כאבים גופניים ללא ממצא רפואי?

מרגישים כאבים גופניים, ועברתם בדיקות רפואיות ללא ממצא רפואי שיכול להסביר את הבעיה? אם נלווה לכאבים בגוף תחושות של עייפות, דאגה ודיכאון ככל הנראה כי מדובר בבעיה גופנית שהמקור שלה הוא רגשי. הבעיה יכולה לקבל מענה באמצעות טיפול פסיכולוגי הקשוב למכאובי הגוף, ומסייע להפחית תחושות של סבל וכאב.

שלומי לוי I פורסם: 02/07/23

 

אנו מבינים כיום כי הגוף והנפש מקיימים ביניהם קשרי גומלין בדרכים שונות, חלקן מובנות לנו יותר וחלקן עדיין עלומות ומסתוריות עבורנו. המונח פסיכוסומטי מתייחס לתסמינים גופניים שהינם תוצאה של מצוקה רגשית במהותה. הגוף שלנו תמיד מגיב בצורה מסוימת כאשר אנו נמצאים במצוקה נפשית, אך אין זה אומר כי מדובר בבעיה נפשית מאחר ומצוקות רגשיות הינן חלק מהחיים. ניקח תופעה מוכרת לדוגמא, תחושות של לחץ וחרדה לפני מבחן או הרצאה שעשויים לגרום לנו לכאבי בטן וכאבי ראש.

בשונה מתחושה רגשית או גופנית שחולפת בעקבות אירוע מסוים שאינו נחווה כטראומטי, הפרעות פסיכוסומטיות מתאפיינות בתסמינים גופניים חריגים בעוצמתם, הפוגעים בתפקוד הגופני בעוד שהמקור לבעיה הוא נפשי.

שניים מהתסמינים הגופניים הנפוצים ביותר של מחלה פסיכוסומטית הם עייפות וכאבי גוף, אליהם נלווים תחושות רגשיות של דאגה וחרדה לבריאות. כך לדוגמא, מטופלת שמדווחת על כאבי ראש שסבלה מהם תקופה ממושכת, במוקדים שונים בראש ובעוצמות משתנות, ולאחר בירורים ובדיקות רפואיות נשללה בעיה אורגנית או מטופל המתלונן על כאבים עזים בגב התחתון במשך תקופה ארוכה ועבר סדרה של בדיקות והדמיות עם תוצאות תקינות.

מחלה פסיכוסומטית בצורתה הקיצונית יכולה להתבטא בתחושות של שיתוק, פרכוסים או עוויתות. מבחינה היסטורית, תסמינים גופניים אלו ענו בעבר על הפרעה שנקראה היסטריה(hysteria) . כיום היא מוגדרת לפי ספר אבחון בעיות רפואיות בשם הפרעת המרה או הפרעה קונברסיבית. פרויד אבי הפסיכואנליזה היה מהראשונים שטיפל בנשים שסבלו מהיסטריה באמצעות הטכניקה הטיפולית שפיתח, שזכתה לכינוי "טיפול בדיבור" ובהמשך לגישה טיפולית בשם "פסיכואנליזה" (פסיכו = נפש, אנליזה = ניתוח). מדובר בטיפול רגשי שבו המטופל מדבר באופן חופשי על כל הבעיות שלו בחיי הנפש, גם אם הכאב הינו גופני כאמצעי בסיסי לטיפול וריפוי נפשי. לפי הגישה הפסיכואנליטית למילים יש משמעות והדיבור הוא אמצעי שיכול להשפיע על מחשבות ורגשות ולגרום לשינוי בנפש.

אומנם המשותף לכל ההפרעות הפסיכוסומטיות הוא השפעת הנפש על הגוף, אולם הפרעות פסיכוסומטיות בצורתן הקיצונית שכיחות פחות כיום ואופי התלונות על כאבים בגוף, תחושת עייפות וחרדה מתבטאים בצורות ובעוצמות שונים. הם לרוב דרמטיים פחות, ועליהם נרחיב בהמשך.

הסיבות להפרעות פסיכוסומטיות יכולות להיגרם מסיבות שונות, בעקבות קונפליקטים ביחסים בין ילדים להוריהם, עקב אלימות מילולית, פיזית ופגיעה רגשית במשפחה. סגנון הורות נוקשים, שלא נותנים מקום לביטוי רגשות ומרחב לילדיהם בחיי המשפחה, וחוויות טראומתית מהעבר כמו פגיעה מינית.

הפרעה פסיכוסומטית היא הגדרה רפואית ולכן צריך לעבור בדיקות רפואיות באופן מעמיק כדי לשלול מחלה גופנית. נקודת המוצא למחלה פסיכוסומטית היא שבהיעדר ממצא רפואי למכאובי הגוף לרוב מדובר במצוקה נפשית, שיכולה לקבל מענה מקצועי באמצעות טיפול פסיכולוגי. הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, חקירה מעמיקה של הנפש, לצד הקשבה והבנה את הצרכים של המטופל. הטיפול יכול לסייע מאוד ע"י הקשבה למכאובי הגוף ודרכו ניתן להפחית תחושות של כאב גופני ונפשי.

.

.

לשאלות נוספות על טיפול בהפרעות פסיכוסומטיות או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. סימפטומים פסיכוסומטיים נפוצים

אנשים הסובלים מהפרעות פסיכוסומטיות מתלוננים בעיקר על סימפטומים של כאבים גופניים ועייפות בנוסף לתחושות של חרדה. העיסוק הוא תמיד בגוף אולם ישנם סוגי הפרעות פסיכוסומטיות שהתמונה המרכזית שלהן שונה כך לדוגמא, בהיפוכונדריה המוגדרת כחרדת בריאות העיסוק הוא בתלונות בעלי אופי של דאגה לבריאות הגוף, למשל אדם המתלונן כי הוא מרגיש כאבי לב וחושש למות אך המאפיין המרכזי של המצוקה הוא חרדהבפיברומיאלגיה (דאבת השרירים)שמאופיינת בכאבי שרירים מפושטים ותחושה של נוקשות בשרירים ובגידים הכאב ממשי בגוף בעוד, שבקרב תסמונת התשישות הכרונית (CFS) הסימפטום המרכזי הוא תחושת עייפות שאינה חולפת גם לאחר מנוחה.

התופעה של סימפטומים פסיכוסומטיים עשויה לבלבל ולתעתע לא רק את מי שסובל ממנה אלא גם את המעגלים החברתיים הקרובים. חלקם עשויים להתקשות להבין ולקבל בהבנה שבן המשפחה או החבר שמתלונן אכן סובל באופן ממשי. אנו מבינים כיום כי אלו הסובלים מהפרעה פסיכוסומטית אינם מזייפים באופן מכוון ויזום את התסמינים. הם באמת סובלים באופן ממשי בין אם המוקד הוא בכאב בגוף, עייפות או חרדה לבריאות הגוף.

מהממצאים שהתגלו בספרות הרפואית ניתן להעריך כי מרבית מהסובלים מהפרעה פסיכוסומטית מפרשים באופן שגוי תסמינים גופניים וכתוצאה מכך מרבים לפנות לרופאים ולעבור בדיקות רפואיות. הם עוברים בדיקות דם או צילומים/הדמיות פעמים רבות למרות שהתוצאות תקינות ועמדת הרופאים היא שאין לסימפטומים מקור גופני. ניתן להבין שזוהי משימה לא פשוטה להסביר ולשכנע אדם הסובל מכאבים גופניים מבלי שנמצא ממצא רפואי כי הבעיה שלו אינה רפואית. הקושי נובע מהסיבה שתחושת הכאב או עייפות היא ממשית ומורגשת בגוף, וקשה להם לקבל אבחנה כי מדובר בעיה על רקע נפשי. רבים מהסובלים נוהגים לפנות לטיפול אלטרנטיבי שלרוב אינו תורם להפחית את הכאבים הגופניים והם נותרים עם תחושה מתמשכת של חוסר וודאות וחוסר אונים. הרושם הכללי הוא שקיים אצלם צורך עז להחזיר את תחושת השליטה שאבדה להם על גופם, ודווקא בגלל שאינם מצליחים לצאת מהמעגל של הכאב הם ממשיכים להיות עסוקים בגופם וסובלים הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית.

.

.

הפרעות פסיכוסומטיות מתבטאות בעיקר בתלונות על כאבים גופניים, עייפות ותחושות של דאגה

.

.

2. היסטריה לפי הגישה הפסיכואנליטית

היסטריה, הפרעת המרה או הפרעה קונברסיבית (Conversion disorder), היא צורה נוירולוגית של תסמונת פסיכוסומטית שהתסמינים העיקריים הם מעין נוירולוגים ולא תחושת כאבהתמונה המרכזית מתבטאת בתחושות של אובדן כוח בגפיים, פרכוסים או אובדן שליטה. היא קבלה את השם הפרעת המרה ע"י ספר האבחון הרפואי, אולם בשמה המקורי היא נקראה היסטריה (hysteria), ובמשמעותה המודרנית נקראה ע"י פרויד "היסטריה קונברסיבית". היסטריה על שמותיה השונים זוהי ללא ספק אחת התופעות הדרמטיות, המסתוריות והמרתקות ביותר בנפש האדם. חשוב לציין שהיסטרית המרה היא צורה אחת מבין מספר סוגים שונים של הפרעות פסיכוסומטיות שהמכנה המשותף שלהם הוא השפעה נפשית על הגוף. להפרעות הפסיכוסומטיות הנוספות נתייחס בהמשך אך נתחיל עם היסטריה מאחר והיא הייתה תופעה נפוצה בעבר שהעיסוק בה בסופו של דבר הוביל להבנה על השפעת הנפש על גוף האדם.

בחלק הנוכחי נעמיק לגבי ההתפתחות ההיסטורית של היסטריה שמאופיינת כמחלה פסיכוסומטית בצורתה הקיצונית. נתייחס למנגנונים המאפיינים את דרכי התנהלותה, הגורמים להתפתחותה ודרכה גם מעט תובנות מטיפול בגישה הפסיכואנליטית.

.

א. היסטריה - רקע היסטורי

היסטריה (כאמור, הפרעת המרה) קבלה סיווג משל עצמה עוד ברפואה העתיקה ביוון שהגדירה אותה כמחלה נשית שנגרמת בעקבות נדידת הרחם לאזורים שונים בגוף (hysteria = רחם ביוונית). התיאורים שלה היו מעורפלים עם זאת, פרכוסים הייתה תופעה נפוצה מאוד, לצד תסמינים של קוצר נשימה, כאבי ראש, סחרחורות, דפיקות לב מואצות וכאבים בצוואר. באותה תקופה היסטריה הובנה כחולי שבסיסו אורגני, כלומר מחלה של הגוף ולא של הנפש. התפיסה שהרחם נודד כסיבה למחלות בקרב נשים נשארה תיאוריה מרכזית ברפואת הנשים באירופה מאות בשנים.

הגדרת ההיסטריה והסיבות להופעתה השתנו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה, אולם השינוי המשמעותי ביותר בתפיסה התרחש במהלך המאה התשע-עשרה. גם באותה תקופה ההיסטריה הייתה חולי נפוץ מאוד ולרופאים עדיין לא היה מובן האם המקור שלה גופני או על רקע נפשי. רבים מהם עדיין החזיקו בתפיסה שהיסטריה היא ביטוי של אי שפיות ושיגעון, בעיקר בקרב מעוטי יכולת מהמעמדות הנמוכים שאושפזו בבתי חולים לחולי נפש. בהמשך גילה פרויד כי הסימפטומים הגופניים בהיסטריה נגרמים בעקבות אירוע או סדרה של אירועים טראומטיים. ההתייחסות להיסטריה עברה שינוי משמעותי בעיקר ע"י הנוירולוג הצרפתי ז'אן מרטן שארקו שהביא איתו תפיסה חדשה ומודרנית. הוא נטש את התפיסות העתיקות שייחסו להיסטריה התחזות או גירוי שמקורו ברחם והיה מהראשונים שטענו כי היסטריה אינה מחלה רק של נשים וגם גברים יכולים לסבול ממנה. עם זאת, הוא הניח הנחה שגויה בדיעבד כי למרות שבמחקריו לא מצא ראיות שהיסטריה היא מחלה אורגנית הוא המשיך להחזיק באותה עמדה כי חשב שזוהי מחלה שעוברת בתורשה. שארקו שעבד בבית החולים פיטייה סלפטרייר שבפריז במשך שנים רבות, תיעד והדגים באופן שיטתי את הטיפול בנשים שסבלו מהיסטריה. הסימפטומים המרכזיים שדיווח עליהם כללו אובדן תחושה, הגבלת שדה הראייה, כאבי ראש, סחרחורות ופרכוסים והיה מהראשונים שטיפל באמצעות היפנוזה, שיטה חדשנית באותה תקופה. הוא טיפל בהן באמצעות היפנוזה והראה כיצד ע"י הוראות וטפיחות סמליות על גופן כיצד ניתן להוביל להחלמתן. האופן שבו טיפל באותן נשים היסטריות עורר עניין רב, ופעמים רבות ביצע שארקו טיפולים בפני הרופאים וצוות בית החולים.

פרויד שהגיע להשתלמות אצל שארקו בביה"ח פיטייה סלפטרייר לקח את היסטריה צעד משמעותי קדימה הן לגבי הבנה בנוגע לגורמים להתפתחותה והן לגבי צורת הטיפול עבור הסובלים ממנה. בצעירותו למד פרויד רפואה באוניברסיטה של וינה ואת מחקרו הרפואי עשה בנושא מערכת העצבים המרכזית. בהשתלמות שעבר אצל שארקו התרשם פרויד מהאופן שבו הצליח שארקו להשתמש בסוגסטיה היפנוטית ובמיוחד מהרעיון שאירוע שנחווה כטראומטי יכול להוות טריגר להיסטריה. כלומר, טראומה שהיא התרחשות של אירוע שנחווה כמסכן חיים ומאיים על שלמות הגוף והנפש יכול לגרום להתפרצות של היסטריה.

ההשתלמות שעבר פרויד השפיעה עליו באופן כה עמוק שהחליט לעבור מעיסוק בחקר מעבדה לחקר של נפש האדם, ותקופה קצרה לאחר שסיים את ההשתלמות פתח בווינה קליניקה פרטית לטיפול נפשי. במקביל לעבודתו בקליניקה חבר פרויד ליוזף ברויאר שהיה רופא פנימאי, עימו פיתח יחסי עבודה קרובים, ובשנת 1895 הם אף הוציאו את ספרם המשותף "מחקרים בהיסטריה" בו פרסמו תיאורי מקרה על נשים שסבלו מהיסטריה, על הגורמים ודרכי הטיפול בהן.

.

ב. הטיפול באנה אוֹ והכוח המרפא של "טיפול בדיבור"

המטרה בהצגת המקרה של המטופלת אנה אוֹ היא להתייחס בקצרה למעט מעקרונות היסוד ויכולת ההשפעה של טיפול בגישה הפסיכואנליטית על נפש האדם.

אנה אוֹ הוא למעשה כינוי שקבלה ברתה פפנהיים שהייתה מטופלת של ברויאר כדי לשמור על פרטיותהֹ. למרות שאנה אוֹ מזוהה עם פרויד, המטפל שלה היה ברוייאר ששיתף את פרויד במהלך הטיפול בה וקיבל מפרויד רק ייעוץ לגבי הטיפול בה.

ברקע הכללי, אנה אוֹ נולדה בוינה למשפחה יהודית עשירה, דווח על כך שקיבלה חינוך מצוין בילדותה, ונחשבה כבעלת יכולות חשיבה מפותחות. עוד מגיל צעיר שלטה במספר שפות בהן, גרמנית שפת האם, אנגלית, צרפתית וגם עברית.

סיבת הפנייה לטיפול הייתה ההתדרדרות במצבה הנפשי ובתפקוד הגופני שלה בעקבות מותו של אביה. עקב מחלתו הפכה למטפלת העיקרית בו ועשתה זאת במסירות רבה. במקביל ובאופן הדרגתי למחלתו היא החלה לפתח סימפטומים נפשיים. עד פרוץ מחלתה היא נחשבה לאדם בריא בד"כ.

התסמינים ההיסטריים בתחילה היו מתונים, מאחר ומלבד חולשה היא הפסיקה לאכול. ברויאר המטפל שלה, ייחס זאת למחסור בשינה ולשעות רבות שהקדישה לטיפול באביה. זמן קצר אחר כך התפתחו אצלה תסמינים נוספים והיא חשה בחילה כשראתה אוכל. אח"כ היא לא הייתה מסוגלת לשתות מים והתלוננה על תחושת צמא. שיעול פשוט שהפך לכרוני. בחלקי גוף שונים הופיעו אצלה תסמינים גופניים שלא נמצא להם הסבר רפואי כך למשל, זרועה הימנית ורגליה נראו מעוותים, היא סבלה מראייה כפולה ומאובדן ראייה, הפסיקה לדבר עד לכדי אילמות לגמרי. כאשר חזרה לדבר היא שכחה את הגרמנית שפת אימה ודיברה רק אנגלית. רופאים שונים שבדקו אותה שללו בעיה גופנית והתרשמו כי גופה בריא לחלוטין. ברויאר העריך כי התסמינים הגופניים נובעים מלחץ נפשי ואבחן אותה כסובלת מהיסטריה.

מהלך הטיפול באנה אוֹ היה מורכב למדי ובהנחיית ברויאר היא שיתפה בכל מחשבה, זיכרון ורגש שהתחולל בנפשה. הוא שילב בטיפול שיחות וגם היפנוזה. במצב של היפנוזה הם דיברו על התסמינים שלה וניסו לאתר את מקורם תוך שהוא מעודד אותה לדבר על חוויות ואירועים מעברה. באחד מהמפגשים בעודה תחת השפעה של היפנוזה נזכרה אנה אוֹ לפתע, בזיכרון לא נעים מעברה שחשה כי הינו קשור לדחייה שחשה כלפי מים. האירוע עצמו התרחש במהלך תקופת קיץ חמה, הייתה לה משרתת שלא אהבה אותה, ולמשרתת היה כלב. יום אחד בשעה שאנה אוֹ הייתה צמאה, היא ראתה את הכלב שותה מתוך כוס מים והמראה עורר בה תחושת גועל ומאז הפסיקה לשתות מים. לאחר שהיא דברה על האירוע בעקבותיו הפסיקה לשתות מים, התעוררה מההיפנוט לקחה את כוס המים שעמדה על השולחן, ולגמה ממנה באופן מידי. ניתן להבין כי בכך הסימפטום נעלם והיא גם חשה הקלה. הטיפול באנה אוֹ הוביל את פרויד להבנה לגבי היסטריה, דבר שיכול להיות רלוונטי לכל השפעה של מצוקה נפשית כי ישנם מצבים בהם מטופלים מתקשים לשלוף מהזיכרון ולזכור את האירוע או האירועים, וחלק מהעבודה הטיפולית היא לסייע לאתר את המקור שלהם כדי לפתור את הבעיה.

את התהליך שבו היא מדברת והמטפל מקשיב אנה אוֹ כינתה בשם "ניקוי ארובות" וגם "טיפול בדיבור". היאֹ הבינה בעצמה ש"התרופה" שגרמה לה להירפא זהו הדיבור, פשוט לדבר! פרויד מתאר את התהליך הטיפולי המוביל בסופו לפורקן רגשי באופן הבא: "גילינו, להפתעתנו הגמורה בהתחלה, שהסימפטומים ההיסטריים הבודדים נעלמים, מבלי לחזור על עצמם, מיד לאחר שעלה בידינו לעורר את הזיכרון של הגורם המחולל בבהירות מוחלטת, ויחד עם זאת את הרגש המתלווה אליו, וכאשר החולה מתאר את השתלשלות העניינים בפירוט רב ככל שהוא יכול ומוצא מילים מתאימות כדי לבטא את רגשותיו".

.

הדיבור בטיפול היא התרופה שמציעה הפסיכואנליזה שמסייעת להפחית סבל וכאב ובתקווה להירפא!

.

.

ג. על מנגנוני הגנה - הדחקה וניתוק

פרויד התרשם במהלך ההשתלמות אצל שארקו כי טראומה יכולה להוות טריגר כלומר זרז להתפרצות של היסטריה. הטראומה כשלעצמה גורמת להדחקה של רגשות וזיכרונות, מאחר והם מציפים את הרגש בתחושות של חרדה המאיימים על נפש האדם. ההדחקה משמשת תפקיד קריטי מאחר וזהו מנגנון הגנה, שפועל באופן לא מודע כדי להגן מפני תחושות של חרדה. פרטים נוספים על חרדה במאמר טיפול בחרדה. פרויד שלל אפשרות שהבסיס להיווצרות של סימפטומים גופניים יכולים להיות אורגניים כפי שחשב שארקו, והוא הניח שהמחשבה או הזיכרון הלא רצוי הודחקו בכוח באופן לא מודע כך שהמטופל כלל לא ידע על קיומה בתהליך של ניתוק (דיסוציאציה). למעשה, דיסוציאציה היא מעין ניתוק, פיצול בתוך הנפש. במהלך של הפיצול התודעה נפרדת מהכאבים בגוף ויש לה "מעין חיים משל עצמה" באופן כזה שהאירוע ממשיך להתקיים בגוף מחוץ לתודעה הנפשית. בהקשר לזה, פרויד עושה אנלוגיה בין היסטריה לטראומה נפשית מבחינה זאת שטראומה נפשית וזיכרון מהאירוע פועלים באופן דומה כמו "מעין פעולה של גוף זר, הממשיך להשפיע זמן רב אחרי הופעתו כגורם פעיל בהווה". כלומר, הזיכרון של האירוע לא נשמר בזיכרון באופן שהאדם מודע אליו, ואינו משאיר עכבות, עם זאת ממשיך לבעבע בחיי הנפש בצורה של סימפטומים שונים המשפיעים עליו באופן מתמיד.

.

ד. מהו דפוס ההנעה שביסוד פעולת המרה?

הדפוס המניע שביסוד הפרעת ההמרה בשלב הראשון, הוא הרצון להימנע מתחושת דחק שמעוררים רגשות החרדה. מעבר לסף מסוים שהאדם יכול לשאת, שזה יכול להיות שונה מאדם לאם החרדה נקשרת לאיבר גופני, שמפתח סימפטומים של מחלה גופנית. מאחר וההדחקה לא מצליחה למנוע לחלוטין את המצוקה הנפשית נוצרים סימפטומים גופניים המעידים על מצוקה נפשית ועוצמת החרדה פוחחת. כחלק מתהליכים לא מודעים, הטראומה נוטה להשתמר ולהפוך לדפוס התנהלות קבוע משום שניתן להפיק מהסימפטומים רווחים משניים ע"י קבלת אהדה, תמיכה או פיצוי כספי.

.

ה. הקשר בין גורמים סביבתיים להיסטריה

בתחילת דרכו המקצועית בקליניקה, עדיין תחת השפעת ההשתלמות אצל שארקו הגיע פרויד למסקנה כי הגורם לתופעה של היסטריה הינו אירוע או סדרת אירועים טראומתיים ממשיים, בדגש על ממשיים שהתרחשו בתקופת הילדות המוקדמת עוד בטרם הבגרות המינית. כלומר, מדובר בהשפעה של גורמים סביבתיים על הילד או ילדה שנחשפו לפגיעה מינית ע"י אדם מבוגר. אנו מייחסים התעללות או פגיעה מינית ממשית החל ממגע קל בגופם של ילדים וכלה באקטים מיניים מובהקים. זוהי עדיין השערה שרווחת כיום בנוגע להיווצרות של הפרעה קונברסיבית (היסטריה) אך גם להתפרצות של הפרעות פסיכוסומטיות נוספות. באופן כללי אנו מניחים שהפרעות פסיכוסומטיות יכולות להתפרץ על רקע מצבים טראומתיים הכוללים התעללות רגשית, פיזית או מינית.

.

ו. הקשר בין גורמים פסיכולוגיים להיסטריה

השינוי בתפיסה לגבי הגורמים להיסטריה השתנתה לאחר שפרויד גילה את המיניות הילדית. מתוך המחקר שערך בקרב מטופליו בעקבות הטיפולים בקליניקה ומתוך אנליזה שעה לעצמו, כלומר הוא טיפל בעצמו הוא הגיע למסקנה שטבע האדם מיני ודחפי מיסודו. הוא הבין כי לא רק מבוגרים חווים ריגושים, תחושות ומחשבות בעלות תוכן מיני, וכי גם ילדים חווים מיניות מגיל צעיר. יש להם דחפים מיניים וחיי פנטזיה, ויתרה מזאת, לעיתים קרובות הם מתקשים להבחין בין מציאות לפנטזיה. מה הכוונה "מיניות ילדית"? מיניות ילדית זהו מושג המתאר מכלול של תהליכים נפשיים וגופניים המתרחשים עד הגעה להבשלה מינית ולגיל ההתבגרות. מתוך הבנות חדשות אלו הסיק פרויד כי היסטריה יכולה להיגרם לא רק בעקבות אירוע ממשי של ניצול מיני, אלא יכולה להתפתח גם על רקע של פנטזיות הקשורות לכוחות דחפים וקונפליקטים מתקופת הילדות המוקדמת שלא התרחשו בהכרח במציאות וקשורות למשאלות ותשוקות מיניות ההבנה הזאת הייתה משמעותית מאוד. הוא הגיע למסקנה כי אותן פנטזיות עברו תקופה של חביון ונשמרו בנפש, והתפרצו לרוב במהלך גיל ההתבגרות או בבגרות המינית המוקדמת. במילים אחרות, מאחר והאדם ייצור פרשני, שמפרש את העולם הוא זה שנותן באופן סובייקטיבי משמעות להתרחשויות. ניתן להבין בעצם שלא משנה אם האירוע התרחש במציאות או שהינו בגדר פנטזיה, מאחר וכל עוד התחושה הסובייקטיבית שמדובר בפגיעה מינית הדבר עשוי להוביל להתפרצות של היסטריה.

גורמים פנימיים/פסיכולוגיים נוספים שיכולים להוביל להתפרצות של היסטריה ובכלל להפרעות פסיכוסומטיות יכולים להתבטא בקונפליקטים נפשיים על רקע תחושות של לחץ ומתח מתמשך, חרדה, בושה, אשמה, דחפים אסורים או לא מסופקים והיסטוריה של אובדן ממשי או חווית של אובדן.

.

ז. גורמים סביבתיים נוספים המהווים סיכון להיסטריה

פרויד הגיע למסקנה שישנם גורמי סביבה נוספים שיכולים להוות סיכון ולהשפיע על התפתחות של היסטריה כבר בשלבי ההתפתחות המוקדמים. להבנתו היסטריה שמושפעת מהסביבה הקרובה הינם תולדה של קיבעון בשלב האורלי וגם בשלב הפאלי (אדיפלי). מדובר בשלבי התפתחות שהינם חלק מהמודל הפסיכוסקסואלי שפיתח על נפש האדם. נתחיל עם השלב האורלי, בשלב זה התנהגות התינוק מונע מדחפים לפי עיקרון העונג כלומר, מתוך צורך בהנאה מקסימלית. בשלב האורלי התינוק חש את שד אימו, מוצץ, בולע את החלב, נושך אותו ושואב הנאה וסיפוק בעלי אופי מיני. הקונפליקט המרכזי בשלב זה מתקשר לתחושה שתינוק חווה מאימו חסך בסיפוק צרכיו. צרכיו האורליים לא סופקו כפי שרצה או דמיין לעצמו ונותר רעב וחסר סיפוק.

השלב האדיפלי זהו שלב שבראשיתו הילד נהנה מלגלות את איבר מינו ועוד יותר, מעניין הוא הגילוי שלאחרים, בני או בנות המין השני יש איבר אחר משלהם. זהו גילוי משמעותי המוביל להתפתחות של מה שהגדיר כתסביך אדיפוס (בקרב בנים) ותסביך אלקטרה בהתייחס לתהליך ההתפתחות המינית בקרב בנותזהו קונפליקט הקשור ליחסים בינאישיים ותכנים רגשיים הנוגעים לסמכות ולפיתוי, ומהווה חלק מרכזי בגיבוש המיניות והזהות המינית. כיצד נוצר תסביך אדיפוס? בכל הנוגע לבנות, בשלב האדיפלי הבעיה נוצרת כאשר הילדה מתקשה להזדהות עם אם, שהינה מרוחקת מהמיניות שלה וגם משל ילדתה. דבר שבאופן לא מודע גורם לילדה להרגיש שאין לה שיח עם האם כדי לבטא את המיניות שלה. תוצאת הביניים היא, ילדה שחווה חוסר סיפוק בתחילת חייה, לא מצליחה להזדהות עם האם ומפנה את אהבתה לאב שהופך להיות אובייקט אהבה. עם זאת, התחושה של חוסר הסיפוק והקושי לקבל את המיניות שלה משפיעה על קבלת הסמכות והיחסים עם האב, דבר שמעצים ומסבך את הדינמיקה האדיפלית.

הקשר הורה ילד הוא מקור לאהבה התפתחות וצמיחה אך עשוי להוות גם גורם להתפתחות של היסטריה והפרעות פסיכוסומטיות נוספות. בהקשר של יחסים עם ההורים הן יכולות להיות מושפעות מיחסים מתוחים עם ההורים ומסגנון הורות נוקשה, שלא מאפשר מקום לביטוי רגשות ומרחב לילד בחיי המשפחה.

.

.

.

3. היסטריה בעידן הפוסט מודרני

היסטריה שהייתה תופעה נפוצה מאוד עד המאה העשרים ובמהלכה, הלכה ופחתה מאוד בעשרות השנים האחרונות. אומנם היא לא ממש נעלמה אך לבשה צורה מחדש. בתקופתנו אנו, המונח היסטריה הפך למטבע לשון ושגור בשפה היומיומית כאשר הוא בא לתאר התפרצות של רגש בצורה מוגזמת ובאופן בלתי נשלט לרוב מתוך דאגה גדולה.

התופעות שחקר וגילה פרויד לגבי השפעת הנפש על הגוף ובעיקר על היסטריה שהיא מוגדרת בעיקר כהפרעה פסיכוסומטית דרמטית וקיצונית כאמור, מסווגת כיום לפי ספר האבחון הרפואי כהפרעת המרה. מלבדה ישנן הפרעות פסיכוסומטיות נוספות שעליהן נרחיב בחלק זה. על מרכיבים נוספים של היסטריה ניתן ללמוד דרך הפרעות אישיות שהמאפיין המרכזי שלה הוא הדרמטיות, כמו גם על הפרעות אכילה שפרטים נוספים על הפרעות אכילה ניתן לקרוא במאמר הפרעות אכילה, וגם נתייחס בקצרה לפיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית:

.

א. סוגי הפרעות פסיכוסומטיות

למרות הנחת היסוד שכאשר נשללה בעיה גופנית הבעיה נובעת ממצוקה נפשית המונח פסיכוסומטי אינו מופיע בספר אבחון המחלות הרפואי באופן הזה אלא לפי השם: תסמינים סומטיים והפרעות נלוות, כלומר הדגש הוא על הגוף ולא על הנפש. בהתאם לזאת, הפרעות סומטופורמית מוגדרות כנוכחות קבועה של תסמינים סומטיים ("סומא" = גוף ביוונית) הגורמים למצוקה רגשית ופוגעים בתפקוד. הפרעות סומטופורמיות (Somatic Symptom Disorder) נמצאות בטווח שבין בעיות רפואיות לבין בעיות נפשיות, מאחר והן משלבות ביטויים גופניים ונפשיים.

.

הפרעת סימפטומים סומטיים (Somatization disorder)

הפרעת סומטיזציה זוהי הפרעה שנפוצה יותר בגילאים הצעירים בקרב ילדים ומתבגרים. התמונה המרכזית מתייחסת לתלונות חוזרות ונשנות על מחלות וכאבים בגוף. לרוב התלונות מוצגות בצורה דרמטית, באופן מעורפל ולא ברור. עם זאת, סומטיזציה זהו מנגנון בסיסי ונפוץ בחיי היומיום המתייחס לנטייה להגיב ללחץ או להתרגשות באמצעות תסמינים גופניים ולא תמיד מדובר במשבר אישי או בעיה רגשית כמו לדוגמא, תחושה מוכרת של כאב בטן וראש בעקבות לחץ לפני מבחן.

ספר אבחון המחלות הרפואי מסווג תלונות לפי איברים ומערכות גוף שונות באופן הבא:

א. תסמינים של כאב – תלונות על כאבי ראש, כאבי בטן, כאבים בגב, בפרקים, בפי הטבעת, או בתקופת המחזור החודשי, בעת קיום יחסי מין או בהשתנה.

ב. תסמינים של מערכת העיכול – תלונות על תחושות של בחילה, שלשול, רגישות לסוגי מזון שונים, או הקאות שלא במהלך היריון.

ג. תסמין הקשור במין – מאופיין בתלונה על מערכת הרבייה שאן לה קשר לכאב לדוגמא, אדישות או חוסר תפקוד מיני, מחזור חודשי לא סדיר, הקאה במהלך ההיריון.

ד. תסמין כמו נוירולוגי – הכוונה לתסמין שאינו מוגבל בתחושת כאב ויכול להצביע על מצב נוירולוגי לדוגמא, תסמינים שיכולים לחקות פגיעות חושיות או מוטוריות, ותסמינים שקשורים לפגיעה כלשהי במודעות או בזיכרון.

.

חרדת בריאות: היפוכונדריה (Illness anxiety disorder)

היפוכונדריה היא הפרעה נפשית שהתמונה המרכזית שלה מתאפיינת בחרדת בריאות. קיימת דאגה והתעסקות בלתי פוסקת בנושאי בריאות ופחדים לא מציאותיים מפני מחלה קשה וחשוכת מרפא או כזאת שעדיין לא התגלתהוהחרדה מפניה משתלטת על חייהם. לרוב היא מתפרצת מגיל 30 ואילך, והסובלים ממנה מרבים לפנות לרופאים ולבקש עזרה. לרוב התלונות קשורות לדאגה לגבי איבר מסוים בגוף, למערכת גופנית מסוימת או לשלמותם או תפקודם.

הסובלים ממנה עסוקים כל הזמן במחשבות על משהו רע שהולך להיגרם להם כתוצאה מחשד לבעיה גופנית. כל תחושת כאב בגוף הופכת בדמיונם לקטסטרופה שהולכת להתרחש עכשיו. המחשבות הבלתי פוסקות גורמות להצפה רגשית, והחרדה היא זאת שבסופו של דבר מגבילה ומנהלת את חייהם. לכן לעתים קרובות היפוכונדריה מלווה גם בדיכאון. פרטים נוספים על דיכאון במאמר טיפול בדיכאון.

.

הפרעת כאב פסיכוגני (Pain disorder)

כאב פסיכוגני היא הפרעה שהתמונה המרכזית מתאפיינת בתלונות על תחושת כאב חזקה ומתמשכת. הכאב הטורדני מופיע בד"כ באופן ספונטני, בעקבות מחלה גופנית או לאחר חבלה בגוף. הרושם שקיים פער משמעותי בין רמת החומרה של המצב לעומת תחושת הכאב המדווח. התלונות הן בעיקרן על כאב שעשוי להיות ממוקם באזור הלב או בקרבה לאיברים חיוניים אחרים, להתרכז בגב התחתון או בגפיים. להפרעת כאב פסיכוגני לעיתים נלוות תלונות גם על תחושה של עייפות, דכדוך, עצבנות וקשיי שינה.

.

הפרעת גוף דיסמורפית (Body dysmorphic disorder)

הפרעת גוף דיסמורפית  או הפרעה בדימוי הגוף היא הפרעה שהתמונה המרכזית שלה מאופיינת בתפיסה מוגזמת על איבר או חלק מאיבר בגוף - כפגום לדוגמא, אף שנתפס "גדול" או חזה שנתפס "קטן". ישנם ממקרים שהפגם הוא מינורי וקטן שאחרים לא מייחסים לו חשיבות רבה, וישנם מקרים שבהם הפגם לא קיים ורק הסובל ממנה רואה אותו. חלק מהסובלים תופסים את עצמם כמעוותים ונוטים להימנע מקשר עם אחרים על רקע חשש שילעגו או ישפילו אותם. בניגוד לתפיסה העצמית שלהם, לרוב המצב בפועל שהמראה החיצוני נורמלי או וגם אטרקטיבי. בחלק מהמקרים דווקא המראה האטרקטיבי הוא זה שעשוי לגרום להתפרצות של ההפרעה, בעיקר בקרב אוכלוסייה שנוטה לקבל יותר מחמאות על המראה שלהם וחשים שבוחנים אותם בדקדקנות. הדבר מוביל עם השנים למתן תשומת לב גבוהה יותר כלפי המראה החיצוני. התוצאה היא שחלקם עושים טיפולים ועוברים ניתוחים קוסמטיים, אולם מאחר והבעיה אינה במראה - לרוב שביעות הרצון שלהם מהתערבויות אלו נמוכה. הפרעה בדימוי הגוף לרוב מלווה בחרדה שמתאפיינת בטורדנות כפייתיות (OCD). פרטים נוספים על OCD במאמר הפרעה טורדנית כפייתית.

.

הפרעת האדרה (Factitious disorder)

הפרעת האדרה זוהי הפרעה שהמוטיבציה המרכזית שלה היא לזכות לדאגה ותשומת לב רפואית ומשיגה את מטרתה ע" מילוי תפקיד של חולה. הסובלים ממנה מייצרים ומזייפים באופן מכוון תסמינים של מחלה רפואית או מחלה נפשית. במקור היא נקראה בשם תסמונת מינכהאוזן. לעיתים הם יכולים לשנות או להמציא את ההיסטוריה הרפואית שלהם והם נוטים להגזים לגבי מצבם הרפואי.

.

.

.

ב. הפרעות אישיות דרמטיות

באופן כללי ניתן לומר על הפרעת אישיות שהיא מאופיינת בדפוסי אישיות נוקשים מאוד, שאינם גמישים ומסתגלים לסביבה. הם גורמים בעיקר לסביבה הקרובה לסבל רב, ופחות לאדם עצמו שלרוב נוטה לקשור את הבעיה לסביבתו ולא לעצמו. ספר האבחון הרפואי מחלק את הפרעות האישיות לפי מאפיינים אישיותיים לשלוש אשכולות. אנו נתמקד באשכול ב' המתייחס להפרעות אישיות המוגדרות כבעלות אופי דרמטי, אמוציונלי וחסרות יציבות נפשית. באשכול זה, בעוד שהפרעת אישיות היסטריונית וגבולית שכיחות יותר בקרב נשים, הפרעת אישיות נרקיסיסטית שכיחה יותר בקרב גברים.

.

הפרעת אישיות היסטריונית (Histrionic Personality Disorder)

עד העידן המודרני והפוסט מודרני האישה ההיסטרית (Hysterical) התאפיינה בתגובותיה המוחצנות, דרמטיות והתיאטרליות. העוצמות שאפיינו את אותה דרמה פחתו ונראה כי הפרעת אישיות היסטריונית (Histrionic) משקפת יותר את רוח התקופה שאנו חיים בה כיום. התמונה המרכזית האופיינית לאישיות היסטריונית באה לידי ביטוי בנטייה לרגשנות יתר, תגובתיות לסיטואציות שונות באופן דרמטי ומוגזם וצורך מתמיד בקבלת תשומת לב. ההתנהלות מתאפיינת בתנועה מתמדת בין סערת רגשות קיצונית ומוחצנת של הרגשות, להשטחת רגשותמלבד זאת, יש בהתנהגותם מרכיב פתייני מבחינה מינית, מוחצנת ועיסוק רב בהופעה החיצונית בכדי למשוך תשומת לב. קיים צורך לקבל אישור והכרה מהסביבה, ותחושה של אי נוחות ומצוקה כאשר לא נמצאים במוקד תשומת הלב. סימפטום משמעותי נוסף נוגע לצורך להרגיש אהובים, דבר שפעמים רבות גורם למועקה בקרב הסובבים אותם. בכל הנוגע למערכות יחסים, הם נוטים להיגרר וניתנים להשפעה בקלות ע"י אחרים, מתקשים לשמור על מערכת יחסים קבועה ויציבה לאורך זמן, ופעמים רבות יוצרים תחושות של חוסר אמון וכנות בסביבתה הקרובה.

.

הפרעת אישיות גבולית (Borderline personality disorder)

הבחירה בשם "גבולי" מסמן את הגבול שבין נוירוזה שמתבטאת בקונפליקט נפשי או חוסר איזון נפשי עם בוחן מציאות ויכולת שיפוט תקין לפסיכוזה, שמתאפיין בבוחן מציאות לקוי ופגיעה חמורה ביכולת שיפוט ותובנה. נוסף לקושי להבחין בין העולם הפנימי למציאות חיצונית בד"כ על רקע הזיות ומחשבות שווא.

התמונה המרכזית להפרעת אישיות גבולית מאופיינת בחוסר יציבות נפשית ותנודות חדות במצב הרוח. ישנם מעברים מהירים וקיצוניים ממצב של אופוריה לשקיעה אל תוך דיכאון עמוק. תפיסת עולם לפי עקרון של שחור/לבן ללא גוונים ביניהם ומעבר מהיר מקיצוניות אחת לשנייה. חוויה פנימית של ריקנות, חוסר יציבות נפשית, וקושי לשלוט ברגשות ובדחפים פנימיים. הם מגיבים בכעס גדול שלרוב אינו תואם לנסיבות ולסיטואציה. כמו גם, נוטים להגיב באימפולסיביות בתחומים שונים שגורמים להם לנזק רב כמו: בזבזנות יתר, התנהגות מינית חריגה, התמכרות לחומרים ממכרים, נהיגה פרועה ואכילת יתר. מנהלים מערכות יחסים באופן בלתי יציב שיכול לנוע מהערצת יתר של האחר ועד לכדי הפחתת ערך בקצה השני. נוטים לסבול מחרדת נטישה המשפיעה על היכולת שלהם לשמור על קשרים חברתיים, אך בשל תגובות מוגזמות וקיצוניות פעמים רבות מוצאים עצמם לבסוף ננטשים. התנהגותם יכולה להיות אובדנית או כזאת המתבטאת בפגיעה עצמית שאינה אובדנית. לעיתים קיים קושי להבחין בין הפרעת אישיות גבולית לפוסט טראומה, ובמקרים מעין אלו חשוב להיות קשוב לסימפטומים שעולים בטיפול. ניתן לקרוא בהרחבה כאן על טראומה ופוסט טראומה.

.

הפרעת אישיות נרקיסיסטית (Narcissistic Personality Disorder)

זוהי הפרעה שהתמונה המרכזית מתאפיינת בתחושת חשיבות והערכה עצמית מוגזמת של כישורים והישגים, תוך ציפייה להכרה בעליונות כלפי הסביבה. הסובלים ממנה נוטים להשקיע זמן רב בחשיבה ובפנטזיות על הצלחה, והשגת כוח תוך ניצול הסובבים אותם. הם עסוקים מאוד בעצמם ובאידיאלים חברתיים, קיים אצלם צורך עז שיעריצו אותם, ותחושה עזה של קנאה כלפי אחרים וניצול ע"י פגיעה בזכויות אחרים כדי לקדם את מטרותיהם האישיות. הם נוטים להיות חסרי אמפתיה כלפי אחרים ובד"כ התנהגותם יהירה ומתנשאת כלפי הסביבה. בנוסף, הם עסוקים מאוד במראה החיצוני של עצמם, מחזיקים באידיאלים של יופי וניצבים בעמדה שמגיע להם לקבל הטבות מיוחדות בשל תחושה שהם מיוחדים.

.

.

.

ג. פיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית

פיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית הן שני סינדרומים דומים מאוד. נתייחס למאפיינים המרכזיים שכל אחד מהם ונעמוד בקצרה על ההבדלים ביניהם:

.

פיברומיאלגיה (Fibromyalgia Syndrome, FMS)

פיברומיאלגיה, "דאבת השרירים", זהו סינדרום שהתמונה המרכזית מתבטאת בכאב כרוני בגוף הממוקד באזור מסוים, במספר אזורים ולעיתים תחושת הכאב מפושט בכל הגוף. הכאב יכול לעבור מאזור אחד לאזור אחר בגוף והוא כולל כאבי מפרקים, גידים ורצועות. מדובר במחלה של רקמות רכות, כאב וקשיון המורגש בעיקר בשרירים, במפרקים ובאזורים שונים כמו צוואר, חזה, גב תחתון, בידיים וברגליים. עייפות קשה היא מאפיין שכיח ומשמעותי נוסף להפרעות בשינה. הסובלים ממה מתקשים להירדם, מתעוררים פעמים מספר במהלך הלילה ולבסוף קמים בבוקר עייפים כאילו שלא ישנו. תסמינים נוספים כוללים כמו ירידה ביכולת לשמור על ריכוז ובזיכרון ותלונות הקשורות למערכת העיכול כמו כאבי בטן ותופעות של תסמונת המעי הרגיז. פיברומיאלגיה זוהי תופעה ששכיחה יותר באופן משמעותי בקרב נשים מאשר גברים. הכאב המפושט, העייפות והתסמינים הנוספים מקשים מאוד על התפקוד, והדבר משפיע פעמים רבות על מצב הרוח ועשוי להוביל לדיכאון.

.

תסמונת העייפות הכרונית (Chronic Fatigue Syndrome, CFS)

זוהי הפרעה שהתמונה המרכזית מתאפיינת בעייפות ובתשישות קיצונית. תחושת עייפות פוגעת בתפקוד ועשויה להתגבר בעקבות פעילות גופנית ואינה משתפרת בעקבות מנוחה. תסמינים נוספים שמאפיינים אותה כוללים הפרעות שינה, וירידה ביכולת לשמור על ריכוז וזיכרון. יש מהמשותף לתסמונת העייפות הכרונית ופיברומיאלגיה בעיקר בתחושת העייפות לצד קשיי ריכוז וזיכרון אך בשונה מפיברומיאלגיה אין מדובר בסבל על רקע כאב גופני באופן שהינו מהותי.

לסיכום, התייחסנו בסקירה המקצועית להפרעות פסיכוסומטיות שונות שמאפיינות את העידן הפוסט מודרני וניכר כי הקשר בין הנפש לבין הגוף משמעותי ומשפיע באופן שונה על כל אדם בהתאם לגורמים השונים. כעת נתייחס לטיפול פסיכולוגי עבור אנשים שסובלים מתסמינים פסיכוסומטיים:

 

.

4. טיפול פסיכולוגי בהפרעות פסיכוסומטיות

אנו מבינים כי הפרעות פסיכוסומטיות מובילות למצוקה פיזית ונפשית ובמקרים רבים לפגיעה משמעותית בתפקוד בחיי היומיום. כדי לתת את המענה הנכון ביותר לטיפול בבעיה צריך לזהות את הגורם המרכזי להופעתה. טיפול פסיכולוגי הוא אחד מהדרכים המשמעותיות לסייע לאלו הסובלים מהפרעות פסיכוסומטיות.

הניסיון מראה לנו כי טיפול פסיכולוגי המאפשר למטופל לדבר ולהעלות באופן חופשי כל תוכן רגשי מחייו האישיים, עשוי בסופו של דבר להוביל לתהליך לריפוי של הנפש מאחר ולמילים יש משמעות.

הטיפול בקליניקה משלב הבנות מרכזיות מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית לצד הבנה מעמיקה של הנפש, והקשבה והבנה את הצרכים של המטופל. התהליך הטיפולי כולל העלאת תכנים רגשיים שנוגעים לאירועים או זיכרונות כואבים מהעבר, בעוד שהמטפל ניצב בעמדה שהוא מקשיב לסימפטומים הגופניים, מברר את הקשר בינם לבין הנפש בכדי למצוא קשרים או להתיר אותם במידה והם לא משרתים את המטופל. המטפל גם מכוון גם את המטופל להתבונן על קשייו מנקודות מבט חדשות וכחלק מתהליך של יצירת מודעות ועיבוד הכאב המטופל רוכש תובנות חדשות לקשייו. הטיפול מסייע להפחית חרדה כדי להחזיר את השליטה לחייו, ולכוון כדי לשנות או לפחות לעדן מחשבות ואמונות שליליות. להגמיש חשיבה ביקורתית ושיפוטית ולסייע ביצירת שיח פנימי התואם יותר את המציאות הסובייקטיבית. כמו גם, להוביל לתהליכי חשיבה וקבלת החלטות בצורה נכונה יותר..

 

.

.

נשארת עם שאלות? ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

שלומי לוי I פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט ופסיכואנליטיקאי בקליניקה בפתח תקווה

 

מאמרים נוספים

פסיכותרפיה למבוגרים

דימוי עצמי נמוך

שאלות ותשובות.

.

פסיכולוג מומחה לטיפול בכאבים בגוף
פסיכולוג ופסיכותרפיסט בפתח תקווה
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support
whatsapp icon