האם חוויתם כאבים גופניים עזים, ועברתם בדיקות רפואיות שלא העלו ממצא שיכול להסביר את הבעיה? אם הכאב מלווה בתחושות של עייפות, דאגה או דיכאון, יתכן שמדובר בכאב שהמקור שלו הוא ריגשי ולא גופני. הגוף שלנו לעיתים משדר כאב כשאנחנו נושאים עול רגשי שלא טופל. במצב כזה, טיפול פסיכולוגי הקשוב לכאבים הגופניים, מסייע להבין את הקשר בין גוף לנפש ומפחית את הסבל והכאב. תהליך זה מסייע להבין ולהתמודד עם הרגשות שמסתתרים מאחוריהם, ולהוביל אותך למצב שבו ניתן למצוא לא רק הקלה, אלא גם להחזיר את השליטה על החיים.
שלומי לוי I פורסם: 02/07/23 I עדכון ועריכה ינואר 2025
.
היום אנו מבינים כי קיימת אינטראקציה הדוקה בין הגוף לנפש, שלעיתים יכולה להתבטא בצורה משמעותית במיוחד, כשמצוקה רגשית משדרת כאב גופני. המונח פסיכוסומטי מתאר בדיוק את הקשר הזה – תסמינים גופניים שנובעים ממצוקה נפשית. הגוף שלנו מגיב לתחושות של מתח או חרדה בצורה מוחשית, אך לא תמיד מדובר בבעיה פיזית. לדוגמה, כולנו מכירים את תחושת הלחץ והחרדה שמלוות מבחן או הרצאה, שיכולות לגרום לכאבי בטן או כאבי ראש.
לעומת זאת, הפרעות פסיכוסומטיות מתאפיינות בכאבים גופניים שלא חולפים, ובמקרים רבים יכולים לפגוע בתפקוד היומיומי של האדם, בעוד שגורם הבעיה נמצא במקום רגשי או נפשי. נניח, מטופלת שמדווחת על כאבי ראש בלתי פוסקים, שחוזרים שוב ושוב מבלי שנמצא להם הסבר רפואי – לא מדובר במבעיה אורגנית אלא במצוקה נפשית שמעבדת את עצמה בגוף.
בצורה קיצונית יותר, הפרעות פסיכוסומטיות יכולות להתבטא בתחושות של שיתוק או עוויתות – תסמין שבעבר היה מוכר כהיסטריה (Hysteria), ושהיום מוכר יותר כהפרעת המרה או קונברסיה. פרויד אבי הפסיכואנליזה היה מהראשונים שטיפל בנשים שסבלו מהיסטריה באמצעות הטכניקה הטיפולית שפיתח, שזכתה לכינוי "טיפול בדיבור" ובהמשך לגישה טיפולית בשם "פסיכואנליזה" או בפשטות, ניתוח של הנפש. לפי הגישה הפסיכואנליטית למילים יש משמעות והדיבור הוא אמצעי שיכול להשפיע על מחשבות ורגשות ולהוביל לשינוי בנפש. הדיבור עצמו, הוא אשר משמש ככוח מרפא, שמאפשר שחרור ממכאובי הנפש והגוף.
ההפרעות הפסיכוסומטיות נובעות לעיתים קרובות מקונפליקטים פנימיים או חוויות טראומתיות שנחוות בילדות. לדוגמה, ילדים שעברו אלימות מילולית או פיזית, או חוו טראומה מינית, עשויים לחוות את הכאב הנפשי הזה בצורה גופנית. גם סגנון הורות נוקשה – שלא מאפשר ביטוי רגשי או חופש אישי – יכול להוביל להופעת סימפטומים פיזיים שמקשים על הילד או המבוגר לתפקד באופן תקין.
ההפרעה הפסיכוסומטית דורשת לעיתים בירור רפואי מעמיק כדי לשלול סיבות אורגניות. עם זאת, כשלא נמצא ממצא רפואי שמסביר את הכאב, ניתן לשער כי מדובר במצוקה נפשית שמקורה בקונפליקטים לא פתורים. הטיפול בקליניקה שלי משלב הבנות פסיכואנליטיות מעמיקות, עם טכניקות קוגניטיביות וגישות טיפוליות נוספות, תוך הקשבה אמפתית והתאמת הטיפול באופן אישי לצרכים שלך. במהלך הטיפול, נבנה יחד את המטרות ואת הקצב שמתאימים לך, תוך יצירת תהליך שכולל שחרור רגשי, הקלה ותובנות חדשות, במטרה להוביל לשינוי משמעותי ולתמוך בהתמודדות נכונה ויעילה יותר בחייך.
.
.
לשאלות נוספות או לקביעת פגישת היכרות, ניתן ליצור עימי קשר באמצעות – הקישור הבא!
.
.
סימפטומים פסיכוסומטיים נפוצים
אנשים הסובלים מהפרעות פסיכוסומטיות מתלוננים בעיקר על כאבים גופניים ועייפות, בנוסף לתחושות של חרדה. בדרך כלל, העיסוק הוא בגוף, אך ישנם סוגים שונים של הפרעות פסיכוסומטיות שהתמונה המרכזית שלהן שונה. כך לדוגמה, בהיפוכונדריה, שהיא חרדת בריאות, העיסוק הוא בתלונות על דאגה לבריאות הגוף. אדם עשוי להתלונן על כאבי לב ולחשוש למות, אך המאפיין המרכזי של המצוקה הוא החרדה. בפיברומיאלגיה (דאבת השרירים), שמאופיינת בכאבי שרירים מפושטים ותחושת נוקשות בשרירים ובגידים, הכאב הוא ממשי בגוף, בעוד שבתסמונת התשישות הכרונית (CFS), הסימפטום המרכזי הוא תחושת עייפות שאינה חולפת גם לאחר מנוחה.
תופעת הסימפטומים הפסיכוסומטיים עשויה לבלבל ולתעתע לא רק את הסובלים ממנה, אלא גם את המעגלים החברתיים הקרובים. חלקם עשויים להתקשות להבין ולקבל את העובדה שבן המשפחה או החבר שמתלונן אכן סובל באופן ממשי. כיום, אנו מבינים כי הסובלים מהפרעה פסיכוסומטית אינם מזייפים באופן מכוון את התסמינים. הם באמת סובלים באופן ממשי, בין אם המוקד הוא בכאב גופני, עייפות או חרדה לבריאות הגוף.
מממצאים בספרות הרפואית עולה כי רוב הסובלים מהפרעות פסיכוסומטיות מפרשים באופן שגוי תסמינים גופניים, וכתוצאה מכך פונים פעמים רבות לרופאים ועוברים בדיקות רפואיות. הם עשויים לעבור בדיקות דם, צילומים והדמיות רבות, אף על פי שהתוצאות תקינות ועמדת הרופאים היא שאין לסימפטומים מקור גופני. ניתן להבין שזו משימה לא פשוטה לשכנע אדם הסובל מכאבים גופניים כי הבעיה אינה גופנית, במיוחד כאשר הכאב או העייפות הם ממשיים ומורגשים בגופו. רבים מהסובלים נוטים לפנות לטיפולים אלטרנטיביים שלרוב אינם תורמים להפחתת הכאבים, והם נותרו עם תחושה מתמשכת של חוסר וודאות וחוסר אונים. הרושם הכללי הוא שהם חשים צורך עז להחזיר את תחושת השליטה על גופם. משום שאינם מצליחים לצאת ממעגל הכאב, הם ממשיכים להיות עסוקים בכאבם, סובלים הן בגוף והן בנפש.
.
.
הפרעות פסיכוסומטיות מתבטאות בעיקר בכאבים גופניים, עייפות ותחושות דאגה
.
.
היסטריה לפי הגישה הפסיכואנליטית
היסטריה, הפרעת המרה או הפרעה קונברסיבית (Conversion disorder), היא צורה נוירולוגית של תסמונת פסיכוסומטית, שבה התסמינים העיקריים הם נוירולוגיים ולא תחושת כאב. התמונה הקלינית מתבטאת בתחושות של אובדן כוח בגפיים, פרכוסים או אובדן שליטה. הפרעה זו קיבלה את השם "הפרעת המרה" בספר האבחון הרפואי, אך בשמה המקורי היא נקראה "היסטריה" (hysteria), ובמשמעותה המודרנית נודעה כ"היסטריה קונברסיבית" ע"י פרויד. היסטריה, על שמותיה השונים, נחשבת לאחת התופעות הדרמטיות, המסתוריות והמרתקות ביותר בנפש האדם.
חשוב לציין שההיסטריה המרה היא רק אחת מתוך סוגים שונים של הפרעות פסיכוסומטיות, כאשר המכנה המשותף לכולן הוא השפעה נפשית על הגוף. להפרעות פסיכוסומטיות נוספות נתייחס בהמשך, אך נתחיל עם היסטריה, מאחר שהיא הייתה תופעה נפוצה בעבר, והעיסוק בה הוביל להבנה מעמיקה יותר על השפעת הנפש על הגוף.
בחלק הנוכחי, נעמיק בהתפתחות ההיסטורית של ההיסטריה, שהיא מחלה פסיכוסומטית בצורתה הקיצונית. נתייחס למנגנונים המאפיינים את דרכי ההתנהלות שלה, לגורמים להתפתחותה, ולתובנות שמספק הטיפול בגישה הפסיכואנליטית בהקשר זה.
.
א. היסטריה – רקע היסטורי
היסטריה (כאמור, הפרעת המרה) קיבלה סיווג משל עצמה עוד ברפואה העתיקה ביוון, שהגדירה אותה כמחלה נשית הנגרמת בעקבות נדידת הרחם לאזורים שונים בגוף (hysteria = רחם ביוונית). התיאורים היו מעורפלים, אך פרכוסים היו תופעה נפוצה מאוד, לצד תסמינים של קוצר נשימה, כאבי ראש, סחרחורות, דפיקות לב מואצות וכאבים בצוואר. באותה תקופה הוסברה ההיסטריה כחולי עם בסיס אורגני, כלומר מחלה של הגוף ולא של הנפש. התפיסה שהרחם נודד כסיבה למחלות בקרב נשים נותרה תיאוריה מרכזית ברפואת הנשים באירופה במשך מאות שנים.
הגדרת ההיסטריה והסיבות להופעתה השתנו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה, אך השינוי המשמעותי ביותר בתפיסה התרחש במהלך המאה ה-19. גם אז הייתה ההיסטריה חולי נפוץ מאוד, ולרופאים עדיין לא היה ברור האם מקור הסימפטומים גופני או נפשי. רבים מהם החזיקו בתפיסה שהיסטריה היא ביטוי של אי-שפיות ושיגעון, בעיקר בקרב מעוטי יכולת מהמעמדות הנמוכים, שאושפזו בבתי חולים לחולי נפש. בהמשך, גילה פרויד כי הסימפטומים הגופניים בהיסטריה נגרמים בעקבות אירועים טראומטיים.
ההתייחסות להיסטריה עברה שינוי משמעותי בעיקר בזכות הנוירולוג הצרפתי ז'אן-מרטן שארקו, שהביא תפיסה חדשה ומודרנית. הוא נטש את התפיסות הישנות שייחסו להיסטריה התחזות או גירוי שמקורו ברחם, והיה מהראשונים שטענו כי היסטריה אינה מחלה רק של נשים – גם גברים יכולים לסבול ממנה. עם זאת, הוא המשיך להחזיק בעמדה שגויה שלפיה מדובר במחלה אורגנית שעוברת בתורשה, למרות שבמחקריו לא נמצאה ראיה תומכת לכך.
שארקו, שעבד בבית החולים פיטייה-סלפטרייר שבפריז במשך שנים רבות, תיעד את טיפולו בנשים שסבלו מהיסטריה. הסימפטומים שדווחו כללו אובדן תחושה, הגבלת שדה הראייה, כאבי ראש, סחרחורות ופרכוסים. שארקו היה מהראשונים שטיפל בנשים הללו באמצעות היפנוזה, שיטה חדשנית אז, והראה כיצד ניתן להוביל להחלמתן בעזרת הוראות וטפיחות סמליות על גופן. טיפולו עורר עניין רב, והוא אף ביצע את הטיפולים בפני רופאים וצוות בית החולים.
פרויד, שהגיע להשתלמות אצל שארקו בבית החולים פיטייה-סלפטרייר, לקח את תחום ההיסטריה צעד משמעותי קדימה, הן בהבנת הגורמים להתפתחותה והן בהבנת צורת הטיפול. בצעירותו למד פרויד רפואה באוניברסיטת וינה, ומחקרו הרפואי עסק במערכת העצבים המרכזית. במהלך השתלמותו אצל שארקו, התרשם פרויד מהשימוש בסוגסטיה היפנוטית, ובמיוחד מהרעיון שאירועים טראומטיים יכולים להוות טריגר להיסטריה. כלומר, טראומה – התרחשות של אירוע שנחווה כמסכן חיים ומאיים על שלמות הגוף והנפש – עשויה לגרום להתפרצות של היסטריה.
ההשתלמות שעבר פרויד השפיעה עליו באופן כה עמוק, עד שהחליט לעבור מעיסוק בחקר מעבדה לחקר נפש האדם. זמן קצר לאחר סיום ההשתלמות, פתח בווינה קליניקה פרטית לטיפול נפשי. במקביל, חבר פרויד ליוזף ברויאר, רופא פנימאי, איתו פיתח קשרים מקצועיים הדוקים. בשנה 1895, הם פרסמו את ספרם המשותף "מחקרים בהיסטריה", בו תיארו מקרים של נשים שסבלו מהיסטריה, את הגורמים להופעתה ודרכי טיפול בהן.
.
ב. הטיפול באנה אוֹ – והכוח המרפא של "טיפול בדיבור"
המטרה בהצגת המקרה של המטופלת אנה אוֹ היא להתייחס בקצרה למעט מעקרונות היסוד ויכולת ההשפעה של טיפול בגישה הפסיכואנליטית על נפש האדם.
אנה אוֹ הוא למעשה כינוי שקיבלה ברתה פפנהיים, שהייתה מטופלת של ברויאר, כדי לשמור על פרטיותה. למרות שאנה אוֹ מזוהה עם פרויד, המטפל שלה היה ברויאר ששיתף את פרויד במהלך הטיפול בה, וקיבל מפרויד רק ייעוץ לגבי הטיפול בה.
ברקע הכללי, אנה אוֹ נולדה בוינה למשפחה יהודית עשירה. דווח על כך שקיבלה חינוך מצוין בילדותה, ונחשבה כבעלת יכולות חשיבה מפותחות. עוד מגיל צעיר שלטה במספר שפות, בהן גרמנית, שפת האם, אנגלית, צרפתית וגם עברית.
סיבת הפנייה לטיפול הייתה ההתדרדרות במצבה הנפשי ובתפקוד הגופני שלה בעקבות מותו של אביה. עקב מחלתו הפכה למטפלת העיקרית בו, ועשתה זאת במסירות רבה. במקביל, ובאופן הדרגתי, למחלתו היא החלה לפתח סימפטומים נפשיים. עד פרוץ מחלתה היא נחשבה לאדם בריא בדרך כלל.
התסמינים ההיסטריים בתחילה היו מתונים. מלבד חולשה היא הפסיקה לאכול. ברויאר, המטפל שלה, ייחס זאת למחסור בשינה ולשעות הרבות שהקדישה לטיפול באביה. זמן קצר אחר כך התפתחו אצלה תסמינים נוספים והיא חשה בחילה כשראתה אוכל. לאחר מכן היא לא הייתה מסוגלת לשתות מים והתלוננה על תחושת צמא. שיעול פשוט הפך לכרוני. בחלקי גוף שונים הופיעו אצלה תסמינים גופניים שלא נמצא להם הסבר רפואי. כך, למשל, זרועה הימנית ורגליה נראו מעוותות, היא סבלה מראייה כפולה ומאובדן ראייה, והפסיקה לדבר עד לכדי אילמות מוחלטת. כאשר חזרה לדבר היא שכחה את הגרמנית, שפת אימה, ודיברה רק אנגלית. רופאים שונים שבדקו אותה שללו בעיה גופנית והתרשמו כי גופה בריא לחלוטין. ברויאר העריך כי התסמינים הגופניים נובעים מלחץ נפשי ואבחן אותה כסובלת מהיסטריה.
מהלך הטיפול באנה אוֹ היה מורכב למדי, ובהנחיית ברויאר היא שיתפה בכל מחשבה, זיכרון ורגש שהתחולל בנפשה. הוא שילב בטיפול שיחות וגם היפנוזה. במצב של היפנוזה הם דיברו על התסמינים שלה וניסו לאתר את מקורם, תוך שהוא מעודד אותה לדבר על חוויות ואירועים מעברה. באחד מהמפגשים, בעודה תחת השפעה של היפנוזה, נזכרה אנה אוֹ לפתע בזיכרון לא נעים מעברה, שחשה כי הינו קשור לדחייה שחשה כלפי מים. האירוע עצמו התרחש במהלך תקופת קיץ חמה. הייתה לה משרתת שלא אהבה אותה, ולמשרתת היה כלב. יום אחד, בשעה שאנה אוֹ הייתה צמאה, היא ראתה את הכלב שותה מתוך כוס מים, והמראה עורר בה תחושת גועל, ומאז הפסיקה לשתות מים. לאחר שהיא דיברה על האירוע, בעקבותיו הפסיקה לשתות מים, התעוררה מההיפנוזה, לקחה את כוס המים שעמדה על השולחן ולגמה ממנה באופן מיידי. ניתן להבין כי בכך הסימפטום נעלם, והיא גם חשה הקלה.
הטיפול באנה אוֹ הוביל את פרויד להבנה לגבי היסטריה, דבר שיכול להיות רלוונטי לכל השפעה של מצוקה נפשית. ישנם מצבים בהם מטופלים מתקשים לשלוף מהזיכרון ולזכור את האירוע או האירועים, וחלק מהעבודה הטיפולית היא לסייע לאתר את המקור שלהם כדי לפתור את הבעיה.
את התהליך שבו היא מדברת והמטפל מקשיב, אנה אוֹ כינתה בשם "ניקוי ארובות" וגם "טיפול בדיבור". היא הבינה בעצמה ש"התרופה" שגרמה לה להירפא היא הדיבור, פשוט לדבר! פרויד מתאר את התהליך הטיפולי המוביל בסופו לפורקן רגשי באופן הבא: "גילינו, להפתעתנו הגמורה בהתחלה, שהסימפטומים ההיסטריים הבודדים נעלמים, מבלי לחזור על עצמם, מיד לאחר שעלה בידינו לעורר את הזיכרון של הגורם המחולל בבהירות מוחלטת, ויחד עם זאת את הרגש המתלווה אליו, וכאשר החולה מתאר את השתלשלות העניינים בפירוט רב ככל שהוא יכול ומוצא מילים מתאימות כדי לבטא את רגשותיו". כלומר, ברגע שהחולה מצליח להעלות את הזיכרון הכואב ולבטא אותו באופן מלא, הוא משחרר את העומס הרגשי שמתלווה אליו, מה שמוביל לשיפור משמעותי במצבו הנפשי.
.
הטיפול בדיבור הוא "התרופה" שהפסיכואנליזה מציעה, המסייעת להפחית סבל וכאב, ובתקווה להוביל לריפוי!
.
.
ג. על מנגנוני הגנה – הדחקה וניתוק
פרויד התרשם במהלך ההשתלמות אצל שארקו כי טראומה יכולה להוות טריגר, כלומר זרז, להתפרצות של היסטריה. הטראומה כשלעצמה גורמת להדחקה של רגשות וזיכרונות, מאחר שהם מציפים את הרגש בתחושות של חרדה המאיימות על נפש האדם. ההדחקה משמשת תפקיד קריטי, מאחר שהיא מנגנון הגנה שפועל באופן לא מודע כדי להגן מפני תחושות חרדה. פרטים נוספים על חרדה במאמר טיפול בחרדה. פרויד שלל את האפשרות שהבסיס להיווצרות סימפטומים גופניים הוא אורגני, כפי שחשב שארקו, והניח כי המחשבה או הזיכרון הלא רצוי הודחקו בכוח באופן לא מודע, כך שהמטופל כלל לא ידע על קיומם בתהליך של ניתוק (דיסוציאציה). למעשה, דיסוציאציה היא מעין ניתוק, פיצול בתוך הנפש. במהלך הפיצול, התודעה נפרדת מהכאבים בגוף ויש לה "מעין חיים משל עצמה", באופן כזה שהאירוע ממשיך להתקיים בגוף, מחוץ לתודעה הנפשית. בהקשר לכך, פרויד עושה אנלוגיה בין היסטריה לטראומה נפשית, מבחינה זו שטראומה נפשית וזיכרון מהאירוע פועלים באופן דומה ל"פעולה של גוף זר, הממשיך להשפיע זמן רב אחרי הופעתו כגורם פעיל בהווה". כלומר, הזיכרון של האירוע לא נשמר בזיכרון באופן שהאדם מודע אליו, ואינו משאיר עכבות, אך הוא ממשיך לבעבע בחיי הנפש בצורה של סימפטומים שונים המשפיעים עליו באופן מתמיד.
.
ד. מהו דפוס ההנעה שביסוד פעולת המרה?
הדפוס המניע שביסוד הפרעת ההמרה בשלב הראשון הוא הרצון להימנע מתחושת הדחק שמעוררת חרדה. מעבר לסף מסוים שהאדם יכול לשאת, וזה יכול להיות שונה מאדם לאדם, החרדה נקשרת לאיבר גופני שמפתח סימפטומים של מחלה גופנית. מאחר וההדחקה לא מצליחה למנוע לחלוטין את המצוקה הנפשית, נוצרים סימפטומים גופניים המעידים על מצוקה נפשית, ועוצמת החרדה פוחתת. כחלק מתהליכים לא מודעים, הטראומה נוטה להשתמר ולהפוך לדפוס התנהלות קבוע, משום שניתן להפיק מהסימפטומים רווחים משניים, כגון קבלת אהדה, תמיכה או פיצוי כספי.
.
ה. הקשר בין גורמים סביבתיים להיסטריה
בתחילת דרכו המקצועית בקליניקה, עדיין תחת השפעת ההשתלמות אצל שארקו, הגיע פרויד למסקנה כי הגורם לתופעה של היסטריה הוא אירוע או סדרת אירועים טראומתיים ממשיים, בדגש על "ממשיים", שהתרחשו בתקופת הילדות המוקדמת, עוד בטרם הבגרות המינית. כלומר, מדובר בהשפעה של גורמים סביבתיים על הילד או הילדה שנחשפו לפגיעה מינית על ידי אדם מבוגר. אנו מייחסים התעללות או פגיעה מינית ממשית החל ממגע קל בגופם של ילדים וכלה באקטים מיניים מובהקים. זוהי עדיין השערה שרווחת כיום בנוגע להיווצרות של הפרעה קונברסיבית (היסטריה), אך גם בהתפרצות של הפרעות פסיכוסומטיות נוספות. באופן כללי, אנו מניחים כיום שהפרעות פסיכוסומטיות יכולות להתפרץ על רקע מצבים טראומתיים הכוללים התעללות רגשית, פיזית או מינית.
.
ו. הקשר בין גורמים פסיכולוגיים להיסטריה
השינוי בתפיסה לגבי הגורמים להיסטריה השתנה לאחר שפרויד גילה את המיניות הילדית. מתוך המחקר שערך בקרב מטופליו בעקבות הטיפולים בקליניקה ומתוך אנליזה עצמית (כלומר, טיפול בעצמו), הוא הגיע למסקנה כי טבע האדם מיני ודחפי מיסודו. הוא הבין כי לא רק מבוגרים חווים ריגושים, תחושות ומחשבות בעלות תוכן מיני, וכי גם ילדים חווים מיניות מגיל צעיר. יש להם דחפים מיניים וחיי פנטזיה, ויתרה מזאת, לעיתים קרובות הם מתקשים להבחין בין מציאות לפנטזיה. מה הכוונה ב"מיניות ילדית"? מיניות ילדית היא מושג המתאר מכלול של תהליכים נפשיים וגופניים המתרחשים עד הגעה להבשלה מינית ולגיל ההתבגרות. מתוך הבנות חדשות אלו, הסיק פרויד כי היסטריה יכולה להיגרם לא רק בעקבות אירוע ממשי של ניצול מיני, אלא יכולה להתפתח גם על רקע פנטזיות הקשורות לכוחות דחפים וקונפליקטים מתקופת הילדות המוקדמת, שלא התרחשו בהכרח במציאות וקשורות למשאלות ותשוקות מיניות. ההבנה הזאת הייתה משמעותית מאוד. הוא הגיע למסקנה כי אותן פנטזיות עברו תקופה של חביון ונשמרו בנפש, והתפרצו לרוב במהלך גיל ההתבגרות או בבגרות המינית המוקדמת. במילים אחרות, מאחר והאדם הוא יצור פרשני, שמפרש את העולם, הוא זה שנותן באופן סובייקטיבי משמעות להתרחשויות. ניתן להבין בעצם, שלא משנה אם האירוע התרחש במציאות או שהיה בגדר פנטזיה, כל עוד התחושה הסובייקטיבית היא שמדובר בפגיעה מינית, הדבר עשוי להוביל להתפרצות של היסטריה.
גורמים פנימיים/פסיכולוגיים נוספים שיכולים להוביל להתפרצות של היסטריה ובכלל להפרעות פסיכוסומטיות יכולים להתבטא בקונפליקטים נפשיים על רקע תחושות של לחץ ומתח מתמשך, חרדה, בושה, אשמה, דחפים אסורים או לא מסופקים, והיסטוריה של אובדן ממשי או חוויית אובדן.
.
ז. גורמים סביבתיים נוספים המהווים סיכון להיסטריה
פרויד הגיע למסקנה שישנם גורמי סביבה נוספים שיכולים להוות סיכון ולהשפיע על התפתחות של היסטריה כבר בשלבי ההתפתחות המוקדמים. להבנתו, היסטריה שמושפעת מהסביבה הקרובה היא תולדה של קיבעון בשלב האורלי וגם בשלב הפאלי (אדיפלי). מדובר בשלבי התפתחות שהם חלק מהמודל הפסיכוסקסואלי שפיתח על נפש האדם. נתחיל עם השלב האורלי: בשלב זה התנהגות התינוק מונעת מדחפים לפי עיקרון העונג, כלומר, מתוך צורך בהנאה מקסימלית. בשלב האורלי התינוק חש את שד אימו, מוצץ, בולע את החלב, נושך אותו ושואב הנאה וסיפוק בעלי אופי מיני. הקונפליקט המרכזי בשלב זה מתקשר לתחושה שתינוק חווה מאימו חסך בסיפוק צרכיו. צרכיו האורליים לא סופקו כפי שרצה או דמיין לעצמו, ונותר רעב וחסר סיפוק.
השלב האדיפלי הוא שלב שבו בראשיתו הילד נהנה מלגלות את איבר מינו, ועוד יותר, מעניין אותו הגילוי שלאחרים, בני או בנות המין השני, יש איבר אחר משלהם. זהו גילוי משמעותי המוביל להתפתחות של מה שהגדיר כתסביך אדיפוס (בקרב בנים) ותסביך אלקטרה (בהתייחס לתהליך ההתפתחות המינית בקרב בנות). זהו קונפליקט הקשור ליחסים בינאישיים ותכנים רגשיים הנוגעים לסמכות ולפיתוי, ומהווה חלק מרכזי בגיבוש המיניות והזהות המינית. כיצד נוצר תסביך אדיפוס? בשלב האדיפלי הבעיה נוצרת כאשר הילדה מתקשה להזדהות עם אם, שהיא מרוחקת מהמיניות שלה וגם משל ילדתה. דבר שבאופן לא מודע גורם לילדה להרגיש שאין לה שיח עם האם כדי לבטא את המיניות שלה. תוצאת הביניים היא, ילדה שחווה חוסר סיפוק בתחילת חייה, לא מצליחה להזדהות עם האם ומפנה את אהבתה לאב, שהופך להיות אובייקט אהבה. עם זאת, התחושה של חוסר הסיפוק והקושי לקבל את המיניות שלה משפיעה על קבלת הסמכות והיחסים עם האב, דבר שמעצים ומסבך את הדינמיקה האדיפלית.
הקשר הורה-ילד הוא מקור לאהבה, התפתחות וצמיחה, אך עשוי להוות גם גורם להתפתחות של היסטריה והפרעות פסיכוסומטיות נוספות. בהקשר של יחסים עם ההורים, הן יכולות להיות מושפעות מיחסים מתוחים עם ההורים ומסגנון הורות נוקשה, שלא מאפשר מקום לביטוי רגשות ולמרחב לילד בחיי המשפחה.
לסיכום, היסטריה לפי הגישה הפסיכואנליטית עוסק בקשר בין היסטריה לגורמים שונים, תוך הדגשת השפעת טראומות מיניות בגיל הילדות על התפתחות הפרעות פסיכוסומטיות. פרויד טוען שהיסטריה נגרמת לא רק על ידי אירועים ממשיים, אלא גם על ידי פנטזיות מיניות ודחפים לא מודעים. בנוסף, הוא מצביע על קשר בין תפקיד הסביבה וההורים להיווצרות היסטריה, במיוחד בשלב ההתפתחות האורלי והאדיפלי..
.
.
היסטריה בעידן הפוסט מודרני
היסטריה, שהייתה תופעה נפוצה מאוד עד המאה העשרים, הלכה ופחתה בעשרות השנים האחרונות. אף שהיא לא נעלמה לחלוטין, היא שינתה את צורתה. כיום, המונח "היסטריה" הפך למטבע לשון בשפת היום-יום, ומציין בעיקר התפרצות רגשית מוגזמת ובלתי נשלטת, לרוב מתוך דאגה גדולה.
התחום שפרויד חקר, במיוחד בהקשר של השפעת הנפש על הגוף, העלה את ההיסטריה כהפרעה פסיכוסומטית דרמטית וקיצונית. כיום, הפרעה זו מסווגת כהפרעת המרה בספר האבחון הרפואי. בנוסף להיסטריה, ישנן הפרעות פסיכוסומטיות נוספות, עליהם נרחיב בחלק זה. נעסוק גם בהפרעות אישיות, שמאופיינות בדרמטיות ובצורות נוספות של הפרעות פסיכוסומטיות, כמו הפרעות אכילה. פרטים נוספים על הפרעות אכילה ניתן לקרוא במאמר הפרעות אכילה, כמו כן, נתייחס בקצרה לפיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית.
.
א. סוגי הפרעות פסיכוסומטיות
למרות שהמונח "פסיכוסומטי" מתאר את השפעת הנפש על הגוף, בספרי האבחון הרפואיים הוא לא מופיע כך, אלא תחת הכינוי "תסמינים סומטיים והפרעות נלוות". הדגש הוא על התסמינים הגופניים ולא על המקור הנפשי. הפרעות סומטופורמיות (Somatic Symptom Disorder) הן הפרעות שבהן יש נוכחות קבועה של תסמינים גופניים שמובילים למצוקה רגשית ופוגעים בתפקוד. הפרעות אלו נמצאות בטווח שבין בעיות רפואיות לבעיות נפשיות, שכן הן כוללות ביטויים גופניים ונפשיים.
.
הפרעת סימפטומים סומטיים (Somatization disorder)
הפרעת סומטיזציה נפוצה בעיקר בקרב ילדים ומתבגרים. התמונה המרכזית שלה כוללת תלונות חוזרות ונשנות על כאבים ומחלות בגוף, כאשר התלונות מוגשות בצורה דרמטית ולעיתים מעורפלת. חשוב לציין כי סומטיזציה היא מנגנון טבעי של הגוף, שבו התגובה ללחץ או לתסכולים רגשיים מתבטאת בכאבים גופניים, כמו כאב בטן או כאב ראש לפני מבחן.
ספרי האבחון הרפואיים מסווגים את התסמינים הסומטיים לפי מערכות הגוף השונות:
- תסמינים של כאב: כאבי ראש, בטן, גב, פרקים ועוד.
- תסמינים במערכת העיכול: בחילה, שלשול, רגישות למזון ועוד.
- תסמינים במערכת המינית: אדישות מינית, בעיות מחזור, תסמינים בהיריון.
- תסמינים נוירולוגיים: כאבים שעשויים להצביע על בעיות נוירולוגיות, כמו בעיות בזיכרון או תפקודים מוטוריים.
.
חרדת בריאות: היפוכונדריה (Illness anxiety disorder)
היפוכונדריה היא הפרעה נפשית שמתאפיינת בחרדת בריאות. הסובלים מההפרעה עסוקים באופן כפייתי במחשבות על מחלות, פחדים מבעיות גופניות שעדיין לא התגלו או שיביאו לתוצאות חמורות. לרוב, ההפרעה מתחילה בגיל 30 ומעלה, והסובלים ממנה נוטים לפנות לרופאים שוב ושוב מתוך דאגה לגבי מצבם הבריאותי.
הם עסוקים באופן קבוע במחשבות על מחלות קשות, כאשר כל כאב או שינוי גופני קטן הופך בעיניהם לקטסטרופה מתקרבת. חרדה זו, שממלאת את מחשבותיהם, מגבילה את חייהם לעיתים קרובות ויכולה להוביל גם לדיכאון. פרטים נוספים על דיכאון במאמר טיפול בדיכאון..
.
הפרעת סימפטומים סומטיים (Somatization disorder)
הפרעת סומטיזציה זוהי הפרעה שנפוצה יותר בגילאים הצעירים בקרב ילדים ומתבגרים. התמונה המרכזית מתייחסת לתלונות חוזרות ונשנות על מחלות וכאבים בגוף. לרוב התלונות מוצגות בצורה דרמטית, באופן מעורפל ולא ברור. עם זאת, סומטיזציה זהו מנגנון בסיסי ונפוץ בחיי היומיום המתייחס לנטייה להגיב ללחץ או להתרגשות באמצעות תסמינים גופניים ולא תמיד מדובר במשבר אישי או בעיה רגשית כמו לדוגמא, תחושה מוכרת של כאב בטן וראש בעקבות לחץ לפני מבחן.
ספר אבחון המחלות הרפואי מסווג תלונות לפי איברים ומערכות גוף שונות באופן הבא:
א. תסמינים של כאב – תלונות על כאבי ראש, כאבי בטן, כאבים בגב, בפרקים, בפי הטבעת, או בתקופת המחזור החודשי, בעת קיום יחסי מין או בהשתנה.
ב. תסמינים של מערכת העיכול – תלונות על תחושות של בחילה, שלשול, רגישות לסוגי מזון שונים, או הקאות שלא במהלך היריון.
ג. תסמין הקשור במין – מאופיין בתלונה על מערכת הרבייה שאן לה קשר לכאב לדוגמא, אדישות או חוסר תפקוד מיני, מחזור חודשי לא סדיר, הקאה במהלך ההיריון.
ד. תסמין כמו נוירולוגי – הכוונה לתסמין שאינו מוגבל בתחושת כאב ויכול להצביע על מצב נוירולוגי לדוגמא, תסמינים שיכולים לחקות פגיעות חושיות או מוטוריות, ותסמינים שקשורים לפגיעה כלשהי במודעות או בזיכרון.
.
הפרעת כאב פסיכוגני (Pain disorder)
הפרעת כאב פסיכוגני מאופיינת בכאב מתמשך, שהופיע בדרך כלל בעקבות חבלה או מחלה גופנית, אך החומרה של הכאב אינה תואמת את מצב הבריאות בפועל. לעיתים, הכאב ממוקם באזורים קריטיים כמו הלב או הגב התחתון, ומלווה בתסמינים נוספים כמו עייפות, דיכאון, עצבנות וקשיי שינה.
.
הפרעת גוף דיסמורפית (Body dysmorphic disorder)
הפרעת גוף דיסמורפית מתבטאת בתפיסה מוגזמת או לא נכונה של פגם גופני, למרות שהמראה החיצוני הוא למעשה נורמלי או אפילו אטרקטיבי. תחושת הדיסמורפיה מתמקדת בדרך כלל באיבר מסוים בגוף, לדוגמה תחושה של אף גדול מדי או חזה קטן מדי. לעיתים מדובר בפגם מינורי או כזה שאינו קיים כלל, אך הסובל מההפרעה רואה אותו כפגם חמור. אדם הסובל מההפרעה בדרך כלל מאוד מודאג מהמראה שלו, חש נבוך או בושה, ונימנע ממפגשים חברתיים או מצבים בהם ייחשף למראהו, מחשש שיצחקו או ילעגו לו. לעיתים, הסובלים מההפרעה פונים לטיפולים קוסמטיים, כמו ניתוחים פלסטיים, כדי לתקן את הפגם שהן חושבים שקיים, אך לרוב אינם מרוצים מהתוצאה. הפרעה בדימוי הגוף לרוב מלווה בחרדה שמתאפיינת בטורדנות כפייתיות (OCD). פרטים נוספים על OCD במאמר הפרעה טורדנית כפייתית.
.
הפרעת האדרה (Factitious disorder)
הפרעת האדרה היא הפרעה שבה הסובלים ממנה יוזמים או מזייפים תסמינים של מחלה כדי לקבל תשומת לב ודאגה רפואית. לעיתים קרובות הם משנים את ההיסטוריה הרפואית שלהם או מגזימים בה, על מנת לזכות במעמד של "חולה"..
.
.
ב. הפרעות אישיות דרמטיות
הפרעות אישיות ניכרות בדפוסי אישיות נוקשים שאינם גמישים, דבר שגורם בעיקר לסביבה הקרובה סבל רב, בעוד שלרוב האדם עצמו אינו מזהה את הבעיה אצלו אלא בייחוד בסביבתו. ספר האבחון הרפואי מחלק את הפרעות האישיות לשלושה אשכולות, ואנחנו נתמקד באשכול ב', המתייחס להפרעות אישיות דרמטיות, אמוציונליות וחסרות יציבות נפשית. בין הפרעות אלו, הפרעת האישיות ההיסטריונית והגבולית שכיחות יותר אצל נשים, בעוד שהפרעת האישיות הנרקיסיסטית נפוצה יותר בקרב גברים.
.
הפרעת אישיות היסטריונית (Histrionic Personality Disorder)
עד לתקופה המודרנית והפוסט-מודרנית, האישה ההיסטרית נתפשה ככזו עם תגובות מוחצנות, דרמטיות ותיאטרליות. כיום, נראה כי הפרעת האישיות ההיסטריונית משקפת את רוח התקופה. תכנה המרכזי של אישיות היסטריונית הוא נטייה לרגשנות יתר, תגובתיות דרמטית ומוגזמת לסיטואציות שונות, וצורך תמידי בתשומת לב. התנהלותם מאופיינת לעיתים בקיצוניות רגשית, בין סערת רגשות מוחצנת להשטחת רגשות. ישנה נטייה להתנהגות פתיינית מינית, מוחצנת, ולעיסוק מופרז בהופעה החיצונית כדי למשוך תשומת לב. יש גם צורך לאישור והכרה מהסביבה, ותחושת מצוקה כאשר הם אינם במרכז תשומת הלב. התנהלות זו עלולה להוביל לקשיים במערכות יחסים, שכן הם מתקשים לשמור על קשרים יציבים ונוטים להתנהל במערכת יחסים בצורה שגורמת לאי אמון.
.
הפרעת אישיות גבולית (Borderline personality disorder)
השם "גבולי" מציין את הגבול שבין נוירוזה (חוסר איזון נפשי עם שיפוט תקין) לפסיכוזה (הכוללת בוחן מציאות לקוי ופגיעה חמורה בשיפוט). הפרעת אישיות גבולית מאופיינת בחוסר יציבות נפשית, עם תנודות קיצוניות במצב הרוח, ומעבר מהיר בין אופוריה לדיכאון עמוק. תפיסת עולם בשחור-לבן, ללא גוונים אפורים, ומעבר בין קיצוניות אחת לאחרת. יש תחושת ריקנות פנימית, קושי לשלוט ברגשות ובדחפים פנימיים, ותגובה אימפולסיבית בתחומים שונים שמובילה לנזקים. ההתנהלות במערכות יחסים אינה יציבה, ויכולה לנוע בין הערצת יתר של אחרים להערכת ערך נמוכה. לעיתים קיים קושי להבחין בין הפרעה זו לפוסט-טראומה, ולכן חשוב להיות קשוב לסימפטומים העולים במהלך טיפול. ניתן לקרוא בהרחבה כאן על טראומה ופוסט טראומה.
.
הפרעת אישיות נרקיסיסטית (Narcissistic Personality Disorder)
הפרעת אישיות נרקיסיסטית מתאפיינת בתחושת חשיבות והערכה עצמית מוגזמת, ציפייה להכרה והערכה בעליונות כלפי הסביבה. הסובלים מהפרעה זו משקיעים זמן רב במחשבות ובפנטזיות על הצלחה ושאיפה לכוח, תוך ניצול הסובלים מהם. הם עסוקים מאוד בעצמם, בתחושת צורך להעריץ אותם, ובתחושות קנאה כלפי אחרים. לעיתים הם לא מגלים אמפתיה כלפי הזולת, והתנהלותם יכולה להיות יהירה ומתנשאת. רבים מהם רגישים למראה החיצוני שלהם, מחזיקים באידיאלים של יופי, ומאמינים שמגיע להם הטבות מיוחדות בשל תחושת ייחודיותם..
.
.
ג. פיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית
פיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית הם שני סינדרומים דומים מאוד. נסקור את המאפיינים המרכזיים של כל אחד מהם, ונצביע בקצרה על ההבדלים בין השניים:
.
פיברומיאלגיה (Fibromyalgia Syndrome, FMS)
פיברומיאלגיה, הידועה גם כ"דאבת השרירים", היא סינדרום שמתאפיין בכאב כרוני, הממוקד לעיתים באזור מסוים ולעיתים מפושט לכל הגוף. הכאב יכול לנוע בין אזורים שונים וכולל כאבים במפרקים, גידים ורצועות. מדובר במחלה של רקמות רכות, כאשר הכאב והקשיון מורגשים בעיקר בשרירים, במפרקים ובאזורים כמו צוואר, חזה, גב תחתון, ידיים ורגליים. עייפות קשה היא מאפיין משמעותי נוסף של המחלה, כמו גם הפרעות שינה. אנשים הסובלים מפיברומיאלגיה מתקשים להירדם, מתעוררים פעמים רבות במהלך הלילה ומרגישים עייפים בבוקר כאילו לא ישנו. תסמינים נוספים כוללים ירידה ביכולת הריכוז והזיכרון, ותלונות כמו כאבי בטן ותסמונת המעי הרגיז. פיברומיאלגיה נפוצה בעיקר בקרב נשים. הכאב המפושט והעייפות הקשה פוגעים בתפקוד היומיומי ויכולים להוביל לדיכאון.
.
תסמונת העייפות הכרונית (Chronic Fatigue Syndrome, CFS)
תסמונת העייפות הכרונית מתאפיינת בעייפות ותשישות קיצונית שפוגעת בתפקוד היומיומי. תחושת העייפות מתגברת לאחר פעילות גופנית ואינה משתפרת לאחר מנוחה. תסמינים נוספים כוללים הפרעות שינה, ירידה בריכוז ובזיכרון. בשונה מפיברומיאלגיה, בתסמונת העייפות הכרונית אין את המרכיב של הכאב הגופני המהותי. העייפות והתשישות הקיצונית הם המאפיינים העיקריים של התסמונת.
.
לסיכום, בסקירה זו דנו בהפרעות פסיכוסומטיות שונות שמאפיינות את העידן הפוסט-מודרני. הקשר בין הנפש והגוף חשוב ומשפיע באופן שונה על כל אדם, תלוי בגורמים האישיים והסביבתיים. כעת, נעמוד בקצרה על טיפול פסיכולוגי לאנשים הסובלים מתסמינים פסיכוסומטיים.
.
.
טיפול פסיכולוגי בהפרעות פסיכוסומטיות
הטיפול בקליניקה משלב הבנות פסיכואנליטיות מעמיקות, עם טכניקות קוגניטיביות וגישות טיפוליות נוספות, תוך הקשבה אמפתית והתאמת הטיפול באופן אישי לצרכים שלך. במהלך הטיפול, נבנה יחד את המטרות ואת הקצב שמתאימים לך, תוך יצירת תהליך שמוביל לשחרור רגשי, הקלה ותובנות חדשות, במטרה להוביל לשינוי משמעותי ולתמוך בהתמודדות נכונה ויעילה יותר בחיים שלך.
כאבים גופניים שאין להם הסבר רפואי יכולים להיות חוויה מתסכלת ומבלבלת. כאשר אתה מרגיש כאב אמיתי, אך כל הבדיקות הרפואיות לא מצביעות על ממצא פיזי שיכול להסביר את זה, עשוי להיווצר תחושת בלבול – מצד אחד, הכאב מוחשי, ומצד שני, לא ברור למה הוא קיים.
כאבים גופניים ללא ממצא רפואי הם תוצאה של קונפליקטים פנימיים או גורמים חיצוניים שיכולים להחמיר ולהפוך לכאב גופני אמיתי לחלוטין. הגוף משדר לנו אזהרות דרך כאב, והשדר הזה הופך לאות או סימן למשהו פנימי שמחפש פתרון בעקבות התמודדות רגשית או נפשית שלא עברה תהליך של עיבוד. כאשר אנו מבינים מה עומד מאחורי הכאב, ומהם הרגשות המודחקים או הלא מעובדים, אפשר לשחרר את הגוף מהמועקה שמלווה אותו.
במהלך התהליך הטיפולי, אנו לא רק מתמקדים בכאב הגופני, אלא גם בנסיבות הרגשיות שהובילו אליו. אנו מבררים את המחשבות והתחושות הנוגעות לכאב, ובעיקר את מה שמאחוריו שלא היה מובן קודם. תהליך זה מאפשר לך להבין טוב יותר את עצמך, לפתח מודעות גבוהה יותר ולהפחית תחושת חוסר אונים או בלבול. זהו תהליך שמסייע לשחרר את הגוף מכאב שמקורו בעולמות פנימיים לא מודעים, שלא קיבלו מענה טיפולי עד כה, ולפתוח אפשרות לריפוי – לחיות בצורה חופשית ובריאה יותר, הן רגשית והן פיזית. אני כאן כדי להקשיב, לתמוך ולכוון אותך במציאת הדרך הנכונה ביותר להתמודד ולהרגיש טוב יותר עם עצמך.
מעבר לטיפול פסיכולוגי, ישנה חשיבות רבה לתמיכה של המשפחה והחברים, שתומכים ומקשיבים באמפתיה, ומסייעים למטופל לחזור בהדרגה לשגרה. מחקרים מצביעים על כך שטיפול פסיכולוגי, ובמיוחד בשילוב עם טיפול תרופתי, עשוי להיות יעיל מאוד.
טיפולים משלימים וכחלק מתפיסה של טיפול מערכתי, יכולים להוות תוספת משמעותית, ומסייעים בהפחתת תסמינים, ובשיפור הרווחה הנפשית. טיפול במגע, כמו רפלקסולוגיה או שיאצו, יכול לעזור בהפחתת המתח הפיזי. במקרים מסוימים, מגע טיפולי יכול לשפר את תחושת החיבור לגוף. מדיטציה ויוגה הם גם כלים שעשויים להיות יעילים המסייעים להפחית חרדה, שיפור הנשימה ותחושת האיזון הנפשי. תרגולים אלה יכולים לסייע למטופל להרגיש יותר נוכח ברגע, ומפחיתים את הנטייה להימנע או להימלט ממחשבות כואבות. פעילות גופנית הוכחה כמעלה את רמות הסרוטונין והאנדורפינים, משפרת את מצב הרוח ומפחיתה תחושות של מתח וחרדה. בנוסף, שינויים באורח החיים, כגון שמירה על תזונה מאוזנת והקפדה על שעות שינה מסודרות, יכולים להשפיע באופן חיובי ולתמוך בתהליך ההחלמה.
.
.
לשאלות נוספות או לקביעת פגישת היכרות, ניתן ליצור עימי קשר באמצעות – הקישור הבא!
.
שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה
.
מאמרים נוספים
