצויה ההינתקות מאובייקט אהוב ויקר ביותר" כלומר במהות שלה חרדת סירוס זוהי חרדה מפני אובדן או פרידה. יחד עם זאת, חרדת הסירוס היא גם הכוח המניע לפתרון של התסביך האדיפלי כאשר הילד מקבל על עצמו לוותר על מימוש המשאלה לקחת לו את אמו ואז ממיר אותה בהזדהות עם האב (בתסביך אדיפוס "בצורתו המהופכת" ישנה הזדהות נשית של הילד והזדהות גברית של הילדה). כלומר, בקונפליקט הפנימי שנוצר בין הצורך לקחת לעצמו את אמו לבין אובדן הפין הפתרון שנוצר הוא להזדהות עם האב. ההפנמה של הילד את מערך היחסים המשולש (אבא, אמא, ילד) משמעותית להתפתחותו התקינה דרכה הוא יכול ללמוד להתבונן על המציאות, על האחר ועל עצמו. תהליך תקין מאפשר לו להיפרד מהאם ובהגיעו לגיל בגרות לפנות לנשים אחרות ולמצוא בהן מקור לסיפוק מיני.

.

פרויד עסק בחרדה לכל אורך התפתחות הגישה הפסיכואנליטית. תסביך אדיפוס וחרדת הסירוס היו תכנים רגשיים שנתן עליהם את הדעת עוד בתחילת דרכו. עם זאת, הוא יכול היה להסביר את הגורמים לחרדה בצורה מעמיקה יותר לאחר שפיתח את המודל הסטרוקטורלי (המבני) לנפש האדם. במאמרו "האני והסתם", משנת 1923 הציג פרויד לראשונה את המודל הסטרוקטורלי הידוע גם בשם "הטופיקה השנייה". לפי אותו מודל הניח פרויד כי לכל אדם תהליכים נפשיים שחלקם מודעים לנו וחלקם לא מודעים. הוא חילק את הנפש לשלושה מבנים נפשיים: האגו, שאחראי לנווט את הנפש ומצוי בקונפליקט מתמיד עם שני המבנים האחרים האחד, על וויסות ושמירה מפני דחפים, והשני כרוך באמות מידה מחמירות של מוסר. האיד, הוא מקור הדחפים, המשאלות והפנטזיות שלעולם אינו מסופק ותמיד דוחף לעוד. הסופר-אגו, מייצג ערכי מוסר חברתיים, ו"מצפון" פנימי שמעורר רגשות אשמה מפני עונשים חמורים. ההנחה הכללית היא שחרדה יכולה להיגרם בעקבות קונפליקט פנימי לא מודע (סכנה פנימית) בין חלקי הנפש, דבר המצריך מהאגו להשתמש בהגנות מפני פריצה של תכנים רגשיים מאיימים שיכולים לנבוע כתוצאה ממשאלות אסורות מהעבר, תחושת בושה או רגש אשמה.

פרויד הבחין בין שלושה סוגי חרדה: בעוד שחרדה נוירוטית וחרדה מוסרית מתעוררות ביחס לסכנה לא מודעת שמקורה בקונפליקט פנימי, הוא הצביע על חרדה מציאותית כמי שמתעוררת בהשפעת גורמים חיצוניים, ובה נעסוק בחלק הבא. חרדה נוירוטית (Neurotic Anxiety) אם כן, מאופיינת בקונפליקט פנימי הנוצר בין דחפי האיד לאגו, ומשמעה שהאגו חושש לאבד שליטה ביחס לדחפים האסורים. לדוגמה, דרישה של האיד לעוד גלידה, סקס או סמים. חרדה מוסרית (Moral Anxiety) לעומת זאת, מאופיינת בקונפליקט פנימי הנוצר בין הסופר אגו לאגו, ומתבטאת בצורך של הסופר אגו לפקח על האגו שהוא מתנהג בהתאם לכללי מוסר חברתיים. חרדה מוסרית מאופיינת במונחים ערכיים של טוב/רע, או במושגים של מותר/אסור והיא חרדה חברתית במהותה מאחר והיא מתייחסת לקונפליקט פנימי שנוצר ביחס לכללים ונורמות מקובלים. האיסור הוא כלל חברתי שהפרתו כרוכה בתשלום של תחושת אשמה שהאדם מרגיש ונדרש לשלם כאשר פועל בניגוד למה שנאסר עליו. לדוגמה, בן זוג שבגד באשתו חש אשמה גדולה על מעשיו וחושש שהסוד יתגלה והיא תתגרש ממנו. שקרים, גנבות והעתקה במבחנים הן רק דוגמאות נוספות לפעולות שמקבלות הגדרה של איסורים ומתפרשות ע"י החברה כלא מוסריים.

ניתן להצביע על מספר גורמים פנימיים/פסיכולוגיים נוספים שיכולים לעורר חרדה: עבור חלק מאיתנו חרדה יכולה להיווצר כתגובה למצב בריאותי או מחלה קשה. מצבים מעין אלו יכולים לגרום לדאגה ופעמים רבות לעיסוק בטיפול במחלה ובחשש מהעתיד לבוא. לדוגמא אדם שאובחן עם מחלת סרטן עשוי לפתח חרדה בעקבות עיסוק בלתי פוסק בפחד למות. חרדה הנוצרת בעקבות מחלה בריאותית הינה סימפטום שדרכו ניתן להצביע על דאגה או מתח מפני המחלה הבריאותית ואינה הפרעת חרדה. כך הדבר גם עבור אילו הסובלים מהפרעות נפשיות אחרות. לדוגמא, אנשים הסובלים מדיכאון לעתים קרובות מפתחים גם חרדה כסימפטום. גם לשימוש בסמים או אלכוהול, בין אם בשלב של התמכרות או גמילה הדבר עשוי לגרום לחרדה או להחמיר חרדה קיימת.

.

.

ב. גורמים חיצוניים – סביבתיים לחרדה

בעוד שהגישה הפסיכואנליטית התמקדה בגורמים פנימיים שעשויים לעורר חרדה, בחלק זה נתמקד בגורמים חיצוניים שעשויים לגרום לחרדה. לאותם גורמים חיצוניים שיכולים לעורר חרדה, קרא פרויד חרדה מציאותית (Realistic Anxiety). זוהי חרדה שיכולה להתעורר כאשר אנו נתקלים בסכנה ממשית, והחרדה שפורצת מסייעת לנו להתמודד עם האיומים במציאות החיצונית. כעת נתייחס לגורמי סכנה שיכולים להיות מושפעים מהסביבה:

התעללות בילדות – התעללות בילדות זוהי חוויה מטלטלת שעשויה להוביל לפגיעה נפשית ולטראומה בבגרות. מחקרים מראים שהורה מתעלל לרוב חווה בילדותו מיחס דומה. מצב שבו ילד הופך קורבן להתעללות מינית או גופנית בילדות גורמת לבלבול ותחושת חוסר אונים.

קונפליקטים בין ההורים – מאבקי כוחות בין הורים שחושפים את הילד למחלוקות ביניהם בליווי כעסים, צעקות, איומים והפחדות. הורים נוקשים שנוטים להחמיר ולהעניש הממעטים לבטא חום, אהבה ומגע כלפי הילד.

חשיפה למשברי חיים – מעברים כמו מעבר בי"ס, דירה או הגירה למדינה חדשה, מחלה של אחד ההורים, משבר כלכלי במשפחה, גירושין, מוות במשפחה.

תקיפה מינית או גופנית – במהלך תקופת גיל ההתבגרות ובחיים הבוגרים

אירועים פוסט טראומטיים – איום בנשק או באלימות, תאונה חמורה, אסון טבע, השתתפות במלחמה או חשיפה לאזורי לחימה.

.

.

6. טיפול בחרדה

הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית לצד גישות טיפוליות אינטגרטיביות הכוללות היבטים הממוקדים בחוויה הרגשית, במחשבות והרגשות, בהתאם לצורכי המטופל. הכוונה להתמקדות בסימפטומים כואבים המעוררים חרדה. בין מדובר במחשבות טורדניות, בתוכן רגשי מאיים מבפנים או מבחוץ או בתחושות גופנית הגורמות לתחושה של אי נוחות.

הטכניקה הפסיכואנליטית מאפשרת להעלות כל תוכן רגשי, דחפים, מחשבות, משאלות, חלומות והתנהגויות אופייניות בחיי היומיום אשר מעצם היותנו מדברים, הדבר מסייע להפחית רגש חרדה. הקושי להבין לבדנו את מקור הבעיה גורם לתסכול ומועקה פנימית, והטיפול הפסיכואנליטי מסייע לנו לטפל בקונפליקטים פנימיים לא מודעים המעוררים חרדה כתוצאה ממשאלות אסורות מהעבר, תחושת בושה או רגש אשמה. להבין את המקור המוקדם להיווצרות החרדה מתוך הנחת יסוד שהבנת המניעים הלא מודעים תוביל לפורקן רגשי ושחרור מהקונפליקט שגורם לחרדה.

המטרה היא לזהות את המקור של הבעיה לכוון, לתמוך ולהוביל את המטופל להתמודד בצורה נכונה עם אותם רגשות עמוקים ומשמעותיים המלווים אותו בחייו. לזהות ולהבין את ההתנהגות המאפיינת דחפים לא מודעים שנחווים הרסניים ובלתי נשלטים, ולפתח דרכים לנתב אותם בצורה נכונה מבחינה נפשית. כמו גם, להגמיש חשיבה ביקורתית ושיפוטית שמובילה לעיתים קרובות לתחושת אשמה. למצבים בהם החרדה נגרמת ממצבים חיצוניים שאנו מושפעים מהם. בסופו של תהליך המטרה המרכזית בטיפול בחרדה הוא להצליח להשתחרר ממנה או לכל הפחות לגרום להקלה מהסבל ומהמצוקה הרגשית.

.

נשארת עם שאלות על טיפול בחרדה? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

.

מאמרים נוספים

טיפול בדיכאון

פסיכותרפיה למבוגרים

שאלות ותשובות

חרדת בחינות

.

טיפול בחרדה, חרדות בפתח תקווה

הפרעה טורדנית כפייתית (OCD)

הפרעה טורדנית כפייתית שייכת לקבוצת הפרעות חרדה המתפתחת כתוצאה מקונפליקטים הנוגעים למאבקי שליטה בתקופת הילדות המוקדמת. המטרה המרכזית בטיפול היא לסייע להבין את המקור של הבעיה כדי להשתחרר ממנה או לכל הפחות להפחית תחושת חרדה ולגרום להקלה. לשנות או לפחות לעדן את המחשבות והאמונות השליליות, ולנתב תוקפנות כלפי העצמי או הסביבה לעשייה והנאה.

שלומי לוי I פורסם: 12/07/2016

.

האם אתם מכירים את התחושה הזאת שרציתם לבצע פעולה מסוימת ואתם בספק אם עשיתם אותה בפועל? לדוגמה, בדרך לעבודה לפתע קפצה לכם מחשבה: "האם נעלתי את דלת הבית לפני שיצאתי?", או "האם השארתי את הגז דלוק?". מחשבות על מצבים מעין אלו הן מוכרות לנו ועשויות לקרות לכל אחד מאתנו. בד"כ רובנו מסלקים את המחשבה המטרידה לאחר שאנו מזכירים לעצמנו שאנו מבצעים את אותה פעולה על בסיס יומיומי ולכן אין לנו צורך לחזור ולבדוק אותה, נרגעים ומשתחררים מתחושת הספק.

הפרעה טורדנית כפייתית נחשבת להפרעה מגבילה ושכיחה מאוד בקרב האוכלוסייה, היא מופיעה במגוון צורות, בדרגות חומרה שונות ופוגעת באופן משמעותי בתפקוד של האנשים. היא שייכת לקבוצת הפרעות החרדה ורוב הסובלים ממנה סובלים גם מדיכאון.

בקרב אלו הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית (Obsessive Compulsive disorder או  OCD) המחשבות הטורדניות הן מרכיב אובססיבי, שבאות לידי ביטוי בדימויים או דחפים חוזרים ונשנים הנחווים כפולשניים ולא רצויים, שגורמים למצוקה רגשית. ההתנהגויות הכפייתיות שמתבטאות בפעולות חוזרות ונשנות שהאדם מרגיש שנכפה עליו לבצע, כתגובה למחשבות שלו במטרה להפחית חרדה וכדי להרגיש הקלה. בדוגמה שהצגנו לעיל אלו הסובלים מטרדנות כפייתית נוהגים לחזור הביתה ולבדוק שנעלו את דלת הבית והגז ורק לאחר שבדקו מספר פעמים והם משוכנעים שהפעולה בוצעה בהצלחה הם ירגישו הקלה. לרוב, למחשבות הטורדניות נלווים מעשים כפייתיים אך לא אצל כולם ולא באופן תמידי.

הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) נחשבת להפרעה בעלת תכנים מגוונים ואובססיות נפוצות המאפיינות אותה מתפתחות סביב נושאים של היגיינה ומחלות כמו פחד מפני לכלוך וזיהום מחיידקים שמוביל לשטיפת ידיים באופן אובססיבי, מוסר, ספקות, אובססיות מיניות ותוקפניות וסביב מערכות יחסים. מחשבות טורדניות סובבות סביב צורך בסימטריה ובסדר ובעיסוק רב בגוף. התנהגויות כפייתיות שכיחות עשויות לבוא לידי ביטוי בבדיקות חוזרות ונשנות, בספירה, רחצה, בצורך לקבל אישור, חזרה על מילים כמו גם צבירת חפצים.

רבים מהסובלים מ-OCD מדווחים על תחושות פנימיות קשות כמו בושה, גועל או אשמה, וזאת משום שהם מבינים באופן הגיוני שהמחשבות והמעשים שלהם אינם רציונליים, כמו גם בגלל הקושי להסביר את ההתנהגות שלהם לסביבה. עקב אותן תחושות קשות רבים מהסובלים מההפרעה נוטים להסתיר את הבעיה כדי לא להיתפס כ"משוגעים". מאחר והם מרגישים מוזרים או שונים אינם נוהגים לפנות לטיפול פסיכולוגי ביוזמתם אלא בדחיפה של בני משפחה או חברים. הפרעה טורדנית כפייתית נחשבת להפרעה נפשית הגורמת לעיסוק רב, לסבל נפשי ומצוקה רגשית הפוגעת בכל תחומי החיים לכן במידה ואתם מזהים סימפטומים המצביעים על ההפרעה אצלכם או אצל קרוביכם מומלץ לפנות לעזרה מקצועית כדי לטפל בבעיה ולמנוע החמרה גדולה יותר בעתיד. הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, חקירה מעמיקה של הנפש, לצד הקשבה והבנה את הצרכים של המטופל.

.

. .

לשאלות נוספות על טיפול ב – OCD או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. סימפטומים של הפרעה טורדנית כפייתית (OCD)

הפרעה טורדנית כפייתית כאמור נחלקת לשני מאפיינים מרכזיים: המאפיין הראשון הוא מחשבות טורדניות והמאפיין השני הוא התנהגויות כפייתיות או דחף אובססיבי לבצע פעולות טקסיות המיועדות להפחית חרדה. בחשיבה הפסיכואנליטית מצוקה רגשית נקראת סימפטום המהווה גורם מרכזי שבגללו האדם מגיע לטיפול נפשי. לרוב הסימפטום לא מודע והתלונה בטיפול מתייחסת לתיאור חיצוני כמו עיסוק מוגזם בהיגיינה שהסיבות לכך אינן ברורות. מאחר והסימפטום הוא הציר המרכזי שהטיפול נסוב סביבו ומטרת הטיפול הוא לסייע למטופל להבין מה מסתתר מאחורי ההתנהגות שלו ולכן להבנת הסימפטום חלק משמעותי בהבנת הבעיה וביצירת שינוי.

.

א. סימפטומים של מחשבות אובססיביות

באופן כללי ניתן לומר על הפרעה טורדנית כפייתית שהיא מתאפיינת במחשבות אובססיביות מציקות "שנתקעות", באופן חזרתי שאינו נותן מנוחה. סובלים שמצליחים להתמודד עם המחשבה המטרידה או המאיימת באופן מסוים הם מרגישים חרדה. עם זאת, כאשר העוצמה של החרדה גבוהה הם מוצפים ברגשות ולרוב מגיבים באופן כפייתי כדי להפחית אותה ולהרגיש הקלה. לכך נתייחס בחלק הבא שעוסק בסימפטומים של התנהגות כפייתית.

ספקנות מוגזמת – כולנו מוטרדים ממחשבות שונות מדי יום בעצמה כזו או אחרת שמותירה בנו ספק ולבסוף אנו מקבלים החלטה. בקרב הסובלים מחשיבה טורדנית כפייתית קיים קושי לחיות עם מחשבות שמותירות אותם עם ספק וחוסר הוודאות. לדוגמה, מחשבות הנוגעות לחשש מפני העתיד "אני מפחד שמחר תפרוץ מלחמה ואני בטוח שזה הולך לקרות או אולי יהיה שלום!?". אלו המתקשים לחיות עם חוסר וודאות מרבים לבקש אישור מהסביבה בין אם מבחינה בריאותית "אתה חושב שאני נורמלי או משוגע?" ובנושאים יומיומיים שונים כמו: "האם בחרתי את השמלה הנכונה לחתונה היום?", " האם בחרתי בעבודה שמתאימה לי?", "האם בחרתי את בן הזוג המתאים עבורי?" ו- "האם הסברתי את עצמי כמו שצריך?".

זיהום ו/או היגיינה – מחשבות טורדניות שהסובלים מ- OCD  חוששים לגעת בחפצים, בגוף הפרטי שלהם או בדברים שונים בסביבה כמו ידית של הדלת מפני הידבקות במחלות או זיהום מחיידקים.

צורך בסדר קפדני וסימטריה – מדובר במחשבות מציקות שעוסקות בצורך מוגזם להקפיד על סדר וארגון. רבים מרגישים צורך שהאובייקטים השונים במרחב הבית יהיו מסודרים באופן שהגדירו מראש ובאופן סימטרי. גם בחשיבה ישנה נטייה להקפיד על ניסוח ברור ומדויק.

צורך בדאגה – מחשבות טורדניות שהסובלים מ- OCD מוטרדים באופן אובססיבי סביב דאגה הנוגעת לאירועים בחיי היומיום. לדוגמה, דאגה מפני התפרצות של מחלה קטלנית בגוף כמו סרטן או דאגה בלתי פוסקת לשלומם של בני משפחתם.

תפילה, חזרה על מילים וספירה – מחשבות עם אופי טקסי ע"י שימוש במחשבות אובססיביות להדוף את המחשבות הקיימות, ובדרך הזאת ליצור מעין הסחת דעת. לדוגמה, מתוך אמונה שבמידה ולא יאמר לעצמו "תצליח" הוא ייכשל במבחן או אדם שחוזר על המספר שבע ללא הפסקה אחרת הוא משוכנע שהוא יקבל עונש מאלוהים.

תוקפנות – זוהי מחשבה אובססיבית בעלת אופי תוקפני שעשויה להיות מופנית כלפי אדם המעורר צורך לפעול כלפיו בתוקפנות מבלי להפנות כלפיו אלימות בפועל. לדוגמה, אדם שחש מאוים מפני המנהל האישי שלו בעבודה שאינו מפסיק ללחוץ ולדרוש ממנו לעבוד מהר ויעיל יותר, רואה בדמיונו תמונה או מספר תמונות שהוא קם ומכה את המנהל עד זום דם.

מיניות – מדובר במחשבה אובססיבית בעלת אופי מיני שבה הסובל מ- OCD חש שהוא עלול לבצע מעשה מיני שנוגד את רצונו ולאבד את השליטה על ההתנהגות מבלי לבצע אותה בפועל. לדוגמה, סטודנט באוניברסיטה שנמשך מינית למרצה שלו ורואה בדמיונו כיצד הם מקיימים יחסים מיניים או גבר שנמצא ביחסי קרבה עם מנהלת תחום בעבודתו ונמשך אליה מינית מזהה תמונה בראשו שבאחת מהפגישות שהם מקיימים במשרדו יאבד שליטה על עצמו ויקיים אתה יחסים מיניים בניגוד לרצונה.

.

.

מחשבות אובססיביות אלו מחשבות שמציקות "נתקעות" וחוזרות באופן בלתי פוסק שוב ושוב ולא נותנת לאדם מנוחה

.

.

ב. סימפטומים של התנהגויות כפייתיות

ההתנהגות הכפייתית היא שלב מתקדם לאחר שהאדם כשל בטיפול במחשבה המאיימת והאובססיבית ונאלץ לבצע פעולה טקסית כפייתית שחוזרת על עצמה במטרה להפחית את החרדה. הפעולה אומנם מפחיתה את החרדה במידה מסוימת אולם הדחף האובססיבי נחווה כבלתי נשלט.

צורך לבדוק – זוהי התנהגות אובססיבית שהסובל מ- OCD מרגיש צורך אובססיבי לבצע את "הטקס" הרצוי, כלומר לבדוק שוב ושוב שבצע אותה בצורה מושלמת כמו לדוגמה, נעילת הדלת בבית. פעמים רבות האדם חש שלא בצע את הפעולה באופן מושלם ו"חייב" לחזור על הטקס שוב ושוב כדי להרגיש הקלה ותחושת הוודאות. לדוגמה, אדם שחושש שהבית שלו יישרף כל חצי שעה ניגש לבדוק שברז הגז סגור.

היגיינה וצורך לרחוץ ולנקות – זוהי התנהגות אובססיבית שמאופיינת בתחושה של חוסר ניקיון או זיהום שהאדם חש בעקבות מחשבה שהוא מרגיש לא נקי או נגע במשהו מזוהם המחייב אותו  לשטוף את הידיים ולשפשף אותן פעמים רבות. ההתנהגות האובססיבית יכולה להתבטא גם במקלחות ממושכות או שטיפת הרצפה במטבח מספר פעמים ביום מתוך מחשבה כי הבית חייב תמיד להיות נקי.

אמונות טפלות – זוהי התנהגות אובססיבית שהסובל מ- OCD מונע מאמונות טפלות ופועל לתפיסתו כדי למנוע אסון. לדוגמה, התנהגות אובססיבית שמתבטאת בהליכה על הקווים אחרת משוכנע שאימא שלו תחלה או מתוך מחשבה פתאומית שהולך לפגוע בחבר לעבודה מתופף על גופו מתוך אמונה שהתיפוף ימנע ממנו לפגוע בחבר. בקרב אנשים דתיים אובססיות עשויות להיקשר למחשבות על טקס דתי שלא בוצע כהלכה או מתחושה של טומאה.

סימטריה ודיוק – התנהגות אובססיבית שמונעת מהצורך לדייק על מנת להירגע. כל חפץ צריך להיות ממוקם באופן מדויק במקומו. לדוגמה השולחן בסלון, רק כאשר הוא נראה בדיוק הסימטרי הרצוי הפעולה נפסקת. באופן דומה הקפדה על גיהוץ הבגדים וקיפולם בארון בסדר מסוים.

צורך לאגור – זוהי התנהגות אובססיבית שהסובל מ- OCD מרגיש צורך לאסוף ולאגור חפצים חסרי ערך או ניירות כמו עיתונים ומאמרים שאין בהם שימוש מבלי שיוכל להיפתר מהם.

.

.

התנהגות כפייתית זוהי פעולה שחוזרת על עצמה באופן בלתי נשלט וכפייתי במטרה להפחית חרדה

.

.

2. גורמים להפרעה טורדנית כפייתית

אנו נוהגים להבחין בין גורמים פסיכולוגיים שהינם גורמים פנימיים, וגורמים סביבתיים המשפיעים על הנפש ומהווים גורמי סיכון להתפתחות הפרעה טורדנית כפייתית. גורמים פנימיים מתקשרים לקונפליקטים רגשיים לא מודעים ולא פתורים. לעומת זאת, גורמים חיצוניים מיוחסים לסביבה ובעיקר להשפעה מטיב היחסים עם ההורים. ננסה להבין את אותם הגורמים דרך הבנות מעמיקות מתוך התיאוריה הפסיכואנליטית.

צורך בשליטה  – לפי התאוריה הפסיכוסקסואלית שפיתח פרויד המבוססת על חמישה שלבי התפתחות, השורשים של הפרעה טורדנית כפייתית נזרעים בשלב השני, שנקרא השלב האנאלי ומאפיין גילאים 1-3 שנים. בשלב זה של חייהם הילדים מתחילים להתמודד עם גמילה מצרכים וחינוך לניקיון, דבר שמפגיש אותם עם מציאות שההורים רוצים שהם יתנהגו לפי הכללים שלהם. בתקופה הזאת הילדים הצעירים מפיקים הנאה מעשיית הצרכים, מהשמירה עליהם והיכולת להחליט מתי הם משחררים אותם. למעשה הם מגלים לראשונה שהם יכולים לשלוט בעצמם בצרכים שלהם. הורים שמחנכים לגמילה מצפים מילדיהם לעשות את הצרכים בשירותים וגם לאיפוק כאשר אינם יכולים לספק עבורם מענה לעשיית צרכים באופן מידי. כאשר האווירה בבית נעימה, היחסים בין ההורים חיוביים והילדים לא נחשפים לקונפליקטים ביניהם הם מרגישים שליטה על חייהם ואין להם צורך להתנגד להוריהם ועוברים את השלב הזה בחייהם בהצלחה. באופן הזה הסיכוי לפתח הפרעה טורדנית כפייתית בעתיד יורד בצורה משמעותית.

פחד ואשמה מההורים – הבעיה עשויה להיווצר כאשר הילדים מפיקים הנאה ומסרבים להיענות לדרישות המציאות בגלל מצוקה רגשית בבית שמבחינה רגשית (וסמלית) מאלצת אותם "להחזיק הכול בפנים" מחשש להתפרצות של חרדה מהתמודדות עם הוריהם. לרוב מדובר בהורים שיש להם צורך גדול בשליטה שבעצמם קפדניים מאוד, אינם גמישים בחשיבתם ודורשים מילדיהם לעשות את צרכיהם בשירותים בדרך שלהם בלבד. באופן הזה נוצר קונפליקט ביחסים עם ההורים, קונפליקט שנקרא בהמשגה של פרויד בשם "אהבה-שנאה": באופן כללי ניתן לומר כי השלב האנאלי מאופיין אצל ילדים בדחפים תוקפניים שהתגברו כחלק מהתפתחות טבעית שלהם, והם עשויים לפתח מאבק שנובע מהרצון שלהם לשלוט בחייהם מאידך בדרך הזאת הם עלולים לחוות חרדה מפני נטישה לאבד את האם ופחד מלקבל עונש. נשתמש בדוגמה הבאה כדי להמחיש אפשרות להיווצרות הפרעה טורדנית כפייתית: ילד שאוהב את ההורה שלו פיתח משאלה שהוא מייחל למותו. אותם הדחפים התוקפניים והפנטזיות המיניות שנחווים כאסורים מעוררים אצל הילד תחושות של פחד ורגשות אשמה. כדי להפחית חרדה עושה שימוש בחשיבה מאגית בניסיון להימנע מקיום המשאלה האסורה. הפעולה של ההדחקה נחלקת לשניים, לעשייה שמבטאת את הדחף האסור באופן סמלי וקשורה למחשבה להרוג את ההורה, והשנייה שמבטלת את הפעולה באמצעות ההתנהגות הכפייתית.

מתוך ההבנה את הקונפליקטים איתם מתמודדים הילדים הצעירים בתקופת חייהם הראשונה פרויד הצביע על כך שילדים שיפתחו קווי אופי אובססיביים בבגרותם נוטים להיות אנשים עם צורך להקפיד על סדר, נטייה לדקדקנות בפרטים הקטנים ביותר, עקשנות וקמצנות כמאפיין של המאבק בילדות "להחזיק" את הצואה בקיבה. במידה והקונפליקט אינו נפתר הם עשויים לפתח מחשבות אובססיביות וטקסים כפייתיים או הפרעת אישיות אובססיבית כפייתית – הכול תלוי בהשפעה של עוצמת הדחפים המיניים והתוקפניים המולדים ובפתרון הקונפליקט סביב הצורך בשליטה בחוויה של הילד את חייו.

.

.

השורשים של הפרעה טורדנית כפייתיתית קשורים למאבק שנוצר ביחסים בין ילדים להוריהם סביב הצורך של הילדים להרגיש שיש להם שליטה על חייהם

.

.

הבנה והפנמה של כללים חברתיים – הבנה והפנמה של כללים חברתיים מתפתחים בעיקר בשלב הבא שפיתח פרויד אחרי השלב הפאלי ולרוב אופייני לגילאים 3-6 שנים. הוא נחשב לשלב משמעותי ומרכזי בהתפתחות האדם ונתפס כשלב בחיים סביבו מתארגנים חיי הנפש ונבנית הזהות המינית. הוא לא נקשר באופן ישיר למאבקי שליטה אבל עשוי להשפיע באופן עקיף כחלק מהאישיות המתפתחת של ילדים צעירים וטיב היחסים שפתחו עם הוריהם. נוהגים לקרוא לשלב זה גם בשם תסביך אדיפוס המאופיין במשיכה מינית של הילד לאמו אל מול אביו המשמש מתחרה שלו. המפתח לפתרון תסביך אדיפוס קשור להתפתחות תקינה של ה"סופר אגו", שנוצר כחלק מתהליך של הפנמת חוקים, איסורים וכללים חברתיים שמועברים ע"י הורים והסביבה. הילד שנמצא בתחרות עם אביו על תשומת ליבה של האם חש עוינות כלפיו שמובילה לתחושות אשמה. הקונפליקט נפתר כאשר ילדים מוותרים על מימוש המשאלה וממירים אותה בהזדהות והפנמה של איסורים וכללים שהאב הציב בפניהם.

אי קבלה של איסורים וכללים – כאשר ילדים מסרבים לקבל את הכללים שההורים מציבים בפניהם או מקבלים אותם באופן חלקי וממשיכים להתעמת איתם לרוב הם ייפתח "סופר אגו" נוקשה ומחמיר.

הגורמים לפתרון שלילי של תסביך אדיפוס יכולה לנבוע מסיבות שילדים עשויים להתעמת עם ההורים והסביבה באמצעות התנהגות שנקראת התנהגות בפעולה (acting out) בהשפעה של דחפים תוקפניים מולדים שאינם מווסתים ו/או גם כתוצאה מהפנמה והזדהות עם קווי אישיות של הורים נוקשים ומחמירים שבעצמם סובלים מחרדות גלויות ו/או סמויות, ומפנים כלפי ילדיהם אלימות מבחינה פיזית ו/או רגשית ו/או עקב חוויות של דחייה והורות שאינה מספקת.

בצורתו הפרימיטיבית והלא מפותחת ה"סופר אגו" עשוי להתגלות כנוקשה ומחמיר ביותר הגורם להצפה רגשית באמצעות תחושות אשמה ובעיקר אצל מטופלים הסובלים מסימפטומים אובססיביים שמרגישים שאינם מצליחים לשאת יותר את השיפוט העצמי והצורך שלהם להלקות את עצמם שוב ושוב. ילדים שמרגישים שהפניית תוקפנות כלפי ההורים עלולה "להרוס" אותם וכדי להימנע מאובדן אהבתם כלפיהם ופחד מתחושות אשמה הם מנווטים את הדחפים התוקפניים שלהם כלפי עצמם או כלפי הסביבה. הפניית התוקפנות כלפי עצמם עשויה לגרום להם לפתח דיכאון.

בצורתו הפרימיטיבית והלא מפותחת ה"סופר אגו" עשוי להתגלות כנוקשה ומחמיר ביותר כלפי המנגנון הנפשי "אגו" שקיים בו וגורם להצפה רגשית באמצעות תחושות אשמה ובעיקר אצל מטופלים הסובלים מסימפטומים אובססיביים שמרגישים שאינם מצליחים לשאת יותר את השיפוט העצמי והצורך שלהם להלקות את עצמם שוב ושוב. כאשר הילד עשוי לחוש שהפניית תוקפנות כלפי ההורים עלולה "להרוס" אותם אז, כדי להימנע מאובדן אהבתם כלפיו, ופחד מתחושות אשמה המנגנון הנפשי "אגו" מנווט את הדחפים התוקפניים כלפי עצמו ו/או כלפי הסביבה, לעיתים עושה שימוש בטקסים כפייתיים להפחית חרדה והפגיעה העצמית עשויה לגרום להיווצרות של דיכאון. לדוגמה, מטופלת בשנות העשרים לחייה חשה אשמה על בעיות התנהגות וריבים שהיו לה מול בנים ובנות בשכונת מגוריה בתקופת ילדותה. היא מחליטה לחזור משיקולים כלכליים וגרה עם סבתה. לאחר חזרתה מקפידה לעבוד משמרות לילה כדי שלא ייראו אותה מחשש שידברו וירכלו עליה. במהלך היום אינה יוצאת מהבית ולמעשה רגש האשמה גורם לה ליצור לעצמה מעין "בית כלא", חשה בלבול וחרדה גדולה ולא יודעת כיצד לנהוג..

התופעה של "חזרה כפייתית" – פרויד משתמש במושג "חזרה כפייתית" (repetition compulsion) כדי לתאר תופעה שבה האדם משחזר מעברו בהווה באופן לא מודע פעם אחר פעם אותם פעולות, חוויות או אירועים שגרמו לו לסבל וכאב. זהו מעין מנגנון נפשי שקיים אצל כולנו, מאחר וכל אחד עובר חוויות שונות בחיים שלעתים גורמים לו לחשוב עליהן באופן אובססיבי מעוררות חרדה ומעדיף לשכוח אותן. בקרב אלו שסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית ההתנהגות הכפייתית היא סימן או תופעה בולטת בהתנהגותם שנובעת מהצורך להפחית חרדה. באופן כללי התוכן הרגשי המודחק יכול לחזור בהווה ע"י זיכרון שקופץ, סימפטומים, חלומות או ביטוי בפעולה (acting out). פרויד מתאר זאת בצורה הבאה: "מה שנותר לא מובן כל כך חוזר ושב ולא נרגע, ופועל כמו רוח רפאים חסרת מנוחה עד שהיא זוכה להגיע לפתרון וישועה". השאלה המרכזית שנשאלת כאן היא מהו הדבר שגורם לאדם לנסות שוב ושוב לנסות לפתור את הבעיה? פרויד ראה בדחף שהוא אינסופי את הסיבה המרכזית מתוך הבנה שאדם שואף תמיד להגיע לפורקן מלא ולכן כאשר הוא אינו מצליח הוא מנסה זאת ושוב. זוהי הבנה שבטיפול הפסיכואנליטי משמשת את המטפל להוביל את המטופל להעלות מהלא מודע את אותם אירועים וזיכרונות מעוררים החרדה ובמקום לפעול את ההתנהגות הכפייתית פשוט לדבר אותה במילים. בקטע הבא עושה פרויד עושה קשר בין אובססיה כפייתית לאמונה באל אחד ובדתיות.

.

חזרה כפייתית זוהי תופעה שהאדם משחזר מעברו בהווה באופן לא מודע פעולות, חוויות או אירועים שגרמו לו לסבל וכאב

.

.

הדת כתפיסה אובססיבית – מבלי להיכנס להסברים היסטוריים מעמיקים נציין כי פרויד ראה בדת תפיסה חדשה ביחס לעולם קדום בו הייתה אמונה באלים. לתפיסתו, רצח אב קדמון גרם לתחושת אשמה בקרב חבריה שהובילה להחלטה להתלכד סביב חיים משותפים במטרה להגן על חבריה ולרסן דחפים מיניים ותוקפניים של אלו המנסים לפגועה בהם. הרעיונות הדתיים ואמונה באל אחד לפי פרויד מבוססים על אשליה שיש בעולם השגחה עליונה ששומרת עלינו מפני סכנות החיים ומטרתה להפחית תחושות של חוסר האונים, חוסר ישע וחרדה לנסבלים ולהרגיע את האדםמהבחינה הזאת הדת מספקת משען ונחמה ומקלה במקרים של אובדן בן משפחה או התפרצות מחלה האירוע נתפס כרצון האל ורבים משתמשים בביטוי: "הכול מלמעלה". פרויד מציג את הרעיון של האל לפי הדגם של ילד – אב, ובמקביל אדם – אלוהים. בשניהם תפקיד האב (אלוהים) נתפס כישות מגוננת אך גם מפחידה בעת ובעונה אחת. בהקשר האובססיבי, הוא אומר: "אפשר לראות בדת נוירוזה כפייתית (אובססיבית) כלל אנושית, וכמו זו של הילד, מקורה בתסביך אדיפוס, כלומר ביחס לאב". הדת כפייתית מאחר והיא מחייבת את האדם לנהוג ע"פ כללים שהגדירה ולוותר על חלק מדרגות החופש. הוא רואה בטקסים האובססיביים של האדם הכפייתי זהים לטקסיות הפולחנית הדתית ובמאמרו: "פעולות כפייתיות וטקסים דתיים" משנת 1907 מצביע פרויד על קשר בין הכפייתיות של האדם הנוירוטי האובססיבי לבין הפרקטיקה הדתית. בשתיהן יש משמעות סמלית  של טקס הגנה שתכליתו להיאבק ברגש האשמה הלא מודעלדוגמה, מטופל בשנות העשרים לחייו נתפס במעשה פלילי מספר בטיפול על תחושות של חסר אונים וקושי לשאת תחושת אשמה וחרדה על עוול גדול כלפי הוריו. הוא מחליט לחזור בתשובה מתוך צורך שאינו מודע, שיהיה אב עליון שישגיח וישמור עליו מפני מעשיו. הוא מדווח כי התפילה והחזרה על המילים מספקת עבורו תחושת רוגע והקלה שזקוק לה מאוד.

.

.

3. טיפול בהפרעה טורדנית כפייתית

הטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית לצד גישות טיפוליות אינטגרטיביות הכוללות היבטים הממוקדים בחוויה הרגשית, במחשבות והרגשות, בהתאם לצורכי המטופל.

חרדה נוצרת בעקבות קונפליקטים פנימיים שקשורים למאבקי כוחות שהתפתחו בתקופת הילדות המוקדמת ביחסים עם ההורים ובעיקר תחושה של אובדן שליטה והעיסוק בצורך להחזיר לאדם את ההרגשה שהוא שולט בחייו. היא מושפעת מעוצמת הדחפים ויחסים שהתפתחו עם ההורים. לרוב הקונפליקט נוגע לרגשות קשים כמו משאלות אסורות ביחס להורים, תחושת אשמה ובושה שגורמות לבעיות, מעצורים ומגבלות שונות המובילות לסבל רב.

הטכניקה הפסיכואנליטית בטיפול שמה דגש על הקשבה למילים, אסוציאציות חופשיות, זיכרונות וחלומות כדי לסייע בהעלאה למודע את כל אותם התכנים שהודחקו ונשכחו מהזיכרון כדי לפתח מודעות עצמית ולמצוא דרכים להפחית חרדה ולהירגע. לנסות להבין את המקור של הבעיה ולהשתחרר ממנה או לכל הפחות לגרום להקלה. לשנות או לפחות לעדן את המחשבות והאמונות השליליות, ולנתב תוקפנות כלפי העצמי או הסביבה שיכולה להיות הרסנית לעשייה והנאה

.

.

נשארתם עדיין עם שאלות על הפרעת טורדנות כפייתית? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

.

מאמרים נוספים

אישיות אובססיבית כפייתית (OCPDׂ)

טיפול בדיכאון

טיפול בחרדה

פסיכותרפיה למבוגרים

שאלות ותשובות.

..

פחדים וחרדות של ילדים

פחדים וחרדות של ילדים הם חלק מההתפתחות הטבעית שלרוב חולפים עם הגיל ללא קושי מיוחד, עם זאת מומלץ להיות ערניים לסימנים של פחדים וחרדות. קיים הבדל בין פחדים וחרדות שהינם מנגנון בריא וטבעי המגן עלינו לעומת פחדים קיצוניים והפרעת חרדה המבטאת תגובה מוגזמת וקיצונית לאירוע או מצב סכנה. במצבים שאתם לא מצליחים להבין ולסייע לילדיכם מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית.

שלומי לוי I פורסם: 27/04/2015

.

פחדים וחרדות הם רגשות טבעיים שמהווים חלק מהתפתחות תקינה של ילדים שלרוב הם חולפים עם הגיל. באופן כללי, ניתן לומר על רגש חרדה שהיא מתעוררת כתגובה טבעית של הגוף למצב סכנה.  זיגמונד פרויד אבי הפסיכואנליזה עשה הבחנה בין פחד לחרדה, והגדיר כי לפחד יש אובייקט ואילו החרדה היא חסרת אובייקט. באופן הפשוט ביותר, ניתן לומר כי לחרדה אין אובייקט שרואים בעיניים, משהו שאנו אוחזים בו מבחינה ממשית ולכן קשה יותר להתמודד עם רגש שאינו גלוי או מוחשי. לדוגמא, ילד שמפחד להתקלח בזמן שהאֵם מחוץ לחדר אמבטיה, מסרב לשבת לשחק לבד כאשר נמצאת מחוץ לטווח עינו, ומסרב ללכת לישון במיטתו מאז שצפה בסרטון עם דמות של ערפד המעוררת אצלו חרדה. לעומת זאת, ניתן לומר על פחד, כי זהו רגש שמתעורר מול מצב סכנה חיצוני, ספציפי וגלוי לעין שנתפס כמאיים באופן ממשי ומיידי. לדוגמא, כאשר אנו נתקלים בכלב גדול שנובח עלינו מקרוב וחושף את שיניו. בעוד שתגובה במצב של פחד היא מהירה וחולפת מהר, חרדה מבטאת הרגשה של אי נעימות מתמשכת.

המשותף לפחד וחרדה שבשני המקרים הגוף מגיב בחירום ונלווים אליהם סימפטומים גופניים זהים המכווננים אותנו להתמודד באופן יעיל ומיידי עם מצב הסכנה.

במהלך החיים כבר לאחר הלידה תינוקות ובהמשך ילדים צעירים מתמודדים עם פחדים וחרדות שהינם חלק מהתפתחות תקינה כך למשל תופעה ידועה שתינוקות מגיבים בפחד כאשר הם שומעים רעשים חזקים, הם עשויים להגיב בבכי כאשר הם חווים נטישה ומפחדים מאוד מפני זרים. בקרב ילדים בגיל הרך הדבר יכול להתבטא בפחד מפני חיות, מפלצות וחושך, ובגילאי בי"ס החרדות קשורות בעיקר בהישגים לימודיים.

פחדים וחרדות הם חלק מהתפתחות תקינה עם זאת, קיים הבדל בין חרדה בריאה שהינה מנגנון בריא וטבעי המניע לפעילות ועשייה לעומת הפרעת חרדה המבטאת תגובה מוגזמת וקיצונית למצב או לאירוע בעוצמה גבוהה הנוכחת באופן מתמשך בחיי היומיום. במצבים שבהם עוצמת החרדה גבוהה שכיח לצפות בילדים בוכים המתקשים להיפרד מההורה בכניסה לגן או ביה"ס, מתקשים להירגע לבדם וחווים קושי עצום ודאגה בכל פעם שהאֵם יוצאת מהבית בלעדיהם. מאחר וילדים עשויים להגיב למצבי פחד וחרדה בצורה שונה צריך להיות ערניים לתגובות שלהם, וכאשר חרדה מופיעה בעוצמה גבוהה וגורמת למצוקה רגשית גדולה בחיי היומיום מומלץ שלא להמתין שהבעיה תחלוף אלא לפנות להתייעצות מקצועית.

.

.

לשאלות נוספות על פחדים וחרדות של ילדים או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. פחדים וחרדות כחלק מהתפתחות תקינה

ישנם גורמי סיכון שונים שיכולים להוביל לפחדים וחרדות בקרב ילדים, אולם אנו נתמקד בתקופות מרכזיות בשלבי ההתפתחות שעשויות לעורר פחדים וחרדות בדגש שהם כחלק מהתפתחות תקינה של הילדים.

א. בתקופה הראשונה לחיי תינוקות – רעשים חזקים באופן פתאומי ומפתיע עשויים "להקפיץ" אותם, אובדן התמיכה של ההורים כמו במצבים שמשאירים אותם לבדם בעריסה, תחושות של חוסר נוחות פיזית עשויים לגרום להם לבכות.

ב. גיל ארבעה חודשים – תינוקות מתחילים להבחין בין פנים מוכרות, בעיקר של ההורים ודמויות מטפלות לבין פנים זרות.

ג. חרדת זריםזוהי תופעה מוכרת וטבעית המתפתחת בסביבות גיל שמונה חודשים ומבטאת חשש של תינוקות מזר שאינו מוכר, דבר שמתבטא בהתפרצויות בכי ובצורך להיצמד לאֵם. היא פוחתת לקראת גיל חמש שנים, אולם בקרב ילדים ביישנים היא עשויה להימשך מעבר לגיל ההתבגרות.

ד. חרדת נטישה או חרדת פרידה – זהו סוג נוסף של חרדה המתחוללת אצל תינוקות כחלק מהתפתחות תקינה ונורמלית, ומופיעה במהלך השנה השנייה לחייהם. חרדה זו מופיעה כאשר ילדים מתקשים להיפרד מהוריהם, בפרט מהאֵם מחשש שתעזוב אותם. חרדת פרידה יכולה להיווצר גם כאשר האֵם מתקשה להיפרד מהילד, הופכת אותו לתלותי בה והתוצאה שהוא מגיב בחרדה בכל פעם מחשש שתעזוב אותו.

ה. גיל הגן – החשיבה בהדרגה נעשית מופשטת יותר ומאפשרת לילד לפתח את יכולת הדמיון, אולם היכולת לדמיין גם יכולה לגרום לפחדים וסיוטים כמו למשל, ממפלצות ושדים.

ו. גיל בית ספר – מגיל שמונה שנים ואילך הפחדים קשורים בעיקר בהישגים לימודיים..

.

.

חרדת פרידה נוצרת כאשר האֵם מתקשה להיפרד מהילד, הופכת אותו לתלותי בה והוא מגיב בחרדה בכל פעם שחושש שהיא עוזבת אותו.

.

.

2. תסמינים של חרדות

מבין התסמינים השונים של פחדים וחרדות התסמינים הרגשיים והגופניים, הם המשותפים להם ומכוונים להתמודד באופן יעיל ומיידי עם גורם הסכנה. מלבדם נתייחס גם לתסמינים קוגניטיביים והתנהגותיים.

סימפטומים גופניים – ניתן לומר על החרדה שהיא מעין "מערכת אזעקה" פנימית של הגוף שפועל באופן אוטומטי כדי לאותת על סכנה מיידית. מצבים של פחד וחרדה גורמים לגוף להיכנס למצב של דריכות מיידית שמפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית. היא פועלת באופן אוטונומי לצורך מאבק או נסיגה בהתמודדות עם מצב סכנה מידי. היא גם זו שמכינה את הגוף לתגובה בהתאם למנגנון הישרדותי של “fight, flight or freeze”, כלומר, להתמודד עם מצב הסכנה ע"י בריחה, מלחמה או קיפאון. במצבים מעין אלו, התסמינים השכיחים כתגובה של המערכת הסימפתטית מתבטאים בעלייה בקצב הלב ובאספקת הדם לשרירים. לחץ הדם עולה כדי להזרים דם לאזורים חיוניים לצורך הגנה על הגוף. פחדים וחרדות בשגרה שאינם כרוכים בתחושת סכנת חיים יכולים להתבטא בתלונות על תחושת מחנק בגרון, קוצר נשימה דפיקות לב מואצות, בחילות, כאבי בטן, כאב ראש והפרעות בשינה.

סימפטומים רגשיים – כאשר אנו מפרשים את הסיטואציה כמצב סכנה הגוף מגיב בדריכות כדי להגן על עצמו, ותסמינים רגשיים יכולים להתבטא בתחושת חוסר אונים, חוסר וודאות וחוסר שליטה. תלונות נוספות על חשש, מתח, עצבנות, דריכות, דאגה ובלבול.

סימפטומים קוגניטיביים – קשיי ריכוז, עיסוק מוגבר במחשבות טורדניות בעלות תוכן של דאגה על דברים שליליים שהולך להתרחש לילד או לבני משפחתו. חזרה על מילים מסוימות, מחשבות וספירה כדי להדוף מחשבות טורדניות וליצור מעין הסחת דעת. לדוגמה, לחזור על המספר אפס ללא הפסקה אחרת משוכנע שיקרה משהו רע לאימא שלו.

סימפטומים התנהגותיים – אלו סימפטומים המתייחסים להשפעת החרדה על ההתנהגות שלרוב מתבטאת בהימנעויות שונות כמו הימנעות מללכת לישון בחדר ילדים ללא ההורים או בחדרם, להישאר לבד בחדר מבלי לראות את ההורים, להשתתף בחוגים ומפגשים עם חברים מחוץ לבית ולישון אצל חבר. קשיי פרידה בגן/בי"ס, סירוב ללכת למסגרת החינוכית ולהשתתף בטיולים.

.

.

3. דפוסים של הורות

באופן תיאורטי נהוג להבחין בין מספר סגנונות הורות שיכולים לגרום לילדים לפחדים וחרדות בין אם מתוך התנהלות מודעת יותר או פחות. ננסה לשרטט מספר סגנונות שונים למרות ההבנה כי במציאות הם משולבים האחד בשני, אך לרוב ישנה נטייה לדומיננטיות של אחת מהם:

דפוס של הורות סמכותית מתאפיינת בנפרדות של ההורים מהילדים. התקשורת איתם פתוחה וגמישה למשא ומתן מילולי וישנם ביטויים של אמפתיה, חום ואהבה. דפוס של הורות נוקשה מתאפיינת בהורים שבד"כ נפרדים מהילדים אך לילדים קשה להיפרד מהם. לרוב התקשורת ביניהם אינה פתוחה למשא ומתן, ההורים מגבילים מדי ומעבירים מסר של אי נוחות ומצהירים בפני ילדיהם שאין לו שום סיבה להרגיש פחד או חרדה ומשכנעים ודורשים מהם להתגבר על החרדה. דפוס של הורות מאפשרת הוא דפוס שאינו עקבי, ובמקרים מסוימים חלק מההורים עשויים להגיב בחרדה וחלק הילדים גם כן אך לא באופן עקבי. דפוס של הורה מגונן מתאפיין בהורים חרדים שמתקשים לראות את עצמם נפרדים מהילדים ויוצרים תלותיות וקושי לילדיהם להרגיש נפרד מהם. לרוב ההורים חשים חרדה גדולה בחינוך, גידול ולבריאות הפיזית והרגשית של ילדיהם. ניתן לתאר דפוס הורי מגונן בכינוי "הורי הליקופטר", הכוונה להורים המרחפים מעל ילדיהם, דואגים להם ללא הפסקה ופועלים באופן נמרץ לעזור ולרצות אותם. הורים שחרדים ועסוקים במגננת יתר עשויים להעביר לילדיהם פחדים וחרדות כמה שהעולם מסוכן ("תיזהר לא ליפול", "האוכל הזה לא בריא"). אלו מסרים שמקשים על תהליכי פרידה והילדים יוכלו להרגיש בטוחים רק כשהם יהיו צמודים אליהם.

הורים הם דמויות מרכזיות והמשפיעות ביותר על ילדיהם שמחד, יכולים לסייע להם במציאת דרכים לטפל בפחדים וחרדות או להקל עליהם, מאידך מחוסר ידיעה או הבנה לגרום להם לפחדים וחרדות, להחמיר או להנציח את הבעיה.

.

.

4. טיפול בפחדים וחרדות של ילדים

ילדים חווים פחדים וחרדות והנטייה הטבעית שלהם היא לפרוק אותם באמצעות התנהגות שהם מפנים כלפי חוץ או באמצעות הפנייה של תחושות כעס ותוקפנות כלפי עצמם. אחת מהמטרות בטיפול לעודד את הילדים לבטא את תכנים "אסורים", מפחידים או חרדות, ולסייע להם לשלב אותם בצורה מעודנת יותר ולא תוקפנית בחיי הנפש. לסייע להם לנסח במילים את התחושות שלהם שעולים דרך ההתנהגות שלהם, ולנסות לקשר את ההתנהגות למצבים שונים שפוגשים בחיי היומיום.  לרוב טיפול רגשי לילדים בפחדים וחרדות נעשה בליווי מעורבות ההורים ע"י קבלת הדרכה המאפשרת להם להבין את הבעיה, ולכוון אותם כיצד לסייע ולהתנהל מולם.

לקריאה על טיפול רגשי בילדים והדרכת הורים ניתן לקרוא במאמרים הבאים: טיפול רגשי לילדיםהדרכת הורים. ניתן להעמיק בקריאה על טיפול בחרדה במאמר טיפול בחרדה..

.

.

נשארת עם שאלות על פחדים וחרדות של ילדים? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

.

מאמרים נוספים

שאלות ותשובות.

טיפול רגשי לילדים

ילדים מתקשים להביע את עצמם באופן מילולי ונוטים לפרוק את המתח שנוצר בהתנהגויות שפוגעות בעצמם או מפנים אותה כלפי הסביבה הקרובה. המסגרת הטיפולית מספקת מקום בטוח המאפשרת לילדים לפרוק רגשות, לספק מענה לבעיה באמצעות משחק, הקשבה, דיבור ואמפתיה כדי להשתחרר מהפחדים והחרדות שלהם.

פורסם: 19/03/2015

.

הביטוי "בעיות רגשיות" או "מצוקה רגשית" אצל ילדים הוא שם כולל למגוון קשיים רגשיים, התנהגותיים ובינאישיים שמופיעים בתקופת הילדות. אנו חיים בתקופה שישנה מודעות והבנה גדולה יותר לבעיות רגשיות אצל ילדים מאשר בעבר, ומובן לנו שבעיות רגשיות שלא מטופלות כשהן פורצות עשויות לפגוע באופן משמעותי בחיי הנפש של ילדינו לא רק בהווה אלא גם בעתיד.

כחלק מהתפתחות בתקופת הילדות נוצרים מתחים בעולמם הפנימי של הילדים שהינו חלק מתהליך גדילה נורמלי וטבעי שברוב המקרים חולפים ללא צורך בהתערבות טיפולית. למרות שמתחים הם חלק מהתפתחות תקינה ישנם ילדים שעשויים לחוות אותם בצורה שמערערת את האיזון הנפשי שלהם ולגרום להם למצוקה רגשית. ישנם גורמים שונים שיכולים להוביל למצוקה רגשית ואחד מהם מתייחס למבנה האישיות של כל ילד אשר משפיע על היכולת שלהם להתמודד עם דחפים לא מסופקים, או נוקשות ועקשנות שמקשה עליהם להתמודד עם דרישות המציאות. גורם שני שהינו משמעותי קשור למערכת היחסים שנוצרת בין הילד להורים, מבנה האישיות של ההורים והשפעתם של משברים ואירועי חיים. מבחינה התפתחותית ישנה מגבלה של הגיל מאחר ואוצר המילים שלהם נמוך, דבר שמקשה עליהם להסביר את עצמם בצורה מובנת, ועוד יותר קשה להם לבטא באופן מובן רגשות, דבר שקשה גם למבוגרים. לכן במצבים בהם ילדים מרגישים מצוקה רגשית נטייתם הטבעית היא לפרוק דחפים ומצוקות רגשיות באמצעות פעולה (נקרא acting out) כלפי בני משפחתם, כלפי עצמם או הסביבה. כלפי חוץ אנו עשויים להיתקל במצוקות וסימפטומים כמו: פחדים וחרדות, דיכאון, קשיים בשליטה בדחפים, בעיות התנהגות, הפרעות קשב וריכוז, ירידה בתפקוד הלימודי, תלונות על כאבים גופניים (כאבי בטן, כאב ראש) ושינויים בהרגלי האכילה והשינה. מניסיוני המקצועי, כאשר הסימפטומים מחריפים ומופיעים לאורך זמן הדבר מצביע על מצוקה רגשית שמצריכה פנייה להתייעצות מקצועית.

טיפול רגשי לילדים מלווה בדרך כלל בהדרכת הורים. הפגישות עם ההורים במקביל לפגישות עם הילדים חשובות לקבלת מידע בנוגע למצבו הרגשי בבית ובמסגרת בי"ס. במהלך מפגשי ההדרכה נחשפים ההורים לבעיות מרכזיות שעולות בטיפול ובדרך זו הם נעשים מודעים יותר לקשיים של ילדיהם ורוכשים הבנה לגבי עולמם הפנימי. הדרכת הורים גם מאפשרת להורים להבין תכנים רגשיים שקשורים לקשיים שלהם בהורות ומשפיעים על הקשר עם הילד באופן ישיר או עקיף, ובנוסף לקבל ייעוץ והכוונה ממוקדים לגבי הורות יעילה ומשמעותית.

.

.

לשאלות נוספות על טיפול רגשי לילדים או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

 

1. סימפטומים אופייניים לתקופת הילדות

מאחר וילדים לא נוהגים להסביר את הבעיה באופן מילולי או מציגים אותה באופן חלקי לרוב הם מתנהגים את הבעיה ע"י הפנייתה כלפי הסביבה או כלפי עצמם. להלן סימפטומים שאופייניים לתקופת הילדות שמרוכזים לפי קטגוריות באופן סכמתי בלבד ועשויים לבטא מצוקה רגשית:

ביטויים חברתיים – קושי להשתלב מבחינה חברתית במסגרת הגן/ביה"ס, מאבקי כוחות עם ילדים אחרים מי הכי טוב/חזק/מקובל חברתית, פרשנות לא נכונה של מצבים חברתיים שמרחיקים ילדים ממנו, חרם חברתי שעברו ע"י קבוצת השווים, תחושות של ערך עצמי (וגופני) נמוך, רגישות יתר לפגיעות מאחרים ובמיוחד לתחושת דחייה או כישלון.

ביטויים של פחדים – פחד מבעלי חיים, מחושך וסיוטים ממפלצות ושדים, מבע"ח, פחד מתהליכים רפואיים כמו לקבל זריקה, טיפולי שיניים, רעש ופחד מאנשים זרים (ניתן לקרוא במאמר פחדים וחרדות של ילדים).

ביטויים של חשיבה – קשיים לשמור על ריכוז בלימודים, שינויים במצב הרוח, מחשבות שליליות בלתי פוסקות שעולם רע/שלא אהוב/ על העתיד קודר, נטייה להפחית מערכם ומהישגם, תחושות אשמה ונטייה לשפוט את עצמם בחומרת יתר.

ביטויים של חרדה – הצמדות וסירוב ללכת למסגרת הגן או בי"ס, בכי, חרדת נטישה, קשיי פרידה, קשר תלותי עם ההורים, צורך ב"הגנת יתר" של ההורים, קשיי הירדמות, שינה קבועה עם ההורים או הגעה אליהם במהלך הלילה שלא מרצונם, רגרסיה להרטבת לילית, קשיי גמילה שמתבטאים בהרטבת יום (אנורזיס) או התאפקות בעשיית צרכים (אנקופרזיס), תלונות גופניות ללא ממצא רפואי כמו כאב בטן וכאב ראש, וקשיים במעברים בין שיעורים ובין מסגרות.

ביטויים של התנהגות ורגשות – לא נשמעים לסמכות וגבולות, מרבים להתעצבן ולכעוס, מפנים תוקפנות כלפי ההורים, חברים ללימודים והצוות החינוכי, הפרעת קשב עם נטייה לחולמנות/אימפולסיביות/היפר אקטיביות, מגיבים לתסכול בהתפרצויות זעם, מציקים לילדים/אחים בכוונת תחילה, נוטים להסתגר, נמנעים מלדבר עם הסביבה, מפגינים אדישות, הימנעות מהשתתפות במשחק, מרבים להיעדר מהמסגרת החינוכית, לקויות למידה שגורמים להם לנטל רגשי להתמודדות עם הלימודים.

.

.

2. התפתחות פסיכולוגית לפי הגישה הפסיכואנליטית

התפיסה הרווחת כיום היא שההתפתחות של ילדים מושפעת משני תחומים, התחום הביולוגי (תורשה) והתחום הפסיכולוגי (סביבה). התחום הביולוגי מתייחס למטען הגנטי שתינוקות מגיעים אתם לעולם וכולל בין השאר טמפרמנט/ מזג מולד, גנטיקה ותכונות אישיות. התחום הפסיכולוגי מתייחס לעולמם הפנימי וליחסים הבינאישיים שילדים יוצרים עם הסביבה. מחקרים מצביעים על כך שהתחום הביולוגי והפסיכולוגי מתפתחים באופן עצמאי וגם משפיעים באופן הדדי האחד על השני. במאמר זה נתמקד בגורמים פסיכולוגיים וסביבתיים שעשויים להשפיע על התפתחות הנפשית של ילדים.

פסיכואנליטיקאים מפורסמים כמו ויניקוט, אריקסון ופרויד ואחרים התייחסו בהרחבה לשלבי ההתפתחות הנפשית של ילדים. חלקם הדגישו את חשיבות הבנת העולם הפנימי של הילד ואילו אחרים הדגישו את חשיבות הקשר בין הילד וההורים. ננסה להציג היבטים מרכזיים בהתפתחות הפסיכולוגית לאחר הלידה ועד גיל ההתבגרות המוקדם מנקודת לפי התיאוריה הפסיכוסקסואלית שפיתח פרויד, התאוריה החברתית של אריקסון וגישת יחסי אובייקט של ויניקוט. פרויד ואריקסון בעקבותיו חילקו את התפתחות הפסיכולוגית למספר שלבים. אומנם ויניקוט לא המשיג שלבי התפתחות פסיכולוגים באותו אופן כפי שפרויד ואריקסון עשו אבל נשלב את תפיסתו באופן יחסי בשלבים כפי שהם עשו.

.

א. השלב האוראלי – לפי פרויד שלב זה מתייחס לתקופה מהלידה ועד גיל שנה. האנרגיה שלהם מופנית לחלל הפה, מאחר וזאת הדרך הבסיסית לחיות. תינוקות מרגישים סיפוק דרך חלל הפה. קונפליקט יכול להיווצר כאשר תינוקות לדוגמא חשים שלמרות שקיבלו הזנה והם שבעים רוצים לקבל עוד. דבר שמפגיש אותו עם מציאות שהם נדרשים לדחות או להתמודד שלא הגיעו לסיפוק מלא.

לפי אריקסון זהו שלב המאופיין בצורך ב"אמון הבסיסי" בבני אדם. חוסר היענות או שאינה מספקת עשויה להוביל לפגיעה בנפש באופן שהם יהיו חשדניים, יכולים להרגיש דחייה, נטישה, צורך בתלות ולהיווצרות חרדות שונות. בבגרותם הם עשויים לפתח קושי לתת אמון ולסמוך על אנשים, ולתהות האם בכלל מגיע להם לקבל אהבה ולהיות אהובים.

לפי ויניקוט אחר הלידה ובשלבי הינקות הראשונים קיים חיבור כמעט מלא בין התינוק והאם עד שכמעט ולא ניתן להפריד ביניהם מבחינה פיזית ונפשית. התינוק חווה את עצמו כשלוחה של האם מאחר ובכל סיטואציה שהוא חש תסכול כאשר רעב, עשה את צרכיו או חש כאב בגוף הוא צריך לקבל מענה ע"י האם. כאשר ההתפתחות תקינה והתינוק גדל, ככל שחולף הזמן הוא אמור להצליח להיפרד מהאם לפרקי זמן ארוכים יותר ולהעסיק את עצמו בנפרד ממנה. לפי ויניקוט האם צריכה להיות "אם טובה דיה" כזאת שאחראית לספק עבור התינוק חום ואהבה, ודרך המבט הרך והנעים המלווה בצלילי קולה לספק עבורו את התחושה שהוא קיים. כאשר הקשר שנוצר בינו לבין האם מבוסס על חום, אהבה, מגע, הרגעה והתפעלות הוא צפוי לפתח בבגרותו "עצמי אמיתי" יציב ובטוח בעצמו.

.

ב. השלב האנאלי – לפי פרויד שלב זה מתייחס לתקופה מגיל שנה עד שלוש. המאפיין המרכזי שלה נוגע להפניית האנרגיה הגופנית לצורכי שליטה בסוגרים. כלומר ילדים צעירים רוצים להתחיל להחליט על גופם והקונפליקט נוגע למאבק אם לשמור את הצרכים בגופם או לרוקן אותם באסלה. המפגש של ילדים עם המציאות נחווה כטראומטי מאחר ולא רק שלעיתים קרובות חשים לא מסופקים הם גם נדרשים מהוריהם לחינוך לניקיון. הורים הנוטים להיות נוקשים ותוקפניים עשויים לגרום לילדיהם דווקא לשלוט בעקבות תחושה של אובדן שליטה בחיים. ילדים אלו עשויים בבגרותם לפתח אישיות המאופיינת בצורך בסדר וניקיון, דייקנות, עקשנות, ביקורתיות ונוקשות.

לפי אריקסון, הילדים צריכים לרכוש אוטונומיה בסיסית, הם רוכשים לעצמם תחושות של כוח, עצמאות וביטחון. ככל שהם מגלים עניין בחיים, הולכים, רצים, וקופצים התלות בהורים פוחתת בהדרגה. ילדים שמצליחים לעבור שלב זה בהצלחה רוכשים לעצמם כוח רצון.

לפי ויניקוט הילדים הצעירים עדיין תלויים באימם, הם זקוקים לראות אותה, להרגיש את קביעות האובייקט ולחוש בטחון כדי ללכת, לשחק אך לדעת שכאשר הם חוזרים היא תחכה להם.

.

ג. השלב הפאלי – לפי פרויד שלב זה מתייחס לתקופה מגיל שלוש עד שש. זהו שלב מרכזי בהמשגה של פרויד שנקרא גם השלב האדיפלי. שלב זה, משמש משמעותי מאחר והוא נתפס כמארגן מרכזי בחיי הנפש שסביבו נבנית הזהות המינית של האדם. בשלב זה ישנם גילויי יוזמה וסקרנות אצל הילד, ולפי התסביך האדיפלי הילד הצעיר נמשך וחושק באימו ומתחרה על תשומת ליבה מול האב. העוינות שחש כלפי האב עשויה לגרום לו לרגשות אשמה. בפתרון "הקלאסי" של הבעיה הילד מוותר על מימוש המשאלה וממיר אותה בהזדהות והפנמה של איסורים וכללים שהאב הציב בפניו. באופן זה מפתח זהות מינית חיובית. ילדים שמקבלים את מסגרת הכללים שההורים מגדירים מאפשרת להם לבנות דימוי עצמי חיובי. הרצון של הילד לפתח לעצמו עצמאות, והתאהבותו בהורה מהמין השני, עלולים לגרום לקונפליקטים פנימיים, לרגשות אשמה וכן לפחד מפני סירוס כעונש על ההתאהבות באם. לכן, לפי אריקסון, המשפחה צריכה לאפשר לילדם ליזום, לכוון אותם להשיג מטרות מקובלות, ולא להגיב כלפיהם בחומרה כדי שלא למנוע מהם לאבד את היכולת ליזום.

לפי ויניקוט, ילדים ממשיכים להזדקק לזמינות הקבועה של הוריהם וצריכים להרגיש בטחון, להבין ולהרגיש שהם נפרדים מהם. משחקי הדמיון (הבן הופך לסופרמן והבת לנסיכה) שאופייניים לתקופת הגיל מסייעים להם לפתח לעצמם זהויות שונות שתורמות להתפתחות אישית.

.

ד. שלב החביון – – לפי פרויד שלב זה מתייחס לתקופה מגיל שש עד שתיים עשרה. זהו ראשיתו גיל ההתבגרות. בשלב זה הדחפים המיניים עוברים תהליך של הדחקה. כלומר, האנרגיה המינית מודחקת ומופנית לפעילות לא מינית כמו רכישת מיומנויות לימודיות וחברתיות לרוב עם בני מינם.

לפי אריקסון ילדים מתחילים להבין את המשמעות של מאמץ והשקעה ביחס לתוצאות דרך הישגיהם הלימודיים (תוצרים). ילדים שחווים כישלונות בהישגיהם הלימודיים עלולים לפתח תחושה של נחיתות, לעומת זאת הצלחה בהשקעת מאמציהם יכולה להוביל לחיזוק הערך העצמי שעשויה להשפיע בחיוב על זהותם היצרנית והמקצועית בהווה ובעתיד. על המשך השלבים ניתן לקרוא במאמר טיפול במתבגרים.

.

.

3. גורמים לבעיות רגשיות אצל ילדים

אנו נוהגים להבחין בין גורמים פסיכולוגיים שהינם גורמים פנימיים, וגורמים סביבתיים המשפיעים על הנפש ומהווים גורמי סיכון למצוקה רגשית אצל ילדים. גורמים פנימיים מתקשרים לקונפליקטים רגשיים לא מודעים ולא פתורים שיכולים לגרום למצוקות רגשיות שונות כמו פחדים, חרדות או פגיעה בדימוי העצמי. גורמים חיצוניים מיוחסים לסביבה ובעיקר להשפעת היחסים בין ההורים על ילדיהם. גורמים פסיכולוגיים וסביבתיים רבים עשויים לגרום למצוקה רגשית ואנו נדון בעיקריים שביניהם:

.

א. גורמים פנימיים/פסיכולוגיים

אובדן אובייקט האהבה – השנה הראשונה לחייהם של תינוקות נחשבת בעיני פסיכואנליטיקאים רבים כמשפיעה ביותר על הבריאות הנפשית בבגרותם. האם היא האובייקט הראשון והמשמעותי ביותר עבור התינוק שאחראית לספק מענה לצרכים הפיזיים והרגשיים. הידיעה שהאם נוכחת ומספקת את צרכיו מרגיעה ומפחיתה את החרדה שלו עקב התלות בה. האם מייצגת את האובייקט הראשון שבאופן סמלי התינוק מאבד בכל פעם שיוצאת מטווח העין או אינה מספקת את הצורך באופן מידי. במהלך החיים תחושת האובדן או הפרידה נחווית ככאב ברגע הפרידה מהאם בשעה שהיא הולכת לעבודה והשמחה כאשר שבה חזרה. אנו חווים אובדן גם באופן ממשי כאשר אובייקט/אדם יקר בן משפחה אהוב שנפטר. עבור ילדים פרידה או אובדן יכולה להחוות כאשר ויכוח או ריב שהיא תופעת ילדות מוכרת יכולה להוביל לכעסים. פגיעה בקשר לתקופה קצרה או לתמיד יכולה להוביל לתחושת אובדן של החבר או החברה שאהבו לשחק איתם.

.

חרדת נטישה – היא סימפטום של אובייקט אהבה, כלומר חרדת נטישה זוהי חרדה מפני אובדן או פרידה של קשר שנתפס כקרוב ומשמעותי שבאה לידי ביטוי בקרב ילדים בדאגה מתמדת מפני פגיעה או אובדן שיגרם להוריהם לדוגמה, חשש שההורה ימות בתאונת דרכים או מסיבה שעשויה לגרום לפרידה של ההורים. חווית נטישה או פרידה גורמת לחרדה ותחושת חוסר אונים ויכולה להחוות בצורות שונות ע"י ילדים לדוגמה, הורים שמאחרים לקחת את ילדיהם מהחוג/מחבר, לא עונים בנייד לילדם גם לאחר שהתקשר אליהם מספר פעמים או כשילדים הולכים לאיבוד בפארק שעשועים/בריכה או כל מקום ציבורי והוריהם לא מוצא אותם. חוויה של חרדת נטישה בתקופת הילדות שלא זכתה לטיפול רגשי עשויה להתפתח בבגרות ביצירת קשרים חברתיים שמתבססים על צורך להיות תלויים באחרים.

.

נוקשות – המצפון הנו מרכיב של הנפש שתפקידו לפקח על תחום המוסר. הוא אחראי על האופן שבו אנו תופסים את התנהגותנו ביחס לכללים ונורמות חברתיים. כאשר המצפון חש שבעליו הינו אדם ישר, אמין והוגן כלפי עצמו וגם כלפי אחרים לרוב מידת הנוקשות שלו אינה גבוהה. לעומת זאת, כאשר אנשים שאינם פועלים שלא לפי אמות מידה מוסריות כפי שהם מצפים מעצמם הם בד"כ נענשים ע"י המצפון ברגשות אשמה. לדוגמה, ילד שמקפיד מאוד לכתוב בתוך השורה, מרבה למחוק מאחר והכל צריך להיות מושלם בלימודים. נוקשות יכולה להתבטא גם בציפייה מאחרים שיחשבו ויתנהגו לפי אמות מידה שלנו, לרוב צורת מחשבה מעין זו מייחסת לאחר את הבעיה ואנו אלה "היודעים שמחזיקים באמת אחת ופתרון אחד". זוהי מחשבה לא גמישה המעוררת מחלוקות עם אחרים שנתפסים מאיימים. לדוגמה, משפטים כמו "ידעתי שאני צודק", "הוא לא יודע כלום".

.

אשמה עצמית – תחושת אשמה נוצרת בתרבות מעצם היותנו יצורים מדברים שחיים בקהילה המבוססת על יחסים חברתיים ולכן לא אפשרי לחמוק מתחושת אשמה. ישנן סיבות רבות שיכולות לגרום לנו להרגיש אשמה אבל הן סובייקטיביות למשל במידה וקיבלנו החלטה שאנחנו מרגישים שאנחנו לא שלמים אתה, אם עשינו מעשה שגרם לאחר להיפגע כמו דיבור בחוסר נימוס או כאשר אמרנו משהו שאנו חשים שלא היה במקום כמו לגלות סוד. המחשבות על המעשה בדיעבד מעוררות אצלנו רגש שלילי שגורם לתחושת אשמה. האשמה עצמית מהווה נטל נפשי כבד ועשויה לגרום לפגיעה בערך ובדימוי העצמי.

.

דחייהתחושת שייכות הינה צורך בסיסי עבור כולנו, ואנו רוצים להרגיש אהובים ע"י ההורים, החברים והסביבה. סיטואציות של דחייה מתרחשות פעמים רבות במסגרות חינוך מסיבות שונות. פעמים רבות ילדים מוצאים את עצמם בעמדת קורבן בשל המראה החיצוני שלהם, התנהגות שנתפסת כמוזרה, התבודדות עקב קושי ליצור קשרים חברתיים או במאבקי שליטה עם מי שנתפס כמנהיג או מקובל חברתית. תחושת דחייה מעוררת רגשות קשים של בדידות, עצב, כעס ופגיעה בערך העצמי. ככל שהדמות שדוחה אותנו משמעותית יותר בחיינו כך תחושת האכזבה שלנו עשויה להיות גדולה יותר לדוגמה, חבר קרוב שצחק עלינו בפני אחרים עשוי לגרום לתחושת דחייה בגלל הקשר הקרוב וההפתעה הגמורה שממנו לא ציפינו שזה יקרה.

.

פגיעה בערך העצמי – ערך עצמי הוא האופן שאנו מעריכים (שווי) ושופטים את עצמנו. תפיסת הערך העצמי שלנו משפיעה באופן ישיר על הרגשות שאנו חשים כלפי עצמנו בין אם ביחס למראה שלנו, הצלחה במבחנים, עבודה, חברות, זוגיות ולמעשה בכל תחומי החיים. לדוגמה, אני יפה/מכוער, חכם/טיפש, מוצלח/לא מוצלח ואהוב/לא אהוב. אילו הסובלים מפגיעה בערך העצמי נוטים להתמקד בנקודות שבהן הם מתקשים. לדוגמה, ילדים שמתקשים בלימודיהם ומרגישים שהם טיפשים. ככל שתחושת הפגיעה בערך העצמי גבוהה יותר כך היא עשויה לעורר דכדוך או דיכאון.

.

בושה – בושה היא תחושה לא נעימה שמתעוררת אצלנו בהקשרים חברתיים לרוב עקב הפניית מבט כלפי עצמנו. כלומר, באופן שאנו מתייחסים לפגמים שלנו באופן ממשי או בחשיבה עליהם. לדוגמה, תחושת בושה להשתתף בכיתה ולדבר, דבר שעשוי לגרום לעיתים להימנעות. רגש הבושה נלווה לעיתים קרובות לתחושת אשמה כי שניהם עולים בהקשרים חברתיים. ילדים עשויים להתבייש מאנשים שאינם מכירים, כאשר קוראים בשמם, מהגוף שלהם ואפילו מההתנהגות של ההורים שלהם.

.

רגש נחיתות – זהו רגש שמלווה אותנו בין אם באופן מודע או לא מודע כאשר אנו עושים השוואה מול מהאחר. תחושת נחיתות היא מעבירה מסר של פחותים מהאחר ותחושה של מסכנות. לדוגמה, ילד שמתלונן באופן קבוע בפני הוריו על כך שנותנים יותר דברים (אהבה) לאח הגדול ולו פחות. משפטים לדוגמה: "למה הוא קיבל ואני לא?", "תמיד היא הייתה יפה יותר ממני".  השוואה ביחס לאחר באה לידי ביטוי בעיקר כאשר מדובר בציונים ובקשרים חברתיים.

.

.

ב. גורמים סביבתיים

קונפליקטים בין ההורים – מאבקי כוחות וחוסר תקשורת בין הורים שחושפים את ילדיהם לאי הסכמות ומחלוקות ביניהם ע"י כעסים, צעקות, איומים והפחדות. יחסים קונפליקטואלים עם ההורים, עוינות או תחושת דחייה והיעדר ביטויים של חום, אהבה ומגע. הורות המאופיינת בנוקשות שמחמירה במתן עונשים, הורות מגוננת ומגבילה שיוצרת תלות, הורות שאינה עקבית בהתנהגותה או חסרת גבולות לחלוטין. ניתן לקרוא על כך גם במאמר הורות ללא אשמה.

משברים ואירועי חיים – חשיפה לאירועים טראומטיים שיש בהם מצבים או תחושות של אובדן: פרידה מחבר/ה, מוות של אחד ההורים או שניהם, גירושין, תאונה, פיגוע טרור, פגיעה מינית, התעללות רגשית, מחלה כרונית שהתפתחה. שינויים ומעברים כמו גן, בי"ס, דירה, הגירה. התדרדרות כלכלית ועוני.

.

.

3. טיפול רגשי לילדים

א. שלב ההערכה – חשוב להבהיר כי טיפול רגשי בילדים אינו חוג וילדים שמתחילים טיפול רגשי נדרשים למשאבים נפשיים שלעתים יכולים להכביד עליהם מבחינה רגשית. ולכן חשוב לעשות הערכה ולא להתחיל טיפול בילדים במידה ואין סיבה מוצדקת. בשלב הראשון אני נוהג להזמין את ההורים להגיע למפגש היכרות על מנת שאוכל לשמוע את הסיבות שהביאו אותם למסקנה שילדם זקוק לטיפול רגשי או שהמליצו להם להביא אותו לטיפול. אני מזמין את שני ההורים למפגש הראשון במידה והדבר מתאפשר כדי לנסות להבין משתי נקודות מבט שונות איך כל אחד מבין את הבעיה. המפגש הראשון הוא מפגש היכרות המאפשר לקבל אינפורמציה על הרקע כללי של המשפחה, התייחסות לסימפטומים, תלונות, ומצוקות משותפות של הילד וההורים. לעיתים ניתן לקבל אינפורמציה חשובה גם מדיווח מהמסגרת החינוכית ומתוך מסמכים פסיכולוגים ו/או רפואיים במידה וישנם. לאחר הבנת הבעיה מתקבלת החלטה יחד עם ההורים מהי הדרך הנכונה ביותר לגשת ולטפל בבעיה. לעיתים כחלק מתהליך הערכה אני נפגש עם הילד למספר מפגשים כדי להבין האם יש צורך בטיפול עבורו.

מניסיוני המקצועי ישנם מספר אפשרויות לטפל בילדים בין אם באופן ישיר או באופן עקיף. לפירוט דרכי הטיפול השונים במעורבות הורים ניתן לקרוא במאמר הדרכת הורים..

ב. תחילת הטיפול – ילדים מתחילים טיפול רגשי לאחר שקיבלו הסבר בנוגע לסיבה שבגללה הגיעו לטיפול כדי לגייס את הכוחות שלהם להצלחת הטיפול. ההסבר על הגעתם לטיפול הוא חלק משמעותי מהברית הטיפולית שנוצרת שמטרתה לבנות אמון וביטחון במטפל. אני מסביר לילדים שהתחילו את הטיפול שכל התכנים הרגשיים נשארים בינינו למעט תכנים רגשיים המסכנים את בריאותם הנפשית, ואז צריך ליידע את ההורים. במצבי מצוקה בהם הילד נמצא בחרדות קשות, בעיות התנהגות, קשיי פרידה או צורך במשחקי כוח ושליטה לעיתים הטיפול נעשה בשילוב אחד ההורים או לסירוגין.

ג. מטרות הטיפול – לאחר שהתקבלה החלטה שהילד מתחיל טיפול רגשי אנו מגדירים את מטרות הטיפול. מניסיוני המקצועי אחת המטרות החשובות בטיפול היא לאפשר לילד לבטא באופן חופשי את רצונותיו ולכן אני מאפשר לו לבחור במה נשחק בחדר הטיפולים. לעודד אותו לבטא את הדחפים האסורים כדי שיכול להשתחרר מהחרדות ולשלב אותם בצורה מעודנת בחיי הנפש. מטרה חשובה נוספת היא לנסח במילים את הרגשות הבאים לידי ביטוי בהתנהגות (נקרא acting out) במשחק, ולקשר בינם לבין מצבים שונים שהקושי פוגש אותם בחייהם, דבר שמסייע להם לזהות את הדחף לווסת אותו וללמוד להגיב גם באיפוק..

ד. טיפול במשחק (Play Therapy)חדר הטיפולים הוא מרחב פתוח, מעין "מגרש משחקים" המאפשר לילדים לבטא את עצמם באופן חופשי ובטוח ולהשליך את עולמם הפנימי על המטפל לרבות כעסים, תוקפנות, חרדות ומשאלות. כאשר קשייהם הרגשיים מקושרים באמצעות דיבור על חיי היומיום הדבר מסייע להפחית אצלם חרדה.

העולם הדמיוני הוא המרחב דרכו הם מפתחים את היכולת לדמיין, הם יכולים לדמיין לקבוע את החוקים וגם ללמוד לנוע בחופשיות בין חייו הפנימיים למציאות הקיימת. תפקידו של המשחק קשור ליכולת הפנטזיה, הדמיון והיצירתיות וליכולת לשחק ברעיונות באמצעות השימוש בכלים כמו משחקי דמיון, חילופי תפקידים, ומשחקים "חופשיים" כמו: לגו, קוביות, בובות ומשחקים.

מדוע ילדים שומרים סודות? לעיתים קרובות ילדים שחשים מצוקה שומרים סודות ואינם לספר להורים מה מעיק עליהם מחשש להיענש. פעולת ההסתרה מעוררת חרדות והשימוש במשחק מאפשר להרחיק את בעיותיו ולייחס אותה לדמויות במשחק, ובאופן עקיף לספר למטפל מהי הבעיה. המשחק מספק הזדמנויות ליצירת קשר באמצעות הדיבור ומסייע גם לפתח מיומנויות חברתיות טובות יותר. תפקיד המשחק לאפשר לילדים לחשוב על מעשיהם, לנסות להרגיש מה אחרים מרגישים ולפתח יכולת לאמפתיה כלפי הסביבה. הטיפול במשחק לעיתים משמש גם מקור להנאה ושכחה מהבעיות של היומיום.

המפגש עם אדם מבוגר שקשוב ומכוון רק לילד ולצרכיו היא חוויה מיוחדת. האפשרות לבטא רגשות באופן חופשי דרך המשחק נותנת תחושה של הקלה ופורקן, ולכן מרבית הילדים יוצאים לעיתים קרובות מהטיפול בהרגשה טובה שתורמת למוטיבציה שלהם להמשך התהליך.

.

.

נשארת עם שאלות על טיפול רגשי לילדים? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

מאמרים נוספים 

דימוי עצמי נמוך

פחדים וחרדות של ילדים

שאלות ותשובות

.

פסיכולוג חינוכי מומחה ופסיכותרפיסט

דיכאון בגיל ההתבגרות

גיל ההתבגרות זוהי תקופה שקשה לזהות דיכאון בקרב מתבגרים מכיוון שהם נוטים להסתיר ולשתף פחות. פעמים רבות צוותים חינוכיים נוטים לפרש דיכאון בעיקר בקרב מתבגרים מוחצנים כהפרעת קשב וריכוז ו/או בעיות התנהגות. על ההורים והסביבה הקרובה להיות ערניים יותר לשינויים במצב הרוח ובמידה וקיים חשד לדיכאון לפנות להתייעצות מקצועית.

שלומי לוי I פורסם: 12/07/2016

.

גיל ההתבגרות ידועה כתקופה סוערת בחיי מתבגרים העוברים שינויים רבים ומשמעותיים בחייהם שכרוכים בלחצים ומתחים נפשיים. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שדיכאון היא אחת מהבעיות הנפשיות הנפוצות ביותר בתקופת גיל ההתבגרות מלבד חרדה. זוהי תקופה המתאפיינת שינויים פיזיולוגיים והורמונליים מהירים, עוצמת הדחפים המיניים עולה וקיים עיסוק מוגבר בדימוי גוף ובמראה חיצוני שעשויים לגרום לחרדה. החשיבה שלהם נעשית מופשטת ומעוררת שאלות קיומיות כמו מהן הסיבות לחיות והאם יש משמעות לחיים. הלימודים נעשים עמוסים, קשים ותובעניים יותר, ומתבגרים טרודים פעמים רבות בהישגיות והצלחה בלימודים. לרוב הם נדרשים גם ע"י ההורים וביה"ס לבצע משימות כדי להקנות להם אחריות אישית שתסייע להם בעתיד לאחר עזיבת התא המשפחתי. עוצמת התוקפנות עולה והם מתקשים לווסת את עצמם כך שלרוב תגובותיהם אימפולסיביות, בעיקר כאשר לא נענים לבקשותיהם. אחד מהתהליכים הנפשיים והחברתיים המשמעותיים ביותר קשורים לצורך שלהם לגבש זהות עצמית, שמקפל בתוכו צורך בעצמאות לפעול כרצונם ובדרכם ורוצים למצוא את מקומם בקבוצת השווים שעשויה להיות ביקורתית ותובענית וגם ליצור לעצמם קשרים חברתיים בעלי אופי רומנטי.

דיכאון בגיל ההתבגרות יכול להתבטא באמצעות התנהגות מוחצנת או מופנמת, אימפולסיבית ומרדנית המשלבת בעיות בהתנהגות עם מחשבות אובדניות ובמקרים קיצוניים להוביל לפגיעה עצמית ואף לאובדנות . דיכאון בתקופת גיל ההתבגרות יכול להופיע גם כהפרעה נלווית להפרעות אכילה, הפרעות חרדה, חרדת בחינות, דימוי עצמי נמוךלנוכח הקושי באיתור מצבי דיכאון בקרב מתבגרים ישנה חשיבות גדולה לאתר סימני מצוקה וצורך של ההורים והסביבה להיות ערניים לשינויים במצב הרוח של ילדיהם ובמידה וקיים חשד לדיכאון לפנות להתייעצות מקצועית. הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, חקירה מעמיקה של הנפש, לצד הקשבה והבנה את הצרכים של המטופל.

.

.

לשאלות נוספות על דיכאון בגיל ההתבגרות או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. סימפטומים של דיכאון בגיל ההתבגרות

צער, עצב וכאב הם רגשות שמלווים אותנו כחלק מהחיים אצל ילדים, מתבגרים ומבוגרים ולא ניתן למנוע אותם. ירידה במצב הרוח אופיינית בד"כ לאירועים מסוימים בחיים שחולפת ללא בעיה אך התפרצות של דיכאון בגיל ההתבגרות יכולה להתבטא בסימפטומים שונים. מצוקה רגשית לפי הגישה הפסיכואנליטית נקראת סימפטום שהוא למעשה הגורם שבגללו מתבגרים מגיעים לטיפול פסיכולוגי. לרוב הסימפטום הוא לא מודע והתלונה על מצוקה רגשית מתייחסת לתיאור חיצוני כמו לדוגמא בעיות התנהגות. המטרה הטיפולית לסייע למתבגרים להבין מה מסתתר מאחורי המצוקה הרגשית.

מבחינה רגשית המאפיין המרכזי של דיכאון הוא הפרעה במצב הרוח. כאשר ישנן תנודות חדות וקיצוניות במצב הרוח, וההתנהגויות מתרחשות בתדירות ובעצמה קיצונית ניתן להצביע על בעיה. תחושות רגשיות קשות יכולות לגרום למתבגרים להפנות תחושות תוקפנות והרס כלפי עצמם, דבר שמאפיין חלק מהמתבגרים שממעטים לדבר ונוטים למופנמות. התוקפנות של מתבגרים יכולה להיות מופנית גם כלפי ההורים והסביבה הקרובה ועשויה להתקבל תמונה של בעיות התנהגות וקושי בקבלת סמכות וגבולות. סימפטומים רגשיים לדיכאון בקרב מתבגרים עשויים להתבטא בתחושות של חוסר אנרגיה נפשית ועייפות, תחושות ריקנות, חוסר עניין בפעילויות שבעבר סיפקו הנאה, עצבות וחוסר תקווה, רגזנות, כעס ועוינות ובכי ללא סיבה נראית לעין. לרוב ישנן תחושות של ערך עצמי נמוך ורגשות אשם חזקים ובלתי מוצדקים ורגישות יתר לפגיעות מאחרים.

מבחינה קוגניטיביתמושפעת מחוסר אנרגיה נפשית ולכן ישנה ירידה ביכולת החשיבה והקצאת משאבים לריכוז. דבר שעשוי לפגוע בהם בעיקר בתחום הלימודי. בחלק מהמקרים ישנה התעצמות של מחשבות שליליות וקיצוניות יותר בנוגע לסיבות לחיות.

מבחינה גופנית – במצבים של דיכאון תיתכן אכילה רגשית בין אם מדובר באכילה מופרזת או הימנעות ממנה, קשיים בהירדמות, הליכה לישון מאוחר, ונטייה לישון מעט או לשנת יתר.

מבחינה לימודית – בתחום הלימודי דיכאון עשוי להתבטא בחוסר עניין ומוטיבציה נמוכה ללמידה, איחורים לבי"ס, "הברזה" משיעורים ומביה"ס, תלונות על מחלות רפואית ללא סיבה מוצדקת, ריבוי היעדרויות מבי"ס וירידה משמעותית בציונים. חלק מהמתבגרים מייחסים חשיבות עצומה להצלחה בלימודים ומתקשים לקבל כל תחושה של כישלון.

מבחינה חברתית – דיכאון עשוי להתפתח גם כתוצאה מקשיים להשתלב חברתית, דחייה חברתית וגם בעקבות פרידה רומנטית לא רצויה. חלקם נוטים להגיב בהתבודדות והסתגרות בבית ומבלים שעות ממושכות בפלאפון ובמשחקי מחשב. חלקם עשויים לכתוב פוסטים עם תכנים דיכאוניים ו/או אובדניים ברשתות החברתיות השונות. לעיתים התנהגותם מוחצנת מבחינת הופעה חיצונית: תסרוקות "מיוחדות", קעקועים, פירסינג, לבישת בגדים שחורים לצד הקשבה למוזיקה עם תכנים דיכאוניים ואנטי ממסדיים.

.

.

המאפיינים המרכזיים של דיכאון בגיל ההתבגרות מתבטאים בעיקר בהפרעה במצב הרוח, חוסר אנרגיה נפשית לצד תחושות ריקנות ורגישות יתר לפגיעות מאחרים

.

.

2. מדוע קשה לזהות דיכאון בקרב מתבגרים?

בעבר רווחה התפיסה שילדים אינם סובלים מדיכאון. המחקרים שהתפרסמו בעשורים האחרונים מצביעים על כך שדיכאון בילדים ומתבגרים הנה תופעה שלא רק שקיימת היא נעשית שכיחה יותר ויותר, וישנה עלייה משמעותית בקרב ילדים ומתבגרים הסובלים מדיכאון. אחד מהמיתוסים השכיחים שעדיין רווחים הוא שתקופת הילדות היא מאושרת וללא כל דאגות. ללא ספק מדובר באמונה אישית מאחר ובתקופתנו ילדים ובעיקר מתבגרים חווים עומס רגשי ולחצים כחלק ממכלול של דרישות חברתיות. בכל הנוגע למתבגרים, לרוב הנטייה לחשוב שמתבגר עשוי לפתח דיכאון רק בעקבות אירוע טראומטי בעוד שהמציאות מראה שדיכאון יכול להיווצר כתוצאה מסדרת אירועים שנחווית כשלילית. לדוגמה, מתבגר עם לקויות למידה שמפתח בהדרגה הערכה עצמית נמוכה ותחושת כישלון בעקבות מבחן נוסף שנכשל.

סיבות נוספות שבגללן עדיין קשה לזהות דיכאון בקרב המתבגרים: עדיין אין מספיק מודעות לכך שילדים ומתבגרים יכולים לסבול מדיכאון. מתבגרים נוטים פחות לשתף את הוריהם בבעיות שמציקות להם בפרט אילו שנוטים למופנמות, שאצלם ההתנהגות כלפי חוץ תמיד נראית אותו הדבר. לרוב מתבגרים אינם נוהגים להתלונן על ירידה במצב הרוח אלא ההפך נוטים להציג כאמור להסתיר ולהציג תמונה ש"הכול בסדר". קיים קושי לזהות דיכאון בקרב מתבגרים מוחצנים שהתנהגותם מתבטאת בהתפרצויות זעם, מרדנות, התבודדות וחוסר שקט פנימי מאחר ואילו התנהגויות שהתרגלנו לייחס אליהם כאל בעיות התנהגות ו/או הפרעת קשב וריכוז (ADHD). אנו נוטים להתייחס למה שנראה על פני השטח כמו במקרים של בעיות התנהגות ומתקשים יותר לזהות מה שנמצא מתחתיו כמו במצבים של דיכאון אצל מתבגרים.

.

.

אנו נוטים להתייחס לבעיות שנצפות מעל פני השטח ולא לבעיות שנמצאות מתחתיו ולכן קשה לנו יותר לזהות דיכאון אצל מתבגרים

.

.

3. גורמים לדיכאון בגיל ההתבגרות

אנו נוהגים להבחין בין גורמים פסיכולוגיים שהינם גורמים פנימיים, וגורמים סביבתיים המשפיעים על הנפש ומהווים גורמי סיכון להתפתחות של דיכאון בקרב מתבגרים. גורמים פנימיים מתקשרים לקונפליקטים רגשיים לא מודעים ולא פתורים שיכולים לגרום לדיכאון, חרדה פגיעה בדימוי העצמי ואחרים. גורמים חיצוניים נוגעים להשפעת היחסים של ההורים על ילדיהם. נתייחס לגורמי הסיכון השונים שיכולים להשפיע על מתבגרים.

.

א. גורמים פנימיים/פסיכולוגיים

פגיעה בצרכים הבסיסיים – פסיכואנליטיקאים רבים הגיעו למסקנה שהשנה הראשונה לחייהם של תינוקות משפיעה על הבריאות הנפשית שלהם בבגרותם. האם נחשבת לאובייקט הראשון והמשמעותי ביותר שאחראית לספק לתינוקה מענה לצרכיו הפיזיים והרגשיים. פרויד, פסיכואנליטיקאי מפורסם תייחס לתינוק לאחר לידתו כאל חסר ישע, שרוצה לחוש הנאה ולהימנע מכאב. ויניקוט פסיכואנליטיקאי ורופא ילדים המשיג את תפקיד האם שצריכה לעמוד בו כדי לספק את צרכיו של תינוק בצורה נכונה ובריאה בשם: "אם טובה דיה". האם צריכה להיות אחראית לספק עבור התינוק חום ואהבה, ודרך המבט הרך והנעים לספק עבורו תחושה שהוא רצוי וקיים. כאשר הקשר שנוצר בין האם לתינוק מבוסס על חום, אהבה, מגע, הרגעה והתפעלות הוא צפוי לפתח בבגרותו "עצמי אמיתי" יציב ובטוח בעצמו. חוסר היענות לצורכי התינוק עשוי לפגוע בהתפתחות הנפשית ובתחושת הערך העצמי שלו. הוא עשוי להרגיש דחוי, ולא רצוי בעולם, חסר הבנה לגבי מהי המשמעות של קיומו בעולם. הוא עשוי לפתח קונפליקטים פנימיים הנוגעים לקשיים בתהליך של נפרדות ועצמאות מהאם, פגיעות נרקיסיסטית, פסימיות וחשיבה שלילית, תחושות של חוסר אונים וחוסר תקווה, תחושת נחיתות ואובדן פנימי שיובילו לבסוף להיווצרות של דיכאון.

חולשת המנגנון הנפשי "אגו" – במאמר "אני והסתם" משנת 1923 מחלק לראשונה פרויד את נפש האדם לשלושה מבנים נפשיים. לפי המודל החדש ה"אגו" אחראי לנווט בין הדחפים של ה"איד" שמנסה להשתלט עליו כי אף פעם אינו מסופק, לבין ה"סופר אגו" שהמרכיב של המצפון שבו אחראי לפעול ע"פ כללים חברתיים מקובלים ומאיים ברגשות אשמה מפני עונשים במידה וייבצע מעשה שאינו מוסרי בעיניו.

המנגנון הנפשי "אגו" נוצר ומתחיל להתפתח רק לאחר הלידה ומושפע מהמטען הגנטי שלו, מעולמו הפנימי ומהיחסים שנבנו עם ההורים והסביבה. "אגו" יציב וגמיש לרוב מצליח לווסת את דחפים של המיניות ותוקפנות שקיימים בו. הוא משתמש בצורה יעילה ונכונה בתפקודי החשיבה ובמנגנוני ההגנה. בקשר שבין ה"אגו" והסביבה, כאשר הקשר יציב ובטוח בין ה"אגו" של הילד עם ההורים והסביבה הוא מפתח תחושת אמון ובטחון ובונה ערך עצמי שתורם לו לחוש אהוב ורצוי בעולם. לעומת זאת, "אגו" חלש, המתקשה לווסת את עוצמת התוקפנות המולדת עשוי להוביל את עצמו להצפה רגשית, ולתחושות של תוקפנות והרס עצמי שייגרמו להיווצרות דיכאון. דבר שיכול להתבטא בקרב מתבגרים לאכילה רגשית בין אם מדובר באכילת יתר או בהימנעות ממנה.

נוקשות וביקורתיות – ה"סופר אגו" שהינו המנגנון האחרון שמתפתח בנפש נוצר כחלק מתהליך של למידת ערכים ואידאלים חברתיים. הוא מורכב משני חלקים "אגו אידאלי" ומצפון. ה"אגו האידאלי" מייצג את אידאל השלמות כלומר הרצון שהכול יהיה מושלם. המצפון לעומתו, הוא מרכיב בנפש שמעניש ברגשות אשמה כאשר חש שהאדם אינו פועל באופן מוסרי כפי שהיה מצפה עצמו  המצפון שמטבעו מעמיד דרישות ואיסורים שנוגעים למעשים קשוב גם למחשבות, פנטזיות ומשאלות שעשויים לעורר חרדה אצל מתבגרים.

סיפור מקרה מהקליניקה – מתבגר דתי שהגיע לקליניקה לקראת סוף גיל ההתבגרות, פנה לטיפול לאחר שגילה על עצמו כי חש משיכה כלפי בני מינו. דיווח על תחושות קשות של אכזבה מעצמו ושלא יודע מה להגיד לאביו. הוא הסתובב עם רגשות אשמה על אותם מחשבות ועל מעשה בעל אופי מיני עם חברו הקרוב.

באותה סיטואציה שהמתבגר פנה לטיפול הוא היה טרוד במחשבות כיצד להעניש ולפגוע בעצמו. למעשה הוא הפנה את דחף התוקפנות (נקרא גם דחף המוות) כלפי עצמו באמצעות גינוי והרס עצמי, דבר שעשוי להשפיע לרעה על מצב רוחו והוביל לדיכאון. מתבגרים עשויים לפתח "סופר אגו" נוקשה ומחמיר בעקבות הפנמה של דמויות הוריות נוקשות ומחמירות, חוויות של דחייה, והורות שאינה מספקת.

.

.

אישיות נוקשה ומענישה עשויה לגרום להפניית התוקפנות כלפי העצמי ולהוביל להיווצרות של דיכאון.

.

.

ב. גורמים סביבתיים

אובדן ממשי בגיל הילדות  – אובדן ממשי בתקופת הילדות המוקדמת הוא אחד הגורמים המשמעותיים להיווצרות דיכאון. גירושין המוביל להתפרקות התא המשפחתי ובעיקר מוות של אחד ההורים עשוי להוביל לדיכאון..

חוויה של התעללות בילדות – ברוב המקרים הורה שמתעלל בילדו סבל בילדותו מיחס דומה פחות או יותר. המחקרים מצביעים על קשר חזק בין התעללות מינית, פיזית ורגשית לבין התפתחות של דיכאון. הסיטואציה שבה הילד הופך קורבן להתעללות גורמת לבלבול ותחושת חוסר אונים מאחר וזה בלתי נתפס עבורו מדוע ההורה מתעלל בו. למרות שהוא עובר התעללות שגורמת לשנאה יש בו גם את המרכיב של האהבה להורה המתעלל והפחד לאבד את אהבתו גורמת למנגנון הנפשי "אגו" שחסר עדיין בשלות רגשית להדחיק את האירועים ובמקום להפנות אצבע מאשימה כלפי ההורה, הוא תוקף את עצמו בטענה שהוא אשם במצב. אנה פרויד בספרה "האגו ומנגנוני ההגנה" משנת 1936 המשיגה את המנגנון הגנה שנקרא "הזדהות עם התוקפן" בו היא מתייחסת לתופעה של תוקף וקורבן: באמצעות מנגנון ההזדהות עם התוקפן, נמנע האדם מלחוש כעס כלפי אותה דמות שחווה כתוקפנית באמצעות הזדהות והפנמה את ההתנהגויות שלה. לדוגמה, מצב שמתבגר עבר פגיעה מינית שבבגרותו עשוי להפנים דמות הורית תוקפנית ומתעללת, לפתח מצפון נוקשה ואכזרי וכך לעשות מעבר מעמדת הקורבן לעמדת התוקף באמצעות השלכת הרגשות השליליים מהאירוע המאיים על הילד. התעללות זוהי פגיעה נפשית שיכולה להיות גם טראומטית שאחת מהתוצאות שלה היא היווצרות של דיכאון.

קונפליקטים בין ההורים – יכולים להתבטא במגוון מצבים כמו מאבקי כוחות וחוסר תקשורת בין הורים שחושפים את המתבגר לאי הסכמות ומחלוקות ביניהם המתבטא בכעסים, צעקות, איומים והפחדות. יחסים קונפליקטואלים עם ההורים שמתבטאים בתחושה של עוינות, דחייה והיעדר ביטויים של חום, אהבה ומגע. הורות המאופיינת בנוקשות שמחמירה במתן עונשים או הורות מגוננת ומגבילה שיוצרת תלות, כמו גם הורות שאינה עקבית בהתנהגותה או חסרת גבולות לחלוטין. (ניתן לקרוא במאמר הורות ללא אשמה)..

דיכאון של אחד ההורים – הספרות המחקרית מצביעה על קשר בין הורה שסובל מדיכאון כאחד מגורמי הסיכון העיקריים להתפתחות דיכאון אצל ילדים. הדיכאון של אחד ההורים פוגע בתקשורת ובקרבה עם הילד שחש את הריחוק של ההורה בין אם בצעקות או בהיעדר תקשורת מילולית. בתהליך של הזדהות עם ההורה הסובל מדיכאון עלול הילד לחוש אשמה בהתפתחות המחלה ולפתח דיכאון בעצמו..

חשיפה למאורעות שליליים – המחקרים מצביעים על קשר שבין אירועי חיים שליליים להתפתחות של דיכאון. אירועי חיים משמעותיים שנקשרו לדיכאון ויש בהם ביטויים. של אובדן כמו: פרידה, מוות, כאב, תאונה, מחלה פיזית, מעברים (בי"ס, דירה, הגירה), רעיון או משאלה שלא התממשו ואהבה נכזבת. האירוע השלילי יכול להתבטא גם בחשיפה לאווירה משפחתית שמתבטאת בבעיות בריאות של אחד ההורים, מגורים, התדרדרות כלכלית ועוני.

.

.

אובדן ממשי בתקופת הילדות המוקדמת הוא אחד הגורמים המשמעותיים להיווצרות דיכאון

.

.

.

4. טיפול בדיכאון בגיל ההתבגרות

הטיפול במתבגרים הסובלים מדיכאון בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית לצד גישות טיפוליות אינטגרטיביות הכוללות היבטים הממוקדים בחוויה הרגשית, במחשבות והרגשות, בהתאם לצורכי המטופל.

בטיפול בדיכאון אחת המטרות החשובות היא לזהות את הקונפליקט הנפשי או גורמים חיצוניים שנקשרו והובילו לאותה הרגשה. נקודת המוצא בטיפול היא שדיכאון הוא תמיד סימפטום המבטא תחושה של אובדן. התפיסה הטיפולית שלי בקליניקה היא שאיכות הקשר שנוצר עם המתבגרים הינו גורם משמעותי ביותר המאפשר להוביל לתהליכי שינוי. קשר הנבנה על בסיס של אמון, הקשבה וקרבה רגשית, מאפשר להם לדבר באופן חופשי על כל מחשבה או מצוקה רגשית שמטרידה אותם. מתבגרים המאפשרים לעצמם לבוא במגע ולעבד את התכנים האובדניים בחייהם עשויים להרגיש הקלה מעצם הדיבור על הכאב הנפשי ולהרגיש שמבינים אותה. לתהליך של עיבוד הרגשות ישנה השפעה מכרעת על היכולת להתאושש ולהחלים מן המצוקה הרגשית. ישנה חשיבות גדולה גם לתמיכה של המשפחה והחברים בתהליך הטיפולי, להגיב באמפתיה לכאב, צער ותחושת האובדן, ולסייע להם בהתאם לצרכים שלהם.

פרטים על הדרכת הורים ניתן לקרוא במאמר הדרכת הורים. פרטים על טיפול במתבגרים ניתן לקרוא במאמר טיפול במתבגרים

.

.

נשארת עם שאלות על דיכאון בגיל ההתבגרות? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

.

מאמרים נוספים

טיפול בדיכאון

הפרעה טורדנית כפייתית OCD

שאלות ותשובות.

טיפול במתבגרים

הסערה הרגשית והשינויים הרבים שאופייניים למתבגרים בגיל ההתבגרות גורמים פעמים רבות לעומס רגשי, ולחצים שמערערים את האיזון הרגשי שלהם. כל משבר "קטן כגדול" עשוי להוות טריגר שמעורר או מגביר חרדות ומוביל למצוקה רגשית. המטרה המרכזית בטיפול במתבגר לעזור לו להבין את הבעיה, לדבר עליה כדי להפחית חרדה ולהוביל לתהליכים של שינוי וצמיחה

שלומי לוי I פורסם: 19/03/2015

.

גיל ההתבגרות ידועה לנו כתקופה סוערת ובמיוחדת מאוד בחייהם של רוב המתבגרים העוברים שינויים משמעותיים בכל תחומי החיים, מבחינה גופנית, קוגניטיבית, רגשית וחברתית.

הצורך המרכזי של המתבגרים בתקופת גיל ההתבגרות הוא לפתח לעצמם זהות עצמאית ונפרדת מהוריהם. להרגיש שהם משיגים עצמאות ושליטה על חייהם כמו גם להשתחרר מתלות בהורים. הצורך בעצמאות חשוב והכרחי לצמיחה אישית אולם דורש מהם לקחת אחריות, דבר שרבים מהם מתקשים עדיין לעמוד בו. מאפיין בולט ומרכזי של גיל ההתבגרות קשור לדחפים המיניים וביטויים של אגרסיה ותוקפנות בקרב מתבגרים. הדחפים נעשים עוצמתיים יותר ופעמים רבות עשויים להשפיע על מצב הרוח שעשוי להיות תנודתי ולהשתנות באופן מהיר. וכך, לרגע אחד הם יכולים להיות שמחים ולרגע רוטנים וכועסים, מגיבים בביטול והולכים כאשר בקשותיהם אינם נענות בחיוב. חלקם האחר מצליחים לווסת את הרגשות ולשמור על יציבות רגשית יחסית בצורה טובה יותר. המתבגרים מתמודדים עם שינויים גופניים מואצים בתהליך הגדילה ומושקעת בהם אנרגיה נפשית רבה. כחלק מהשינויים בגוף חלק מהם חרדים לגדול ולצמוח מבחינה גופנית כך למשל בנות החוששות לקבל מחזור ובנים המפחדים להישאר נמוכים. הם מתחילים לפתח עיסוק מוגבר במראה החיצוני המתבטא בבחירת סגנון הלבוש, נעליים, עיצוב השיער, איפור, פירסינג וקעקועים. מאחר והמתבגרים נוהגים לחקות את המראה החיצוני של חבריהם, עיכוב או צמיחה מואצת עשויים לפגוע בדימוי העצמי והגופני שלהם. הרצון להיות כמו כולם מעסיק את המתבגרים, בעוד תחושה של שוני שמתבטא לדוגמא בהצטיינות בלימודים או בכדורגל הופך אותם ל"מקובלים", מחלות בריאותיות ורגשיות כמו השמנת יתר והפרעות אכילה עשויים להתפרש לעומתם כחריגים, וצורך בהסתרה מאחר והם עשויים לקבל ביקורות והעלבות. מבחינת יכולות החשיבה חלה אצלם קפיצה קוגניטיבית ומרשימה והמתבגרים מסוגלים להתמודדות טובה יותר עם פתרון בעיות, והיכולת לנתח תהליכי חשיבה מעוררת אצלם שאלות קיומיות על משמעות החיים כמו "למה אני חי ולאיזה מטרה?". היבט נוסף הקשור לשינוי ביכולת החשיבה מאפשר למתבגרים לנהל שיחות עם מבוגרים, להביע את דעתם ולקבל או לא להסכים לדעותיהם. חלקם עדיין מחזיקים בתפיסה של שחור/לבן, בטוחים ומשוכנעים בצדקת דרכם, והם יכולים להתווכח יותר מבעבר אך עדיין מתקשים להתגמש בחשיבתם. רמת הלימוד שעולה והעומס בדרישות הלימודיות עשויים ליצור מתחים, פחדים וחרדות. מבחינה חברתית, מתבגרים משקיעים מאמץ גדול למצוא את "מקומם" החברתי במסגרת בית הספר, מחוצה לו ודרך ממשקי האינטרנט השונים. הצורך החברתי בא לידי ביטוי גם ביצירת קשרים אינטימיים.

בתקופת גיל ההתבגרות המתבגרים נאלצים להתמודד עם שינויים רבים בכל המישורים שעבור חלקם הדבר יכול להיתפס כטבעי ופשוט ובקרב אחרים ההתמודדויות השונות יכולות לגרום למצוקות רגשיות כמו: דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה וירידה או פגיעה בתפקוד הלימודי, החברתי וההתנהגותי. הדבר מצריך מאיתנו ההורים להיות עם "האצבע על הדופק", וכאשר קיים חשד או אתם מזהים סמני מצוקה בקרב ילדיכם מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית. הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, חקירה מעמיקה של הנפש, לצד הקשבה והבנה את הצרכים של המטופל.

.

.

לשאלות נוספות על טיפול פסיכולוגי במתבגרים או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. סימפטומים של גיל ההתבגרות

מצוקה רגשית לפי הגישה הפסיכואנליטית נקראת סימפטום שהוא למעשה הגורם שבגללו מתבגרים מגיעים לטיפול פסיכולוגי. לרוב הסימפטום הוא לא מודע והתלונה על מצוקה רגשית מתייחסת לתיאור חיצוני כמו לדוגמא הימנעות חברתית שבתחילה הסיבות שהיא נוצרה אינן ברורות. המטרה המרכזית בטיפול מלבד זיהוי הבעיה, היא לסייע למתבגרים להבין מה מסתתר מאחורי המצוקה הרגשית מאחר והבנת הבעיה פותרת חצי מהבעיה והחלק השני הוא להוביל אותם לשינוי.

א. סימפטומים חברתיים – קשיים להשתלב חברתית עם המעבר לחטיבת הביניים או התיכון, דחייה חברתית על רקע פרידה רומנטית, חרם חברתי ע"י תלמידי הכיתה והשכבה, מאבקי כוחות עם תלמידים אחרים מי הכי טוב/חזק/מקובל חברתית, רגישות יתר לפגיעות מאחרים במיוחד לתחושת דחייה או כישלון, נטייה להתבודד ולהסתגר בבית ובילוי שעות ארוכות באינטרנט דרך הפלאפון או המחשב.

ב. סימפטומים של חרדה – יכולים להתבטא בקשיי פרידה, חרדת נטישה, קשר תלותי בהורים ו"הגנת יתר" של ההורים. תלונות על מחלה ללא ממצא רפואי כמו כאב בטן וכאב ראש, תחושה של נחיתות בהשוואה לתלמידים אחרים, חרדת בחינות, לימוד מוגזם ובלתי פוסק, דחיית עבודות ושעורי בית וקושי גדול לשאת תחושה של כישלון במבחנים.

ג. סימפטומים של דיכאון – מצבים של דיכאון היכולים להתבטא בצורות שונות כמו תנודות חדות וקיצוניות במצב הרוח, חוסר אנרגיה ומוטיבציה נמוכה ללמידה, קושי לשמור על ריכוז במהלך הלימודים, נטייה להפחית מהערך העצמי ומההישגים הלימודיים, עייפות תמידית, חוסר עניין בפעילויות שבעבר סיפקו הנאה, עצבות, חוסר תקווה, רגזנות ובכי ללא סיבה נראית לעין. מחשבות שליליות בלתי פוסקות שעולם רע/שלא אהוב/ על העתיד קודר או קיצוניות יותר בנוגע לסיבות לחיות. אכילה "רגשית" ועיסוק מופרז באכילה או הימנעות ממנה, תחושות ואשמה וערך עצמי נמוך ונטייה לשפוט ולהחמיר עם עצמו, קשיי הירדמות ונטייה לישון מעט או לשנת יתר.

ד. סימפטומים של התנהגויות ורגשות – ישנם מגוון דרכים לבטא בעיות התנהגות כמו לא להישמע לכללים, אי קבלת גבולות וסמכות, להתעצבן ולכעוס בקלות, הפניית תוקפנות מילולית כלפי המורים וחבריו ללימודים, אלימות פיזית כלפי תלמידים, הפרעת קשב עם נטייה להגיב באימפולסיביות, תגובה לתסכול בהתפרצויות זעם, להציק לתלמידים בכוונת תחילה, הפרעה למהלך התקין של השיעור, איחורים לבי"ס, "הברזה" משיעורים ומביה"ס, ריבוי היעדרויות מבי"ס, ירידה משמעותית בציונים, אדישות והתעלמות ונטייה להימנע מלדבר עם הסביבה.

.

.

הצורך המרכזי של המתבגרים בתקופת גיל ההתבגרות הוא לפתח לעצמם זהות עצמאית ונפרדת מהוריהם ולקבל החלטות באופן עצמאי

.

.

.

2. התפתחות פסיכולוגית לפי הגישה הפסיכואנליטית

במאמר שעוסק בטיפול בילדים התייחסנו לשלבי התפתחות פסיכולוגית מהתקופה שלאחר הלידה ועד גיל ההתבגרות המוקדם. לפרטים על שלבי ההתפתחות הקודמים במאמר טיפול רגשי לילדים. בחלק זה נעסוק בהתפתחות הפסיכולוגית האופיינית לתקופת גיל ההתבגרות דרך התאוריה הפסיכוסקסואלית של פרויד אבי הפסיכואנליזה והתאוריה החברתית של אריקסון.

.

א. שלב החביון – מסביר את תחילתו של גיל ההתבגרות ולפי פרויד, אופייני לגילאים 6-12 שנים. שלב החביון מגיע לאחר סערת השלב הפאלי בו הילדים פוגשים את תסביך אדיפוס המעורר אצלם סערה רגשית. שלב החביון מתאפיין בזה שהדחפים המיניים מודחקים. האנרגיה שלהם מופנית בעיקר לרכישת מיומנויות לימודיות וחברתיות. פרויד מכנה שלב זה גם בשם השלב ההומוסקסואלי מאחר והקשרים החברתיים בתופת הגיל הזה מופנים ברובם כלפי בני אותו המין שלהם. אריקסון מדגיש את החשיבות של התפתחות קוגניטיבית שהופכת למרכזית ולכך שתקופת הלימודים בביה"ס מאופיינת בהישגיות וברכישת ערך עצמי. הילדים מתחילים להבין את המשמעות של מאמץ והשקעה ביחס לתוצאות דרך הישגיים הלימודיים. ילדים שחוו כישלונות בהישגיהם הלימודיים עלולים לפתח תחושה של נחיתות, לעומת הצלחה. דבר שיכול להשפיע לחיוב או שלילה על הזהות שלהם בהווה ובעתיד. בשלב זה בחייהם ישנן דמויות רבות שעשויות להשפיע עליהם מלבד ההורים כמו מורים, חברים וסביבה חיצונית שאתה המתבגרים נמצאים בקשרים חברתיים כמו מסגרת של "צופים". מבחינת עולמו הפנימי והחיצוני ילדים ממשיכים ללמוד על עצמם דרך התייחסות של האחרים כלפיהם והחברים משמשים מעין מראה של עצמם כאשר בהשפעה שלהם הביטחון העצמי יכול לעלות להיפגע במגע עם בני גילם וההורים.

.

ב. השלב הגניטלי – אופייני לפי פרויד לגילאים 12 ועד בגרות. מאפיין מרכזי וחשוב נוגע לחזרה לעיסוק במיניות ובאברי המין והם נעשים מודעים בהדרגה לדחפים המיניים שלהם. בתקופה זאת, הדחפים המיניים מתעוררים מחדש וכחלק מתהליך התפתחות וגדילה מתבגרים מבצעים התקה של הדחפים מההורה שנתפס כאובייקט אסור לאובייקט שנתפס כמותר כמו מורה, זמר ושחקן קולנוע. תהליך טבעי זה שמקור האהבה עובר התקה לאחר מאפשר למתבגרים להיפרד מהוריהם ובהמשך גם להפנות את האנרגיה המינית שלהם כלפי בני המין השני בשכבת הגיל.

אריקסון בשונה מפרויד תיחם את גיל ההתבגרות מגיל 12-18 שנים, ורואה בגיל ההתבגרות כשלב המשמעותי ביותר. זוהי תקופה שבה המתבגר לאט מתחיל לגבש את הזהות המינית שלו ומנסה להחליף אותה בזהות של בוגר ומבחינה זאת בניית הזהות האישית הוא הדבר המשמעותי ביותר. זהות מגובשת מהווה בסיס יציב ליצירת קשר אינטימי עם בן/בת הזוג מבלי לחשוש מאובדן הזהות העצמית. חוסר יכולת או הצלחה בגיבוש הזהות עלול להוביל לפגיעה והרס עצמי. מצב של טשטוש זהות כהגדרתו של אריקסון עלול להוביל את המתבגר לגיבוש זהות עבריינית והימשכות להתנהגויות המפרות חוק. מנקודת המבט החברתית אריקסון רואה בשלב זה של חיי המתבגר בקבוצת השווים כדמויות המשמעותיות והמשפיעות ביותר המהוות עבורו מודל לחיקוי.

.

סיכום – לכל אחד משלבי התפתחות ישנה חשיבות על ההתפתחות הנפשית התקינה של האדם. הצורך לקבל חום ואהבה הוא צורך בסיסי וקיומי ומלבד זאת, פרויד מייחס חשיבות ליכולת ההורים לכוון את הדחפים של הילד למציאות ("כי לא הכול ורוד") ללמוד להתאפק, כי לא תמיד יוכל לקבל כל דבר שהוא חושק בו, ונותן חשיבות גדולה לשלב הפאלי שסביבו נבנית הזהות המינית של האדם. אצל אריקסון לעומתו, התפיסה היא יותר חברתית והוא מדגיש את החשיבות שילד העובר את שלבי ההתפתחות בצורה תקינה יוכל לפתח אמון בסביבה, ליצור יכולת לנפרדות ועצמאות, ליזום, להשקיע מאמץ ולהצליח בלימודים ולגבש את הזהות המינית בהצלחה.

.

.

בשל שינויים הורמונליים והתפתחות מינית טבעית חלה עלייה בעוררות המינית, והמיניות עוברת מהפנטזיה לדחף טבעי ורצון לממש את התשוקה המינית

.

.

3. גורמים לטיפול במתבגרים

אנו נוהגים להבחין בין גורמים פסיכולוגיים שהינם גורמים פנימיים, וגורמים סביבתיים המשפיעים על הנפש ומהווים גורמי סיכון למצוקה רגשית בקרב מתבגרים. גורמים פנימיים מתקשרים לקונפליקטים רגשיים לא מודעים ולא פתורים שיכולים לגרום לדיכאון, חרדה פגיעה בדימוי העצמי ואחרים. גורמים חיצוניים מיוחסים לסביבה ובעיקר להשפעת היחסים בין ההורים על ילדיהם. גורמים פסיכולוגיים וסביבתיים רבים עשויים לגרום למצוקה רגשית על המתבגר ואנו נדון בעיקריים שביניהם:

.

א. גורמים פנימיים/פסיכולוגיים

אובדן אובייקט האהבה – האם נחשבת לאובייקט הראשון שהתינוק מאבד בחייו מאחר ובכל פעם שהיא יוצאת מטווח ראייתו והוא חש בהיעדרה הוא חווה נטישה או פרידה. ככל שחווית האובדן נחווית בעוצמה גבוהה כך עוצמת הכאב גדלה ובבגרות עשויה להשפיע על מתבגרים בקשיים ליצור קשרים חברתיים יציבים ומשמעותיים. ניתן לחוות תחושה של אובדן בשתי צורות: האחת כתוצאה מאובדן ממשי של בן משפחה אהוב שנפטר, פרידה על רקע רומנטי או סכסוך שמוביל לקרע וניתוק יחסים. השנייה, היא אובדן הנחשב לסמלי או מופשט הכוונה לדוגמה, לתחושה פנימית אם אנו מרגישים שהקשר עם חבר קרוב נפגע ולעולם הוא לא יחזור להיות אותו דבר, או הרגשה של פספוס מציון שהתקבל במבחן המונע מאיתנו מעבר להקבצה/מגמה רצויה, ואז ההרגשה היא שאבדנו משהו שאומנם עדיין לא היה שלנו אבל זאת הייתה אפשרות קיימת שאבדה.

נוקשות – זוהי פונקציה שקשורה לתחום המוסר. המצפון הנו מרכיב של הנפש שאחראי על האופן שבו אנו מתייחסים לכללי מוסר ונורמות חברתיות מקובלות. כאשר אנו נוהגים להתייחס לעצמנו ולאחרים באופן גמיש ומכבד בהחלטותינו, ניתן להעריך שנהיה גם גמישים במחשבתנו ומידת הנוקשות שלנו לא תהיה גבוהה. לעומת זאת, אם אנו לא מתנהגים בהתאם לאמות מידה שהיינו מצפים מעצמנו, הנטייה תהיה להחמיר עם עצמנו ולהרגיש אשמים. לדוגמה, פרפקציוניסטים, מאפייני אישיות של אנשים הדורשים מעצמם שבכל תחום ועניין הכול יתבצע בצורה מושלמת. רבים מהמתבגרים יוצאים מנקודת הנחה שיש רק דרך אחת "נכונה" ו"צודקת" – וזוהי הדרך שלהם ואם יש בעיה היא תמיד נמצאת אצל האחר. זוהי צורת חשיבה המעוררת מחלוקות בעיקר בקשר עם ההורים, התלמידים והמורים בבי"ס. העמידה האיתנה בצדקת הדרך, והקושי לראות את הצד של האחר עשויה להוביל לפגיעה משמעותית ביחסים החברתיים ולהרגיש דחייה.

האשמה עצמית – אשמה זוהי תחושה שנוצרת אצל כולנו מעצם היותנו יצורים שמדברים. תחושת אשמה מתעוררת לאחר ביצוע מעשה שבדיעבד גורם לנו לרגש שלילי ומבחינה מצפונית אנו מפרשים את ההחלטה כשגויה ומרגישים אשמה. שקרים, שמירת סודות והתנהגויות שאינן מקובלות מבחינה חברתית מעוררות תחושות של אשמה.

תחושת דחייה – בתקופת גיל ההתבגרות התחום החברתי נחשב למשמעותי ביותר בחיי מתבגרים. המעבר לחטיבה ואח"כ לתיכון מעמידה אותם בפני אתגרים חדשים. המעבר למסגרת חדשה ולא מוכרת מעוררת חרדה כיצד יצליח למצוא ולהשתלב מבחינה חברתית. גורמים שונים יכולים להוביל מתבגרים לחוש דחייה חברתית לדוגמה: בעקבות מראה חיצוני כמו גובה או משקל גוף, התנהגות חיצונית שנתפסת כמוזרה, ונטייה להתבודדות. תחושת דחייה גורמת לפגיעה באיזון הנפשי שממילא שביר לנוכח השינויים הרבים שהמתבגרים מתמודדים איתם ולתחושות של בדידות, עצב וערך עצמי נמוך. ככל שהדמות שפוגעת משמעותית יותר בחייהם תחושת הבדידות עשויה להיות משפיעה יותר על מצב הרוח שלהם.

פגיעה בערך העצמי – הצורך המרכזי בגיל ההתבגרות נוגע ליצירת זהות עצמית, עצמאית ונפרדת מהוריהם מאידך, העומס הרגשי בלימודים ובתחום החברתי עשויים לגרום ללחצים ולהשפיע על האופן שבו מתבגרים תופסים את הערך העצמי שלהם. מתבגרים נוקשים ופרפקציוניסטים נוהגים לשפוט את עצמם לחומרה ביחס למראה שלהם, הצלחה במבחנים, עבודה, חברות, זוגיות ולמעשה בכל תחומי החיים. לרוב אילו שחשים פגיעה בערך העצמי שלהם נוטים להתמקד בנקודות השליליות שלהם לדוגמה, כמה אני (מבחינת שווי) יפה/מכוער, חכם/טיפש, מוצלח/לא מוצלח ואהוב/לא אהוב. ככל שתחושת הפגיעה בערך העצמי גבוהה יותר היא יכולה לגרום למצוקה רגשית גדולה ולתחושות של דיכאון וחרדה.

בושה – זהו רגש לא נעים שנוצר כאשר אנו עסוקים בפגמים של עצמנו או כאשר אנו חושבים עליהם. הפגמים של העצמי תמיד נמדדים בהקשר חברתי. בתקופת חיים שבה חלים כל כך הרבה שינויים גופניים לתחושת הבושה ישנה השפעה גדולה במיוחד בקרב אלו שמקדימים או מתאחרת אצלם ההתפתחות המינית לדוגמה, בנים שנשארו נמוכים או השמנה של הגוף אצל הבנות. בושה יכולה להיווצר מקשיים בלמידה או תחושת נחיתות שגורמת להימנעות מלדבר ולהשתתף בכיתה. אוננות היא חלק מהדחף המיני שמתעורר בתקופה זו ופעמים רבות מתבגרים חשים בושה באופן לא מודע על פעולת האוננות עקב איסור או נזיפה על העיסוק בגוף עוד מתקופת הילדות המוקדמת. לרגש הבושה נלווה לעיתים קרובות לתחושת אשמה כמו בדוגמה הזאת מאחר ושניהם עולים בהקשרים חברתיים.

רגש נחיתות – הוא רגש לא מודע שמושפע מהשוואה שאנו עושים מול האחר שממקמת אותנו תמיד כפחות טובים ביחס לאחר. קיים קשר בין רגש נחיתות לתחושה של בושה. לדוגמה, כאשר קיבלנו ציון נמוך יותר, שיחקנו פחות טוב בכדורגל, נראינו פחות טוב ואנחנו לא מצליחים עם בנות המין השני ביחס לחברינו. לעיתים קרובות תחושת נחיתות ממקמת את המתבגרים כמסכנים או בעמדת קורבן שאינם נתונים לגורלם ומבלי תקווה שאפשר יהיה לעשות שינוי.

.

.

ב. גורמים סביבתיים

קונפליקטים בין ההורים – יכולים להתבטא במגוון מצבים כמו מאבקי כוחות וחוסר תקשורת בין הורים שחושפים את המתבגר לאי הסכמות ומחלוקות ביניהם המתבטא בכעסים, צעקות, איומים והפחדות. יחסים קונפליקטואלים עם ההורים שמתבטאים בתחושה של עוינות, דחייה והיעדר ביטויים של חום, אהבה ומגע. הורות המאופיינת בנוקשות שמחמירה במתן עונשים או הורות מגוננת ומגבילה שיוצרת תלות, כמו גם הורות שאינה עקבית בהתנהגותה או חסרת גבולות לחלוטין (ניתן לקרוא במאמר הורות ללא אשמה).

משברים ואירועי חיים – חשיפה לאירועים טראומטיים שיש בהם מצבים או תחושות של אובדן כמו: פרידה מחבר/ה, מוות של אחד ההורים, גירושין, תאונה, פיגוע טרור, פגיעה מינית, התעללות רגשית, מחלה כרונית שהתפתחה. שינויים ומעברים כמו בי"ס, דירה, הגירה והדרדרות כלכלית של ההורים.

.

.

.

4. טיפול פסיכולוגי במתבגרים.

היכרות – לרוב אנו נפגשים תחילה למפגש היכרות עם ההורים על מנת שניתן יהיה לקבל פרטים על הסיבות שהביאו אותם למסקנה שהילד שלהם זקוק לטיפול רגשי או שבגינו המליצו להם להביא אותו לטיפול. ישנה חשיבות להשתתפות של שני ההורים במידה והדבר מתאפשר מאחר וחשוב להתבונן דרך שתי זוויות שונות איך כל אחד מההורים מבין את הבעיה ומתייחס אליה. כאשר לא ניתן לקיים מפגש משותף עקב גירושי ההורים או חוסר יכולת של אחד מהם להגיע ניתן לקיים מפגש עם אחד מהם. המפגש הראשון מאפשר לקבל אינפורמציה על הרקע כללי של המשפחה, התייחסות לסימפטומים, תלונות, ומצוקות משותפות של הילד וההורים.

מחסומים והתנגדויות – מניסיוני המקצועי חלק מהמתבגרים מתקשים להיכנס למסגרת של טיפול על רקע מחסומים והתנגדויות שונות. לרוב הם מעדיפים לשתף את חבריהם הקרובים שאתם הם מרגישים בנוח מבלי להרגיש מאוימים או שהם מאמינים שיוכלו לקבל עצה מחבר שתעזור להם. חלקם נוטים להכחיש ולהסתיר שישנה בעיה המצריכה טיפול ומשתדלים להתעלם ממנה. חלקם חוששים לחשוף את "חולשתם" בפני מבוגר על רקע חוסר אמון בטיפול פסיכולוגי ומאיום על פגיעה בדימוי העצמי, מחשש להצמדת סטיגמה חברתית וגם פחד שטיפול פסיכולוגי עלול לפגוע בגיוס לצה"ל ובאפשרויות השיבוץ השונות. עם זאת, נראה שקושי מרכזי נוגע בעיקר לרצון שלהם לעצב לעצמם זהות נפרדת ועצמאית בעוד שהטיפול נתפס באופן לא מודע כמאיים על עצמאותם.

.

הטיפול במתבגרים – הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית לצד גישות טיפוליות אינטגרטיביות הכוללות היבטים הממוקדים בחוויה הרגשית, במחשבות והרגשות, בהתאם לצורכי המטופל. הטיפול במתבגרים מתחיל לאחר שהם מקבלים הסבר לגבי סיבת הגעתם לקליניקה. בדומה לטיפול במבוגרים הטיפול בהם מתבסס על טיפול באמצעות דיבור. במפגש הראשון כחלק מתחילתו של קשר ובניית אמון איתם, וחלק מהברית הטיפולית אנחנו משוחחים לגבי הסיבה שהם הגיעו לטיפול. אנו מדברים על המשמעות של חיסיון רפואי כדי לעודד אותם לדבר באופן חופשי על כל תוכן רגשי מבלי שהתכנים יועברו להוריהם או כל גורם חיצוני, מלבד מצבים שמדובר בתכנים בעלי אופי אובדני, המחייבים דיווח להורים.

מחקרים מראים שישנה חשיבות גדולה לקשר שנוצר עם המטפל על הצלחת הטיפולהטיפול במתבגרים מצריך גמישות ויצירתיות כדי למצוא את הדרך להגיע אליהם עקב המחסומים הרבים שאתם הם מגיעים לטיפול. מטרה מרכזית בטיפול היא להעלות למודעות שלהם את התכנים הרגשיים שהודחקו בחיי הנפש ואשר הובילו ליצירת הסימפטום ולמצוקה הרגשית שבגללה הם סובלים. מניסיוני המקצועי, אחת מהדרכים המרכזיות שתורמים לבניית הקשר הטיפולי היא באמצעות התעניינות בתחביבים שלהם בשעות הפנאי. מרחב טיפולי בטוח ויציב, וקשר קרוב ואמפתי מסייעים להם ליצור אמון ובטחון בתהליך הטיפולי.

הטיפול מאפשר להם לדבר ולהעלות תכנים רגשיים שמפחידים או מאיימים עליהם כמו רגשות עזים של תשוקה, כאב, חרדה, דיכאון וצער. המפגשים בקליניקה מאפשרים למתבגרים לקדם את התובנה שלהם, ללמוד להכיר טוב יותר את עולמם הפנימי, ולטפל בקונפליקטים הפנימיים והמחשבות השליליות שהם מושפעים מהם, כדי להקל על סבלם ולסייע להם להשתחרר מהמצוקה הרגשית. כמו גם, לסייע להם בנוגע לקשיים ביחסים בינאישיים בין אם מדובר בקשר עם ההורים או חברים שלהם.

מניסיוני המקצועי, טיפול במתבגרים המלווה בהדרכת הורים (פרטים נוספים במאמר הדרכת הורים) מסייע רבות להצלחת הטיפול. מעורבות ההורים בטיפול והבנת הבעיות והצרכים מאפשרת להם לעשות שינויים שישפיעו על ילדיהם לטובה וגם עליהם באופן חיובי. בחלק מהמקרים ניתן גם לשלב מפגשים משותפים עם ההורים על מנת לגשר על פערים שנוצרו ביניהם ולתאם ציפיות מחדש באופן שמוסכם על שני הצדדים.

.

.

התעניינות בתחביבים והעיסוקים בשעות הפנאי הם "דרך המלך" לסלול עבור המתבגר את הקשר עם המטפל ולהוביל להצלחת הטיפול.

.

.

נשארת עם שאלות על טיפול פסיכולוגי במתבגרים? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

.

מאמרים נוספים

טיפול בחרדה

דיכאון בגיל ההתבגרות

הפרעות אכילה

חרדת בחינות

דימוי עצמי נמוך

פסיכותרפיה למבוגרים

שאלות ותשובות.

.

הדרכת הורים

ישנם גורמים שונים שיכולים להשפיע על ילדינו, לפגוע באיזון הרגשי ולגרום להם למצוקה רגשית. לעיתים אנו ההורים מצליחים לסייע להם וישנם מקרים בהם שאין באפשרותנו להבין ולפתור להם את הבעיה. המטרה המרכזית בהדרכת הורים היא לסייע להורה להבין את הבעיה ולקבל הכוונה ממוקדת ויעילה כיצד לסייע לילד להפחית סבל וכאב ולפתור לו את הבעיה.

שלומי לוי I פורסם: 19/03/2016

.

הורות הנה תפקיד חשוב ומרכזי שאנו מגיעים אליו כמעט ללא הכנה מוקדמת ולמרות זאת אנו ההורים מצפים מעצמנו במעבר להורות לדעת באופן טבעי כיצד לגדל את ילדינו, לחשוב ולפעול בצורה נכונה מבלי לעשות טעויות. ניתן להסכים כי המטרה המרכזית שלנו כהורים היא לגדל את ילדינו בצורה בריאה הן מבחינה רגשית והן מבחינה גופנית. שואפים להוות עבורם מודל לחיקוי חיובי, לספק עבורם את החינוך הטוב ביותר, ללמד אותם להיות עצמאים שלוקחים אחריות על מעשיהם, ותורמים לעצמם ולחברה. ועדיין, המשימה לגידול ילדינו אינה פשוטה כלל מאחר ואין לנו אפשרות לדעת ולהבין את אשר מתרחש בעולמו הפנימי, כך לדוגמא ישנם מצבים בהם אין לנו אפשרות להסביר שינויים במצב הרוח ובהתנהגות של ילדינו ולבטח קשה עוד יותר לזהות הבעיה והגורמים למצוקה הרגשית.

גורמים שונים יכולים להשפיע על ילדינו ולעורר אצלם מצוקה רגשית. הכוונה לגורמים המושפעים מבחוץ כלומר מהסביבה אך גם גורמים פנימיים או פסיכולוגיים הנוגעים לחיים אישיים. גורמי סביבה עשויים להתבטא בקונפליקטים בין ההורים בנוגע לגידול הילדים. כל עוד הדבר נעשה בדלתיים סגורות והילדים אינם חשופים לאי הסכמות ביניהם זהו עניין אחד, אבל חשיפה לאבקי כוחות ומתחים בין ההורים משפיע על הרגשות של הילדים, על תחושת הבטחון, והאמון שלהם בהורים ובסביבה. סגנונות הורות שונות, בין זהו סגנון הורות שנוטה להיות נוקשה ומחמירה במתן עונשים, חסרת גבולות או הורות מגוננת שמגבילה את הילד ויוצרת אצלו תלות. גורמי סביבה כוללים גם מצבים של משברים ואירועי חיים כמו מוות של אחד ההורים, גירושין, תאונה, מעברים כמו גן, בי"ס, דירה, הגירה כמו גם התדרדרות כלכלית. גם לגורמים פסיכולוגים מעולמו הפנימי של הילד ישנה השפעה ישירה או על התפתחות של מצוקה רגשית אצלו, בין אם מדובר בפחדים, חרדות, דיכאון או נוקשות המובילה לווכחנות ומאבקי כוחות מול ההורים. חרדת נטישה/פרידה מחשש שההורה ייפגע או ימות, תחושה של דחייה חברתית שמקשה על יצירת קשרים חברתיים או תחושת בושה שגורמת להימנעות חברתית. ישנם גורמים שונים ומגוונים שיכולים להוביל למצוקה רגשית אצל ילדיכם וכאשר אתם מזהים כי ילדכם נמצא במצוקה רגשית ואינכם מוצאים את הדרך הכונה כיצד לסייע מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית.

.

.

לשאלות נוספות על הדרכת הורים או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. מדוע הורים מתקשים בגידול ילדיהם?

מרבית ההורים מתקשים בגידול ילדיהם עקב שינויים חברתיים ותרבותיים רבים שהתרחשו בחברה המודרנית בעשורים האחרונים. כתוצאה מהשינויים הרבים תפקיד ההורות נעשה מורכב וקשה יותר מסיבות שונות: החברה שלנו שנתה את פניה מחברה מסורתית-סמכותית לחברה "פתוחה", שגרם לאובדן הנורמות והכללים החברתיים ששימשו בעבר את ההורים. חלה פגיעה בסמכות האב שבעבר נהג להכות את הילד ולחזק בכך את סמכותו. כיום פגיעה בילד אסורה ע"פ חוק ומקשה יותר על האב להפגין סמכותיות ולהגדיר כללים וגבולות ברורים. חל שינוי משמעותי מהתמקדות בצרכי המבוגרים להתמקדות בצרכים ובזכויות של ילדים, והורים כיום מתמסרים ונותנים מעצמם יותר מאי פעם. התמסרות זו גורמת לעיתים לכניעת ההורה לרצון של הילד, דבר שמשפיע על יכולתו להתמודד עם איפוק ודחיית סיפוקים, כמו גם היכולת להתמודד עם קושי הדורש ממנו מאמץ. לדוגמא, ילד עם יכולות לימודיות תקינות הנמנע מהכנת שיעורי בית בתואנה ש"אין לו כוח" ומסרב לבצע את שיעורי הבית. כדי להימנע מעימותים חלק מההורים מספקים להם את כל צורכיהם החל ממתנות, ימי הולדת מפוארים, חוגים, מפגשים חברתיים ועוד. ההתמסרות "המוגזמת" של ההורים כלפי הילדים יוצרת בהם תלות ומקשה עליהם להתפתח באופן עצמאי ונפרד מהוריהם. לרוב שני ההורים עובדים, מרבים להיעדר מהבית נוכח עומס ולחץ בעבודה ונוהגים לפצות על היעדרותם ותחושות אשמה בקניית מתנות. האינטרנט כיום תופס מקום משמעותי בחיי הילדים המרבים לבלות שעות מול המסך וכתוצאה מכך נמנעים מפעילויות ספורטיביות ומפגשים חברתיים. לפי הספרות המחקרית העדכנית עיסוק ממושך בתכנים באינטרנט עשוי לגרום להתמכרות בקרב חלק מהילדים. העיסוק הרב במסכים, היעדר פעילות ספורטיבית, היעדרות ההורים מהבית, חינוך והיעדר גבולות ברורים גורמים לילדים גם לפתח הרגלים שאינם בריאים מבחינה נפשית.

דווקא החשיפה של הורים למאמרים ותאוריות פסיכולוגיות המפורסמות חדשות לבקרים באמצעי התקשורת, המספקות הסברים כיצד להיות הורים "טובים יותר", מערערת אצלם את תחושת הביטחון וגורמת לתחושות של אשמה ודאגה לילדיהם. כתוצאה מהשינויים הרבים שהורים מתמודדים איתם הם מדווחים לעיתים קרובות על תחושות של חוסר-אונים, כישלון ובלבול כיצד לגדל את ילדיהם בצורה תקינה.

.

.

ההורים מתקשים כיום להגדיר גבולות ולהיות סמכותיים כלפי ילדיהם מאחר והם עסוקים בפרנסה, מרבים להיעדר מהבית, חוזרים עייפים ומנסים לרצות את ילדיהם על חשבון גבולות ברורים ולפתח עבורם הרגלים חיוביים 

.

.

2. סימפטומים למצוקה רגשית של ילדים

לרוב ילדים מתקשים להסביר מהי הבעיה שמציקה להם באופן מילולי ולכן צריך להיות קשוב לסימנים שהם מאותתים עליהם. להלן סימפטומים מרכזיים של מצוקה רגשית שאופיינית לתקופת הילדות המרוכזים לפי קטגוריות:

א. ביטויים של קושי חברתי – קשיים להשתלב חברתית במסגרת הגן/ביה"ס, מאבקי כוחות עם ילדים אחרים מי הכי טוב/חזק/מקובל חברתית, קושי בפרשנות נכונה של מצבים חברתיים, חרם חברתי, תחושות של ערך עצמי (וגופני) נמוך, רגישות יתר לפגיעות מאחרים ובמיוחד לתחושת דחייה.

ב. ביטויים של פחדים – פחד מבע"ח, מחושך וסיוטים ממפלצות ושדים, מתהליכים רפואיים כמו לקבל זריקה, טיפולי שיניים, רעש ופחד מאנשים זרים.

ג. ביטויים של חשיבה – קושי לשמור על ריכוז בלימודים, שינויים במצב הרוח, מחשבות שליליות ללא הפסקה שהעולם רע/שלא אהוב/ על העתיד קודר, נטייה להפחתת ערך מהישגיו, תחושות אשמה ונטייה לשיפוט עצמי בחומרת יתר, במקרים קיצוניים מחשבות על פגיעה עצמית ועל מוות.

ד. ביטויים של חרדה – הצמדות להורה וסירוב ללכת למסגרת הגן או בי"ס, בכי, חרדת נטישה, קושי בפרידה, קשר סימביוטי עם ההורים, צורך ב"הגנת יתר" של ההורה, קושי בהירדמות, שינה עם ההורים או הגעה אליהם באמצע הלילה בניגוד לרצונם, רגרסיה להרטבת לילית, קושי בגמילה שמתבטא בהרטבת יום (אנורזיס) או התאפקות בעשיית צרכים (אנקופרזיס) ותלונות גופניות ללא ממצא רפואי כמו כאב בטן וכאב ראש ונטייה להסתגרות והימנעות חברתית.

ה. ביטויים של התנהגות ורגשות – קושי להישמע לסמכות וקבלת גבולות, מרבה להתעצבן ולכעוס, הפניית תוקפנות כלפי ההורים וחברים ללימודים כולל הצוות החינוכי, הפרעת קשב עם נטייה לחולמנות/אימפולסיביות/היפר אקטיביות, מגיב לתסכול בהתפרצויות זעם, הצקות לילדים/אחיו בכוונת תחילה, מרבה להיעדר מהמסגרת החינוכית, לקות למידה הגורמת לתחושת כישלון.

.

.

3. סוגי טיפול והדרכה עם הורים

מניסיוני המקצועי כאשר הורה פונה עם תלונה על בעיות רגשיות של הילד לרוב עמדת המוצא שלו שצריך טיפול רגשי עבור הילד ומעטים ההורים שפונים לייעוץ והדרכת הורית. הפגישה הראשונה מאופיינת בהיכרות עם ההורים. בהתאם לסיבת הפניה מפגש ההיכרות מאפשר למטפל לאסוף אינפורמציה רלוונטית לגבי הרקע המשפחתי, היחסים בין בני המשפחה, רקע כללי ותיאור המצוקה הרגשית של הילד. בנוסף, לשמוע לגבי סימפטומים, תלונות, ומצוקות משותפות של הילד וההורים. מתוך האינפורמציה שנאספת ניתן לכוון בנוגע לדרך הנכונה ביותר לגשת לבעיה: ישנם מקרים שהבנת הבעיה מצביעה על צורך בהדרכת הורים עבור אחד מההורים, שניהם, ללא צורך בטיפול רגשי בילד, במקרים אחרים שילוב טיפול בילד יחד עם הדרכה ממוקדת עבור שני ההורים או אחד מהם בנפרד, ולעתים ההכוונה יכולה להיות לגבי טיפול דיאדי או משפחתי.

הדאגה לילד מביאה הורים לקליניקה אולם מניסיוני המקצועי לרוב מי שצריך לעשות שינוי הם לרוב ההורים שלהם יכולת השינוי יכולה להשפיע מהר יותר על רגשותיו והתנהגותו של ילדם. להלן סוגי טיפול והתערבויות בעבודה עם הורים:

.

א. הדרכת הורים – זוהי צורת ההתערבות חינוכית בעיקרה המוכרת ביותר להורים, והיא מתמקדת בהדרכה מעשית וממוקדת. הדרכת הורים תפקידה להבטיח תמיכה רגשית ומעשית רציפה לטיפול בילד, ולספק תמיכה להערכה העצמית של ההורה. היא מתבטאת בהעברת מידע בנושא גדילה, התפתחות, חשיבה ורגשות לצד מתן הכוונה כיצד להתנהל מול ילדיהם. הדרכת הורים מתמקדת בשינוי דפוסי ההורות והכוונה לגבי הורות יעילה יותר. לרוב הורים מגיעים להדרכה כחלק מתהליך של טיפול פסיכולוגי בו הילד נמצא. מניסיוני, כאשר שני ההורים מגיעים יחדיו להדרכה הם יכולים ליצור שינוי מהיר יותר מאחר ושניהם יכולים לקבל החלטות באופן מוסכם ומתואם יותר. במידה והדבר אינו מתאפשר עקב גירושי ההורים או חוסר יכולת של אחד מבני הזוג להגיע, הדרכת הורים משמעותית כאשר אחד ההורים מגיע למפגשים באופן עקבי וסדיר.

.

ב. טיפול בהורות – הדרכת הורים אומנם מספקת הדרכה והכוונה הממוקדת למענה ספציפי לצורכי ההורה, אך אינה נוגעת בקונפליקטים לא מודעים או בריתות לא מודעות בין ההורים לבינם או בין כל אחד מהם לילדם. ישנם מקרים שבהם כדי לעשות שינוי נדרש מההורה לעשות עבודה מעמיקה יותר בנפשו. טיפול בהורות עוסק בתהליכים פסיכואנליטיים לא מודעים של ההורים שבאים לידי ביטוי דרך העברה בין דורית, משאלות ופנטזיות הוריות, הפנמות והזדהויות בקשר עם הוריהם המושלכים ומשפיעים על יצירת דפוסי תקשורת בינאישיים עם הילד בהווה. לאחר זיהוי והבנה של אותם דפוסים מהעבר שההורה מביא ליחסים עם הילד ניתן לכוון כיצד הוא יכול להשתנות ולשנות את היחסים עם הילד ולהפסיק את מצוקתם.

סיפור מקרה מהקליניקה: הורה לקראת גיל חמישים, הגיע להדרכה במצוקה לאחר שגילה שהבן משקר בנוגע להכנת שיעורי בית. במפגש הכירות האב סיפר על ילדו, בן השמונה לערך תלמיד כיתה ג' שמתקשה בהבנת החומר הלימודי, אובחן כסובל מלקויות למידה והפרעת קשב ולא מכין שיעורי בית. לאחר הדרכה ראשונית והכוונה כיצד לנהוג בשקרים של הבן הבעיה לא נפתרה עלה צורך בעבודה מעמיקה יותר עם האב. המפגשים הבאים התמקדו בעולמו הפנימי ועלה כי הוריו (ההורים של האב) היו מאוכזבים ממנו בתקופת ילדותו מאחר והרבה להיכשל במבחנים ולא סיים תיכון עם תעודת בגרות. האב שחש כישלון בלימודים סיפר על פגיעה בדימוי העצמי ולמרות שמעולם לא אובחן, הניח לעצמו שגם הוא סובל מהפרעת קשב ולקויות למידה. במפגשים עלה שהאב ציפה מהבן להצליח בלימודים עבורו כדי לתקן את חווית הכישלון ואכזבת ההורים ממנו. ההבנה לצד הדרכה, שמדובר בדפוס יחסים עם בנו שהושפע מהוריו (נקרא העברה בין דורית) אפשרה לאב להשתחרר בהדרגה מדפוסי העבר ולהתייחס לצרכים הלימודיים הרלוונטיים של הבן. הוא התחיל לספק עבורו הוראה מתקנת ע"י מורה פרטי בבית אחת לשבוע ותלמיד תיכון מהשכונה שהגיע להכין אתו שיעורי בית מדי יום. הבן הפסיק לשקר מאחר והרגיש שהאב הפסיק לכעוס עליו, קשוב ומספק עבורו מענה התואם לצרכיו, דבר שגם שיפר מאוד את הקשר ביניהם.

.
ג. טיפול פסיכולוגי בילד בשילוב הדרכת הורים – בטיפול מסוג זה המיקוד בילד ולרוב משלב מפגשי הדרכה עם ההורים כדי שיוכלו להיות מעודכנים ומחוברים לתהליכים הרגשיים שהילד עובר. לאפשר להם להעלות תכנים שמציקים להם ולהדריך ולכוון אותם בהתאם לצרכים שלהם. לעיתים נדרש לפגוש את ההורים במקביל לטיפול בילד אחת לשבוע או שבועיים כאשר עולה כי הילד או ההורה נמצא במשבר, וההורים חסרי אונים ואובדי עצות. במקרים נוספים הטיפול מתמקד בילד בלבד וההורים מגיעים להדרכה תקופתית אחת לשלושה שבועות או חודש. לקריאה מעמיקה על טיפול בילדים או מתבגרים ניתן לקרוא במאמר טיפול בילדים ו- טיפול במתבגרים.

.

ד. טיפול דיאדי – טיפול דיאדי הוא צורת טיפול שבו ההורה והילד מגיעים יחדיו. בחלק מהמקרים הטיפול מתקיים עם הורה ספציפי ובאחרים עם שני ההורים לסירוגין. טיפול דיאדי מאפשר הבנה מעמיקה לגבי דפוסי התקשורת שליליים וקונפליקטים ביחסים הורה-ילדטיפול דיאדי בגישה הקלאסית מתנהל כאשר ההורה והילד מתנהלים בחדר הטיפולים באופן עצמאי והמטפל צופה מהצד ומעלה את הבעיות שעולות בדינמיקה ביניהם במפגש הפרטני עם ההורה. בקליניקה אני מקיים טיפול דיאדי גם כאשר היכולת המילולית של הילד הצעיר (בערך מגיל 10 ואילך) מאפשרת לנהל שיח שבו הוא יכול להעלות תלונות ביחסים עם ההורה והמפגש מתנהל במתכונת דומה של טיפול זוגי, (לקריאה מעמיקה יותר ניתן לקרוא במאמר טיפול זוגי). סיבות נוספות למבנה הזה של מפגש טיפולי מתקיים כאשר הילד מפחד או מתקשה להיפרד מההורה, ובמצב כזה ההורה שנשאר משתתף בטיפול בהתאם להנחיית המטפל, ובדרך הזאת הטיפול מסייע גם בתהליכי פרידה ביניהם.

.

ה. טיפול משפחתי – טיפול משפחתי מתמקד במשפחה כולה או בחלק מחבריה ולא באחד הילדים. טיפול משפחתי שם דגש על זיהוי קונפליקטים בינאישיים, צורות התקשורת והתנהגויות מקשות בקרב בני המשפחה, העשויות לפגוע בתפקוד המשפחתי ושל כל אחד מחבריה בנפרד. סוגי טיפול והתערבויות ברמה המשפחתית כוללים עבודה עם הורים תוך התייחסות להבנת צורכי הילד והצרכים ברמה המשפחתית. לרוב עיקר העבודה הטיפולית נעשית מול ההורים, אולם ישנם מקרים בהם נדרש לשלב מפגשים במתכונת נוספת כמו טיפול פרטני כדי לספק את המענה הנכון ביותר לצורכי הפרט והמשפחה. לקריאה מעמיקה יותר ניתן לקרוא במאמר טיפול משפחתי 

.

לסיכום – בעוד שבחלק מהמקרים הדרכה והכוונה ממוקדים מספקים מענה נכון לצורכי ההורה והילד, ישנם ממקרים בהם עולה צורך להעמיק את הטיפול בהורים כדי לגעת בקונפליקטים לא מודעים או בריתות לא מודעות בין ההורים לילד שלא פעם מהווה את שורש הבעיה. לעתים הצורך הנכון הוא בטיפול המתמקד בילד ומשלב מפגשי הדרכה עם ההורים אחת למספר מפגשים על מנת שיוכלו להיות מעודכנים ומחוברים לתהליכים הרגשיים שהילד עובר בעוד שטיפול דיאדי המתמקד ביחסים בין ההורה והילד מאפשר הבנה מעמיקה קונפליקטים ודפוסי תקשורת שליליים שנוצרו בקשר ביניהם. כאשר עולה צורך בשינוי מערכתי מומלץ על טיפול משפחתי השם את הדגש על זיהוי קונפליקטים בינאישיים, תקשורת והתנהגויות מקשות בין בני המשפחה. כאשר אתם ההורים מרגישים שילדיכם חש במצוקה שאינה חולפת ו/או אתם מרגישים חסרי אונים מול ההתנהגות של ילדיכם מומלץ שלא לחכות שהבעיה תעמיק יותר ולפנות להתייעצות מקצועית.

.

.

נשארת עם שאלות על הדרכת הורים? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

.

מאמרים נוספים

טיפול בדיכאון

טיפול בחרדה

דיכאון בגיל ההתבגרות

הפרעות אכילה

חרדת בחינות

דימוי עצמי נמוך

פחדים וחרדות של ילדים

פסיכותרפיה למבוגרים

שאלות ותשובות.

.

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support
whatsapp icon