ת
חרדה היא תגובת חירום טבעית של הגוף לאירועי חיים בלתי צפויים. היא נגרמת כתוצאה מסכנות ואיומים חיצוניים או כתוצאה ממחשבות דמיוניות בעלות אופי קטסטרופלי על משהו רע שהולך לקרות. מצבי חרדה יכולים לגרום לקשת רחבה של תסמינים, גופניים ונפשיים, ובעוצמות שונות. המשותף למצבי החרדה השונים הוא שאין להם הסבר הגיוני, ופעמים רבות היא גורמת להימנעות שונות. המטרה המרכזית בטיפול בחרדה היא לאתר את הסיבה שגרמה להיווצרותה כדי להפחית את עוצמת הסבל והכאב ולהוביל לשחרור וצמיחה.
שלומי לוי I פורסם: 12/04/2015
.
אנו מניחים שחרדה היא תופעה טבעית ורגש המלווה כל אחד מאיתנו במהלך החיים. חרדה (Anxiety) היא חוויה רגשית שכולנו מכירים ונחשבת לתופעה שכיחה שיכולה להתפתח החל מתקופת הילדות בעקבות אירוע או מצב מסויים, וגם בקרב מתבגרים ומבוגרים. עם זאת, בד"כ אנו מצליחים להתמודד עם החרדות הרבות והשונות שמלוות אותנו, בצורות שונות בעיקר ע"י הימנעות. ניתן לומר בפשטות על רגש חרדה שהיא מתעוררת כתגובה טבעית של הגוף למצב סכנה. בחלק מהמקרים חרדה יכולה להפוך לתופעה קיצונית שגורמת לפגיעה בתפקוד האישי ובאיכות החיים.
יש לנו נטייה לבלבל בין פחד לחרדה, מאחר ולעיתים החרדה נתפסת כתחושה כללית של פחד ללא סיבה, המשפיעה על מצבנו הגופני והנפשי וגורמת לנו למעין תחושה של שיתוק. ננסה לעשות מספר הבחנות ביניהם: לגבי פחד, הוא נוצר כתוצאה מסכנה מפני איום ממקור חיצוני ידוע, ממשי וגלוי לעין. לדוגמה, כאשר אנו נתקלים באדם עם כלב גדול החושף את שיניו ונובח עלינו מקרוב או רכב המגיח במהירות ומאיים לדרוס אותנו במעבר חצייה. חרדה בשונה מפחד, מתעוררת כתגובה לאיום או תחושת סכנה שאינה מוכרת או ידועה ושאינה נראית לעין, ולכן קשה יותר לזהות ולהתמודד איתה. לדוגמא, אם הסובלת מדאגת יתר מבלי שהסבל קשור למצב או אירוע מסויים שחוותה, מתקשרת מדי יום מספר פעמים לדרוש בשלומם. תחושה של פחד יכולה לגרום לנו גם לחרדה פנימית לדוגמא, כאשר אנו הולכים בשביל בערב ובחשיכה בזמן שאדם הולך אחרינו, ואנחנו מתחילים לדמיין במוחנו שהוא הולך לפגוע בנו. המשותף לפחד וחרדה שבשני המקרים הגוף מגיב בחירום ונלווים אליהם סימפטומים גופניים זהים המכווננים אותנו להתמודד באופן יעיל ומיידי עם מצב הסכנה. התסמינים המרכזיים של חרדה באים לידי ביטוי: בתסמיני גוף כמו תכיפות במתן שתן, קוצר נשימה ומתח שרירים מוגבר לצד ותסמינים רגשיים של דאגה, מתח ועצבנות. חשוב לציין, שחרדה הנמשכת לאורך זמן עשויה להשפיע על יכולות החשיבה, הריכוז והלמידה שלנו.
קיים הבדל משמעותי גם בין חרדה בריאה שהינה מנגנון בריא וטבעי המניע לפעילות ועשייה הפועלת באופן תקין לעומת הפרעת חרדה. הפרעת חרדה מבטאת תגובה מוגזמת וקיצונית למצב או לאירוע. העוצמה שלה גבוהה יותר והיא נוכחת באופן מתמשך בחיי היומיום. במצבים מעין אלו אדם שמרגיש חרדה עשוי להתעסק באופן מוגזם ומתמשך בשאלות כמו: "מה יקרה לי אם". התסמינים המרכזיים שלה באים לידי ביטוי בתחושת דאגה, דריכות יתר וצורך להימנע ממצבי סכנה מאיימים. חרדה בצורתה החריפה יכולה להתבטא גם בהתקפי חרדה (פאניקה). זוהי הפרעת חרדה המתבטאת בהתקפי חרדה חוזרים ונשנים ומתרחשים באופן בלתי צפוי, בפרץ עוצמתי של פחד ואימה, ובליווי סימפטומים גופניים ודריכות יתר. לדוגמא, אדם החווה התקף חרדה עשוי לייחס את מה שהוא מרגיש בגוף לכך שהוא עובר התקף לב או עומד להשתגע. מלבד המצוקה הרגשית והגופנית היא עשויה לגרום להימנעות מאירועים או סיטואציות חברתיות.
רגש חרדה יכול להופיע בעקבות גורמים חיצוניים כמו: תקיפה מינית, תאונה חמורה, אסון טבע, השתתפות במלחמה או חשיפה לאזורי לחימה או גורמים פנימיים. כלומר, להתעורר כסימפטום הנגרם מקונפליקט פנימי שאפשרות אחת, נוגעת לתחושה של אובדן השליטה על הדחף שלנו. לדוגמה, נערה שחווה חרדת נטישה בילדות ונפרדה לאחרונה מבן זוגה, מיישבת את התחושה על אובדן שליטה בחייה באכילת יתר כדי להפחית חרדה, או סטודנט שנכשל במבחן משליך את כעסו על בת זוגו, ולאחר האירוע חש אשמה מבחינה מוסרית שלא צריך היה לפגוע בה.
לחרדה יש גוונים שונים והיא משפיעה על כל אדם בצורה אחרת. כאשר היא אינה מטופלת יכולות להיות לה השלכות קשות בחיי היומיום. היא יכולה לגרום למצוקה, כאב וסבל נפשי, ומלבד פגיעה בחיים האישיים היא יכולה לפגוע בחיי משפחה, חברים ובעבודה. לכן כאשר אנו מרגישים שהחרדה מעוררת דאגה מוגזמת, בעוצמה גבוהה ולאורך זמן אלו סימנים לפנות להתייעצות מקצועית. הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, חקירה מעמיקה של הנפש, לצד הקשבה והבנה את הצרכים של המטופל.
.
..
לשאלות נוספות על טיפול בחרדה או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן
.
. .
1. חרדה מהי?
חרדה העסיקה רופאים ואנשי טיפול עוד מראשית ההתפתחות של הפסיכולוגיה המודרנית, ופרויד היה הפסיכואנליטיקאי הראשון שחקר אותה לעומק, במשך שנים רבות ופיתח תיאוריות והסברים להיווצרותה. נתחיל עם התיאוריה הראשונה שפיתח ונתקדם לתיאוריות והסברים נוספים בהמשך.
.
א. מקור החרדה לפי מודל ההתמרה של הליבידו
מודל ההתמרה של הליבידו היא התיאורית הראשונה שפיתח פרויד בניסיון להסביר מהו הגורם לחרדה. נסביר אותו בקצרה ונרחיב עליו בהמשך. לפי אותה הבנה פרויד ראה בחרדה ביטוי של עודף גירויים שלא מצא פורקן הולם וזה מפעיל את המערכת הנפשית. זוהי תפיסה שהינה הבסיס לתיאוריה השנייה שפיתח פרויד בהמשך.
על מנת שניתן יהיה להסביר את המקור לחרדה לפי התיאוריה הראשונה ניעזר במונח דחף בו פרויד עשה שימוש משמעותי. השימוש הראשון המשמעותי שעשה פרויד במונח "דחף" הופיע במאמר "שלוש מסות על התאוריה של המיניות" משנת 1905, המכיל חקירה מקיפה שערך לגבי מקורות הדחף. פרויד גילה כי הדחף האנושי שהוא - מיני ודחפי מיסודו, קיים עוד מתקופת הילדות המוקדמת. לדוגמה, בצורה של אוננות אוטו ארוטית של הילד או הילדה הצעירים המשחקים באיבר מינם. המושג דחף זכה להתייחסויות רבות נוספות עליהן לא נרחיב כאן, אולם בגרסתו האחרונה נחלק לדחף החיים (דחף המין) אל מול דחף המוות: פרויד ראה את שני הדחפים כעקרונות בסיסיים שמניעים את בני האדם לסיפוק ואושר כאשר מדובר בדחף החיים, לעומת תוקפנות הרסנית כלפי העצמי או האחר כאשר מדובר בדחף המוות. כאשר נוצר מצב שאנו מתקשים להתמודד עם שני הדחפים, הנטייה הבסיסית שלנו היא להדחיק את התוכן המאיים אל הלא מודע וכתוצאה מכך נוצרת חרדה.
מושג חשוב נוסף בו פרויד עושה שימוש הוא הליבידו שמוגדר על ידו כדחף המין - זוהי אנרגיית החיים שמעוררת, מניעה ודוחפת את האדם לעשייה. במובנו הרחב פרויד ראה בליבידו לא רק כדחף המאפשר סיפוק והנאה מיחסי מין, אלא גם אנרגיה נפשית שדוחפת אותנו לעשייה ויכולה להתבטא באכילה, ריצה, שירה, ריקוד, ספורט ועוד בהתאם לצרכים והרצונות שלנו.
פרויד ראה בנפש האדם כמערכת סגורה שיש בה כמות אנרגיה קבועה שאינה משתנה. כעת נוכל להבין כיצד המושגים דחף וליבידו משתלבים בתיאוריה. הדחף פועל באופן קבוע מתוך צורך להשיג מטרה מסוימת כמו לדוגמה, להגיע באמצעות אכילה לתחושת שובע. ראשיתו של הצורך במתח פנימי או גירוי חיצוני שנוצר אצלנו המושפע ממה שקורה בחוץ. לדוגמא, עברנו ליד חנות שווארמה והמראה של הבשר שנצלה הינו הגירוי שמגיע באופן חיצוני כלפינו. כאשר הגירוי מקבל מענה, מערכת העצבים פורקת את המתח הראשוני שנוצר ובדוגמה של הצורך להיות שבע השווארמה הוא האמצעי שסיפק את המטרה. לפי הסבר זה, חרדה מתעוררת כאשר חולף הזמן והצורך אינו מסופק ומצטבר יותר ויותר אנרגיה נפשית (ליבידו) בגוף שלא התפרקה. המתח הפנימי גובר, כאשר בדוגמה של הצורך לאכול שווארמה, תחושת הרעב הולכת וגוברת. למעשה, האנרגיה נפשית עודפת שלא קבלה מענה היא עוברת תהליך של התמרה ו"נשפכת" על הגוף ולמעשה מהווה מקור לחרדה.
.
ב. מקור החרדה לפי תיאוריית החרדה השנייה
ניתן לתאר את תיאוריית החרדה השנייה בקצרה, והיא שרגש החרדה נוצר כתגובה למצב טראומטי בו אנו חווים תחושה של חוסר ישע, וזאת עקב הצטברות של רגשות (או גירויים) הפועלים על המערכת הנפשית מבלי שניתן לפרוק אותם.
פרויד פרסם את תיאוריית החרדה השנייה במאמרו המפורסם, "עכבה סימפטום וחרדה" משנת 1926 וכך הוא מתייחס במילותיו: "אין זה פשוט לתפוס את החרדה.. החרדה היא, אם כן, בראש ובראשונה דבר מה שחשים בו. אנו קוראים לה מצב אפקטיבי.. היא נושאת אופי מובהק של אי עונג". לפי התיאוריה החדשה פרויד מסביר כי חרדה נוצרת מעודף של רגשות הגורמת לתחושה של אי נוחות. אבחנה נוספת בתיאוריית החרדה השנייה היא שחרדה אינה מושפעת מדחפים שהם ביולוגיים ביסודם, אלא מושפעת מרגשות שליליים. עם זאת, באופן דומה לתיאורית החרדה הראשונה, חרדה נוצרת כתוצאה מהצטברות של עודף רגשות שלא עברו תהליך של פורקן באופן תקין.
.
.
2. בין פחד לחרדה
פחד חרדה אלו שני מושגים נפוצים ושגורים בחיי היומיום שהשימוש בהם הפך למטבע לשון. רבים מאיתנו נוהגים להשתמש בהם כאשר אנו רוצים לתאר רגשות, אך פעמים רבות מבלבלים ביניהם מאחר ולעיתים החרדה נתפסת כתחושה כללית של פחד ללא סיבה, המשפיעה על מצבנו הגופני והנפשי וגורמת לנו למעין תחושה של שיתוק. הבלבול מתבטא בעיקר כאשר אנו רוצים להסביר רגש של פחד ובפועל מתכוונים לחרדה. לדוגמה, ילדה המספרת לאימה כי היא מפחדת שמפלצת תטרוף אותה והאם מספרת שהילדה מפחדת בעוד שלמעשה מדובר בחרדה. האבחנה המרכזית שעשה פרויד אבי הפסיכואנליזה בין פחד לחרדה הוא שלפחד יש אובייקט ואילו החרדה חסרת אובייקט. באופן הפשוט ביותר, לחרדה אין אובייקט שרואים, משהו לאחוז בו מבחינה ממשית ולכן קשה יותר להתמודד עם רגש שאינו גלוי או מוחשי. בהתאם להבנה הזאת ניתן לומר על פחד, שזהו רגש שמתעורר מול מצב סכנה חיצוני, ספציפי וגלוי לעין שנתפס כמאיים באופן ממשי ומיידי. לדוגמא, מחבל שרץ לקראתנו ומנסה לדקור אותנו או פחד מפני נחש שצץ לקראתנו במהלך טיול במדבר. חרדה לעומת זאת, מתעוררת בעקבות מצב סכנה המופיע ללא סיבה ממשית הנראית לעין. במקרה של הילדה הצעירה מדובר בחרדה מאחר והמפלצת אינה נראית לעין ונמצאת בדמיון שלה מתוך צורך להרגיש מוגנת בביתה. ההבדל משמעותי נוסף בין פחד וחרדה הוא שתגובת הפחד חדה, מהירה וחולפת מהר, לעומת חרדה שהיא הרגשה של אי נעימות מתמשכת. הדבר שכן משותף לפחד וחרדה הוא שבשני המצבים הגוף מגיב בחירום ונלווים אליהם סימפטומים גופניים זהים.
.
.
3. תסמינים של חרדה
מבין התסמינים השונים של חרדה התסמינים הרגשיים והגופניים, הם אלו המכווננים בעיקר להתמודד באופן יעיל ומיידי עם גורם הסכנה. נתמקד בהם אך גם בתסמינים קוגניטיביים והיתנהגותיים בחלק זה:
.
א. תסמינים גופניים – ניתן לומר על החרדה שהיא מעין "מערכת אזעקה" פנימית של הגוף שפועל באופן אוטומטי, מתוך מטרה לאותת על סכנה מיידית. פרויד מתאר שני מצבים של אות חרדה (כסיגנל) המאותתים על חרדה אפשרית: מצב אחד, כאשר המנגנון הנפשי "אגו" מזהה סכנה שהולכת וקרבה ומאותת עליה מבפנים, כמו אזעקה שמהדהדת מבחוץ ולכן היא מעין אות חרדה. לדוגמה, כאשר אדם נדרש לדבר בפני חברי הנהלה והמחשבה שמלווה אותו על התגובה השלילית מצדם גורמת לפרץ של חרדה. במצב השני, חרדה נוצרת בעקבות היזכרות (תמונת זיכרון) של אחת החוויות הטראומטיות שהאדם חווה בעברו בהווה. לדוגמה, ביקור בגן ציבורי יחד עם בן הזוג שמזכיר לה לפתע שמספר שנים קודם לכן עברה פגיעה מינית באותו מקום. הניסיון בקליניקה מראה שבחלק מהמקרים אות החרדה פועלת בצורה נכונה ובמקרים אחרים דריכות יתר גורמת להתרעת שווא. לדוגמא, רעש של אמבולנס שמעורר אצלנו באופן שגוי זיכרון של אזעקה עירונית להיכנס לממ"ד.
החרדה כאמור, גורמת לגוף להיכנס למצב של דריכות מיידית ומפעילה את מערכת העצבים הסימפתטית. זוהי מערכת עצבים שפועלת באופן אוטונומי לצורך מאבק או נסיגה בהתמודדות עם מצבי סכנה מיידית. היא זו שמכינה את הגוף לתגובה בהתאם למנגנון הישרדותי של “fight, flight or freeze”, כלומר, להתמודד עם מצב הסכנה ע"י בריחה או מלחמה. עם זאת, ישנם מקרים בהם במצב סכנה הגוף חש קיפאון, זהו מצב אופייני למצבי דחק פוסט טראומטיים בהם האדם נעצר ומתקשה להגיב לסיטואציה. במצבים מעין אלו, התסמינים השכיחים כתגובה של המערכת הסימפתטית מתבטאים בעלייה בקצב הלב ובאספקת הדם לשרירים. לחץ הדם עולה כדי להזרים דם לאזורים חיוניים לצורך הגנה על הגוף.
רגש חרדה בשגרה למי שאינו סובל בהכרח מהפרעת חרדה יכולה לגרור תסמיני גוף המבטאים קושי להתמודד עם המצב הנפשי ולתחושות שונות כמו: מחנק בגרון, קוצר נשימה, צמרמורות, הזעת יתר, סחרחורות, מתח בשרירים, חולשה, תסמינים שונים במערכת העיכול, בחילות ויובש בשפתיים..
ב. תסמינים רגשיים – כאשר אנו מפרשים את הסיטואציה כמצב סכנה הגוף מגיב בדריכות יתר כדי להגן על עצמו, ותסמינים רגשיים נוספים יכולים להתבטא בלחץ נפשי, מתח, בלבול ותחושות של חוסר אונים, חוסר וודאות וחוסר שליטה על המצב..
ג. תסמינים קוגניטיביים – מאחר ומחשבות משפיעות על רגשות, במצבי חרדה אנו נוטים לעסוק באופן מוגבר במחשבות בעלות תוכן של דאגה. המחשבות על דאגה נובעות מהצורך הבסיסי להחזיר את תחושת הוודאות והשליטה שאבדו, ולמצוא פתרון למצב הסכנה. כאשר התחושה שאין פתרון לבעיה, החרדה מציפה את הגוף ופוגעת ביכולת החשיבה. בד"כ המחשבות חוזרות על עצמן מתוך צורך לתקן את הבעיה ולהחזיר את המצב לקדמותו, כפי שאופייני לאלו הסובלים מפוסט טראומה. הצפה של חרדה מעוררת גם חשיבה שלילית וקטסטרופלית, אלו מחשבות בעלות תוכן של דאגה מפני אסון גדול שהולך להתרחש בעתיד שיש אי ודאות לגבי התוצאה שלו..
ד. תסמינים התנהגותיים – ההתנהגות השכיחה ביותר במצבי חרדה היא הימנעות. זהו מנגנון הגנה הפועל כדי להגן עלינו מפני מה שאנו מרגישים ומפרשים כמצב סכנה. חרדה יכולה להוביל להימנעויות שונות כמו: להימנע מלנהוג או לטוס, מחשש לעבור תאונה, להימנע מיציאה מהבית מחשש מפני בושה על רקע מראה חיצוני או מחלה או מתוך חשש לסכן את עצמנו. הימנעות מסייעת לתחושת הקלה באופן מידי, מאידך היא משמרת ואינה פותרת את הבעיה.
התסמינים עליהם דברנו בחלק זה הינם מעין "כלים פנימיים" של הגוף לאותת לנו על מצבי סכנה. חרדה מצריכה התערבות מקצועית כאשר היא הופכת לבעיה ממשית. כלומר, כאשר אנו מגיבים באופן מוגזם ולא מותאם למצב שמעורר חרדה מבחינת העוצמה, ומשך הזמן של המצוקה הרגשית. כעת ננסה להכיר את סוגי החרדה לפי ספר האבחון הרפואי:.
.
.
4. סוגי חרדה לפי ספר האבחון הרפואי
ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM), מאבחן ומסווג סוגים של הפרעות חרדה לפי הסימפטומים השונים שמחוללים כל הפרעת חרדה. נתייחס למספר סוגים שכיחים של הפרעות חרדה:
.
א. הפרעת חרדה מוכללת (Generalized Anxiety Disorder) – זוהי אחת מהפרעות החרדה הנפוצות ביותר. המאפיין המרכזי שלה הוא דאגה מתמשכת ומוגזמת, מפני אירוע או מצב מסויים שקשור לחיי היומיום, בעיקר סביב נושאי בריאות וגם מבחינה כלכלית ומפני אסון עתידי. משפט מרכזי שמאפיין דאגנות הוא: "מה יקרה אם?..". לדאגה המוגזמת נלווית דריכות יתר ומחשבות קטסטרופליות הנוגעות בעיקר לתחושות של אי וודאות. ההתנהלות של מי שסובל ממנה מתבטאת בנטייה להציק ולהטריד חברים ובני משפחה בכל עניין שמטריד אותם לדוגמא, בדיקה שהם בריאים או מתי הם חוזרים הביתה. הסובלים מהפרעת חרדה כללית נוטים להגיב בעוצמה גבוהה על כל שינוי, קושי או קונפליקט בחייהם האישיים וביחסים עם בני משפחתם..
.
ב. הפרעות פוביה (Phobia) – זוהי חרדה שהמקור של המילה פוביה ביוונית הוא - (Phobis) כלומר, פחד ובריחה. החרדה מתבטאת בפחד קיצוני מפני אובייקט מסויים או מצב מסוים, הגורם לפגיעה ממשית בתפקוד שלנו בחיי היומיום. נהוג לחלק פוביות לארבעה סוגים:.
פוביות ספציפיות – היא פחד או חרדה המתעורר בעקבות חשיפה לאובייקט או סיטואציה ספציפית. החשיפה לאותו גירוי לרוב גורמת לתגובת חרדה מיידית, שהולכת ומתעצמת וגורמת למצוקה ולניסיונות להימנע או לברוח מהתמודדות עם אותם הפחדים. לדוגמא, ילדה המתמודדת עם פוביה מדם עשויה לוותר על בדיקת דם חשובה שיכולה לסייע לה מבחינה בריאותית או אדם הסובל מחרדה מפני טיסות נשאר בארץ בזמן שבני משפחתו מטיילים בחו"ל. ההבדל בין פוביה ספציפית להתקף פאניקה היא שמצב של פאניקה היא לא מתעוררת בעקבות אובייקט חיצוני ברור, או במילים אחרות אין לה אובייקט. נהוג לחלק את הפוביות הספציפיות לארבע תתי קבוצות עם זאת, ראוי לציין כי ישנן מאות פוביות ספציפיות קיימות שנפוצות פחות.
.
- פוביה מבעלי חיים – פחד מבעלי חיים כמו כלבים, נחשים, עקרבים וחרקים. פוביה יכולה להיות ספציפית לנחשים ויכולה להיות מוכללת לכלל הזוחלים.
- פוביה מסביבה טבעית – פחד גבהים, חושך, מים, ברקים ורעמים, סערות.
- פוביות מצביות – פחד מטיסות, מקומות סגורים ומעליות.
- פוביה מדם – פחד מזריקות, פציעות ובדיקות דם.
.
.
חרדה חברתית (פוביה חברתית) – זוהי הפרעת חרדה שכיחה ביותר, היא מתבטאת ברמת חרדה גבוהה מפני ביצוע פעולה בעלת אופי חברתי מסויים בשל תחושות של מבוכה ובושה מתגובה שלילית ע"י אחרים. פעמים רבות החשש הגדול מוביל להימנעויות כמו במצבים של צורך לדבר בפני קהל, להיות חלק ממפגש חברתי בו נדרשת השתתפות ועוד..
אגורפוביה – זוהי פוביה שכיחה מאוד המאופיינת בפחד וחשש להיות במקומות ציבוריים הומים פתוחים או סגורים, שיהיה קשה או מעורר מבוכה להימלט מהם. באגורפוביה קיים עיסוק מוגבר בהרגשה "מה יקרה לי אם..." לדוגמא, "מה יקרה אם אני אצטרך ללכת לשירותים ולא יהיו שירותים באזור?". פחדים אופייניים לאגורפוביה מתבטאים בחשש להיות לבד, להימצא בתוך מסיבה, תיאטרון ואחרים. באגורפוביה ישנה סכנה שהחרדה תוביל להימנעות מוחלטת מיציאה מהבית..
..
ג. הפרעת פאניקה (Panic Disorder) – זוהי הפרעת חרדה המתבטאת בהתקפי חרדה חוזרים ונשנים המתרחשים באופן בלתי צפוי. מדובר בפרץ עוצמתי של פחד ואימה המופיע בצורה פתאומית, ומלווה בסימפטומים גופניים של דפיקות לב חזקות ומהירות, קוצר נשימה וכאבים בחזה. זהו התקף חרדה ממוקד בזמן שמגיע לשיאו תוך מספר דקות וכולל מהלך של התגברות, הקצנה ורגיעה, ועשוי לגרום לתחושות של פחד להשתגע, מאיבוד שליטה או מהתקף לב. התקפי פאניקה גורמים לדאגה גדולה שהם יחזרו על עצמם שוב ולכן אילו הסובלים ממנה לרוב נוטים להימנע ממצבים או אירועים שבהם ההתקפים הקודמים התרחשו..
.
ד. הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) – זוהי הפרעת חרדה מגבילה ביותר שלרוב פוגעת בתפקוד באופן משמעותי. היא מופיעה בד"כ לצד הפרעות נפשיות נוספות ובעיקר דיכאון. המאפיינים המרכזיים של הפרעה טורדנית כפייתית מתבטאים במחשבות טורדניות והתנהגויות כפייתיות. המאפיינים המרכזיים של מחשבות טורדניות מתבטאים בדימויים או בדחפים שחוזרים על עצמם ואשר נחווים כפולשניים וגורמים למצוקה רגשית. ההתנהגויות הכפייתיות באות לידי ביטוי בפעולות קומפולסיביות או במחשבות חוזרות ונשנות שהאדם חווה כדי להפחית חרדה. הפרעה טורדנית כפייתית זוהי הפרעה מגוונת הכוללת מחשבות טורדניות והתנהגויות כפייתיות בעלות תכנים בנושאי לכלוך וזיהום, תוקפנות, מוסר, הטלת ספק ומיניות. רבים מהסובלים ממנה מתלוננים על מחשבות טורדניות עקב חשש לעשות טעויות, קיים צורך בסימטריה ובסדר או שהן מתבטאות בעיסוק מוגזם במראה הגוף. התנהגויות כפייתיות נפוצות באות לידי ביטוי בספירה, בבדיקות חוזרות ונשנות, בצורך לקבל אישור, בשטיפה או רחצה כפייתית. גם אגירת חפצים הינה תופעה שכיחה. פרטים נוספים ניתן לקרוא במאמר הפרעה טורדנית כפייתית (OCD).
ה. פוסט-טראומה (PTSD) – הפרעת דחק פוסט טראומטית זוהי הפרעת חרדה המתפתחת בתגובה לאירוע טראומטי הגורמת למצוקה נפשית גדולה ולפגיעה בתפקוד של האדם. לפי ספר האבחון הרפואי אירוע נחשב לטראומטי כאשר האדם חווה מצב סכנה או שהיה עד להתרחשותו, או שהתעמת עם אירוע או אירועים שכרוכים בהם מוות, פציעה חמורה או איום על שלמות הגוף שלו או של אחרים. הדבר השני, שהאדם הגיב לאותם אירועים בפחד עז, חוסר אונים או תחושת זוועה. מלבד הנזק הפסיכולוגי אירוע עונה על הגדרה כטראומטי כאשר בזמן האירוע היה נזק לגוף או איום על הקיום הגופני.
נהוג לחלק את התסמינים האופייניים להפרעת דחק פוסט טראומטית לשלושה סימפטומים מרכזיים: החייאת הטראומה מחדש, הימנעויות ותסמיני עוררות יתר. הקושי המרכזי הנעוץ בחוויה הטראומטית הוא לתאר את האירועים באופן מילולי, ובצורה מפורטת ומלאה. הטיפול בגישה הפסיכואנליטית לטראומה משתמש במילים, צלילים, זיכרונות ופלאשבקים מהאירוע, כדי לקשור ולחבר ביניהם לבין החוויה הרגשית, להפחית תחושת חרדה ולהחזיר את השליטה לחיים. פרטים נוספים ניתן לקרוא במאמר פוסט טראומה(PTSD) .
.
.
5. גורמים לחרדה
במהלך שנות המחקר הרבות בחרדה התמקד פרויד בעיקר בגורמים הפנימיים להיווצרותה, כלומר מה שאנו מרגישים בתוכנו מבפנים. גורמים פנימיים מתקשרים לקונפליקטים רגשיים לא מודעים ולא פתורים ונהוג לקרוא להם גם בשם גורמים פסיכולוגיים. עם זאת, בנוסף ישנם גם גורמים חיצוניים שיכולים להוביל לחרדה. בחלק הראשון נתמקד בגורמים פנימיים לחרדה ובחלק השני נתמקד בגורמים חיצוניים שיכולים ליצור חרדה:
.
א. גורמים פנימיים/פסיכולוגיים
טראומת הלידה – הלידה הוא האירוע הראשון בחיי התינוק שבו הוא חווה רגש של חרדה. לפי פרויד "היציאה מהרחם של האם טומנת בחובה אפשרות של סכנה ממשית להמשך חייו של העובר שאינו מודע כלל לאפשרות שהלידה עלולה להסתיים במותו". החרדה היא מפני סכנה ממשית, הוא מוסיף במילותיו: "התשובה אם כן לשאלתנו בנוגע למשותף לחוויית הלידה ולתחושת חוסר האונים של התינוק הוא ההפרעה האקונומית באמצעות גידולן של עוצמות הגירוי המתחננות לטיפול, וגורם זה הוא, אם כן, הגרעין הממשי של הסכנה". כלומר, עודף גירויים שיכולים לעורר תחושת חרדה. פרויד רואה בטראומת הלידה כייצוג לחרדה מפני מציאות שאינה צפויה ומאפיינת רגשות של חוסר אונים וחוסר ישע..
אובדן האם כאובייקט – בהמשגה של פרויד ופסיכואנליטיקאים רבים אחרים, האֵם נתפסת כאובייקט הראשון והמשמעותי ביותר עבור התינוק. הפרידה של העובר מהאֵם מתרחשת לאחר הלידה והיא משמשת עבורו כאובייקט אך במקביל כמי שאחראית לספק מענה לצרכיו. הידיעה שהאֵם נוכחת ומספקת את צרכיו מרגיעה ומפחיתה אצל התינוק חרדה. אולם, מה קורה כאשר האם נעדרת או אינה מגיבה כלפיו? תינוק שאינו מקבל מענה לצרכיו חש חוסר סיפוק (אי עונג) ובמילותיו של פרויד חש "חסר ישע" עקב התלות באם. פרויד מצביע על מצב סכנה פנימי מסוג זה כמושפע מחוויית סבל פאסיבית הגורמת לתחושות של חוסר אונים וריקנות. תחושת ריקנות עולה פעמים רבות בהקשר של אובדן ממשי כמו הורה שנפטר והמתאבל אינו יודע כיצד למלא את החלל שנפער. זהו רגש שנפוץ בקרב אלו הסובלים מהפרעות אכילה, שלאחר התרוקנות מדווחים על תחושת ריקנות. ריקנות זהו רגש שיכול להתעורר גם בתגובה לאובדן מופשט. כמו לדוגמה, פרידה מבין זוג הגורמת לתחושה של חרדה בעקבות הקושי למלא את החלל שנוצר לאחר הפרידה..
חרדה מפני אובדן אובייקט האהבה – בתקופת הילדות המוקדמת תחושה של אובדן נחווית כמסעירה ומעוררת חרדה. פרויד מתייחס לכך באופן הבא: "מאחר ורק מקרים מעטים של ביטויי חרדה בילדות מובנים לנו - לאלו עלינו להיצמד אך יש עוד חוויות כאלו ואילו הם: כאשר הוא נמצא לבדו, כאשר הוא שרוי בחשכה או לנוכח אדם זר במקום האדם המוכר (האם) - וניתן לצמצם את שלושת המקרים לתנאי אחד והוא חסרונו של אדם אהוב (מושאה של התשוקה)". האם מייצגת את אובדן אובייקט האהבה הראשון..
חרדת נטישה/פרידה – היא דוגמה קלאסית לקונפליקט בין הצורך להרגיש אהוב לבין אובדן אובייקט אהבה. פרויד מביא דוגמה לחוויה של נטישה כאשר הוא מספר על משחק "פור-דה "(Fort/da) ששיחק נכדו. הילד הקטן נותר לבדו בחדר לאחר שהאם יצאה, והוא המשיך באופן חזרתי להשליך סליל עץ הקשור לחוט שקשור. אנו מנחים כי היעדרות האם נחוותה כנטישה או אובדן ממשי עבורו. לעתים קרובות ילדים חשים אשמה כאשר הוריהם מתגרשים מאחר ומשוכנעים שהיה להם חלק בפרידה של ההורים. תחושת האובדן של דמות אוהבת עשויה לגרום מלבד לתחושת אשמה גם לצורך לרצות אחרים בבגרותם. חרדת נטישה יכולה להתבטא גם בפרידה בעקבות אהבה נכזבת ובכל הנוגע ליחסים בינאישיים..
חרדת סירוס – זוהי חרדה שפרויד מייחס לה חשיבות גדולה בתיאוריה הפסיכואנליטית שפיתח. ננסה להבין את המשמעות של חרדת הסירוס דרך ההמשגה על תסביך אדיפוס שהיא תגלית פרוידיאנית קלאסית. לפי פרויד תסביך אדיפוס מופיע במהלך ההתפתחות של הילד, והוא משמש כמארגן מרכזי של חיי הנפש שסביבו נבנית זהותו המינית של האדם. מי היה אדיפוס? במיתולוגיה היוונית מסופר סיפורו של המלך אדיפוס: "המלך אדיפוס, שהרג את אביו לאיוס ונשא את אמו יוקסטה לאישה, אינו אלא מי שמגשים את משאלת ילדותנו". השימוש בסיפור על המלך אדיפוס מתאר את השינוי שעובר הילד במהלך ההתפתחות הפסיכו-מינית. כלומר, בתסביך אדיפוס "בצורתו החיובית" הילד נמשך וחושק באמו המשמשת עבורו אובייקט האהבה הראשון. מקור החרדה הוא ממשי כי הילד חושש באופן לא מודע כמובן, שאביו יסרס ויגזול ממנו את הפין, בשל משאלת העריות כלפי האם. "בתוכנה של חרדת הסירוס מצויה ההינתקות מאובייקט אהוב ויקר ביותר" כלומר במהות שלה חרדת סירוס זוהי חרדה מפני אובדן או פרידה. יחד עם זאת, חרדת הסירוס היא גם הכוח המניע לפתרון של התסביך האדיפלי כאשר הילד מקבל על עצמו לוותר על מימוש המשאלה לקחת לו את אמו ואז ממיר אותה בהזדהות עם האב (בתסביך אדיפוס "בצורתו המהופכת" ישנה הזדהות נשית של הילד והזדהות גברית של הילדה). כלומר, בקונפליקט הפנימי שנוצר בין הצורך לקחת לעצמו את אמו לבין אובדן הפין הפתרון שנוצר הוא להזדהות עם האב. ההפנמה של הילד את מערך היחסים המשולש (אבא, אמא, ילד) משמעותית להתפתחותו התקינה דרכה הוא יכול ללמוד להתבונן על המציאות, על האחר ועל עצמו. תהליך תקין מאפשר לו להיפרד מהאם ובהגיעו לגיל בגרות לפנות לנשים אחרות ולמצוא בהן מקור לסיפוק מיני.
.
פרויד עסק בחרדה לכל אורך התפתחות הגישה הפסיכואנליטית. תסביך אדיפוס וחרדת הסירוס היו תכנים רגשיים שנתן עליהם את הדעת עוד בתחילת דרכו. עם זאת, הוא יכול היה להסביר את הגורמים לחרדה בצורה מעמיקה יותר לאחר שפיתח את המודל הסטרוקטורלי (המבני) לנפש האדם. במאמרו "האני והסתם", משנת 1923 הציג פרויד לראשונה את המודל הסטרוקטורלי הידוע גם בשם "הטופיקה השנייה". לפי אותו מודל הניח פרויד כי לכל אדם תהליכים נפשיים שחלקם מודעים לנו וחלקם לא מודעים. הוא חילק את הנפש לשלושה מבנים נפשיים: האגו, שאחראי לנווט את הנפש ומצוי בקונפליקט מתמיד עם שני המבנים האחרים האחד, על וויסות ושמירה מפני דחפים, והשני כרוך באמות מידה מחמירות של מוסר. האיד, הוא מקור הדחפים, המשאלות והפנטזיות שלעולם אינו מסופק ותמיד דוחף לעוד. הסופר-אגו, מייצג ערכי מוסר חברתיים, ו"מצפון" פנימי שמעורר רגשות אשמה מפני עונשים חמורים. ההנחה הכללית היא שחרדה יכולה להיגרם בעקבות קונפליקט פנימי לא מודע (סכנה פנימית) בין חלקי הנפש, דבר המצריך מהאגו להשתמש בהגנות מפני פריצה של תכנים רגשיים מאיימים שיכולים לנבוע כתוצאה ממשאלות אסורות מהעבר, תחושת בושה או רגש אשמה.
פרויד הבחין בין שלושה סוגי חרדה: בעוד שחרדה נוירוטית וחרדה מוסרית מתעוררות ביחס לסכנה לא מודעת שמקורה בקונפליקט פנימי, הוא הצביע על חרדה מציאותית כמי שמתעוררת בהשפעת גורמים חיצוניים, ובה נעסוק בחלק הבא. חרדה נוירוטית (Neurotic Anxiety) אם כן, מאופיינת בקונפליקט פנימי הנוצר בין דחפי האיד לאגו, ומשמעה שהאגו חושש לאבד שליטה ביחס לדחפים האסורים. לדוגמה, דרישה של האיד לעוד גלידה, סקס או סמים. חרדה מוסרית (Moral Anxiety) לעומת זאת, מאופיינת בקונפליקט פנימי הנוצר בין הסופר אגו לאגו, ומתבטאת בצורך של הסופר אגו לפקח על האגו שהוא מתנהג בהתאם לכללי מוסר חברתיים. חרדה מוסרית מאופיינת במונחים ערכיים של טוב/רע, או במושגים של מותר/אסור והיא חרדה חברתית במהותה מאחר והיא מתייחסת לקונפליקט פנימי שנוצר ביחס לכללים ונורמות מקובלים. האיסור הוא כלל חברתי שהפרתו כרוכה בתשלום של תחושת אשמה שהאדם מרגיש ונדרש לשלם כאשר פועל בניגוד למה שנאסר עליו. לדוגמה, בן זוג שבגד באשתו חש אשמה גדולה על מעשיו וחושש שהסוד יתגלה והיא תתגרש ממנו. שקרים, גנבות והעתקה במבחנים הן רק דוגמאות נוספות לפעולות שמקבלות הגדרה של איסורים ומתפרשות ע"י החברה כלא מוסריים.
ניתן להצביע על מספר גורמים פנימיים/פסיכולוגיים נוספים שיכולים לעורר חרדה: עבור חלק מאיתנו חרדה יכולה להיווצר כתגובה למצב בריאותי או מחלה קשה. מצבים מעין אלו יכולים לגרום לדאגה ופעמים רבות לעיסוק בטיפול במחלה ובחשש מהעתיד לבוא. לדוגמא אדם שאובחן עם מחלת סרטן עשוי לפתח חרדה בעקבות עיסוק בלתי פוסק בפחד למות. חרדה הנוצרת בעקבות מחלה בריאותית הינה סימפטום שדרכו ניתן להצביע על דאגה או מתח מפני המחלה הבריאותית ואינה הפרעת חרדה. כך הדבר גם עבור אילו הסובלים מהפרעות נפשיות אחרות. לדוגמא, אנשים הסובלים מדיכאון לעתים קרובות מפתחים גם חרדה כסימפטום. גם לשימוש בסמים או אלכוהול, בין אם בשלב של התמכרות או גמילה הדבר עשוי לגרום לחרדה או להחמיר חרדה קיימת.
.
.
ב. גורמים חיצוניים - סביבתיים לחרדה
בעוד שהגישה הפסיכואנליטית התמקדה בגורמים פנימיים שעשויים לעורר חרדה, בחלק זה נתמקד בגורמים חיצוניים שעשויים לגרום לחרדה. לאותם גורמים חיצוניים שיכולים לעורר חרדה, קרא פרויד חרדה מציאותית (Realistic Anxiety). זוהי חרדה שיכולה להתעורר כאשר אנו נתקלים בסכנה ממשית, והחרדה שפורצת מסייעת לנו להתמודד עם האיומים במציאות החיצונית. כעת נתייחס לגורמי סכנה שיכולים להיות מושפעים מהסביבה:
התעללות בילדות – התעללות בילדות זוהי חוויה מטלטלת שעשויה להוביל לפגיעה נפשית ולטראומה בבגרות. מחקרים מראים שהורה מתעלל לרוב חווה בילדותו מיחס דומה. מצב שבו ילד הופך קורבן להתעללות מינית או גופנית בילדות גורמת לבלבול ותחושת חוסר אונים.
קונפליקטים בין ההורים – מאבקי כוחות בין הורים שחושפים את הילד למחלוקות ביניהם בליווי כעסים, צעקות, איומים והפחדות. הורים נוקשים שנוטים להחמיר ולהעניש הממעטים לבטא חום, אהבה ומגע כלפי הילד.
חשיפה למשברי חיים – מעברים כמו מעבר בי"ס, דירה או הגירה למדינה חדשה, מחלה של אחד ההורים, משבר כלכלי במשפחה, גירושין, מוות במשפחה.
תקיפה מינית או גופנית – במהלך תקופת גיל ההתבגרות ובחיים הבוגרים
אירועים פוסט טראומטיים – איום בנשק או באלימות, תאונה חמורה, אסון טבע, השתתפות במלחמה או חשיפה לאזורי לחימה.
.
.
6. טיפול בחרדה
הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית לצד גישות טיפוליות אינטגרטיביות הכוללות היבטים הממוקדים בחוויה הרגשית, במחשבות והרגשות, בהתאם לצורכי המטופל. הכוונה להתמקדות בסימפטומים כואבים המעוררים חרדה. בין מדובר במחשבות טורדניות, בתוכן רגשי מאיים מבפנים או מבחוץ או בתחושות גופנית הגורמות לתחושה של אי נוחות.
הטכניקה הפסיכואנליטית מאפשרת להעלות כל תוכן רגשי, דחפים, מחשבות, משאלות, חלומות והתנהגויות אופייניות בחיי היומיום אשר מעצם היותנו מדברים, הדבר מסייע להפחית רגש חרדה. הקושי להבין לבדנו את מקור הבעיה גורם לתסכול ומועקה פנימית, והטיפול הפסיכואנליטי מסייע לנו לטפל בקונפליקטים פנימיים לא מודעים המעוררים חרדה כתוצאה ממשאלות אסורות מהעבר, תחושת בושה או רגש אשמה. להבין את המקור המוקדם להיווצרות החרדה מתוך הנחת יסוד שהבנת המניעים הלא מודעים תוביל לפורקן רגשי ושחרור מהקונפליקט שגורם לחרדה.
המטרה היא לזהות את המקור של הבעיה לכוון, לתמוך ולהוביל את המטופל להתמודד בצורה נכונה עם אותם רגשות עמוקים ומשמעותיים המלווים אותו בחייו. לזהות ולהבין את ההתנהגות המאפיינת דחפים לא מודעים שנחווים הרסניים ובלתי נשלטים, ולפתח דרכים לנתב אותם בצורה נכונה מבחינה נפשית. כמו גם, להגמיש חשיבה ביקורתית ושיפוטית שמובילה לעיתים קרובות לתחושת אשמה. למצבים בהם החרדה נגרמת ממצבים חיצוניים שאנו מושפעים מהם. בסופו של תהליך המטרה המרכזית בטיפול בחרדה הוא להצליח להשתחרר ממנה או לכל הפחות לגרום להקלה מהסבל ומהמצוקה הרגשית.
.
נשארת עם שאלות על טיפול בחרדה? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.
שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה
.
.
מאמרים נוספים
.