הורות ללא אשמה

בעידן שבו הצרכים של ילדינו הפכו למוקד של כל משפחה האם אפשר לגדל אותם מבלי להרגיש אשמה? כן, בתנאי שנהיה מוכנים להיות קשובים אליהם, לעשות עבורם כמיטב יכולתינו, לקבל את המגבלות שלנו ולהבין שאנחנו לא מושלמים!

שלומי לוי I פורסם: 18/02/2017

.

כיום אנו ההורים מתקשים להתמודד עם גידול ילדינו עקב שינויים חברתיים ותרבותיים רבים שהתרחשו בחברה המודרנית בעשורים האחרונים. שינויים אלו הובילו לכך שתפקיד ההורות נעשה מורכב וקשה יותר והורים רבים חשים כישלון ותחושות אשמה שאינם מצליחים לגדל את ילדיהם כפי שהיו רוצים. בעבר לא היה עוררין על סמכות האב שנעזר באמצעי אלימות פיזית ומילולית כדי לגרום לילדיו לכבד את גבולות ורצונות ההורים. מאז שאלימות כלפי ילדים זכתה להגדרה שהיא אסורה לפי חוק ההורים ובפרט אבות שגדלו על אלימות כאמצעי לחינוך מתקשים למצוא דרכי הרתעה כדי לגרום לילדיהם להיענות לכללים חברתיים ולסמכותם. שינויים כלכליים הובילו לתרבות של שפע, וכיום אנו מרוויחים יותר כסף, נעדרים יותר זמן מהבית אבל מתמקדים הרבה יותר מבעבר בצרכים של ילדינו. יתרה מזאת, חלק מאיתנו מנסים להיות "חברים" או מנסים ליצור סמכותיות ע"י השקעה גדולה בקניית מתנות, ימי הולדת מפוארים וחוגים חברתיים לילדיהם. אנו מבינים כי הורים משקיעים מעצמם יותר בילדיהם אז מדוע הם מוצאים את עצמם עם תחושות של אשמה? בעידן הנוכחי שני ההורים עובדים בד"כ ומרבים להיעדר מהבית נוכח עומסים ולחצים בעבודה, לעיתים קרובות חוזרים עייפים ומתקשים למצוא זמן לשחק ולהיות עם ילדיהם. מלבד העיסוק בילדים, שינויים תרבותיים הובילו לעיסוק רב בעצמנו, ואנו המבוגרים משקיעים בתזונה בריאה, פעילות ספורטיביות, מפגשים חברתיים, טיולים בחו"ל ואחרים. העומס הרגשי הכללי שנוצר פוגע במידת הפניות הרגשית שלנו הן לעצמנו והן ביחסים עם ילדינו ופעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו עם קונפליקטים שנוצרו ללא יכולת להבין ולפתור את הבעיה. התוצאה היא שאנו מרגישים אשמה שאנחנו לא פועלים ועושים מספיק עבור ילדינו לכן ומחפשים פתרונות שונים החל פנייה לייעוץ והדרכה הורית, טיפול עבור הילדים או קוראים מאמרים ותאוריות פסיכולוגיות חדשות המספקות הסברים כיצד להיות הורים "טובים יותר". הסיבה המרכזית לגדל את ילדינו ללא רגשות אשמה בהורות היא לקבל את העובדה שאנחנו לא הורים מושלמים. רצוי שנכיר במגבלות ובחולשות שלנו, שנבין שאיננו יכולים להיענות לכל הדרישות של ילדינו ולהכיר בעובדה שיכולת ההשפעה שלנו עליהם מוגבלת. הטרגדיה היא שדווקא הורים שרוצים להיות מושלמים עשויים למצוא את עצמם מגדלים ילד "מפונק", אולי חסר רצונות משל עצמו, חסר תשוקה, שלמד שלא צריך לפעול ולהתאמץ. עם זאת, תבינו שלא נולדנו עם מטען גנטי כיצד להיות הורים ואם לאחר שיקול דעת הגעתם למסקנה שאתם צריכים הכוונה בהורות או טיפול עבור ילדכם רק אז מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית.

.

.

לשאלות נוספות על הורות ללא אשמה או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. גורמים לתחושת אשמה בתרבות

פרויד, מי שפיתח את הגישה הפסיכאנליטית לטיפול מייחס לאשמה תכונת אישיות שאינה מולדת אלא תוצאה של דחף חברתי שמטופח באדם כדי שנוכל לקיים חברה תקינה. פרויד משתמש במונח דחף כדי לתאר באופן כללי את הצורך של האדם לאכול ולהתרבות. הדחף הוא רעיון מופשט אך אנו נתקלים בו באופן עקיף דרך הפעולה עצמה כלומר באמצעות פעולת אכילה או הפניית אלימות כלפי האחר וגם באמצעות הייצוג של הדחף: לדוגמה, מילים הנאמרות כלפי בן הזוג המבטאות תשוקה כמו "בא לי לאכול איתך". מטרת הדחף היא תמיד להשיג סיפוק אבל חשוב להבין כי הדחף לא נרגע והוא אינסופי.

במאמר המפורסם "טוטם וטאבו" משנת 1913, ניתח פרויד את המרכיבים לתסביך אדיפוס אליו נתייחס בהמשך בקרב חברות פרימיטיביות והוא הגיע למסקנה שאשמה נגרמת כתוצאה משתי סיבות מרכזיות: גילוי עריות ורצח אב. המסקנה שלו הייתה שרצח האב הקדמון גרם לתחושות אשמה שהובילה ליצירת כללים חברתיים ואותם כללים חברתיים עברו תהליך הפנמה במהלך ההיסטוריה האנושית כדי להגן על האדם.

גם ב-"תרבות בלא נחת" משנת 1930 הציג פרויד שתי מקורות להאשמה עצמית: "אנו מכירים אפוא שני מקורות לרגשי האשמה, זה הנובע מתוך היראה מפני הסמכות, וזה המאוחר יותר, הנובע מתוך הפחד מפני ה"סופר אגו". הראשון כופה על האדם לוותר על סיפוק הדחפים, ואילו השני תובע, נוסף על כך, הטלת עונש, שהרי לא ניתן להעלים מעיני ה"סופר אגו" את המשך קיומם של המאוויים האסורים". ה- "הסופר אגו" חיוני והכרחי לקיומה של חברה והוא מייצג למעשה הפנמה של כללים חברתיים, והמרכיב שלו המצפון שמעניש הכרחיים כדי ליצור חברה אנושית מתורבתת.      ה"סופר אגו" מתפתח אצל ילדים צעירים בעיקר בהשפעת האישיות של ההורים ודרך החינוך שלהם כלפי ילדיהם, ובמקרים שבהם "סופר אגו" לא התפתח כראוי הוא עשוי להוביל את האדם להרס עצמי וחברתי. חומרת התגובה יכולה להשתנות מאדם לאדם ותלויה בפתרון התסביך האדיפלי בילדות. כלומר, "ככל שתסביך אדיפוס היה חזק יותר, כן ישלוט אחר כך ה"סופר אגו" במידת חומרה גדולה יותר על ה"אגו" כמצפון, המעניש בתחושות רגשיות של אשמה".

ניתן לסכם בקצרה ארבע גורמים שיכולים להוביל לתחושת אשמה: גילוי עריות במשפחה המתייחס לפגיעה מינית ע"י בן משפחה קרוב, רצח אב ובהכללה רצח, פחד מפני דמות סמכות בעיקר כאשר לא עושים מה שהוא מבקש בין אם באופן גלוי או סמוי והאחרון נוגע לתחושה פנימית שאנו מזהים שלא פעלנו לפי כללים חברתיים כפי שציפו או ציפינו מעצמנו ובשל כך חשים אשמה. הגורמים לאשמה קשורים לדחף מאחר והוא זה שגורם לנו לבצע את הפעולה.

.

.

הפנמה הוא מנגנון שפועל וקולט מידע מבלי לסנן את התכנים וממלא תפקיד משמעותי בלמידה של איסורים, ערכים והתנהגויות מקובלות ולא מקובלות 

.

.

.

2. הרקע לאשמה - תהליך כניסת הילד לתרבות

פרויד מסביר כי לאחר הלידה התינוק מרגיש חסר ישע מאחר ובשונה מבעלי חיים המסוגלים לשלוט בגופם, התינוק אינו שולט בגופו ותלוי לחלוטין באם שתספק את צרכיו הגופניים והרגשיים. ויניקוט פסיכואנליטיקאי ורופא ילדים הגדיר את תפקיד האם: "אם טובה דיה" שיוצרת עם התינוק קשר המבוסס על אמפתיה וסיפוק צרכיו החומריים והרגשיים. החל מסיפוק הרעב, החלפת הצרכים והבגדים, מגע, הרגעה, התפעלות ומתן חום ואהב". התינוק רוצה להיות במצב של עונג שכל הדחפים שלו יסופקו במלואם", פרויד קרא לזה "עקרון העונג". כאשר התינוק חש שבכל מצב שהוא בוכה הוא מקבל מענה לכל הצרכים הוא עשוי לדמיין שהוא יכול לקבל כל דבר. עם זאת, כאשר התינוק נולד הוא מתחיל להיכנס בהדרגה לתרבות ומלבד סיפוק צרכיו ככל שהוא גדל ההורים מצפים ממנו להתנהג בהתאם לכללים שנקבעו בבית. מלבד דברים שהוא דורש ומקבל מענה לצרכיו הוא נאלץ להתמודד עם דרישות המציאות: הוא מתבקש ללמוד את השפה גם אם הוא מתקשה בדיבור או בהגייה, נדרש לשלוט בצרכים למשל להתאפק מעשייתם בזמן נסיעה ברכב, להימנע מאלימות מילולית ופיזית כלפי ילדים, הורים והסביבה, לדבר ולהתנהג בצורה מכובדת מבחינה הזאת שלא לצעוק אלא לדבר ולא לדרוש אלא לבקש, לעשות מה שההורים מבקשים כמו למשל, לסדר את החדר או את המשחקים שהשאיר על הרצפה, לשלוט בדחף ובתגובה כלפי הסביבה גם אם הבקשה נענית בשלילה כמו לדוגמא, שאינו מקבל קרמבו נוסף. ניתן לומר כי תהליך הכניסה לתרבות פעמים רבות עשוי להחוות ע"י הילד בהפניית תוקפנות של ההורה כלפיו לוותר על כל האמצעים להגיע בדמיונו לסיפוק מלא. דבר המעמיד את הילד בקונפליקט מצד אחד הדחף לסיפוק מלא לבין צורך באיפוק ושליטה עצמית.

האם קיים פתרון לקונפליקט? הפתרון הבסיסי דורש מהילד להזדהות עם ההורים. ניתן לגזור מהמילה הזדהות את המילה זהות, והכוונה שיצירת הזדהות משפיעה על הפנמת קווי האישיות של ההורים על הזהות של הילד ובהמשך להפיכתה לחלק מהאישיות שלו. כאשר הילד מתחיל להזדהות עם ההורים הוא מפנים לתוכו את הסמכות החיצונית שלהם ואת הדרישות מהם ונוצר אצלו ה"סופר אגו", זהו החלק שהתייחסנו אליו קודם ומתייחס לחלק בנו שהפנים בחיי הנפש כללים חברתיים באמצעות תודעת האשמה.

כחלק מהתהליך תקין של גדילה וצמיחה אותם ערכים מבוססי אשמה תרבותית שהוטלו ע"י ההורים כלפי ילדם עוברים אצלו תהליך של הפנמה. התהליך של הפנמה מתבטא באופן כזה ו"סופר אגו" שהתפתח אצל הילד הופך להיות הסמכות הפנימית שלו. הוא משמש מעין "שוטר פנימי" שנוקט בפעולות של האשמה עצמית כדי להימנע ממימוש דחף שאינו מוסכם עליו או פועל כ"מצפן" פנימי לאופן שבו אנחנו חושבים שצריך להתנהג בחברה. המשמעות של הזדהות והפנמה חיובית היא שהילד מקבל את עקרון המציאות ועולם הדמיון ממלא חלק של הנאה ולא בריחה מעולם המציאות.

.

.

3. גורמים לתחושת אשמה בהורות

עד כה עסקנו במקורות להאשמה ותהליכים נפשיים ביחס לכללי התרבות. רבים מההורים לילדים מספרים על השקעה גדולה בילדיהם וחוסר יכולת להבין את התנהגות שהם זוכים לה מהם וחשים אשמה וחוסר אונים. השאלה מדוע הורים מרגישים אשמה וכיצד ניתן לגדל ילדים ללא רגשות אשמה הנם שאלות חיוניות ומשמעותיות בכל הנוגע לגידול ילדינו.

א. המקור לרגשות אשמה בהורות – החברה המערבית מטפחת בקרב הורים ציפייה מוגזמת להורות מושלמת באמצעות החשיפה של ההורים למאמרים ותאוריות פסיכולוגיות המספקות הסברים כיצד להיות הורים "טובים יותר", מערערים את תחושת הביטחון שלהם ויוצרים אצלם תחושות חרדה בנוגע לאופן גידול ילדיהם. כתוצאה מכך נוצרה אוירה שתחושות אשמה ושפיטה עצמית של הורים את עצמם היא בלתי נמנעת. הורים יכולים לחוש אשמה כמעט בכל דבר שהם רוצים להאמין בו: שהם קשים/רכים מדי עם הילדים, היעדר/נוקשות בהצבת גבולו, היעדר תמיכה בלימודים, לא מאפשרים להם להחליט בעצמם/מחליטים עליהם. חלק מהאימהות מרגישות אשמה במיוחד כאשר הן מרגישות שהן רוצות להמשיך את חופשת הלידה ומוכרחות לחזור לעבודה כדי להתפרנס.

ב. המחיר שהילדים משלמים על רגשות אשמה של ההורים – הורות מושלמת גורמת לתחושות אשמה ולסבל עבור הורים וילדיהם שעשויים לסבול מזה. הם עלולים ללמוד שהם נחותים או מקופחים וגם להפנים תחושות אשמה של ההורים ולהרגיש גם שהם אחראים או אשמים. במיוחד בולט הדבר בגירושין קשים בין הורים והילד שחש שהוא הגורם לפרידה בין ההורים. הטרגדיה היא שדווקא הורים שרוצים להיות מושלמים עשויים למצוא את עצמם מגדלים ילד "מפונק", אולי חסר רצונות משל עצמו, חסר תשוקה, שלמד שלא צריך לפעול ולהתאמץ.

ג.סגנונות של הורות – בספרות המקצועית מקובל להתייחס למספר סגנונות הורות באופן מובחן האחד מהשני למרות שבמציאות אנו מעריכים כי הם משולבים האחד בשני לרוב עם דומיננטיות מסוימת של אחת מהן. הורות נוקשה זהו סגנון הורות המאפיין הורים שמניחים ומרגישים שהם יודעים בדיוק כיצד צריך לגדל את ילדיהם. לרוב הם ממעטים להקשיב לצרכים ולרצונות של ילדיהם, נוטים להציב גבולות נוקשים, ומרבים להעניש במצבים של חוסר ציות או הקשבה. הורות מאפשרת מתאפיינת בהורים הממעטים לדרוש מילדיהם, נמנעים מהצבת גבולות ומענישים לעיתים רחוקות. בקצה הרצף של הורים הממעטים לדרוש נמצא ההורה המגונן. ניתן לתאר דפוס הורי מגונן באופן ציורי בביטוי "הורי הליקופטר" והכוונה לאותם הורים המרחפים מעל ילדיהם, דואגים להם ללא הפסקה ופועלים באופן נמרץ לעזור ולרצות אותם. הבסיס של "הורי הליקופטר" מאופיינת לרוב בחרדה גדולה בחינוך, גידול ולבריאות הפיזית והרגשית של הילד. הורות סמכותית  זהו סגנון הורות שנמצא באמצע שבין כל אחד מהקטבים של סגנונות ההורות הקודמים. הוא מאופיין במתן הנחיות ברורות לילדים, בהצבת דרישות מובנות ובפיקוח על ההתנהגות שלהם. הצבת הגבולות הנה חלק מהתקשורת ההדדית הכוללת פתיחות למשא ומתן מילולי, גמישות, אמפתיה וגבולות ברורים. הניסיון המקצועי שלי מראה שבכל אחד מסגנוני ההוריות השונים לעולם אנו נאלצים להתמודד עם תחושת אשמה אורבת לנו ההורים בכל פינה לנוכח ההבנה שנפעל בצורה הכי נכונה וטובה עבור ילדינו אנחנו תמיד ניוותר עם מידה מסוימת של חוסר סיפוק שיכולנו לעשות טוב יותר...

.

.

 

4. כיצד לגדל את ילדינו ללא רגשות אשמה?

כמו בכל יחסים בינאישיים, עבודה ולימודים שגיאות וטעויות הן חלק בלתי נמנע מחיינו. הניסיון מראה לנו שטעויות מלמדות אותנו כיצד עלינו לנהוג או לפעול אחרת בפעם הבאה. כל חשיפה שהיא לידע תאורטי כיצד נכון לגדל את הילדים, התייעצות עם חברים ואנשי מקצוע לא יכולים למנוע מאתנו לאכזב את ילדינו משום שאף אחד אינו מושלם. מכאן שהסיבה המרכזית לגדל את ילדינו ללא רגשות אשמה בהורות היא לקבל את העובדה שלא ניתן להיות הורים מושלמיםבמקום להרכיב "מסיכה" של הדמות המושלמת עבור ילדינו מה שאיננו, רצוי שנכיר במגבלות ובחולשות שלנו, שנבין שאיננו יכולים להיענות לכל הדרישות שלהם ולהכיר בעובדה שיכולת ההשפעה שלנו עליהם גם מוגבלת. העיקרון שצריך להנחות אותנו הוא באיזה מידה להיענות לילדינו מאחר והם חסרי סיפוק מטבעם כי לעולם לא ניתן לספק את הדחף באופן מלא ואחרי היענות פעם אחת הילד ירצה תמיד עוד בין אם להישאר עוד קצת באינטרנט, ללכת לישון מאחור יותר או לראות תכנית נוספת מול המסך.

המפתח לגידול ילדים טמון בשאלה שכל הורה צריך להחליט עם עצמו אם הגבולות שהוא מציב לגיטימיים או לא. הורה יכול להיענות ולתת סוכריה שנייה ולא לחוש אשמה בעוד שבמקרה זהה מתן סוכריה נוספת עשויה לעורר אצלו תחושת אשמה שהוא גורם לילד בעיות שיניים. עמדה זו לגבי הלגיטימיות בגבולות יכולה לשרת בכל עניין שקשור לסדר היום: צחצוח שיניים, ארוחות, מפגשים עם חברים ושעת כיבוי אורות. האשמה מתחבאת תמיד מעבר לפינה ומאיימת לפרוץ כל אימת שההורה אמביוולנטי ואינו פועל באופן שמוסכם על עצמו. במידה והוא קיבל החלטה שהתקבלה שלא להיענות לבקשה, עליו להגיב באופן החלטי וברור.

מניסיוני המקצועי, הורים המגדלים ומחנכים את ילדיהם לדחות סיפוקים מאפשרים להם ללמוד לרסן את עצמם לאיפוק, הקשבה, סובלנות, לקבל כללים חברתיים ולקחת אחריות על מעשיהם. הדרך הזאת מאפשרת לכל ילד להתמודד עם מגוון אתגרים בחיים, מלמידה למבחנים, יצירת קשרים חברתיים, זוגיות, צבא ועוד.

.

.

אמפתיה מסייעת להרגיש את לחוש ולהבין את המצוקה של הילד מבלי להרגיש אשמה שהוא לא מקבל מענה לצורך שלו

.

.

5. כיצד להתנהל עם ילדינו ללא רגשות אשמה

זהו מודל שמומלץ ליישם אותו בסדר כרונולוגי כמו תרשים זרימה והוא מכוון כיצד להתנהל מול ילדינו ללא רגשות אשמה.

א. לילד צרכים ורצונות משל עצמו – כאשר הילד רוצה או מתלונן אין צורך לכעוס עליו מאחר והוא מבטא תשוקה למשהו שהוא רוצה עבור עצמו. ילד שלומד להתחבר למה שהוא רוצה בתקופת הילדות ילמד לפעול כך גם בחייו הבוגרים.

ב. מה שמוסכם על ההורה הילד לא יכול לשנות – כאשר הילד מבקש משהו שמוסכם עליכם, העניין בד"כ מסתיים מיד. כך למשל, ביקש וקיבל סוכריה על מקל אחד. אבל... אם אח"כ ביקש ממתק נוסף וזה לא מוסכם עליכם, עליו לקבל תשובה החלטית וברורה עם משמעות של גבול. כך למשל, ניתן לומר לו שיוכל לקבל ממתק שוב מחר או פשוט שאינו מקבל עכשיו ממתק נוסף.

ג. לענות לילד בטון דיבור רגוע וסמכותי – כאשר אתם מדברים עם הילד באופן רגוע ולא צועקים, בד"כ הילד הוא זה שיתעצבן. המסר החשוב הוא שיש גבול ברור שמציבים עבורו.

ד. הילד ממשיך להתלהם? – להמשיך באותו טון רגוע. התוצאה שהוא יתייאש ויפסיק!!!

ה. יש מחיר לכל התנהגות! – ילד צריך ללמוד שלהורה יש גבול שהוא מציב עבורו. הגבול משליט ארגון וסדר בחיי הנפש ומפחית חרדות. לכן, במידה ומבחינתכם הוא עבר את הגבול וההתנהגות שלו מצריכה ענישה, תיידעו אותו שהוא הולך לשלם מחיר על התנהגותו. לעונש תקראו מחיר, כי יש מחיר לכל התנהגות.

ו. לדבר במילים! – זהו כלל לחיים. לעודד את עצמכם לקיים שיח באמצעות דיבור ולא באמצעות התנהגות וכוחניות. ככל שמצליחים לדבר, ולא לצעוק ניתן לקיים דו-שיח, אחרת הילד לומד לפתור את הבעיות בדרכים התנהגותיות כמו טריקת דלתות, שבירת חפצים, אלימות פיזית ומילולית. בהצלחה!

.

.

נשארת עם שאלות על הורות ללא אשמה? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

.

.

מאמרים נוספים

הדרכת הורים

טיפול רגשי בילדים

פחדים וחרדות של ילדים

שאלות ותשובות

. .

פסיכולוג מומחה ופסיכותרפיסט
פסיכולוג חינוכי מומחה ופסיכותרפיסט
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support
whatsapp icon